בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א
ת"ע 108091-08
ת"ע 108092-08
ת"ע 108093-08

בפני כב' השופטת שפרה גליק
בעניין עזבון המנוח י.א. ז"ל


התובעת                                          1. ח.א
                                                     ע"י ב"כ עו"ד רועי קורץ

                                                              נגד
הנתבעים                                         1. ר.א

                                                       2. ר.א

                                                     ע"י ב"כ עו"ד דניאל פרידנברג

                                                                  3. ל.א

                                                      4. ר.ס

                                                       5. א.א

                                                      6. ו.ט    

                                                     7. מ.ד

                                                     ע"י ב"כ עו"ד אבנר מנוסביץ

     

פתח דבר

1. השאלה הניצבת על המדוכה בתיק זה היא האם התובעת הינה "בת זוגו" של המנוח י.א. ז"ל שהלך לעולמו ביום 10.12.07 (להלן "המנוח") והאם זכאית היא לרשת את המנוח בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק הירושה תשכ"ה- 1965 (להלן "חוק הירושה").

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2. התובעת והמנוח נישאו ביום 07.09.62 . אין חולק כי לתובעת ולמנוח נולדה ילדה, ע.א. אשר . נפטרה בשנת 1986

3. על פי תעודת תמצית רישום ממרשם האוכלוסין המנוח נפטר כאשר הוא היה נשוי לתובעת.

4. המנוח לא הותיר אחריו צוואה. הנתבעים 3-7 טענו בהתנגדותם, כי המנוח הותיר אחריו צוואה בעל- פה, אך הם לא הגישו תובענה לצו קיום צוואה אחר המנוח. מאחר ולא מונחת
בפני תובענה לצו קיום צוואה אחר המנוח, אינני יכולה להידרש לטענה זו ולמתן צו קיום צוואה.

5. בשנת 1968 עזב המנוח את הארץ. לטענת התובעת, המנוח הגיע לישראל פעמים ספורות במהלך שנות ה 70- , כאשר הנתבעים מתנגדים לטענה זו. הצדדים מסכימים, כי משנת 1975 . המנוח לא הגיע לישראל. המנוח נפטר בבלגיה ביום 10.12.07

6. התובעת הגישה בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח לפיה היא זכאית לרשת שני שליש מהעזבון (ת"ע 108091/08 ). לטענתה, היא אשתו של המנוח ועל כן זכאית לרשת אותו.התובעת טענה כי היא והמנוח היו נשואים כדין כאשר הם לא נישאו בשנית לאדם אחר ולא התגרשו אחד מהשני. לפיכך, ומאחר והיתה נשואה למנוח הרי שהיא זכאית לרשת שני שליש
מעזבון המנוח בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה.

7. עוד טענה התובעת, כי היא הוכרה כאלמנתו של המנוח על ידי משרד הפנים והמוסד לביטוח לאומי ומכאן שיש לה זכאות לרשת את המנוח גם על פי חוק הירושה. לטענתה, חוק הירושה לא מבחין בטיב ובאופי הנישואין ודי בכך שהיא הייתה נשואה למנוח על מנת להקנות לה זכויות בירושת המנוח. התובעת אף ציינה, כי המנוח מיאן להתגרש ממנה ובחר להותיר
אותה עגונה משך שנים רבות ומאחר שהנישואין לא פקעו, יש לראותה כיורשת אחר בעלה
המנוח.

8. מנגד טענו הנתבעים 1-2 כי לדחות את תביעתה של התובעת ויש ליתן צו ירושה לפיו האחים של המנוח הינם יורשיו של המנוח (ת"ע 108092/08 ). לטענתם, נישואי התובעת והמנוח פקעו, שכן לאחר שהמנוח עזב את הארץ, התובעת הייתה בקשר עם גבר אחר במשך 36 שנה לפחות,
כאשר מקשר זה נולדו לתובעת ולבן זוגה שתי בנות.

9. הנתבעים 1-2 טענו, כי יש לפרש את ההוראות בחוק הירושה המעניקות זכויות בירושת בן זוג בהתאם לתכלית של חוק יחסי ממון תשל"ג- 1973 והלכת השיתוף, כאשר הזכויות הממוניות הצומחות לכל אחד מבן הזוג בשל קשר זוגי או נישואין, נפסקות עם סיום חיי הזוגיות.

לטענתם, מאחר והמנוח עזב את הארץ בשנת 1968 , ומאז לא חזר לישראל ולא היה בקשר עם התובעת, הרי שהיא לא נחשבת כבת זוגו של המנוח, וזו בשעה שניהלה מערכת יחסים וקשר זוגי ארוך עם אדם אחר.

10 . לטענת הנתבעים 1-2 , אף שהתובעת והמנוח היו נשואים זה לזה על פי הדין הדתי, ניתן לומר כי על פי הדין האזרחי – חוק הירושה, הם חדלו מלהיות בני זוג וזאת לאור הנתק ששרר ביניהם במשך 40 שנה.

