מאת: עו"ד ניר טולדנו | תאריך: 5 באוגוסט 2026 | מבוסס על ע"א 43037-05-26, הר אבן ואח' נ' זאפ גרופ בע"מ (ניתן ב-4.8.2026)
תביעה מורכבת על סך 24.5 מיליון שקלים שמנהלים יבואני טלוויזיות נגד פלטפורמת השוואת המחירים "זאפ" הגיעה לנקודת רתיחה, כאשר התובעים, המייצגים את עצמם, דרשו לפסול את השופט המחוזי בטענה למשוא פנים ונעילת דעת. בפסק דין מקיף, נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית שרטט מחדש את הגבולות הדקים שבין ניהול אקטיבי ויעיל של משפט מורכב לבין עילת פסלות, תוך שהוא מעביר מסר נוקב למתדיינים המנסים למנף חוסר שביעות רצון מהחלטות דיוניות לכדי טענת פסלות רטרואקטיבית.
המאבק המשפטי הסבוך המתנהל בין רונן וגלית הר אבן וחברת "טי. וי. סנטר בע"מ" לבין ענקית
שורשי הסכסוך: טענות למונופול בשוק מוצרי החשמל במרכז הפרשה עומדת תביעת ענק בהיקף של 24,490,000 שקלים. המערערים, העוסקים ביבוא מקביל, שיווק ומכירה של מכשירי טלוויזיה, טוענים כי חברת "זאפ", המפעילה את אתר השוואת המחירים הידוע, מנצלת לרעה את כוחה המונופוליסטי בשוק. לטענתם, זאפ נוקטת בפרקטיקות שמטרתן להדיר אותם ולמנוע מהם להתחרות באופן הוגן בשוק הישראלי. מדובר בהליך משפטי כבד משקל ועתיר ממדים, המאופיין בכמות חריגה של חומרי חקירה וראיות, הכוללת עשרות אלפי קבצים דיגיטליים ומסמכים. היקף כביר זה אילץ את בית המשפט המחוזי לנקוט בגישה ניהולית הדוקה ולקבל שורה ארוכה של החלטות דיוניות שנועדו לנווט את התיק – החל מסדרי הגשת הראיות, דרך דרישות לצמצום היקפן, וכלה באפיון מדויק של סדרי הדין וניהול ההליך בכללותו.
בקשת הפסלות: הטלת פצצה ערב דיוני ההוכחות הדרמה הגיעה לשיאה בסוף חודש אפריל 2026. ימים ספורים לפני תחילת דיוני ההוכחות, שיועדו לחקירת העדים מטעם ההגנה (זאפ), הגישו התובעים בקשה דחופה לפסילת המותב ולעיכוב הדיונים עד להכרעה בבקשתם. בבקשה זו, טענו המערערים כי מכלול ההחלטות והתנהלותו של השופט סוקול לאורך התקופה מקימים "חשש ממשי למשוא פנים ולנעילת דעת".
התובעים פרסו יריעה רחבה של טענות, המבוססות ברובן על אירועים והחלטות מהשנים 2024 ו-2025. הם טענו, למשל, כי השופט סוקול העניק "עדיפות דיונית" למשיבה, בין היתר כאשר הורה כי פרשת התביעה תישמע במלואה לפני שזאפ תדרש להציג את ראיותיה. עוד קבלו המערערים על כך שבמהלך חקירתם, השופט הגביל את חופש הפעולה שלהם, קטע חלק מהעדויות וסירב לאפשר להם להציג את מלוא התשתית הראייתית בטענה של חוסר רלוונטיות. יתרה מזאת, התובעים הלינו על התבטאויות ספציפיות של השופט, שרמזו, לטענתם, על דעה מוקדמת בנוגע לחולשת תביעתם, ואף על הצעת פשרה שהציע, שלטענתם התבססה על אותה עמדה מוטה.
נקודה נוספת, רגישה במיוחד, נגעה להערות השופט באולם הדיונים. התובעים טענו כי השופט ציין שמועד פרישתו "נראה באופק", רמז שאין צורך להגיש תצהירים מטעם זאפ כיוון שחקירת המערערים עשויה לייתר אותם, והזכיר כי דחיית תלונתם ברשות התחרות נגד זאפ מצביעה על "היעדר ראיות מספיקות". בנוסף, המערערים טענו ל"שיבוש ייצוג" וביקרו את החלטתו של השופט שלא לדון לגופה בטענתם לפיה בא כוחם לשעבר היה נגוע בניגוד עניינים וקיים "קשר פסול" עם בא כוחה של זאפ (לטענתם, בשל מכתב המלצה שקיבל האחרון מבא כוח המשיבה לצורך מועמדות לראש רשות התחרות). לסיום, התובעים הלינו על הנטל הכלכלי הכבד שהושת עליהם לאורך ההליך, לרבות תשלום אגרה, הפקדת ערובה להבטחת הוצאות (סעד שביקשה זאפ), והוצאות משפט שונות שכינו "קנסות".
