פסק דין

             הרקע לתביעה:

1.         התובעים הינם בני זוג שמכרו בית ביישוב קדימה בתמורה לסך 1,060,000 ₪. לטענת התובעים, הנתבעת שתיווכה בעסקה, התרשלה והפרה את חובותיה כלפיהם, במובן זה שהעריכה את הבית בחסר וגרמה לתובעים למכור אותו בתמורה מופחתת. מכאן התביעה דנן שסכומה הועמד על סך 400,000 ₪.

              עיקר טענות התובעים:

2.         בני הזוג רות ורפאל שקל (להלן: "התובעים") פנו לגב' ענת כהן בריל (להלן: "הנתבעת") בחודש מאי 2008, על מנת למכור את הבית שבבעלותם ברחוב האזדרכת 8ב ביישוב קדימה (להלן: "הבית"). הרקע לפנייה לנתבעת היה היכרות מוקדמת, לאחר שהנתבעת תיווכה בעסקאות שכירות עבור התובעים בעבר.

3.         הנתבעת הודיעה לתובעים שנמצאו רוכשים עבור הבית, המוכנים לשלם סך 1,050,000 ₪. לטענת התובעים, הנתבעת הדגישה שזהו הסכום הגבוה ביותר שיוצע לתובעים עבור הבית. הבית נמכר והתובעים נשאו בשכר טרחת הנתבעת, כנגד חשבונית מס.

4.         לימים נקלעו התובעים לסכסוך עם רוכש הבית. על רקע זאת ערכו התובעים בדיקות שונות לרבות שמאות לבית שנמכר. אז התברר לתובעים שהבית נמכר ב- 390,000 ₪ פחות מהמחיר הריאלי שלו. כן התברר לתובעים, שהנתבעת לא היתה בעלת רישיון לעסוק בתיווך בעת ביצוע העסקה.

            לטענת התובעים ההפסד במכירת הבית הינו נזק שנגרם כתוצאה מהתרשלות הנתבעת וכתוצאה מהפרת חובת הנאמנות של הנתבעת. על כן, יש לחייבה לפצות את התובעים בסכום זה ולהשיב להם סך 10,000 ₪ ששילמו כדמי תיווך לנתבעת.

               עיקר טענות הנתבעת:

5.         כשהתובעים ביקשו למכור את הבית, הם נקבו בסכום הרצוי להם והנתבעת סייעה להם על רקע היכרות מהעבר, כאשר עבדה כמתווכת וסייעה לתובעים להשכיר את הבית. הנתבעת מעולם לא העריכה את שוויו של הבית ואף אין בידיה הכלים לעשות כן. הערכות שמאות נעשות בידי שמאי מקרקעין בלבד. יתר על כן, מחיר המכירה של הבית היה מחיר ריאלי ולראייה, שמאות שבוצעה על ידי הבנק הממשכן של הרוכשים, אישרה את מחיר המכירה כמחיר סביר לנוכח מצבו הירוד של הבית.

6.         הנתבעת לא פעלה כמתווכת בעסקת המכר. הנתבעת סייעה לרוכשים של הבית בהתנהלות מול הרשויות ובעלי המקצוע ששיפצו את הבית, ועל כן סוכם שהרוכשים ישלמו לה סך 10,000 ₪. סכום זה הועבר באמצעות תשלום סיבובי שנועד להוסיף למחיר הבית את התשלום לו התחייבו הרוכשים כלפי הנתבעת, היינו למחיר הבית בסך 1,050,000 ₪ נוספו סך 10,000 ₪, אשר הועברו מהתובעים, ששימשו כצינור להעברת הכספים, אל הנתבעת [סעיפים 5(ה)-5(ו) ו – 14(ב) לכתב ההגנה].

7.         בדיון שנערך לפני העידו העדים הבאים:

            מטעם התובעים: הגב' ורדה הראל (שמאית מקרקעין) והתובעים.