11 . הנתבעים 3-7 טענו אף הם, כי יש לדחות את התביעה (ת"ע 108093/08 ). לטענתם, משנת 1968 , עת עזב המנוח את הארץ, הוא לא היה בקשר עם התובעת והוא טען בפניהם, כי הוא איננו מעוניין לראות את התובעת. לטענתם, התובעת ניהלה קשר זוגי עם אדם אחר, שממנו נולדו שתי בנות. הנתבעים 3-7 חזרו על האמור בהתנגדות הנתבעים 1-2 , אך הוסיפו וטענו כי ( המנוח ערך צוואה בעל- פה לפיה הוא הוריש את כל עזבונו ורכושו לאחיו בלבד (הנתבעים 1-7
ויש לראות בכך הוכחה כי המנוח לא רצה שהתובעת תירש אותו.

12 . לצורך השלמת התמונה אציין, כי הצדדים מנהלים תיק נוסף בפני – תיק ניהול עיזבון (ת"ע 108090/08 ) – אשר במסגרתו קבעתי כי ניהול העיזבון יתייחס אך ורק לגבי הנכסים הנמצאים בישראל ומיניתי את עו"ד איילון מגיד כמנהל עיזבון זמני.

13 . עוד אבהיר, כי במסגרת התביעה המקורית, מבקשות צו הירושה אחר המנוח היו התובעת ושתי בנותיה, כאשר נטען בתביעה, כי הינן בנותיו של המנוח. ואולם, ביום 24.05.12 הוגשה בקשה למחיקת התובעות מהתביעות שבכותרת (בקשה מספר 3) וביום 30.05.12 נעתרתי לבקשה, והוריתי על מחיקתן כבעלות דין בתביעות שבכותרת.

מבוא דיוני

14 . במסגרת הדיון שהיה קבוע בפני ביום 30.06.09 הצעתי לצדדים הצעת פשרה לפיה התובעת תקבל את מחצית מדירת המנוח בבת-ים (הוערכה בסכום של כ- 70,000 ₪) ובכפוף לכך שזה הרכוש הבלעדי של המנוח הנמצא בארץ. ולגבי הרכוש שנמצא בחו"ל, יירשו אותו בהתאם לדין החל במקום הימצא הנכסים הללו. ואולם, לא הייתה הסכמה להצעת הפשרה ולפיכך
קבעתי את התיק לדיון הוכחות ליום 15.03.10 תוך קביעת "מסלול מסודר" של הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעם הצדדים. עוד קבעתי כי המתנגדים יפתחו בהבאת הראיות.

15 . לדיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 15.03.10 לא התייצבו הצדדים, למעט ב"כ התובעת, שטען כי עקב החלטתי המעכבת את ביצוע ההחלטה שניתנה במסגרת תיק ניהול העיזבון, בה קבעתי כי הדיון ייערך אך ורק לגבי הנכסים הנמצאים בארץ, אין מקום לקיים דיון בתיקים שבכותרת, וזאת עד להכרעה של בית המשפט המחוזי.

לצדדים נקבע איפוא מועד נוסף לדיון הוכחות ליום 03.06.12 . הצדדים הגיעו להסכמה כי התובעת תפתח בהבאת הראיות. הצדדים וב"כ התייצבו לדיון ובתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. התובעת הגישה את סיכומיה ביום 21.06.12 והנתבעים 1-2 הגישו סיכומיהם ביום 08.07.12 . עד עתה טרם הוגשו סיכומי הנתבעים 3-7 , אך מאחר וחלף
המועד להגשתם ניתן עתה פסק דיני.

16 . בשולי הדברים אציין, כי התובעת ובן זוגה , אישרו בבית המשפט הסכם המסדיר יחסיהם הממוניים עם פרידתם, ושם נקבע כי לצדדים נולדו מיחסיהם שתי בנות הן התובעות שנמחקו כאמור לעיל.

דיון

17 . הפרק השני של החוק הירושה קובע את הזהות של היורשים על פי דין ואת חלקם בעיזבון המוריש. סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי בהעדר צוואה, היורשים על פי דין של המוריש הם:

1) מי שהיה במות המוריש בן זוגו; )"

2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם ) (בחוק זה – קרובי המוריש)".

18 . סעיף 11 לחוק הירושה מפרט את זכות הירושה של בן הזוג. וזה לשון הסעיף:

"(א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון –

1)אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי ; )

2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני ) שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן-הזוג נשוי לו
שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון.

(ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א) יורש בן הזוג את העיזבון כולו.

(ג) המגיע לבן-הזוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעיזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973- , או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העיזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו
כשיפקעו".

