בבית משפט שלום ת"ט XXXX-03-20
בירושלים
המבקש:
(החייב)
-נגד-
המשיבה:
(הזוכה) ע"י ב"כ עוה"ד ניר טולדנו
מרח' מוטה גור 9, ת.ד. 2690 פתח תקווה 4912601.
טל: 03-9309677 פקס: 03-9309674
תגובת המשיבה לבקשת המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות
בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד (כב' הרשם הבכיר אהרן אורנשטיין) מיום 25.03.2020 מתכבדת המשיבה להגיב לבקשת המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות בשלושת תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגדו עוד בשנת 2018 ואשר מספרם: וזאת בכפוף לטענתה המקדמית למחיקת הבקשה להארכת מועד בהעדר כל טעם שמוכר בחיקוק להארכת מועד וכן להשתק בשל הודעת בעל דין בחוב!
כבר בפתח הדברים תדגיש המשיבה כי היא מתנגדת מכל וכל לבקשה להארכת מועד וזאת מהטעם הפשוט שהמבקש לא הניח בבקשתו להארכת מועד כל טעם מיוחד שקבוע בחיקוק להארכת מועד של שנתיים ימים להגשת התנגדות, ואף לגופו של עניין אין בטענות המבקש משום הגנה לכאורית.
הלכה למעשה, שהמבקש עשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט בעצם הגשת בקשתו המשונה להארכת מועד להגשת התנגדות באיחור של למעלה משנתיים, אך מאחר והמשיבה לא הסכימה "לרדת על ברכיה" ולקבל את גחמתו לכפות עליה לסגור את החוב שעומד על סך של 30,244 ש"ח בסכום זעום של 7,000 ₪ בלבד אותו הציע לשלם לה באמצעות מכתב פניה שנשלח מטעם גיסו כביכול 10 ימים בלבד לפני הגשת בקשתו זו.
ואלו נימוקי התגובה:
מחיקת הבקשה להארכת מועד על הסף בהעדר כל טעם להארכת מועד
- המבקש עשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט בכך, שהגיש "בעזות מצח" בקשה להארכת מועד באיחור של שנתיים, כאילו מדובר באיחור זניח של מספר ימים בודדים, וכל זאת אף מבלי להניח תשתית עובדתית לכאורית לטעמים מיוחדים להארכת מועד שנקבעו בחיקוק. במה דברים אמורים?
- ביום 15.03.2020 הגיש המבקש בקשה סתמית להארכת מועד לגבי שלושה תיקי הוצל"פ, למרות שמדובר בתיקים שנפתחו עוד בראשית שנת 2018 ובוצעו בהם מסירות.
צילום תדפיסי תיקי ההוצל"פ המדברים בעד עצמם מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח א'.
- על פי הפסיקה, על מי שעותר להאריך לו מועד – וודאי מועד הקבוע בחיקוק – מוטלת חובה לפרט מועדים ותאריכים רלוונטיים ואין לצפות כי על סמך טענות סתמיות יוארך מועד זה קל וחומר שעסקינן באיחור של כשנתיים ימים, זאת, ללא קשר לשאלה מה ייחשב מהותית כטעם מיוחד המצדיק את האיחור עצמו!
- משכך, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את בקשת המבקש להארכת מועד וזאת בהעדר פרוט של מועדים ותאריכים רלוונטיים של המועדים וכן של הטעמים המיוחדים שמנעו ממנו כביכול להגיש את ההתנגדות במשך שנתיים.
- הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לא ייעתר לבקשה להארכת מועד, כאשר האיחור נגרם שלא בשל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, אלה ייחשבו "טעמים מיוחדים".
- עוד נקבע כי, כאשר סיבת האיחור נעוצה בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. טעות אנוש או כל טעות אחרת אינן טעם להארכת מועד, לכשעצמן, אלא אם מצטרפת נסיבה וטעם מוכח אחר, ראה בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשל"צ נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209.