            מטעם הנתבעת: מר ג'קי בן חמו (רוכש הבית), מר בנימין אסודי (שמאי מקרקעין) וכן העידה לפניי הנתבעת.

         דיון והכרעה:

8.         לטענת התובעים, הנתבעת הפגישה בינם לבין המוכרים, לאחר שפנו אליה על מנת שתתווך במכירת הבית. הפנייה לנתבעת נעשתה על רקע תיווכה של הנתבעת בעסקאות שכירות בשנים קודמות, במסגרתן השכירו התובעים את הבית. לחיזוק גרסתם הציגו התובעים חשבונית מס/קבלה שמסרה להם הנתבעת בגין התשלום ששילמו לה [נספח ה לת/1]. באותה חשבונית נכתב בכתב יד: "שכ"ט עבור מכירת בית ברח' האזדרכת 8 קדימה".

9.         הנתבעת מצידה טענה, שהחשבונית הונפקה לתובעים בגין שירותים אחרים שהעניקה לרוכשים (משפחת בן חמו) כגון: שירותי ייעוץ בהתנהלות מול הרשויות ובעלי מקצוע שונים. לגרסת הנתבעת בחקירתה הנגדית, היא הציגה את הרוכשים לפני התובעים אך ורק כטובה אישית לתובעים, לאור היכרותם רבת השנים. כך, הרוכשים אמרו לנתבעת כבדרך אגב, שהם מעוניינים לרכוש בית, מספר שבועות לפני שהתובעים התקשרו לנתבעת [פר' עמ' 34 ש' 21-24].

10.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שהנתבעת אכן ביצעה פעולת תיווך במקרקעין בעבור התובעים וקיבלה בעבור זאת תמורה בסך 10,000 ₪.

            ראשית, התרשמתי לחיוב מעדויות התובעים. עדותם לפניי הייתה בהירה, עניינית ומפורטת. יתר על כן, גרסתם, על פיה הוזמנו מהנתבעת שירותי תיווך ובגין שירותים אלה שילמו התובעים לנתבעת סך 10,000 ₪, נתמכה וחוזקה בראיה חיצונית אובייקטיבית: חשבונית מס שהנפיקה הנתבעת לתובעים, בגין תשלום "שכ"ט עבור מכירת בית.." [נספח ה לת/1]. הסברי הנתבעת באשר לכיתוב בחשבונית, לא היו משכנעים ואינני מקבלם. הסברים אלה אינן עולים בקנה אחד עם כותרת החשבונית "ייזום נכסים והשקעות", אינם מתיישבים עם תוכן החשבונית, שהינו מתן שירותי מכירה לבית ברחוב האזדרכת 8 בקדימה ואף אינם מתיישבים עם הנמען לחשבונית: "רפי ורותי שקל". מטעמים אלה אני סבור שהחשבונית שערכה הנתבעת מהווה ראיה הפועלת לחובתה ומחלישה מאוד את גרסתה.

שנית, הנתבעת הודתה בחקירתה הנגדית שהיא שאיתרה את הרוכשים עבור התובעים [פר' עמ' 33 ש' 16-17]. עוד עלה מחקירתה הנגדית של התובעת, שהנתבעת התלוותה לרוכשים לפגישה בביתם של התובעים בתל-אביב ושם נערך זיכרון דברים [פר' עמ' 23 ש' 9-10]. בתמורה לשירותים אלה שילמו התובעים לנתבעת סך 10,000 ₪. פעולות אלה עולות כדי "תיווך במקרקעין", הן בהתאם לקבוע  בסעיף 1 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") והן אף מהוות פעולת "תיווך במקרקעין" על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה ע"א 3252/05   טכטנברג נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ, (ט.פ.) (2008);ע"א 6181/93 עו"ד סולומונוב נ' שרבני, פ"ד נב(2) 289, 296 (1998)]  .

