תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: הגעתם לשדה התעופה בצרפת אחרי חופשת סקי מפנקת, אתם עייפים, עמוסים במזוודות, ומצפים לעלות על הטיסה חזרה הביתה לישראל. פתאום, ממש בסמוך למועד ההמראה, מופיעה ההודעה המרגיזה מכולן: הטיסה בוטלה. אתם נאלצים להמתין שעות, הטיסה נדחית ליום המחרת, והסיוע שאתם מקבלים מחברת התעופה (אוכל, לינה) הוא חלקי ומקרטע בלבד.
זה בדיוק מה שקרה לעשרות נוסעים בטיסת ארקיע מגרנובל לתל אביב. אלא שבמקרה הזה, חברת התעופה לא רק סיפקה שירותי סיוע לוקים בחסר, היא גם החליטה עבור הנוסעים כיצד הם יפוצו, מבלי לתת להם את זכות הבחירה לקבל את כספם בחזרה.
בפסק דין עקרוני וחשוב של בית המשפט העליון, הועמדו חברות התעופה על מקומן בכל הנוגע לזכויות הצרכניות של הנוסע הישראלי.
תעודת זהות של פסק הדין
מספר התיק בעליון: רע"א 17685-01-26 ארקיע אינטרנשיונל בע"מ ואח' נ' ליאור בונדרבסקי ואח'.
ההרכב: השופט אלכס שטיין, השופט דוד מינץ, והשופטת יעל וילנר.
תאריך מתן פסק הדין: 4 ביוני 2026.
סלע המחלוקת: האם חברת תעופה מחויבת להציע אקטיבית לנוסע שטיסתו בוטלה לבחור בין כרטיס חלופי להשבת כספו, והאם אי-מתן הבחירה הזו מצדיק "פיצויים לדוגמה" (פיצוי עונשי ללא הוכחת נזק)?
הרקע: תאונת דרכים ומחלת טייס? לא בבית ספרנו
הסיפור התחיל בינואר 2022. טיסת ארקיע מגרנובל בוטלה, והנוסעים המתוסכלים הגיעו לבסוף לארץ באיחור רב. ארקיע טענה להגנתה כי הביטול נבע מנסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה – שילוב של תאונת דרכים באזור שדה התעופה ומחלה פתאומית של הטייס – ולכן סברה שהיא פטורה מתשלום פיצוי.
אלא שבתי המשפט (השלום, המחוזי, ולבסוף העליון) דחו את טענותיה, לאחר שנקבע כי החברה לא הרימה את הנטל הראייתי להוכיח את האירועים הללו, וגם אילו הוכיחה אותם – אין בהם כדי לפטור אותה כליל מחובותיה כלפי הנוסעים.
הנוסעים זכו בפיצוי סטטוטורי (הקבוע בחוק), אך המחלוקת המשפטית הגדולה שהגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון נגעה לסעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה. סעיף זה קובע כי נוסע שטיסתו בוטלה זכאי לבחור בין קבלת כרטיס טיסה חלופי לבין השבת התמורה (החזר כספי).
ארקיע טענה כי החוק אינו מחייב אותה להציע את הבחירה באופן אקטיבי, אלא רק להעניק אותה למי שמבקש זאת מיוזמתו. בנוסף, היא נשענה על פסק דין קודם ("עניין קוקיה") שקבע כי לא ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה על אי-יידוע, אלא אם הנוסע מוכיח שאילו היה יודע – היה בוחר באופציה השנייה.
עמדת השופטים: הזכות לאוטונומיה של הנוסע
השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין המרכזי, דחה מכל וכל את הפרשנות של ארקיע וקבע הלכה ברורה בשתי שאלות מפתח:
1. חובת היידוע היא אקטיבית
השופט שטיין קבע כי על חברות התעופה מוטלת חובה אקטיבית וברורה להציע לנוסע את זכות הבחירה. פרשנות לפיה הנוסע צריך "לנחש" את זכויותיו ולדרוש אותן בעצמו נוגדת את ההיגיון הצרכני. שטיין הדגיש כי "אדם מן היישוב שנזקק לשירותי טיסה אינו מחזיק בכיסו את מגילת זכויותיו כנוסע". כדי שנוסע יוכל לממש זכות, הוא קודם כל צריך לדעת עליה.
כדי לחזק את דבריו, פנה השופט שטיין לרגולציה האירופית (עליה מבוסס החוק הישראלי), המשתמשת בלשון ציווי מפורשת לפיה יש להציע את הבחירה לנוסעים.
2. שלילת הבחירה היא שלילת ההטבה (שמצדיקה פיצוי עונשי)
השופט הסביר כי נוסעים שונים מחזיקים בצרכים שונים: מי שטס להרצאה או לאירוע משפחתי ספציפי שפוספס, כבר לא צריך כרטיס חלופי ויעדיף את כספו בחזרה (בבחינת "עבר זמנו בטל קורבנו"). לעומת זאת, ישראלים שתקועים בחו"ל וחייבים לחזור הביתה, חייבים כרטיס חלופי ולא יסתפקו בהחזר כספי.
כאשר חברת התעופה לא מאפשרת לנוסע לבחור, היא למעשה "כופה" עליו חלופה שאולי בכלל אינה מועילה לו, ופוגעת בזכות היסוד שלו לאוטונומיה. לכן, נקבע כי שלילת זכות הבחירה כמוה כשלילת הטבה מהנוסע, דבר המקנה לבית המשפט סמכות מלאה לפסוק נגד חברת התעופה פיצויים לדוגמה (עד גובה של למעלה מ-12,000 ש"ח על פי החוק).
מילת אזהרה: שטר ושוברו בצדו
לצד ההגנה הצרכנית החד-משמעית, השופט שטיין הפגין גם אחריות מאקרו-כלכלית. הוא הדגיש כי פסיקת פיצויים לדוגמה צריכה להיעשות במשורה ובמשנה זהירות. הסיבה? פסיקת פיצויים עונשיים "ביד קלה" תוביל בסופו של דבר לכך שחברות התעופה יגלגלו את עלויות התביעות על ציבור הצרכנים באמצעות ייקור מחירי כרטיסי הטיסה, וייצא שכרם של הנוסעים בהפסדם.
לכן נקבע כי פיצויים לדוגמה בגין רכיב זה ייפסקו בעיקר במקרים של התנהלות חמורה במיוחד, או כשהפרה זו מצטרפת להפרות נוספות (כמו במקרה הנוכחי, שבו גם שירותי הלינה והמזון היו לקויים).
השופטים דוד מינץ ויעל וילנר הסכימו פה אחד עם פסק דינו של השופט שטיין.
שורה תחתונה
בית המשפט העליון דחה את ערעורה של ארקיע וקבע כי היא תישא בפיצוי הסטטוטורי, בפיצויים לדוגמה (שהופחתו במחוזי ועמדו על 1,000 עד 2,000 ש"ח לכל נוסע מעבר לפיצוי הרגיל), וכן בהוצאות משפט נוספות של 15,000 ש"ח בערעור זה.
פסק הדין בתיק רע"א 17685-01-26 מהווה תזכורת חשובה לכל חברות התעופה הפועלות בישראל: אתם לא יכולים לשים את הנוסע בפני עובדה מוגמרת. חובתכם הצרכנית, הברורה והאקטיבית, היא להניח בפניו את האפשרויות, ולתת לו – ורק לו – להחליט כיצד הוא מעוניין לקבל את הפיצוי המגיע לו