- לעניין טעות שבדין, ההנחה היא שהטעות גם אם היא טעות בתום לב, אינה בבחינת טעם מיוחד, המצדיק הארכת מועד. ראה בש"א 8967/00 מדינת ישראל נ' ויסמן, פ"ד נה(2) 397.
- במסגרת בחינת קיומם של "טעמים מיוחדים" להארכת מועד, מייחס בית המשפט משקל גם למידת האיחור בהגשת ההליך.
- יפים לעניין זה דבריה של כב' הנשיאה ד' ביניש (כתוארה דאז) בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (פורסם בנבו) (להלן: "פס"ד נפתלי"), כדלקמן: "ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך".
- זאת ועוד, לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת גם לסיכויי ההליך. ככל שמדובר בסיכויים נמוכים, נחלשת ההצדקה ליתן ארכה הן מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד והן מבחינת האינטרס של הציבור בכללותו בסופיות הדיון ובוודאות משפטית בקיום סדרי הדין.
- בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2), 904 ניתח כב' השופט ב' אוקון את המושג "טעם מיוחד": "טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה. אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה. אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה."
- נזכיר עוד את מושכלות היסוד, לפיהן: "… שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד." (רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי פ"ד נה(3), 730 ,עמ' 732-733).
- זאת ועוד, טענות ההגנה שיש למבקש לגופו של ענין אינן נשקלות בדרך כלל לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, ע' 80), והמקרה הנוכחי אינו מצדיק סטייה מן הכלל.
- ומן הכלל אל הפרט : מעיון בבקשת המבקש להארכת מתגלה תמונה חמורה ועגומה, עת מתחוור לנו כי לא רק שאין בפי המבקש כל נימוק או טעם מיוחד שהוכר בחיקוק או בדין להארכת מועד, אלא שהמבקש בעצמו מצא לנכון לצטט בסעיף 15 לבקשתו להארכת מועד את דבריו של זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי לפיו:
"דרישת טעמים מיוחדים שירשמו מצמצמת את שיקול דעת בית משפט ושל הרשם וזאת על מנת שלא לפגוע בכוחם של מועדים אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות, ללא הצדק ראוי ותוך פגישה בתכליות של מועדים אלו!
- הינה כי כן, המבקש לא רק שלא נימק מה הטעם המיוחד להארכת מועד של שנתיים, אלא אף הביא ציטוט של מלומד, המחזקת את המופרכות של בקשתו, אשר למעשה הוגשה "בשיטת המצליח", הידועה לשמצה, אך משום שהמשיבה סירבה להיעתר להצעתו לסגירת התיקים כנגדו בתמורה לסכום זעום של 7,000 ₪.
צילום מכתבה של ב"כ המבקש בשם "גיסו" אל ב"כ המשיבה, אשר נשלח 10 ימים בלבד לפני הגשת הבקשה להארכת מועד, בו הציע לשלם 7,000 ₪ מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ב'.
- עצם העובדה שהמבקש לא אמר אמת בבקשתו לבית משפט באשר למועד הקונקרטי שבו קיבל ו/או נודע לו על תיקי ההוצל"פ , מצדיקה את דחיית בקשתו, אשר נשענה על עדני מרמה ושקר.
- הלכה למעשה שבפסיקה נקבע כי צד שמבקש ארכה להגשת כתב הגנה/התנגדות מושתק מלטעון לגבי מועד ההמצאה, ובנסיבות העניין בוודאי שיש לדחות בקשה של המבקש אשר לא פורס בבקשתו את העובדות הרלוונטיות הנכונות המצריכות דיון עניני בבקשתו (המ' 578/78 יוסף עזרא מרבק תעשיות" בע"מ (1970) פ"ד לג (1) 701).