19 . חוק הירושה אף הכיר בירושה של ידועים בציבור, ומעמדו של הידוע בציבור הושווה למעמדו של "בן זוג" על פי סעיף 11 לחוק הירושה, בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 55 לחוק .89 ( הירושה. ראו בעניין זה ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין פ"ד מ"ח ( 2               

20 . לאור ההבחנה שנעשתה בחוק הירושה בין בני זוג (סעיף 11 ) לבין ידועים בציבור שאינם נשואים (סעיף 55 ), הפסיקה פירשה את המונח "בן זוג" המופיע בסעיף 11 לחוק הירושה כמי שהיא נשוי למוריש בשעת מותו. היינו, בן זוג המוכר כיורש על פי דין, הוא מי שהיה נשוי למוריש בשעת פטירתו בנישואין "פורמאליים" (להבדיל מידועים בציבור). ראו בעניין זה
בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו ( 29.11.06 ), וכן ראו ספרו של המלומד ש' שילה, . פירוש לחוק הירושה תשכ"ה 1965- , הוצאת נבו- 1992 , כרך א' עמ' 117 הפסיקה פירשה כי יש לבחון את המונח "בן זוג" בחוק הירושה על פי מבחן "ההזדקקות לגט". מילים אחרות, גם אם אדם לא נישא כדין אך בית הדין הרבני היה קובע, לו העניין היה מובא בפניו, כי האשה זקוקה לקבל גט בכדי להינשא לאחר, הוא יחשב כבן זוג לצורך חוק 485 ), וכן במקרה ( הירושה (ראו ע"א 524/84 היועץ המשפטי לממשלה נ' ביהם, פ"ד מ"ג ( 3 שבו מדובר בנישואי ספק על פי הדין הדתי, יש לראותם כבני זוג לצורך סעיף 11 לחוק 693 ). ועוד בעניין זה ראו ספרם של ( הירושה (ראו ד"נ 14/66 פלדמן נ' פלדמן, פ"ד כ ( 4 . המלומדים ש' שוחט, מ' גולדברג, י' פלומין "דיני ירושה ועזבון", הוצאת סדן 2005- , עמ' 51

21 . יוצא איפוא, כי חוק הירושה הכיר בשני סוגים של יחסים בין בני זוג, המקנים זכות ירושה על פי דין: האחד הוא "בני זוג" הזכאים לרשת מכוח קשר נישואין פורמאלי, בהתאם לסעיף 11  לחוק הירושה, השני הוא בני זוג הזכאים לרשת מכוח חיי משפחה במשק בית משותף, ובלבד שלא היו נשואים לאדם אחר, בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה.

22 . בענייננו אין חולק כי התובעת הייתה נשואה "פורמאלית" למנוח בעת פטירתו: מעיון בתעודת תמצית רישום ממרשם האוכלוסין עולה כי המנוח נפטר כאשר הוא היה נשוי לתובעת (סומן נספח א' לבקשה לצו ירושה בת"ע .(108091/08

22.2 התובעת הצהירה בסעיף 3 לתצהיר עדותה הראשית כי היא נישאה למנוח בשנת 1962 ומעולם לא התגרשה ממנו.

22.3 הנתבעים 1-2 הצהירו בתצהיר עדותם הראשית כי "אף שמבחינה הלכתית המנוח והמשיבה 1 (הכוונה לתובעת –ש.ג) נותרו עד יומו האחרון של המנוי נשואים זה לזה על פי הדין העברי, הרי שעל פי הדין האזרחי – חוק "… הירושה יש לראות בהם כמי שחדלו מלהיות נשואים לצורך סעיף 146 (סעיף 39 לתצהירם, הדגשות שלי – ש.ג).

22.4 הנתבע 2, מר ר.א, העיד כי לא ידוע לו אם התובעת והמנוח התגרשו ובמשרד .( הפנים מופיע שהם נותרו נשואים (ראו עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 22.5 שנשאלה הנתבעת 7, גב' מ.ד. בחקירתה הנגדית האם התובעת והמנוח היו
נשואים עד ליום פטירתו, ענתה "אני יודעת שהם לא סיימו את הגט והוא .( לא רצה לשמוע עליה" (עמ' 31 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12

23 . ואולם, בנסיבות המיוחדות דנן, וחרף העובדה כי התובעת הייתה נשואה פורמאלית למנוח, אני סבורה כי יש לתת פרשנות מהותית למונח "בן זוג" ויש לקבוע כי התובעת איננה זכאית לרשת את המנוח.

