תגובה לבקשה להעברת דיון מבית משפט לתביעות קטנות לבית משפט שלום

בבית משפט לתביעות קטנות                                                                ת”ק  53XXX-11-19

בתל אביב

 

התובעת:          

(המשיבה)                      מרחוב

                                                               

 

-נגד-

         

הנתבעים:         1.        

(המבקשים)       2.        

                                    שניהם מרח’

 

  1.  

                                    מרח’

 

  1.  

                                    מרח’

 

 

תגובת התובעת לבקשת הנתבעים להעברת הדיון לבית משפט השלום

 

התובעת מתכבדת להגיש תגובה מטעמה לבקשת עורך דין פלוני, בשם הנתבעים, להעברת דיון לבית משפט השלום מבית משפט לתביעות קטנות. כבר בפתח הדברים תדגיש התובעת כי היא מתנגדת מכל וכל לבקשה להעברת דיון, אשר כל מטרתה לסרבל שלא לצורך את בירור תביעתה של התובעת, אשר הינה תביעה קטנה ובירורה אינו מעלה שאלות משפטיות בכלל ובירור עובדתי מעמיק בפרט.

 

       ואלו נימוקי התגובה

 

מחיקת הבקשה על הסף בשל הגשתה באמצעות עו”ד שלא קיבל היתר לייצוג בתביעות קטנות

 

  1. סעיף 63 לחוק בתי המשפט קובע, כי בבית המשפט לתביעות קטנות לא יהיו הצדדים מיוצגים ע”י עורך דין וזאת לשון הסעיף:

(א) ייצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו; בעל דין רשאי, ברשות בית המשפט, להיות מיוצג על ידי ארגון שקבע לענין זה שר המשפטים, ובמקרה זה ירשה בית המשפט לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה.”

 

  1. בפועל, המקרים בהם בית המשפט מרשה לבעל דין להיות מיוצג על ידי עורך דין הם נדירים ביותר. כך למשל, בתי המשפט אפילו דוחים בקשות לייצוג בגין טענות לקשיי שפה, שכן במקרים כאלה ניתן להגיע עם מתורגמן, שאינו עו”ד, והמקרים הבודדים שבהם מתיר בית המשפט ייצוג על ידי עורך דין הוא כאשר בעל הדין שכנגד עורך דין בעצמו!

 

  1. בענייננו, הנתבעים “רתמו את העגלה לפני הסוסים” בכך שעורך דינם, אשר בוודאי בקיא בדין הרלוונטי, לא טרח כלל לבקש רשות מבית המשפט הנכבד לייצוג, אלא בעזות מצח קבע “עובדות בשטח” והגיש בקשה בשמם של הנתבעים, חתומה על ידו ובא רשום שהוא כבר מייצגם בתיק!

 

  1. אין לתת יד להתנהלות זו של עורך דין בישראל, אשר לא טורח כלל להגיש בקשה לייצוג.

 

  1. בנסיבות אלו, מתבקש בית המשפט הנכבד, למחוק את בקשת הנתבעים על הסף ולחייבם בהוצאות תגובה זו, כמדיניות שיפוטית ראויה, שלא לעודד בעתיד התנהגות דומה של בעלי דין ועורכי דין.

       דחיית בקשת הנתבעים להעברת דיון לגופו של עניין

 

  1. בקשת הנתבעים להעברת דיון היא שימוש לרעה קלאסי בהליכי בית משפט שכן, מלבד רצונם העז של הנתבעים לעכב את בירורה היעיל של התביעה הפשוטה בתכלית שהוגשה, אין בין בקשתם לבין האמת ולא כלום. במה דברים אמורים?

 

  1. ראשית, התובעת מוחה על כך שהנתבעים לא הגישו כתב הגנה מפני התביעה שהוגשה כנגדם. בכל הכבוד, על מורכבות בירורה של תביעת התובעת יכול היה בית המשפט הנכבד ללמוד אך ורק אם היה מונח בפניו כתב הגנה מטעם הנתבעים!

 

  1. רק לאחר שמוגש כתב הגנה, מתגבשות הפלוגתאות בתיק ומאחר והנתבעים לא טרחו כלל להגיש כתב הגנה מטעמם (מאחר והם חפצים לכפות על בית משפט לתביעות קטנות להעביר את הדיון בתיק) אין בית המשפט יכול לקבוע כממצא עובדתי כי בירור תביעתה של התובעת מצדיק את העברת התיק לבית משפט השלום.