11.        הואיל והנתבעת פעלה כמתווכת חל עליה סעיף 8 לחוק, על כלל חיוביו. יתר על כן, הנתבעת אף חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובעים ואף חבה בחובת הגינות מכוח עקרון חובת תום הלב ע"א  359/09  נדב נ' עו"ד ינובסקי, (ט.פ.) (2010)]. בכך שהנתבעת לא שילמה את האגרה הנדרשת לרשם המתווכים ועל כן לא היה בידה רישיון תיווך בר תוקף, אין כדי לשלול את חובת הזהירות הכללית כלפי התובעים, שקמה מכוח עצם ביצוע פעולת התיווך במקרקעין על ידי הנתבעת. 

12.        משנקבע שהנתבעת פעלה כמתווכת בעבור התובעים, ומשנקבע כי היא חבה חובת זהירות מושגית כלפיהם, נותר לבחון האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית שלה כלפי התובעים.

13.        לטענת התובעים, לאחר שפנו אל הנתבעת והודיעו לה שברצונם למכור את הבית, הודיעה להם הנתבעת שאיתרה קונים במחיר 1,050,000 ₪, שהינו המחיר הריאלי לעסקה זו [ס' 1.5-1.6 לת/1; ס' 4-5 לת/2]. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים וטענה שמעולם לא נקבה בסכום המכירה. לגרסתה, התובעים הם אלה שנקבו בסכום שבו נמכר הבית [ס' 9 לנ/4].

14.        בחקירתו הנגדית, הסביר התובע שהמחיר עלה בשיחה שהתנהלה בין התובעת לבין הנתבעת:

                        "אני לא נקבתי בשום סכום. הייתה שיחה בינך לבין אישתי, הגב' רות שקל, את אמרת יש לי קונה במחיר של 1,000,000 ₪, 300,000 דולר, משהו כזה. אני בשלב זה לא הייתי מעורב בשיחה, זה התנהל בינך לבין אשתי. כך שאני בטח לא הצגתי סכום…ההצעה הגיעה ממך אני חייב להדגיש זאת.   [פר' עמ' 21 ש' 14-19]

15.        התובעת הציגה גרסה דומה:

                        "…אני זוכרת שאני שאלתי אותך מה את מעריכה, אני פניתי לנתבעת ושוחחנו על הענין של השכרת הבית, מכירת הבית וביקשתי מהנתבעת הערכה כי ידעתי שהיא מתווכת, היא יודעת יותר סכומים."

                         [….]

                         "…את אמרת שזה פחות או יותר הסכום."[פר' עמ' 23 ש' 2-6]

16.        בחקירתה הנגדית, טענה הנתבעת שהמחיר של הבית נדרש על ידי התובעים עוד בשנת 2001:

                    "…אני אמרתי שהם ביקשו 300,000 דולר עוד בשנת 2001, כאשר הייתי מתווכת. עכשיו הם קיבלו את השווי מג'קי….

                       "….אני לא הצגתי לתובעים שום דבר. הם אלה שדרשו 300,000 דולר, ג'קי אמר בסדר ובזה נגמר הענין…"[פר' עמ' 37 ש' 16-23]

 17.        לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים, אני מעדיף את גרסת התובעים, ממנה התרשמתי לחיוב. אומנם התובע לא נכח באותה שיחת טלפון בין התובעת, רעייתו, לבין הנתבעת, בה עלה נושא מחיר המכירה של הבית, אולם הכחשתו, לטענה שכאילו הוא נקב במחיר המבוקש לבית, מהימנה עליי.

            גם התובעת העידה באופן ברור ומפורט כיצד שקלה להשכיר ולחילופין למכור את הבית, והתייעצה עם הנתבעת באשר למחיר הבית. גרסת התובעת מתיישבת עם היותם של התובעים זוג מבוגר שמתגורר בעיר תל-אביב ושאינו בקיא במחירי הנדל"ן ביישוב קדימה. בנסיבות אלה סביר בעיני שהתובעים יבקשו לברר עם הנתבעת, שהינה תושבת היישוב קדימה ומי שהעניקה לתובעים שירותי תיווך בעבר, מה המחיר שיוכלו לקבלת בעבור מכירת הבית.