24 . בפרשנות של טקסט משפטי יש להבחין בין משמעותו הלשונית של הטקסט לבין משמעותו המשפטית. משמעותו הלשונית של הטקסט קובעת את מגוון המשמעויות שהטקסט יכול לשאת בשפתו. משמעותו המשפטית של הטקסט היא המשמעות הלשונית המגשימה את התכלית שהנורמה הגלומה בטקסט נועדה להגשים. ראו ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית –
12 , עמ' 25 (להלן "פרשת לינדורן").  קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד נ"ה ( 1 )

25 . בקביעת מתחם המשמעויות הלשוניות, הפרשן פועל כבלשן והוא מעניק לטקסט אותו מובן המגשים את תכליתו. הפרשן אינו רשאי ליתן לטקסט מובן משפטי הנופל מעבר למתחם ( המשמעויות הלשוניות של הטקסט (ראו בג"ץ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ ( 2 .(793 אביא להלן מדבריו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בפרשת ד"נ 40/80 פאול קניג נ' יהושע 701 , דברים היפים לענייננו: ( כהן, פ"ד לו ( 3 "בבדיקה הראשונה פועל השופט כבלשן, תוך שהוא בוחן אופציות
לינגוויסטיות; בבדיקה השנייה פועל השופט כפרשן, תוך שהוא מבקש לבחון את מטרת החקיקה, ותוך שהוא מבקש לבחור באותה אופציה לינגוויסטית, אשר יהא בה כדי להגשים את מטרת החקיקה. שתי הבדיקות האמורות חיוניות הן. אין השופט רשאי – בהעדר תחושה כי לפניו אבסורד פרשני – ותחושה זו אינה מצויה בענייננו – להגשים מטרה שאין לה אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון החוק. מלאכת הפירוש אינה מוגבלת אך למלים, אך המלים מגבילות את הפירוש … ייתכן, שיינתן
ללשון החוק פירוש מרחיב או פירוש מצמצם, רגיל או פירוש חריג, אך בדרך כלל יש למצוא נקודת אחיזה ארכימדית למטרה בלשון החוק. אך באותה מידה אין השופט רשאי להסתפק בבדיקה הלשונית, שכן החוק אינו אך טקסט בלשני גרידא. החוק הוא יצירה נורמאטיבית, הבאה להגשים תכלית חברתית. והוא ביטוי למדיניות. על הפרשן לחשוף, מבין קשת האפשרויות הלשוניות, אותה משמעות אשר תגשים את מטרת החוק" (עמ' 715 , הדגשות שלי –ש.ג).

26 . אבחן להלן את פרשנות המונח "בן זוג" המופיע בסעיפים 10-11 לחוק הירושה, כאשר תחילה אבדוק את המובן הלשוני של המונח "בן זוג", בדיקה בה פועל השופט כבלשן, ולאחר מכן אבדוק את המובן המשפטי של המונח "בן זוג", בדיקה בה פועל השופט כפרשן, תוך בחינת המטרות והתכליות של חוק הירושה.

27 . המובן הלשוני של המונח "בן זוג" – בפרשת לינדורן נדרש נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז) כב' השופט ברק לבחינת המובן הלשוני של המונח "בן זוג" בשפה העברית. אציין כי פסק הדין התייחס לפירוש המונח "בן זוג" המופיע בסעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כב' השופט ברק קבע כי המובן הלשוני של המונח "בן זוג" הינו "אחד מן השניים שהם זוג" (א' אבן-שושן המלון החדש [כרך א, תשכ"ו] 243 ). בן-זוג הינו אפוא אחד מצמד. לעניין זה, אין כל דרישה לשונית שהצמד יהא נשוי כדת וכדין" (עמ' 25-26 לפסק הדין). הנה כי כן, בדיקת המובן הלשוני של המונח "בן זוג" הינו אחד משניים, מצמד.

28 . המובן המשפטי של המונח "בן זוג" – מבחינה משפטית למונח "בן זוג" אין הגדרה אחת, ויש לבחון את ההגדרה אשר תגשים את התכלית המונחת ביסוד החקיקה. משמעותו של המונח "בן זוג" נקבעת על פי הקשרו והתכלית המונחת ביסודו. סעיף 11 לחוק הירושה נועד להגשים ארבע מטרות עיקריות: המטרה הראשונה של הוראת סעיף זה נועדה להעניק זכות לרשת לבן זוג עימו מיסד המוריש את הקשר באופן פורמאלי; המטרה השנייה נועדה לשקף את רצונו המשוער של המוריש – התחקות אחר הרצון המשוער של המוריש, כאשר הנחת המחוקק היא שכוונת המוריש לחלק את ירושתו לבני משפחתו הקרובים; המטרה השלישית של הוראה זו נועדה להגן על המשתייכים לחוג המשפחתי המצומצם של המוריש, תוך הגנה על התא המשפחתי המצומצם ולחזקו; המטרה הרביעית היא להשוות בין מעמדם של בני זוג נשואים למעמדם של הידועים בציבור. ראו בעניין זה בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו 705 , דנ"א 7818/00 אהרן נ' ( 29.11.06 ), ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מ"ח ( 3 ) אהרוני ואח', פורסם בנבו ( 22.03.05 ) ות"ע (י-ם) 44031/03 פלונית נ' אלמוניות, פורסם בנבו .(05.07.07)