 

  1. בענייננו, התובעת הגישה תביעה פשוטה ביותר לבירור שכן, החלק הארי של עילת תביעתה נוגעת לתשלום דמי שכירות שלא שולמו על ידי הנתבעים וכן להחזר הוצאות משפטיות בגין הליך של פינוי מושכר בו נאלצה לנקוט כנגדם! באשר לטענת התובעת כי הנתבעים הוציאו מדירתה שני ארונות יודגש כי, מעיון בסעיפים 4-5 לבקשה עולה כי, אין מחלוקת עובדתית שהנתבעים הוציאו מדירת התובעת שני ארונות, מבלי שהם מציגים כל תימוכין לטענתם כי קיבלו את רשות התובעת לכך כביכול!

 

  1. באשר לחוב דמי שכירות של הנתבעים כלפי התובעת, סבורה היא כי אין לדרוש מהתובעת תדפיס חשבון בנק, מבלי שהנתבעים מציגים ראשית ראיה לכאורה שהם שילמו דמי שכירות בתקופה הרלוונטית!

 

  1. הנתבעים, באמצעות ב”כ, הגישו תגובה ארוכה ומפותלת, אשר כל מטרתה לבלבל ולהטעות את בית המשפט הנכבד, באשר לעובדות האמיתיות המצריכות בירור, לצורכי הכרעה בתביעה שהוגשה.

 

  1. כך למשל, על מנת לנסות לשכנע שיש להעביר את הדיון לבית משפט השלום, טוענים הנתבעים “בהבל פיהם” כי יש לשמוע שורה ארוכה ומפותלת של עדים (10 עדים). בכל הכבוד, לא ברור מה הרלוונטיות של שמיעת עשרה עדים לצורך בירור פשוט של שאלת חבותם של הנתבעים בגין אי תשלום דמי שכירות והחזר הוצאות הליך פינוי שננקט ונמחק, רק לאחר שהנתבעים פינו את הדירה ומבלי שהגישו כתב הגנה כלל!

 

  1. באשר לעתירת התובעת בתביעתה לקבלת החזר הוצאות משפט ששילמה לעורך דין בגין הליך הפינוי בו נקטה נגד הנתבעים יצוין כי, הנתבעים אינם מכחישים בבקשתם שהתובעת נקטה נגדם בהליך פינוי בשל אי תשלום דמי שכירות .

 

  1. הלכה למעשה, שאין מחלוקת עובדתית שהנתבעים לא הגישו כלל כתב הגנה נגד תביעת הפינוי וזאת כעולה מתגובתם ובנסיבות אלו, אין להם להלין אלא על עצמם, שהרי אם לא היתה מוגשת תביעת הפינוי, הנתבעים לא היו מוסרים את מפתחות הדירה לב”כ התובעת עד ליום זה!

 

  1. בסעיף 16ב’ להסכם השכירות עליו חתמו הנתבעים נרשם כהאי לישנא:

 

“…. הרי במקרה והמשכיר מצא זאת לנכון, לפי שקול דעתו הבלעדי ונקט בצעדים משפטיים נגד השוכר כדי לאלצו לפנות את המושכר, יחולו כל ההוצאות בקשר לכך על השוכר”

 

  1. כמובן שאין כל דופי בהגשת תביעה קטנה גם נגד ערבים בתביעות קטנות שכן, אין מחלוקת עובדתית כי הנתבעים 3-4 ערבו לכל התחייבויות הנתבעים 1-2 על פי הסכם השכירות ואין שאלה של חוק או משפט מורכבת שיש לברר כלפיהם, פרט לשאלת החבות של הנתבעים אשר מכוחה תיגזר חבות הערבים!

 

  1. שערי בית משפט פתוחים בפני הנתבעים להגיש תביעה כנגד התובעת, בכל ערכאה משפטית שהם ימצאו לנכון ובכל סכום תביעה שיחפצו, אך אין בגחמתם זו כדי לאיין את זכותה החוקתית של התובעת לבירור ענייני ומהיר של התביעה הקטנה שהגישה בבית משפט לתביעות קטנות, אשר לצורך הכרעה בה אין לשמוע עדים, פרט לבעלי הדין ובמיוחד שנטל ההוכחה להוכחת תביעת התובעת מוטל על כתפיה ולא על כתפי הנתבעים.

