תביעה בסדר דין מקוצר מוגשת כנגד נתבע, ובקשת רשות להתגונן שהגיש הנתבע נדחית. לאחר מכן ניתן פסק דין בו התקבלה התביעה.
האם פסק דין מהווה מעשה בית דין המונע מהנתבע לשוב ולהעלות במסגרת הליך אחר טיעונים דומים במהותם לאלו שהציג בבקשת הרשות להתגונן שנדחתה, ואף מונע ממנו מלהעלות טיעונים שלא טען במסגרת בקשה זו, אך יכול וצריך היה לטעון?
שאלה מעניינת זו עלתה לאחורנה בפסק דין של בית המשפט העליון שניתן במסגרת רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נגד גולייט בן ברוך מיום 23.07.12.
הכרעת בית משפט
השאלה המתעוררת בבקשה דנא קשורה קשר עמוק לשאלה בה דן בית משפט זה בעניין ויינשטיין, קרי, כיצד משליכה קביעה של בית משפט לפיה טענת הגנה של נתבע היא משוללת כל יסוד על פניה, על יכולתו לשוב ולטעון טענה זו או טענה דומה לה במהותה בהליך נוסף בעתיד. כן מתעוררת השאלה האם יוכל הנתבע לטעון בהליך נוסף טענות אותן לא טען בהליך המקורי, אך יכול וצריך היה לטעון אותן
הדוקטרינה הרלבנטית לסוגיה זו היא כמובן מעשה בית דין. דוקטרינה זו מבוססת על עקרון סופיות הדיון ונועדה לקדם את האינטרס הציבורי ולייעל את ההליך המשפטי תוך הקטנת העומס המוטל על בתי המשפט ועלויות ההתדיינות ובמטרה להימנע מהכרעות שיפוטיות סותרות. כמו כן, נועדה דוקטרינה זו למנוע הטרדה חוזרת של בעל דין בגין אותה עילה או פלוגתא שכבר נדונה לפני בית המשפט
בעניין וינשטיין נדון מקרה במסגרתו הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד לקוחה בגין יתרת חובה בחשבונה. הלקוחה הגישה בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענה כי החשבון אינו נמצא בבעלותה, אולם לא התייצבה בבית המשפט כדי להיחקר על תצהירה. בעקבות זאת נדחתה בקשת הרשות להתגונן, וניתן פסק דין בו התקבלה תביעת הבנק (להלן: פסק הדין הראשון). שש שנים לאחר מכן הגישה הלקוחה תביעה כנגד הבנק במסגרתו שבה וטענה כי החשבון האמור לא היה חשבונה האישי. הבנק מצידו טען כי פסק הדין הראשון מקים השתק פלוגתא בסוגיית הבעלות בחשבון.
פסק דין שניתן בעקבות דחיית בקשת רשות להתגונן יוצר אם כן מעשה בית דין.
במקרה דנא יש ללכת בדרך אותה התוותה השופטת מ' נאור בעניין וינשטיין ולקבוע כי פסק דין שניתן בעקבות דחיית בקשת רשות להתגונן מקים השתק פלוגתא המונע מהנתבע בהתדיינות הראשונה לשוב ו"לפתוח" בהליך נוסף את הפלוגתאות שאותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן שהגיש, ככל שאלה היו פלוגתאות עיקריות בהתדיינות הראשונה. בעניין וינשטיין ניתן פסק הדין הראשון, כאמור, לאחר שהמשיבה באותו מקרה לא התייצבה כדי להיחקר על תצהירה, והשופטת מ' נאור קבעה (בהסכמת השופט א' רובינשטיין) כי פסק דין זה מקים השתק פלוגתא. קל וחומר כי פסק דין שניתן בעקבות דחיית בקשת רשות להתגונן שניתן לאחר שהנתבע נחקר על תצהירו מקים גם הוא השתק פלוגתא.
בסופו של יום דחה בית משפט העליון את בקשת רשות הערעור וקבע כי נתבע בסדר דין מקוצר יהיה מושתק מלהעלות בהתדיינות עתידית לא רק את הטענות אותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן אותה הגיש, אלא גם את הטענות אשר היה עליו לטעון אך נמנע מכך. רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נגד גולייט בן ברוך מיום 23.07.12.