29 . בענייננו, ונוכח הנסיבות המיוחדות שבפני, כפי שיפורט להלן, נראה כי התובעת איננה בגדר "בת זוג" של המנוח, ובחינת המטרות של סעיף 11 לחוק הירושה – הענקת זכות לבן זוגו של המוריש לרשת את המוריש – מחייבת את המסקנה לפיה התובעת איננה זכאית לרשת את המנוח:

29.1 התובעת והמנוח נישאו ביום 07.09.62 . בשנת 1964 נולדה בתם ע.א, אשר נפטרה בשנת 1986 . התובעת הציגה הסכם שנערך, לכאורה, בינה לבין המנוח, החתום על ידה בלבד, המסדיר את גירושי הצדדים, משמורת הילדה והרכוש. ההסכם נושא תאריך 09.08.66 וסומן בימ"ש/ 5. על פי התאריך המופיע ע"ג ההסכם, נראה כי כ- 4 שנים לאחר נישואי הצדדים, החליטו הצדדים לסיים את קשר הנישואין ביניהם, ופניהם היו לגירושין. אלא שלטענת התובעת, המנוח לא הגיע למועד הדיון שנקבע בבית הדין הרבני והוא עזב את הארץ (עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 ). בפועל, התובעת והמנוח ניהלו חיי משפחה כבני זוג במשך 4 שנים בלבד, שגם בשנים אלו, התובעת עזבה מספר פעמים את דירת המגורים המשותפת ועברה לבית הוריה ואף המנוח נעלם במהלך תקופה זו למספר ימים (ראו חקירתה הנגדית של התובעת, עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 ). משנת 1966 התובעת והמנוח לא ניהלו חיי משפחה כבני זוג, ובכוונתם הייתה להיפרד.

29.2 התובעת טענה כי בשנים 1974-1975 המנוח הגיעה לישראל פעמים ספורות וכתוצאה מקשר שהיה ביניהם נולדו להם שתי בנות. מאחר והבנות אינן תובעות את חלקן בעיזבון המנוח, אינני נדרשת למעמדן של הבנות, ואינני בוחנת את השאלה האם , התובעת והמנוח היו בקשר בשנים 1974-1975 . כזכור טענה התובעת, כי משנת 1975 המנוח לא היה איתה בקשר:

"ש. משנות ה 70- הוא הפסיק לבקר?
ת. כן, באמצע שנות ה 70- משהו כזה.
ש. מאז לא ראית אותו, נכון?
ת. אמצע שנות ה 70- , משהו כזה. מאז לא ראיתי אותו" (עמ' 13
.( לפרוטוקול ישיבת 03.06.12

29.3 כמו כן ראו חקירתו של הנתבע 2 לפיה הוא העיד כי " 40 שנה הוא (המנוח – ש.ג) לא היה בארץ" (עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 ), ובהמשך העיד:

ש. 40 שנה הוא בנתק מאשתו ובחיים לא דיברתם על זה שהוא רוצה להתגרש או לא רוצה להתגרש?
ת. לא. אני לא נכנס לדברים האלה.
…
ש. למה בשום מקום בכתבי הטענות לא כתבתם שלמעשה ח. אשתו?
ת. כי 40 שנה הוא לא ראה אותו, אז לדעתי היא לא אשתו. בפרט
שהיא "התחתנה" עם מישהו והביאה שתי בנות" (עמ' 23-24
.( לפרוטוקול ישיבת 03.06.12
: 29.4 אביא להלן מחקירתו הנגדית של הנתבע 1
"ש. סיפרת את הסיפור על הגט, שההסכם התפוצץ בגלל שהיא לא
רצתה לחתום על כך שהדירה תהיה בשם הילדה. כל הדירה או חצי
הדירה?
ת. כל הדירה.
ש. מאז לא שוחחת עם אחיך על הנושא הזה, בקשר לגט?
ת. שום דבר. הוא לא הזכיר אותה, לא רצה להזכיר אותה ולשמוע
עליה דברים, מרוב הרעות שהיא עשתה לו" (עמ' 28 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 , הדגשות שלי – ש.ג).