- משהוגשה בקשה להארכת מועד על ידי המבקש, הלכה היא כי מי שמגיש בקשה כזו, מושתק מלטעון כנגד המסירה. בנוסף, נטען כי משהוגשה בקשה להארכת מועד, יש בכך הודאה שהמועד הוחמץ ומשנקבע המועד בחיקוק, הרי לצורך הארכת מועד, יש להראות טעם מיוחד.
- הלכה למעשה שאם בית משפט ייעתר לבקשת המבקש להארכת מועד המבוקשת על ידו והמשתרעת על פני שנתיים ימים, ללא כל טעם ממשי, תינתן למבקש ארכה חסרת תקדים של שנתיים להגשת ההתנגדות, ואין ספק שלא לכך כיוון המחוקק, אשר קבע שהמועד להגשת התנגדות יעמוד על 30 ימים ולא על 712 ימים!
- אין ספק שנימוקי בקשתו של המבקש להארכת מועד אינן מספקות כל עילה שבדין להארכת מועד להגשת התנגדות, שהרי לא הייתה בפי המבקש כל הנמקה מה עשה ב-712 ימים שקדמו להגשת בקשתו להארכת מועד.
- מטרת המועדים הקבועים בחוקים ובתקנות, היא שכל צד יביא טענותיו בסדר מסוים ובאופן מסוים, כדי שיריבו יוכל להתגונן כראוי, וכן קובע מתקין התקנות מועדים, כדי לשים קץ לסכסוכים ולפנות את משאבי מערכת המשפט לבעלי דין אחרים (ה"מ 72/797 מלון מלכת שבא נ' כרמל, פ"ד כז( ) 1 255 ) ,257 1973.
- זאת ועוד, הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי, בייחוד לאור העומס הכבד המוטל על מערכת המשפט, היא "כורח המציאות", אחרת לא ניתן יהיה לנהל מערכת משפט סדירה, יעילה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה, שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים – אף להסב נזק לציבור הרחב" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי ( 768 2009) (" בש"א 11/2399 זנגריה נ' זנגריה (טרם פורסם.
- ככלל, ההכרה בטעמים כאלו גוברת כאשר המדובר בנסיבות שאינן בשליטתו של בעל הדין. אולם, כאשר העיכוב נובע מסיבות הקשורות בבעל הדין או שהוא יכול היה למנוע אותן, הנכונות להאריך את המועדים הולכת ופוחתת.
- בהקשר זה נקבע כי "סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק'" (פרשת זנגריה).
- יצוין כי המשיבה במשך השנתיים שחלפו, לא שקטה על שמריה ובמאמציה לגבות את החוב נקטה בהליכי הוצל"פ רבים נגד המבקש, לרבות בקשות לעיקול בנקים, עיקול רכב ועוד, כעולה מהאסמכתאות המצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ג'.
- בכל אותה עת שהמשיבה נקטה נגד המבקש בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב, לרבות הליכים של מימוש כספים מחשבון הבנק שלו, המבקש לא רק שלא רק התנגד אלא אף "חיכך ידיו בהנאה" מאחר בסופו של יום הליך מימוש הכספים מחשבון המבקש לא הניב פרי והכספים המעוקלים הועברו לחשבונה של אשתו בשל חוב מזונות של המבקש כלפי ילדיו!
- מהמקובץ עולה כי המבקש עשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט בעצם הגשת בקשת סרק להארכת מועד, בשעה שלא היה בבקשתו דבר וחצי דבר עם טעמים מיוחדים להארכת מועד שנקבע בחיקוק ועל כן אין מנוס מלדחות את בקשתו, אף מבלי לשקול את סיכוי הגנתו ואף מבלי לקבוע דיון, שהרי ממילא אין טעם לקבוע דיון בתיק בו הבקשה עצמה לא מגלה כל עילה לכאורית להארכת מועד.