בניסיון להתגבר על משוכת השיהוי (שכן רוב הטענות התייחסו להחלטות ישנות), טענו המערערים כי ההחלטות ה"טריות" מחודשים מרץ ואפריל 2026, שבהן הותר לזאפ להגיש מוצג מסוים תוך דחיית בקשתם לעיון חוזר, הן אלו שהיוו את ה"קש ששבר את גב הגמל" והובילו לבקשת הפסלות.
החלטת השופט המחוזי: התנהלות דיונית, לא משוא פנים השופט סוקול בבית המשפט המחוזי לא השהה את החלטתו. מיד לאחר קבלת תגובת זאפ ב-29.4.2026, הוא דחה את הבקשה במעמד הצדדים, ופרסם החלטה מנומקת למחרת היום. השופט הדף את כל הטענות נגדו, כשהוא קובע נחרצות כי אין בהן כדי להקים עילת פסלות או ללמד על חשש ממשי למשוא פנים.
תחילה, התייחס השופט לסוגיית השיהוי הניכר. הוא הזכיר את ההלכה הפסוקה שלפיה חובה להעלות טענת פסלות "בהזדמנות הראשונה", מיד כשנודעת עילת הפסלות, ודחה את הניסיון לקשור את הבקשה להחלטות האחרונות (שעסקו במוצג מתוך החומרים של המערערים עצמם). לגבי ההחלטות הדיוניות הרבות, ציין השופט כי המערערים לא הגישו עליהן כל השגה במועד, וכי הצטברות של החלטות שאינן לרוחם אינה מקימה עילת פסלות.
בנוגע להתבטאויותיו, סיפק השופט הסברים ברורים: ההערה על פרישתו נועדה לאפשר לצדדים לתכנן את סיום ההליך בזמן סביר; ההערה לגבי רשות התחרות באה להדגיש שעליהם לבסס את תביעתם בראיות ממשיות, שכן זו הייתה הסיבה שרשות התחרות דחתה את תלונתם; וההערה לגבי תצהירי זאפ נועדה להתייעלות – להבהיר כי ייתכן שחקירת עובדי זאפ (אותם ביקשו המערערים לזמן כעדים) תייתר זימון עדים נוספים מטעם ההגנה. בכל הנוגע להתבטאויותיו לגבי סיכויי התביעה או רלוונטיות של ראיות, הבהיר השופט סוקול כי זו חובתו לכוון את הצדדים למיקוד ההליך. לעניין ה"נטל הכלכלי", הדגיש כי סכום האגרה נגזר מהסכום האדיר שבו בחרו לתבוע (כ-24.5 מיליון ש"ח), סכום הערובה היה מתון ביחס לדרישת זאפ, והוצאות המשפט הוטלו באופן נקודתי וסביר.
"בקשת פסלות אינה האכסניה המתאימה להעלאת השגות על החלטות שיפוטיות לגופן, גם כשמדובר בצבר החלטות שאינן לרוחו של בעל דין, ודרך המלך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים." — יצחק עמית, נשיא בית המשפט העליון (מתוך פסק הדין, בפסקה 8, מבוסס על הלכת "עשרת הדיברות" של דיני פסלות)
פסיקת העליון: גבולות הגזרה של עילת הפסלות המערערים, שכאמור אינם מיוצגים, לא אמרו נואש והגישו ערעור לבית המשפט העליון (אליו צירפו מאות עמודי נספחים). טענתם המרכזית הייתה כי מדובר ב"דפוס מצטבר העולה מן ההליך כולו", שבו "מסכת מצטברת של אמירות, החלטות והתערבויות דיוניות" יצרו את עילת הפסלות, ולא אירוע בודד. כאמור, בית המשפט העליון דחה את הערעור ללא צורך לבקש תשובה מזאפ.