29.5 התובעת העידה כי "קצת אחרי 1970 " היה לה בן זוג, מר ש.ש., והיא חייה איתו חיי משפחה, כבני זוג, במשך 36 שנים. אביא להלן מחקירתה הנגדית של התובעת: "ש. מי היה בן הזוג שלך משנת 1970 ועד 2008 ? עם מי חיית חיי משפחה מלאים?
ת. חייתי כמשפחה עם אדון ש..
ש. את מדברת על אדון ש.ש..
ת. ש., ש., משהו כזה.
ש. והוא היה בן הזוג שלך משנת 1970 ועד 2008 בערך?
. ת. כן, אבל לא משנת 1970 , קצת אחרי 1970
ש. הייתם בני זוג בערך 36 שנה.
ת. לא יודעת בדיוק כמה שנים, אבל היינו יחד הרבה שנים.
ש. הכוונה לחיי משפחה כמו בעל ואשה?
ת. זה פשוט נכפה עלי. בעלי נעלם ולא רציתי להיות לבד, וזה מה שנכפה עלי, החיים האלה.
ש. חיית אתו כבעל ואשה לכל דבר?
ת. כזוג. הייתי הידועה בציבור שלו.
ש. מבחינה עובדתית היית בת הזוג שלו וכמו אשתו?
ת. בת הזוג שלו הייתי"(עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 , הדגשות שלי – ש.ג).

29.6 לבית המשפט הוגש הסכם בין התובעת לבין מר ש.ש. מיום 06.10.08 (סומן בימ"ש/ 2). הסכם זה אושר בפני וקיבל תוקף של פסק דין במסגרת תמ"ש 17940/08 (בתביעה שהתנהלה בין מר ש. לתובעת). הסעיף הראשון להסכם קובע כי "הצדדים מצהירים כי היו בני זוג כ 36- שנים וחיו יחד חיי משפחה ואף נולדו להם שתי בנות משותפת והיו "ידועים בציבור" במשמעות הדין". במסגרת ההסכם ביניהם קבעו את חלוקת הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים. אציין כי הצדדים הגישו , תביעה נוספת לתיקון ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרת תמ"ש 17943/08 כאשר סעיף 1 להסכם המתוקן מיום 09.12.08 חוזר על האמור בסעיף הראשון להסכם מיום 06.10.08 (בדבר הצהרת הצדדים ע ל היותם ידועים בציבור).

30 . מכל האמור לעיל, עולה התמונה לפיה הן התובעת והן המנוח לא ראו את עצמם כ"בני זוג". , גם אם אסבור כגרסת התובעת כי המנוח הגיע לישראל בשנים 1974-1975 , הרי שמשנת 1975 ובמשך למעלה מ- 30 שנה, התובעת והמנוח לא התראו, לא דיברו אחד עם השני, חיו בנפרד במדינות שונות ולא יצרו קשר אחד עם השני. המנוח לא הגיע ללוויה של בתו בשנת 1986 והתובעת אף לא יצרה איתו קשר בדבר מותה של הבת. התובעת התקדמה בחייה, ילדה שתי בנות נוספות, ולא הרגישה "כבולה" לחיי "הנישואין" ואף לא ציינה כי המנוח הוא בן זוגה. התובעת חייה כבת זוג של מר ש. וניהלה איתו חיי משפחה מלאים במשך 36 שנה. התובעת אף לא ציינה (ובוודאי לא הוכיחה) כי פעלה לצורך התרת קשר הנישואין בינה לבין המנוח, ולא פנתה לבית הדין הרבני לאחר עזיבתו של המנוח את הארץ.

31 . נוכח האמור לעיל, אני סבורה כי במקרה דנן לא מתקיימות המטרות העומדות בבסיסו של סעיף 11 לחוק הירושה:
31.1 המטרה הראשונה הינה להעניק זכות לרשת לבן זוג עימו מיסד המוריש את הקשר באופן פורמאלי – התובעת והמנוח אכן מיסדו את הקשר ביניהם באופן פורמאלי, ולא התירו את קשר הנישואין. יחד עם זאת, התובעת והמנוח חייו כבני זוג במשך 4 שנים בלבד (כאשר גם בשנים אלו הקשר שלהם ידע עליות ומורדות), ובמשך למעלה מ- 30 שנה היה ביניהם נתק. לא נראה כי המטרה במקרה זה, ובשעה שהתובעת הייתה בת זוג של אדם אחר וניהלה איתו חיי משפחה, להעניק לתובעת זכות לרשת את המנוח.

31.2 המטרה השנייה נועדה לשקף את רצונו המשוער של המוריש – אינני סבורה כי רצונו של המנוח היה להעניק לתובעת רכוש מעיזבונו ולחלק את ירושתו בין התובעת. אכן, המנוח יכול היה לערוך צוואה ובה לקבוע מפורשות מי יהיו יורשיו (הנתבעים 3-7 טענו כי המנוח ערך צוואה בעל- פה לפיה הנתבעים הינם הנהנים על פי הצוואה, אך כאמור, לא הוגשה בקשה לצו קיום צוואה ולא ניתן להידרש לטענה זו). יחד עם זאת, וחרף כך שלא ערך צוואה, התחקות אחר הרצון המשוער של המנוח מלמדת כי הוא לא רצה להוריש לתובעת דבר. המנוח עזב את הארץ מבלי שהודיע לתובעת שהוא עוזב, הוא לא היה בקשר עם התובעת במשך למעלה מ- 30 שנה, ואף לא היה בקשר עם בתם ע.א.ז"ל ואף לא הגיעה ללוויה שלה. הנתבע 1 העיד כי המנוח "לא הזכיר אותה (את התובעת – ש.ג), לא רצה להזכיר אותה ולשמוע עליה דברים, מרוב הרעות שהיא עשתה לו" (עמ' 28 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 ), וכן העידה הנתבעת 7 כי המנוח "לא רצה לשמוע עליה (על התובעת – ש.ג)" (עמ' 31 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 ). מכאן, כי לא ניתן לומר שרצונו של המנוח היה להוריש לתובעת חלק
מעיזבונו.