מניעות והשתק המבקש מלהגיש את בקשתו בשל הודאה קודמת ומפורשת בחוב
- המבקש הסתיר בבקשתו מעיני בית משפט כי במהלך חודשים יולי עד דצמבר 2018 ובסמוך לפתיחת שלושת תיקי ההוצל"פ כנגדו, ניהלה ב"כ הקודמת, עורכת הדין כרם רוזנברג, התכתבות עם המשיבה, בגדרה אף הודתה בחובתו לשלם את חוב דמי השכירות ועל ידיעתו של המבקש בקיום תיקי ההוצל"פ כנגדו, כמפורט להלן:
- ביום 04.07.2018 פנתה המשיבה לעורכת הדין שייצגה את המבקש והודיעה לה כי לאחר שהמבקש ישלם את חוב דמי השכירות ואת החובות למוסדות היא תשיב לו את ההמחאות שבידיה ותבטל את תיקי ההוצל"פ, וקיימת התכתבות מולה מחודש יולי 2018 ועד אפריל 2019.
- בהתכתבות מול עורכת הדין של המבקש מיום 06.12.2018 (כשנה ושלושה חודשים לפני הגשת בקשת המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות) נרשמו הדברים הבאים המלמדים על הודעת בעל דין של המבקש ועל השלמתו בחוב הפסוק:
ב"כ המבקש, עורכת הדין כ' : "היי, אני מאוד מקווה ששבוע הבא יהיה לנו אישור מחברת הביטוח ואוכל לדבר איתך לגבי ההסכם שנערוך עמך לסגירת התיקים בהוצל"פ ובהעברת הכספים בכפוף להסכמת הצדדים אם לא תהיה הסכמה מצדם תמשיכי התהליך מול בהוצל"פ ."
המשיבה: "כמובן, שבמידה ולא נגיע לפשרה / הסכם אמשיך בתיקי הוצאה לפועל המדוברים כנגד ל' ".
ב"כ המבקש עורכת הדין כ' : "אני כמובן אעדכן אותך בכל התקדמות מקווה שזה יקח שבוע בכל מקרה התיקים בהוצל"פ ממשיכים ונהיה בקשר"
צילום ההתכתבות בין המשיבה לבין ב"כ המבקש, עורכת הדין כ' , המעידות על ידיעתו בזמן אמת של המבקש על קיומם של כל תיקי ההוצל"פ וכן על הסכמתו המפורשת כי אם לא יגיע להסכם עם המשיבה ימשכו הליכי ההוצל"פ כנגדו מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ד'.
- מהאמור לעיל עולה כי, המבקש ידע גם ידע על קיומם של שלושת תיקי ההוצל"פ עוד במהלך שנת 2018 ובסמוך לפתיחת התיקים ואף הסכים כי אם לא יגיע להסכם עם המשיבה לתשלום החוב, ימשכו הליכי ההוצל"פ שמתנהלים נגדו ובנסיבות אלו הוא מנוע ומושתק מלטעון היפוכו של דבר בהליך הנוכחי, בו הוא מיתמם וזועק את "זעקת הקוזק הנגזל".
לגופו של עניין
- מטעמי זהירות בלבד ולחילופין, תתייחס המשיבה גם לטענות המבקש לגופו של עניין, מבלי לגרוע מעמדתה של המשיבה לכך שאין כלל מקום לדון בהן לנוכח האיחור הממושך.
- יאמר כבר עתה כי גם לגופו של עניין טענות המבקש הינן טענות בדים, אשר בינן ובין האמת אין כלום וכי אין בפי המבקש כל הגנה לכאורית כנגד החוב בתיקי ההוצל"פ, אשר אף הוא אינו משקף את חובו האמיתי כלפי המשיבה, אשר הינו גבוה ממנו!
- המשיבה היתה הבעלים של דירה בת 4 חדרים בבניין הנמצא ברחוב __ קריית גת, הרשומה בלשכת רישום מקרקעין כגוש __ חלקה __ תת חלקה 3 (להלן: "הדירה").
