סעיפי "בגידה" או "אי-נאמנות" בהסכמי ממון, המנסים לקשור הפרה של האמון להפחתת זכויות רכוש כלכליות, הם מהנושאים הטעונים והמאתגרים ביותר בדיני המשפחה. הגישה של בתי המשפט בישראל, המגובה בפסיקה עקבית של בית המשפט העליון, היא ברורה: אין קשר משפטי בין התנהלות מוסרית או אשמה בפירוק הנישואין לבין זכויות קניין. ההלכה המשפטית מבחינה באופן חד ומוחלט בין החובה המוסרית (נאמנות) לבין הזכות הרכושית (חלוקת הנכסים). מאמר זה מנתח את הפסיקות המרכזיות שחיזקו את ההפרדה הזו, ומדוע עורך דין מקצועי ימליץ להתמקד בהגנה רכושית ולא בסעיפי ענישה. 1. עקרון יסוד: הרכוש הוא כלכלי, לא מוסרי דיני הרכוש בישראל (חוק יחסי ממון, חזקת השיתוף והלכת השיתוף הספציפי) מבוססים על ההנחה כי המאמץ המשותף של בני הזוג ליצירת תא משפחתי מוביל לצבירת נכסים משותפים. חלוקת הרכוש נועדה להיות שוויונית,...