 

  1. כמובן ששמיעת עדים כגון מספר אינסטלטורים, מספר חשמלאים ובעל חנות לחומרי בניין לא תביא לאיון חובתם של הנתבעים בדמי שכירות שלא שולמו על ידם ואין לה כל רלוונטיות לשאלת חבותם לשפות את התובעת בגין הוצאות הליכי פינוי שנקטה כנגדם, בשל אי תשלום דמי שכירות, ואשר רק בעטיים פונה הנכס, מבלי שהנתבעים טרחו להגיש כתב הגנה מטעמם!

 

  1. יש לפרש את הוראת סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט, לאור תכליותיו של בית משפט לתביעות קטנות.

 

  1. בית המשפט לתביעות קטנות נועד לסייע לאזרח ולצרכן הקטן, ולמעשה לכל אדם אשר חש כי נגרם לו אי צדק, אלא שבשל הקשיים הכרוכים בפניה לבתי המשפט האזרחיים הרגילים, אינו יכול או אינו מעוניין להביא את עניינו דרך צינורות השיפוט המקובלים.

 

  1. באמצעות סדרי דין פשוטים, דיני ראיות “מרוככים” ואגרות משפט נמוכות, מוסד התביעות הקטנות מעניק לציבור פורום נאות לפתרון סכסוכים אזרחיים המערבים סכומי כסף קטנים (רע”א 292/93 סרבוז נ’ אופק, פ”ד מח (3) 177, 189-190 (1994)).

 

  1. בית המשפט קבע כי זכות הבכורה לפתיחת ההליכים בבית משפט לתביעות קטנות, ניתנת ל”אזרח הקטן”, וכל עוד זכויותיו לא ייפגעו, יש להמשיך בהליכים בבית המשפט לתביעות קטנות.

 

  1. רק כאשר הסוגיה הופכת עקרונית או שיש חשש שזכויות הצדדים עלולות להיפגע, הסמכות שבסעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט מאפשרת השארת התביעה במערכת בתי המשפט, אך העברתה לבית משפט השלום, אשר ידון בה על פי פרטי הדינים וישקול את מערכת הזכויות והחובות על פי הדין המהותי ודיני הראיות (בר”ע (מח’ י-ם) 525/04 קורן נ’ עיריית ירושלים, (14.4.05)).

 

  1. ומן הכלל אל הפרט: מעיון בבקשת הנתבעים להעברת הדיון, אין ספק שמדובר בבקשה שמהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. תימוכין לכך ניתן אף למצוא בסעיף 29 לבקשה, שם מודיע ב”כ הנתבעים (שלא קיבל כאמור כלל רשות להגיש את הבקשה) כי בכוונתו לאחר שהדיון יועבר לבית משפט שלום גם לעתור להעברת הדיון לבירור בסדר דין רגיל!

 

  1. על פני הדברים נראה כי הנתבעים “נברו” בפסיקת בית משפט לתביעות קטנות שבא הורה על העברת דיון וניסו להתאים את בקשתם בצורה מלאכותית לתנאים אלו, על כן פירטו בבקשתם שורה ארוכה של עדי סרק מדומים, שעדותם כביכול נדרשת לבירור תביעת התובעת, בה בשעה שאין לעדים אלו כל רלוונטיות לתביעה זו ובפרט שהנתבעים כלל לא טרחו לכבד את בית המשפט ולהגיש כתב הגנה מטעמם!

 

  1. התובעת מתגוררת כדרך קבע בחו”ל ועובדה זו ידועה היטב לנתבעים, אשר פועלים בערמה ומנסים למוטט כלכלית את התובעת באמצעות גרירתה לניהול הליכי סרק, אשר ידרשו את התייצבותה למספר דיונים לצורך בירור נושא פשוט ולא מורכב, הכל על מנת שסכום הוצאות הגעתה ארצה לבירור תביעתה יעלה עשרות מונים מסכום תביעתה ולכך אין כמובן לתת יד.

 

  1. לאור כל האמור במצטבר לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את בקשת הנתבעים ולחייבם בהוצאות תגובה זו.

                                                                            ___________________

                                                                                               התובעת

סגירת תפריט
דילוג לתוכן