ביום ראשון, ה-14 בדצמבר 2025, רעדו אמות הסיפים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. על שולחן השופטים הונחה הכרעת דין רחבת היקף – 841 עמודים של טקסט דחוס, המהווים סיכום של מסע משפטי שנמשך שנים. אך מעבר למספרים היבשים (26,921 עמודי פרוטוקול, אלפי מוצגים ומאות עדים), הכרעת הדין של השופטים נתן זלוצ'ובר, דינה כהן ודניאל בן טולילה היא מסמך מצמרר שחושף את הקרביים של עולם הפשע הישראלי.
זהו סיפור על נקמה אובססיבית, על שפה מקודדת ועל אדם אחד שבנה אימפריה של פחד, וניהל אותה ביד רמה גם ממרחק של אלפי קילומטרים.
הבמאי והמפיק: דמותו של יניב זגורי
בית המשפט לא חסך במילים בבואו לתאר את הנאשם מספר 1. יניב זגורי לא הוצג רק כראש ארגון פשע, אלא כ"אדריכל של מוות". השופטים השתמשו במטאפורה מעולם הקולנוע כדי לתאר את תפקידו: הוא היה המפיק שתקצב, הבמאי שתכנן, והתסריטאי שכתב את סופם המר של קורבנותיו.
המניע של זגורי היה פשוט וקטלני: נקמה. לאחר שריצה שבע שנות מאסר בעקבות עדותו של עד המדינה טל קורקוס, זגורי יצא לחופשי עם מטרה אחת – "לנקות את השולחן". הכרעת הדין קובעת כי הוא פעל תחת דוקטרינה אכזרית: כל מי שהיה לו יד ורגל בהפללתו, או אפילו קשר משפחתי למי שהפליל אותו, סומן כיעד לחיסול. "כל מי שנגע, כל מי ששם אצבע בתיק – ימות", צוטט זגורי.
המערכה הראשונה: רצח דבורה הירש – "כיפה אדומה" אכזרית
החלק המטלטל ביותר בהכרעת הדין עוסק ברציחתה של דבורה הירש, אשתו לשעבר של טל קורקוס. ב-7 במרץ 2016, לעיני שלושת ילדיה הקטנים שישבו ברכב, נורתה דבורה למוות בחניית ביתה.
בית המשפט ניתח את המניפולציה המזעזעת שקדמה לרצח. זגורי, בחוכמתו המרושעת, יצר מצג שווא של פיוס. הוא גרם לדבורה להאמין שהוא "סלח" לה על עברה. המפגש הגורלי בחנייה תוכנן כ"כיפה אדומה" קלאסית: בעוד דבורה מאמינה שהיא מגיעה למפגש פיוס, המתינו לה בזירה המחסלים – משה רובין ועמיר בן שימול.
הראיה המכרעת שהובילה להרשעה בפרק זה הייתה זיהוי ייחודי. מצלמות האבטחה תיעדו דמות היוצאת מרכב מאזדה אפורה. למרות שהדמות הייתה מטושטשת, "הליכתו הבלתי-סימטרית" של משה רובין, שנפצע בעבר ברגלו, הייתה סימן היכר שבלתי ניתן להכחיש. "השפה של הגוף אינה משקרת", נכתב בהכרעת הדין.
השלט הרחוק: רציחות במיקור חוץ
אחד החידושים המשפטיים המרתקים בהכרעת הדין הוא האופן שבו ביה"מ הרשיע את זגורי ברציחותיהם של אלישע סבח וטל קורקוס, למרות שזגורי שהה באותה עת בסין ובתיאילנד.
זגורי יישם שיטה של "פשיעה בשלט רחוק". הוא ניהל את האופרציה דרך שיחות טלפון מוצפנות, שליחים ושפה מקודדת. בית המשפט קבע כי למרות המרחק הגיאוגרפי, לזגורי הייתה "שליטה פונקציונלית" על המעשים. הוא היה זה שנתן את ה"אוקיי" האחרון, הוא זה שאישר את התקציב למטענים, והוא זה ששלט בלוחות הזמנים.