הנשיא עמית ביסס את החלטתו על סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, הקובע כי עילת פסלות קמה רק בהתקיים נסיבות היוצרות "חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב". הוא בחן את התנהלות המערערים ומצא כי היא רחוקה מלעמוד במבחן זה. הנימוק הראשון והמכריע של הנשיא עמית היה השיהוי. הבקשה הוגשה בסיום פרשת התביעה ורגע לפני חקירת עדי זאפ, בעוד רוב הטענות כוונו כלפי אירועים שאירעו בשנים 2024-2025. בכך, עברו המערערים על תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. הנשיא עמית היה נחרץ בסוגיה זו וכתב משפט שעשוי להפוך לציטוט בולט בפסיקה העתידית: "לא ניתן 'לצבור' טענות פסלות ולשלוף אותן כמעין 'נשק סודי' ככל שההליך לא מתפתח לשביעות רצון בעל הדין." הוא הבהיר כי השיהוי המשמעותי כשלעצמו מצדיק את דחיית מרבית הטענות.
אך גם לגופו של עניין, הנשיא עמית לא חסך בביקורת על גישת המערערים. הוא התייחס לטענת הליבה שלפיה הצטברות של החלטות דיוניות יכולה ליצור עילת פסלות. הנשיא הסביר כי טענות על ניהול ההליך (גילוי מסמכים, סדר עדים, צמצום ראיות, פסיקת הוצאות וכדומה) אינן מקימות עילת פסלות. אלו החלטות המצויות "בליבת סמכותו של המותב", ומי שסבור שהן שגויות צריך לערער עליהן בהליכים הרגילים ("דרך המלך"), ולא לנסות לפסול את השופט. הנשיא עמית אף הזכיר את "עשרת הדיברות" של דיני פסלות שניסח בעבר, וקבע כי טענות נגד פעילות שיפוטית יקימו עילת פסלות "רק במקרים נדירים וחריגים ביותר". יצוין, בהקשר זה, כי המערערים אכן הגישו בקשת רשות לערער (רע"א 82900-06-26) בעניין הגשת אותו "מוצג" שבמחלוקת, ובקשה זו נדחתה גם היא על ידי הנשיא עמית, מה שממחיש את ההפרדה בין ערעור על החלטה נקודתית לבין בקשת פסלות.
שקיפות שיפוטית איננה דעה קדומה אחד החלקים המעניינים בפסק הדין עוסק בגבולות חופש הביטוי של השופט במהלך הדיון. התובעים ראו בהתבטאויותיו של השופט סוקול בדבר חולשת הראיות, חוסר הרלוונטיות שלהן והצעות הפשרה כהוכחה ל"נעילת דעת". הנשיא עמית סתר טענה זו לחלוטין. הוא קבע כי בית המשפט אינו רק רשאי, אלא לעתים גם מחויב, להעיר "הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו היעיל של ההליך".
על פי הפסיקה, שופט רשאי לשקף לצדדים את הערכתו הראשונית (הלכאורית) לגבי הסיכויים והסיכונים בתיק, להציף קשיים עובדתיים ומשפטיים בעמדות הצדדים, להציע להם לחזור בהם מתביעתם, "וקל וחומר שהוא רשאי להציע לצדדים להגיע להבנות הנסמכות על עמדותיו אלה." הנשיא עמית הבהיר כי שקיפות שיפוטית זו איננה "סממן למשוא פנים", ותחושותיהם של המערערים בעניין זה הן אך ורק "תחושות סובייקטיביות" שאינן מבססות עילת פסלות.
באשר לטענה בדבר התעלמותו של השופט המחוזי מעניין "שיבוש הייצוג", ציין הנשיא עמית כי גם בטענה זו יש שיהוי ניכר (ההחלטה ניתנה לפני למעלה משנה), ולמעלה מן הצורך, היא אינה מקימה עילת פסלות. בנוסף, הוא אישרר את הקביעה כי שופט הדן בבקשת פסלות אינו מחויב להתייחס לכל טענה וטענה בנפרד, אלא רשאי להתמקד במהות.
בסיומו של פסק הדין הדוחה את הבקשה במלואה, חייב הנשיא עמית את המערערים בהוצאות בסך 1,500 שקלים לטובת אוצר המדינה בלבד, מכיוון שזאפ כלל לא נדרשה להגיש תגובה לערעור. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי, שם צפויות להימשך החקירות בפרשת הענק כסדרן, כאשר המסר לקהילה המשפטית מהדהד בבירור: שופט המנהל תיק ביד רמה אינו שופט פסול.