18.        לעומת זאת, בחקירתה הנגדית של הנתבעת התברר כי על פי גרסתה, המחיר שאותו נקבו לכאורה התובעים, למכירת הבית, ננקב שבע שנים קודם לעסקה, בשנת 2001. גרסה זו שונה מהגרסה בתצהיר, שם פרטה הנתבעת כיצד התובעים פנו אליה, בשיחה טלפונית, ואמרו שהם מעוניינים למכור את הבית בסך 300,000 דולר ורק לאחר בירורים היא שבה אליהם עם הצעת הרוכשים. לא התרשמתי לחיוב מגרסת הנתבעת ואני מעניק לה משקל נמוך. 

            אציין שבתצהירו של רוכש הדירה, מר ג'קי בן חמו [ס' 7 לנ/3], נטען שהתובעים הם שנקבו במחיר המבוקש עבור הבית. אלא שבין מר בן חמו לתובעים נתגלע סכסוך חריף בעניין הפרת הסכם המכר. על כן, ומאחר ומר בן חמו לא נכח במעמד השיחות שהתנהלו בין התובעים לנתבעת, אני מייחס משקל נמוך ביותר לגרסתו, בסוגיה זו.

19.        אני קובע אפוא, שהתובעת היא שפנתה לנתבעת וביקשה לברר את המחיר המקובל לבית התובעים. הנתבעת, שהינה תושבת הישוב קדימה ומי שהעניקה בעבר לתובעים שירותי תיווך, השיבה שהמחיר המקובל לבית במצבו הוא 300,000 דולר. מכאן החלה עסקת המכירה להתקדם.

 

20.    לטענת התובעים, כתוצאה מהסתמכותם על הערכתה של הנתבעת, נמכר הבית במחיר שנמוך בסך כ – 400,000 ₪ ממחירו הראוי. לתמיכה בטענתם, התובעים הציגו לפניי את חוות דעתה של השמאית גב' ורדה הראל (להלן: "השמאית הראל") [ת/3]. על פי הערכתה של השמאית הראל, מחירו הראוי של הבית הינו 1,450,000 ₪, זאת לאחר הפחתה בגין שיפוץ הבית בסך 150,000-200,000 ₪. 
 
 

21.       הנתבעת הבהירה בעדותה, שמחיר העסקה משקף את מחיר הבית במצבו הירוד. לתמיכה בטענתה, הנתבעת הציגה לפניי את חוות דעתו של השמאי מטעם בנק הפועלים (בנק משכן), מר בנימין אסודי (להלן: "השמאי אסודי"), שהעריך את שווי הבית עבור הבנק טרם נתינת משכנתא לרוכשים [נ/1]. על פי הערכתו של השמאי אסודי, מחיר העסקה הינו סביר ומשקף את שווי הבית.



22.        השמאית הראל הסבירה בחקירתה הנגדית שהשומה שערכה נעשתה כשנה וחצי לאחר מכירת הבית. עוד התברר, שבדיקתה לא כללה כניסה אל תוך מבנה הבית. במובן זה, הביקור בבית נעשה מבחוץ בלבד [פר' עמ' 24 ש' 17-19]. השמאית הראל התבססה על ניתוח עסקאות בבתים סמוכים, מתוך מאגר המידע של אגף מיסוי מקרקעין ברשות המיסים. על פי אותו מאגר, בתים כדוגמת הבית דנן, שהינו מסוג "קוטג'" צמוד קרקע נמכרו באותה עת ובאותו גוש מקרקעין בתמורה לסך כ – 1,600,000 ₪ [פר' עמ' 25 ש' 5].
 