31.3 המטרה השלישית של סעיף 11 לחוק הירושה נועדה להגן על המשתייכים לחוג המשפחתי המצומצם של המוריש, תוך הגנה על התא המשפחתי המצומצם ולחזקו – לא ניתן לראות בתובעת כמי שמשתייכת לתא המשפחתי המצומצם של המנוח.
כאמור, התובעת לא הייתה בקשר עם המנוח שנים רבות, ואף לא הייתה בקשר עם משפחתו של המנוח. נודע לה על פטירת המנוח דרך חברת קדישא (ראו עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת 03.06.12 ) והיא אף לא יידעה את המנוח אודות פטירת בתם.
התובעת ניהלה חיי משפחה עם מר ש. ואף הצהירה על כך. ההסכם ביניהם, בדבר היותם בני זוג ידועים בציבור, אושר בפני וקיבל תוקף של פסק דין. אינני סבורה כי מטרת הוראת הסעיף נועדה להגן על התובעת ולזכותה בשני שליש מעיזבון המנוח, שכן הלכה למעשה , התובעת לא הייתה בת זוגו של המנוח, אלא להיפך, התובעת הייתה בת זוגו של מר ש., ולא ניתן לראותה כמשתייכת לחוג המשפחתי המצומצם של המוריש שעליו החוק נועד להגן.

31.4 המטרה הרביעית היא להשוות בין מעמדם של בני זוג נשואים למעמדם של הידועים בציבור – מטרה זו איננה מתקיימת בענייננו, שכן התובעת והמנוח לא היו ידועים בציבור, אלא היו נשואים על פי הדין הדתי.

32 . מכאן, בחינת הפרשנות של המונח "בן זוג" המופיע בסעיף 11 לחוק הירושה, הן במובן הלשוני והן במובן המשפטי, תוך בחינת תכליות החוק, מלמדת כי התובעת איננה בגדר בת זוגו של המנוח. התובעת איננה "אחד מן השניים שהם זוג" ואיננה "אחת מצמד", שכן התובעת והמנוח חיו בנפרד, ללא כל קשר ביניהם למעלה מ- 30 שנה, כאשר בתקופה זו התובעת ניהלה

חיי זוגיות ומשפחה עם מר ש. ונולדו לה שתי בנות נוספות. כך גם יש ללמוד לאור התכליות והמטרות של הוראת סעיף 11 לחוק הירושה.

33 . תימוכין נוספים למסקנתי זו ניתן ללמוד מע"א 247/97 סבג נ' סבג, פ"ד נ"ג ( 4 "פרשת סבג"). בפרשה זו נדרש בית המשפט העליון להכריע בדבר זכאותה של אשה, שהושלש גטה וניתן לבעלה היתר נישואין, לרשת את מחצית עזבון המוריש, יחד עם האשה שלה נישא המוריש על פי היתר הנישואין שניתן לו. סעיף 146 לחוק הירושה קובע כי "אדם שבמותו היה נשוי ליותר מאשה אחת, מה שמגיע לבן-זוג בירושה על פי דין יחולק בין אלמנותיו בשווה".

בית המשפט העליון נדרש להכריע האם ניתן לראות באשה שהושלש גטה כאשה נשואה למוריש, ואז זכאית למחצית מהעיזבון ביחד עם האשה השניה, או כאשה שאיננה נשואה למוריש, ואז אינה יורשת אחר המוריש.

34 . כב' השופט אילן פסק בפרשה זו כי "במקרה זה יש לדבוק בפרשנות המהותית של המונחים שבחוק ולא במשמעותם הפורמאלית, שמא תצא חוטאת נשכרת. במילים אחרות, יש לקרוא את סעיף 146 לחוק הירושה בהקשר של סעיף 10 לחוק זה. לו כך קבענו, התוצאה הייתה שלצורך העניין אין לראות את המשיבה כמי שהייתה נשואה למנוח, וכי המערערת היא
בעלת הזכות היחידה לרשת את חלקה של בת-הזוג בעיזבונו, לפי סעיף 10 … כך הייתי פוסק, אלמלא ניתן פסק-דין נוסף על-ידי בית-הדין הרבני" (עמ' 58 , הדגשות שלי – ש.ג).

