⚖️ "שכר מינימום" או "הכנסה בפועל"? פסק דין דרמטי שמחזיר את הכדור לממונה על חדלות פירעון
פסק דין חדש ומעניין של בית המשפט העליון (רע"א 58589-04-25, סוהייר זחאלקה נ' עו"ד ירון עודד ואח') מאיר זרקור על אחד הנושאים הרגישים והחשובים ביותר בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל): קביעת גובה התשלום החודשי בתקופת הביניים. השופט דוד מינץ, בהסכמת השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב , קבע כי אין להסתמך על שכר המינימום בשוק העבודה כבסיס לקביעת התשלום החודשי של חייב , אך הדגיש שחובת תום הלב של החייב מחייבת את הממונה להתחשב בנתונים המעידים על חוסר תום לב בנוגע לפוטנציאל ההשתכרות שלו.
הרקע: חייבת "סדרתית" ו-400 ש"ח לחודש
המקרה עסק במבקשת , סוהייר זחאלקה , עליה הוטל צו פתיחת הליכים עקב חובות של למעלה מ-450,000 ש"ח ל-16 נושים. זה לא היה הליך חדלות הפירעון הראשון שלה, כאשר שני הליכים קודמים בוטלו בשל מחדליה.
הממונה על חדלות פירעון קבע לה צו תשלומים מדורג: 400 ש"ח לחודש למשך שלושה חודשים, ולאחר מכן 1,100 ש"ח לחודש למשך יתר "תקופת הביניים". המבקשת טענה ששכרה כמטפלת בקשישים עומד על 1,800 ש"ח בלבד, ולכן אין ביכולתה לעמוד בתשלום המוגדל. הממונה דחה את בקשתה להפחתה ביום 2.1.2024 , וקבע כי אילו הייתה ממצה את כושר השתכרותה, ולו בשכר מינימום, הייתה יכולה לעמוד בתשלום החודשי.
בית משפט השלום (טבריה) קיבל את טענת המבקשת , וקבע כי לפי סעיף 156(א) לחוק , צו התשלומים צריך להתבסס על הכנסה בפועל בלבד, וכי הממונה אינו מוסמך לקבוע נוהל שאינו תואם את הוראות החוק. בית המשפט קבע כי התשלום החודשי של 400 ש"ח ימשיך ויעמוד בתוקפו.
בית המשפט המחוזי (נוף הגליל-נצרת) קיבל את ערעור הממונה , וקבע שיש להבחין בין "כושר השתכרות" הנבחן רק בשלב השיקום , לבין שכר מינימום , שהוא סכום ודאי , שאינו תלוי בגורמים המשפיעים על כושר השתכרות , ויוצר "חזקה שבעובדה".
עמדת בית המשפט העליון: תום לב כן, שכר מינימום אוטומטי לא
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים , נדרש לשאלה המהותית: האם ניתן לקבוע צו תשלומים בתקופת הביניים על בסיס פוטנציאל השתכרות, או שמא רק על בסיס הכנסה בפועל?.
1. חובת תום הלב נכנסת לתמונה
השופט מינץ קבע כי אף שסעיף 156(א) לחוק מדבר על "הכנסתו מעבודה" ולא מזכיר "כושר השתכרות" (בניגוד לשלב השיקום ), הממונה אינו יכול להתעלם מנתונים המעידים על חוסר תום לב מצד החייב.
המשמעות היא שגם אם החוק לא מחייב בחינה רחבה של כושר השתכרות בשלב מוקדם, אם החייב מייצר ערפול סביב הכנסותיו , נמנע מחשיפת מידע בנוגע להשתכרותו , או נמנע מניצול אמצעי השתכרותיו ללא הסבר סביר, ניתן להתחשב בכך כחלק מחובת תום הלב.
2. ביקורת שיפוטית על "הנוהל" (תקיפה עקיפה)
בית המשפט קבע כי בעוד שהחלטות מדיניות של הממונה (כמו הנוהל לקביעת תשלום חודשי) ניתנות לביקורת ישירה רק בבתי המשפט לעניינים מנהליים , בית המשפט של חדלות פירעון רשאי לבקר אותן בדרך של תקיפה עקיפה. זאת, מכיוון שתקיפה עקיפה מותרת כאשר שאלת חוקיות המעשה המינהלי מתעוררת באופן אינצידנטלי במסגרת הליך המתנהל בפני בית משפט בעניין שבתחום סמכותו.
3. אין "חזקה" של שכר מינימום
השופט מינץ דחה את עמדת המחוזי לפיה שכר מינימום יוצר "חזקה שבעובדה".
שכר מינימום נועד להבטיח רמת חיים מינימלית לכל עובד , אך אין בו כל חזקה לפיה אדם משתכר שכר זה בכל מקרה או שיש ביכולתו להגיע לסכום האמור.
החוק עוסק בחדלות פירעון – מצב שבו החייב אינו יכול לשלם את חובותיו. קבלת חזקת שכר המינימום הייתה יוצרת בלבול בין אמת מידה אובייקטיבית (שכר מינימום) לבין מאפיינים סובייקטיביים של החייב ואף עלולה להשפיע על עצם הסיווג של חייב כחדל פירעון.
לסיכום: העברת הוראות הנוהל תחת שבט הביקורת לצורך בחינת מקרה קונקרטי מביאה למסקנה כי קיים קושי בהישענות על שכר המינימום כנקודת מוצא בעניינו של חייב שהכנסתו מעבודה נמוכה משכר זה.
ההכרעה: החזרת הדיון לממונה
בית המשפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי:
בוטלה ההסתמכות על שכר מינימום כבסיס לקביעת גובה צו התשלומים.
ההליך הוחזר לממונה על חדלות פירעון.
הממונה נדרש לקבוע את צו התשלומים של המערערת בהתאם לנתוניה הפרטניים.
ההחלטה צריכה להתחשב בשיקול חוסר תום ליבה של המערערת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ובכלל זה הערפול שיצרה בנוגע להכנסות התא המשפחתי שלה ובאפשרותה להשתכר ולהפיק הכנסה.
פסק הדין מחייב את הממונה לבצע התאמה בדרך שבה הוא קובע את צו התשלומים לחייבים שאינם ממצים את פוטנציאל השתכרותם. זהו ניצחון חלקי למבקשת, שכן הנטל עדיין מוטל עליה להוכיח את תום ליבה ויכולתה האמיתית להשתכר, אך הוא מונע קביעה שרירותית המבוססת על ממוצע ארצי שאינו תואם את נסיבותיה.
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט דוד מינץ.