23.        השמאי אסודי הציג לעומת זאת עסקה אחרת, ברחוב הפלמ"ח, שם נמכר בית חדש צמוד קרקע בתמורה לסך 1,350,000 ₪. לגרסתו של השמאי אסודי האיזור של רחוב הפלמ"ח הינו איזור מבוקש יותר [פר' עמ' 29 ש' 23-27]. השמאי אסודי ציין, ביחס לנתונים שהציגה השמאית הראל, כי אלה נתונים חלקיים שכן אין הם מפרטים את גודל המגרש ואת השטח הבנוי. השמאי אסודי ציין כי הינו בעל ניסיון רב בהערכת בתים ולצורך הכנת השומה בחן נתוני עסקאות ממאגר בנק משכן. לפי הערכתו עסקאות של בית מסוג הבית דנן היו בסביבות 1,400,000 ₪ למועד ביצוע העסקה.
 
24.        במחלוקת זו אני מעדיף את עמדתה של השמאית הראל. השמאית הראל התבססה על מספר לא מבוטל של עסקאות מכר שנעשו בסמיכות לעסקת המכר דנן. לעומת זאת השמאי אסודי הציג רק עסקה אחת, שאינה ברחובות הסמוכים לנכס. על כן אני קובע שהמחיר הראוי לבית במצב טוב, בלא חריגות בניה ובלא עלויות חריגות נוספות הינו 1,600,000 ₪ למועד ביצוע העסקה דנן. 
 
25.        מחלוקת נוספת שנתגלעה בין השמאים, נגעה להערכת עבודות השיפוץ, שיש להפחיתן מערך הבית. שני השמאים הסכימו כי יש צורך בשיפוץ הבית. להערכתה של השמאית הראל, היקף השיפוץ יכול להגיע לעלות של עד 200,000 ₪. לעומת זאת, השמאי אסודי העריך את השיפוץ בסך 300,000-350,000 ₪.
 
26.        במחלוקת זו אני מעדיף את הערכתו של השמאי אסודי, לעניין ההפחתה בגין השיפוצים, ואלה טעמי:
 
            השומה שערכה השמאית הראל נעשתה ללא כניסה לתוך הבית עצמו. השומה נערכה כשנה וחצי לאחר העסקה ולאחר שהחזקה בביתה עברה לרוכשים ובוצעו בו שיפוצים. 
השמאי אסודי ביקר בתוך הבית, העריך את הליקויים והתרשם באופן בלתי אמצעי. כך, השמאי אסודי העיד בחקירתו הנגדית ששמאות שנעשית ללא ביקור בתוך הבית הינה שמאות חסרה [פר' עמ' 28 ש' 8]. השמאי אסודי העיד לפניי שהיו ליקויים רבים בבית כגון סדקים במעטפת הבית ובגג, סדקים בחלקו הפנימי של הבית, שהיה צורך בתיקון המרזבים ושבאופן כללי, הבית היה בדרגה הנמוכה ביותר שניתן להעריך: "יש שלוש דרגות: יש נכס שהוא במצב נורמאלי, יש נכס שהוא חדש, יש נכס שהוא במצב גרוע מאוד, הנכס הזה היה במצב גרוע מאוד, היו לו סדקים גם בתוך הבית וגם מחוץ לבית" [פר' עמ' 29 ש' 1-3, עמ' 28 ש' 29-30, 32]. חיזוק לממצאיו של השמאי אסודי אנו מוצאים בשומה שערך עבור הבנק "בזמן אמת" [נ/2], שם נרשם מפורשות:
 
            "מצבו הפיסי של הבניין ירוד. דרוש שיפוץ בקירות החוץ – חצר מוזנחת, נכס בתחזוקה גרועה."
 