- המבקש ואשתו דאז, שכרו מהמשיבה את הדירה, על פי הסכם שכירות בלתי מוגנת שנחתם בין הצדדים ביום 25.03.2015 (להלן: "ההסכם") ושתקופת השכירות על פיו הייתה למשך 36 חודשים, החל מיום 06.06.2015 וכלה ביום 05.06.2018.
- בפועל החזקה בדירה נמסרה למבקש ואשתו ביום 01.06.15 ובעקבות כך נערך גם נספח לחוזה בו נקבע כי תקופת השכירות תחול מיום 01.06.15 ותפוג ביום 30.05.18.
צילום הסכם השכירות להסכם עליו מתנוססת בבירור חתימת המבקש מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ה'.
- דמי השכירות החודשיים שנקבעו בהסכם עמדו על סך של 3,300 ₪ לחודש, אשר היו חייבים להיות משולמים למשיבה לא יאוחר מ- 06 לכל חודש (סעיף 2 א' להסכם).
- להבטחת תשלום דמי השכירות במלואם ובמועדם ולצורך הקלת הגביה, מסרו המבקש ואשתו למשיבה המחאות שוות ורצופות על סך של 3,300 ₪ כ"א, רשומות ל- 06 לכל חודש וזאת מחשבון הבנק של המבקש אשר אף חתם באופן אישי על ההמחאות שנמסרו לה.
- הסכם השכירות הופר למעשה החל מחודש דצמבר 2017, עת המבקש ואשתו חדלו לשלם למשיבה דמי שכירות שוטפים. הדבר בא לידי ביטוי בכך, שההמחאות שנמסרו למשיבה בגין דמי שכירות לא כובדו, מחמת העדר כיסוי מספיק.
צילום ההמחאות שנמשכו על ידי המבקש לפקודת המשיבה, אך לא כובדו על ידי הבנק במועד פירעונן מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ו'.
- ביום 19.12.2017 שלחה המשיבה למבקש ואשתו מכתב, במסגרתו התראה בפניהם על הפרת ההסכם ונתנה להם, לפנים משורת הדין, אפשרות לתיקון ההפרה היסודית, אך המבקש ואשתו בחרו שלא לנצל את ההזדמנות שניתנה להם לתיקון ההפרה.
צילום מכתבה של המשיבה למבקש ואשתו מיום 19.12.2017 מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ז'.
- בסעיף 14 להסכם נקבע כי: "מוסכם כי במקרה והשוכרים יפרו סעיף כלשהו מסעיפי הסכם זה או לא יפנו את הדירה ו/או לא ישלמו שכירות במועדם, רשאים המשכירים לדרוש שפינוי הדירה מיד וללא כל ארכה".
- בנסיבות אלו, נאלצה המשיבה להגיש ביום 09.04.2018 תביעה לפינוי מושכר כנגד המבקש ואשתו, אשר נדונה בבית משפט השלום בקרית גת במסגרת תא"ח 11284-04-18.
צילום כתב התביעה לפינוי שהוגש נגד המבקש ואשתו מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ח'.
- ביום 10.05.2018 ניתן נגד המבקש ואשתו פסק דין לפינוי בהעדר הגנה. בהקשר זה יצוין כי מתצהיר השליח עלה כי בעת שמסר את כתב התביעה לאשת המבקש היא התקשרה בנוכחות השליח למבקש, אשר נתן לה הוראה לא לחתום על אישור המסירה!
צילום פסק הדין ואישורי המסירה ותצהירי השליח מצ"ב לתגובה זו ומסומן נספח ט'.
- עיון בהתנגדות הבדים שהגיש המבקש מעלה כי טענת הגנתו היחידה נשענת על "משענת קנה רצוץ" של טענה עובדתית לא נכונה בעליל, לפיה מאחר והוא ואשתו נפרדו והוא עזב את הדירה שהושכרה להם, אין עליו לשלם דמי שכירות.