היינו, בית המשפט העליון קבע כי במקרה המתואר בפסק הדין, יש להעדיף את הפרשנות המהותית של המונחים שבחוק על פי המשמעות הפורמאלית שלהם, וחרף כך שהאשה עדיין נחשבת כנשואה למוריש על פי הדין הדתי (למרות שהושלש גטה), אין לראותה כמי שהייתה נשואה למנוח לצורך החלת סעיף 146 לחוק הירושה. אציין כי בפרשת סבג, לאחר מתן היתר
הנישואין לבעל, ניתן פסק דין נוסף ע"י בית הדין הרבני לפיו אין לכוף את האשה לקבל את הגט, ולפיכך בית המשפט העליון פסק שיש לראותה כמי שנשואה למוריש ועל כן יורשת את מחצית מעיזבונו, ביחד עם האשה השנייה.

35 . בית המשפט העליון אף הוסיף בפרשת סבג כי יתכן מצב שבו אשה תהיה נשואה לפי הדין הדתי אך לא נשואה לפי דין הירושה האזרחי, שכן לצורך סעיף 146 לחוק הירושה אין צורך לבחון מיהי אשה נשואה בדרך-כלל, אלא מיהי אישה נשואה לצורך סעיף זה, מתוך הקשר הסעיף ומטרתו (עמ' 56-57 לפסק הדין)

36 . וכן ראו דבריו של הנשיא (כתוארו אז) כב' השופט ברק בפרשת בע"מ 9607/03 פלוני נ' 🙁 פלונית, פורסם בנבו ( 29.11.06 "מן העבר האחר הוכרה האפשרות לשלול מאשה, שהיא "סרבנית גט" ואשר בעלה קיבל מבית הדין היתר נישואין, את מעמדה כ"בת זוג" בחוק  הירושה (ע"א 247/97 סבג נ' סבג (לא פורסם); ראו גם פ' שיפמן "מספר אלמנות האוחזות בירושה אחת" הפרקליט כט (תשל"ד) 288 ). נפסק כי אמנם לפי דינה האישי היא הייתה נשואה למנוח, אך פרשנות מהותית של המונח "בן זוג" מצדיקה שלא לראות בה בת זוג הזכאית לרשת לפי סעיף 11 לחוק" (עמ' 13 הדגשות שלי –ש.ג).

37 . הנה כי כן בית המשפט העליון הכיר בפרשנות מהותית של המונח "בן זוג" המופיע בסעיף 11 לחוק הירושה, וחרף העובדה שעל פי הדין הדתי – הדין האישי – האשה הייתה נשואה פורמאלית למוריש, נקבע כי היא איננה "נשואה" לצורף סעיף 146 לחוק הירושה, ואף איננה בגדר "בת זוג" הזכאית לרשת לצורך סעיפים 10-11 לחוק הירושה.

38 . כך גם אני סבורה שיש לקבוע בענייננו. יש להעדיף פרשנות מהותית של המונח "בן זוג" על פני פרשנות פורמאלית. לאור התכלית של הוראות סעיפים 10-11 לחוק הירושה, הפרשנות הנכונה והמתאימה במקרה דנן הינה שחרף כך שהתובעת נשואה על פי הדין הדתי למנוח, התובעת איננה זכאית לרשת אותו, הן לאור הנתק הממושך ביניהם והן לאור העובדה
שהייתה ידועה בציבור של אדם אחר במשך 36 שנה.

39 . עוד אציין כי התובעת לא יכולה להיות בת זוגו של מר ש., ובמקביל ובאותו הזמן להיות בת זוגו של המוריש. אף סעיף 55 לחוק הירושה המתייחס לירושה של ידועים בציבור, מתנה זאת בכך שאף אחד מהצדדים לא נשוי לאדם אחר. התובעת לא יכולה להיות בו זמנית בת זוג של שני אנשים שונים, וזאת אף בשעה שהיא מצהירה כי היא בת זוגו של מר ש. (וניתן להצהרה ולהסכם ביניהם תוקף של פסק דין) ומשאין לה כל קשר עם המנוח.

סיכומו של דבר

40 . נוכח הנסיבות המתוארות לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי היא זכאית לרשת שני שליש מעיזבונו של המנוח. לפיכך התביעה בת"ע 108091/08 – נדחית.

41 . ניתן צו ירושה אחר המנוח לפיו יורשיו על פי דין הינם אחיו – הנתבעים 1-7 – בחלקים שווים ביניהם. ב"כ הנתבעים יגישו לביהמ"ש פסיקתא לחתימתי בהתאם לתקנה 4 לתקנות הירושה.

 42 . התובעת תישא בהוצאות התביעה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 40000 ש"ח.

ניתן היום, 11 באוגוסט 2012 , בהעדר הצדדים.