השפה הסודית של עולם הפשע
הכרעת הדין היא גם "מילון" לשפת הקודים של העבריינים. כדי לחמוק מהאזנות הסתר של המשטרה (ימ"ר נגב), פיתחו הנאשמים שפה שלמה:
"הבטן": הכינוי לטל קורקוס (בשל מבנה גופו).
"השמן": הכינוי לראש ארגון הפשע מהצפון, מיכאל מור.
"פרנסה" או "עסק": שם קוד לביצוע רצח.
"נעליים" או "חולצות": קוד לנשקים ותחמושת.
השופטים ציינו כי הניסיון להסוות את המעשים במילים תמימות כשל מול עדותו המפורטת של עד המדינה מ.א, ש"תרגם" לבית המשפט את השיחות בזמן אמת. אחת השיחות המפלילות ביותר הייתה "שיחת החלאס" – ביום הרצח של אלישע סבח, כשזגורי שאל את עד המדינה בטלפון אם הכל מוכן, והעד השיב "חלאס אחי, הכל טוב". שעות ספורות לאחר מכן נורה סבח למוות.
עד המדינה: האיש שידע יותר מדי
הכרעת הדין נשענת במידה רבה על עדותו של מ.א, עבריין בכיר שהפך לעד מדינה. השופטים הקדישו מאות עמודים לניתוח אמינותו. בעולם הפשע, עד מדינה נחשב ל"בוגד", וצוות ההגנה ניסה לצייר אותו כשקרן מניפולטיבי שרק רוצה להציל את עורו.
אך בית המשפט קבע אחרת. השופטים מצאו כי עדותו של מ.א הייתה "חיה, נושמת ומלאה בפרטים" שאותם לא יכול היה להמציא. הסיוע המשמעותי ביותר הגיע מהקלטות סתר בביתו של מיכאל מור, שם נקלטו הנאשמים מדברים בחופשיות על תכנון הרצח של קורקוס באמצעות מטען חבלה עוצמתי. העובדה שהפרטים הטכניים שמסר העד (סוג המטען, אופן הצמדתו לרכב) תאמו במדויק את הממצאים הפורנזיים בשטח, לא הותירה לשופטים ספק.
הסיום הדרמטי: רצח טל קורקוס
המערכה האחרונה והקטלנית מכולן הייתה רציחתו של טל קורקוס ביוני 2017. קורקוס, שהיה תחת הגנה משטרתית וחזר לישראל, פותה להגיע לדירת הימורים באשקלון שהוקמה במיוחד עבורו כמלכודת.
הכרעת הדין מתארת בקור רוח כיצד אריק איטל (נאשם 2) ועד המדינה הצמידו מטען חבלה רב-עוצמה לרכבו. כשהוא יצא מהדירה בשעת לילה מאוחרת ונכנס לרכב, הופעל המטען. קורקוס נהרג במקום, וגופתו נשרפה כליל בתוך הרכב הבוער. ביה"מ הגדיר זאת כשיא של אכזריות וזלזול בחיי אדם.
סיכום: מסר של צדק
בסיומו של המסמך המונומנטלי, הורשעו יניב זגורי ואהרון (אריק) איטל בשלושה מעשי רצח ובשורת עבירות של קשירת קשר וניסיונות רצח נוספים. משה רובין ועמיר בן שימול הורשעו ברצח דבורה הירש.
הכרעת הדין בפרשת זגורי היא הרבה יותר מהחלטה משפטית; היא הצהרה של שלטון החוק. ביה"מ הבהיר כי גם ראשי ארגוני פשע המנסים להנדס רציחות ממרחקים, תוך שימוש בשפה מקודדת ובחיילים נאמנים, ייתקלו בסופו של דבר במערכת משפט נחושה שמסוגלת לחבר את חלקי הפאזל.
הכרעת הדין מסתיימת במילים קשות המהדהדות את הכאב של משפחות הקורבנות: "הנאשמים פעלו מתוך רשע טהור ורצון להשליט טרור. היום, הטרור הזה פגש את הצדק". עבור מדינת ישראל, מדובר באחד התיקים החשובים ביותר בתולדות המאבק בפשיעה המאורגנת, תיק שהוכיח כי גם "הבמאי" המתוחכם ביותר אינו חסין מפני החוק.