- כך טוען המבקש "בהבל פיו" למשל במסגרת סעיף 9 להתנגדותו: "הזוכה, התנהלה בחוסר תום לב ובחרה של להשיב למבקש את המחאותיו ואפשרה לגב' __ להתגורר בדירתה מבלי לשלם לה את דמי השכירות החודשיים".
- טענה זו של המבקש היא טענה חצופה מאין כמותה שכן, המבקשת לא אפשרה לאשתו של המבקש להתגורר בדירתה מבלי לשלם לה דמי שכירות, שהרי ההמחאות שלא כובדו נמשכו על ידי המבקש, אשר חתם ביחד עם אשתו על הסכם השכירות והרי שהמשיבה אף הגישה תביעת פינוי כנגדם.
- זאת ועוד, בעיון בהסכם השכירות עולה כי מדובר בהתחייבות הדדית חד משמעית של המבקש ואשתו לקיום כל ההתחייבויות כלפי המשיבה על פי ההסכם, לרבות תשלום דמי שכירות ולכן היחסים האישים בין המבקש לאשתו אינם פוטרים אותו מהתחייבויותיו החוזיות כלפי המשיבה ומחובתו היה לכבד את כל ההמחאות שנמשכו על ידו על פי הסכם שכירות, אשר הוא היה צד לו.
- המבקש לא בא בידיים נקיות לבית משפט שכן, תנאי סף לדרישה לאי הצגת המחאות היתה פינוי של הדירה הן על ידו והן על ידי אשתו וכל מי מטעמם ואין נפקא מינה בטענות המבקש כי הוא התפנה לבדו מהדירה, בשעה שאשתו וילדיו המשיכו להתגורר בה עד לחודש יוני 2018.
- ככל ולמבקש יש טענות, הרי שעליו להפנותן לגורם המתאים, קרי לאשתו, ממנה הוא טען בסעיף 11 להארכת מועד שהתגרש רק לפני כחצי שנה!
- ההמחאות נשוא תיקי ההוצל"פ נמשכו אם כן במסגרת עסקת היסוד של הסכם שכירות עליו חתום המבקש ביחד עם אשתו ומשקרסה טענת המבקש כי הוא פטור מלשלם עבור חוב השכירות, יש כמובן גם לדחות את התנגדות לגופו של עניין.
סוף דבר
- אין ספק שהמבקש עשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט בעצם הגשת בקשתו להארכת מועד להגשת התנגדות, במסגרתה "גילה טפח אך הסתיר טפחיים", לרבות התכתבות של ב"כ הקודמת עם המשיבה כשנה וחצי לפני הגשת בקשתו, בגדרה אף הסכים כי אם לא יוסדר החוב מול המשיבה – ימשכו הליכי ההוצל"פ כנגדו ובנסיבות אלו בוודאי שאין מנוס מלדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות, תוך חיוב המבקש בהוצאות לדוגמא ולאוצר המדינה.
- גם לגופו של עניין המבקש לא הניח בבקשתו כל עילה להארכת מועד שנקבעה בחיקוק ואף אם נבחן את עסקת היסוד, אשר בגינה נמשכו ההמחאות, הרי שאין ספק שמדובר בחיוב משותף של המבקש עם אשתו ולא בחיוב נפרד, כך שגם הגנת המבקש – הגנת בדים היא!
- יצוין כי המשיבה עשתה חסד עם המבקש וגרושתו עת לא תבעה מהם כלל בגין נזקים חמורים וקשים שהותירו בדירה לרבות השבת הדירה ללא מלוכלכת ולא צבועה, ונטילת חפצים רבים השייכים לה מהדירה והותרת חובות לרשויות השונות!
- תצהיר המשיבה מצ"ב לתגובה זו.
- אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד, לדחות על הסף את בקשת המבקש להארכת מועד, בהעדר כל טעם מיוחד המוכר בדין להארכת מועד ולחילופין לגופו של עניין ולחייבו בהוצאות המשיבה, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.
___________________
ניר טולדנו, עו"ד
ב"כ המשיבה