בחקירתו הנגדית הדגיש השמאי אסודי, כי הערה שכזו, על פיה הבניין במצב ירוד הינה הערה חריגה, שנרשמת רק לעיתים נדירות. השמאי אסודי העיד כי ההערה נכתבה בשומה המקורית שנערכה לצרכי הבנק הממשכן, בנק הפועלים (בנק משכן) "לפני שידעתי על כל המשפטים שהולכים להיות" [פר' עמ' 28 ש' 11].
הביקור שערך השמאי אסודי בתוך הבית, התרשמותו של השמאי אסודי ממצבו הירוד של הבית, בזמן אמת, ובעריכת שומה לצרכי הבנק הממשכן, שהינו גורם שמרני שאינו בעל אינטרס בתוצאת המשפט, מביאים אותי להעדיף את הערכתו של השמאי אסודי בכל הנוגע להיקף ההפחתה במחיר הבית. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שלא הוצגו לפני כל ראיות לעניין עלות השיפוצים בפועל על ידי משפחת בן חמו וכן לאחר שהתברר שלא היה צורך להחליף את גג הבית, אני מקבל את הערכתו של השמאי אסודי על פי הגבול הנמוך שהציב, היינו סך 300,000 ₪ למועד המכירה.
 
27.        ליקוי נוסף ממנו סבל הבית הוא עבודות בניה בלתי חוקיות. על פי שומתו של השמאי אסודי בבית היו שתי חריגות בנייה: במפלס הכניסה נסגרה מרפסת לא מקורה וכך גם במפלס קומה א' [ס' 6.3. לנ/2 וכן נ/1]. חריגות בנייה אלה לא צוינו בחוות דעתה של השמאית הראל, שהסבירה כי עקב הגדלת שטחי הבניה לשטח עיקרי מכסימאלי של 150 מ"ר, אין מניעה מלהכשיר את החריגה: "פשוט להגיש היתר" [פר' עמ' 25 ש' 15-16].
 
28.        עניין נוסף המשפיע של שווי המכירה של הבית הינו נושא היטל ההשבחה. על פי הסכם המכר, הרוכשים נטלו על עצמם את החיוב בהיטל ההשבחה. על פי שומתה של השמאית הראל התוכנית המשביחה אפשרה הגדלת השטחים העיקריים בבית מ – 120 מ"ר ל – 150 מ"ר. מדובר אפוא, בהגדלת שטחים עיקריים בשיעור של 30 מ"ר. בהקשר זה טענה השמאית הראל שלהערכתה, עלות היטל ההשבחה לא תעלה על סכום של 10,000-15,000 ₪ בלבד.
 
29.        השמאי אסודי מבחינתו, הדגיש כי עלויות השיפוץ הגבוהות, חריגות הבניה והעברת עלות היטל ההשבחה אל הרוכשים, הביאה אותו למסקנה ש"המחיר של החוזה נראה לי סביר מאוד" [פר' עמ' 3 ש' 16-24]. יחד עם זאת, השמאי אסודי לא הציג הערכה קונקרטית באשר לשיעור היטל ההשבחה ועלות הכשרת חריגות הבניה.  
 
30.        לאחר שבחנתי את המחלוקת בין השמאים, באשר לעלות שיעור היטל ההשבחה והליכי הכשרת חריגות הבניה, אני סבור שאין מדובר בעלויות זניחות כפי שסברה השמאית הראל. היטל ההשבחה הצפוי הינו בגין תוספת של 30 מ"ר שטח עיקרי. לכך יש להוסיף שכירת אנשי מקצוע ועריכת תוכניות לשם הכשרת חריגות בניה בשתי המרפסות שבבית. רשויות התכנון במקרים רבים מעלות דרישות תיכוניות נוספות, במסגרת הליכים שכאלה. על כן, בהתחשב בכל אלה, אני מעמיד על דרך האומדנא את העלויות הנוספות, בגין היטל השבחה והכשרת חריגות הבנייה על סך 75,000 ₪.  
 
31.        סיכומו של דבר – בהתחשב בכך שהמחיר הראוי לבית במצב טוב בלא חריגות בניה ובלא חיוב בהיטל השבחה הוא 1,600,000 ₪ ולאחר ביצוע הפחתה בגין מצבו הירוד של הבניין, בגין עלות הכשרת חריגות בניה והיטל השבחה, המחיר הראוי לבית דנן במצבו, על פי הנתונים שהובאו לפניי, הינו כ – 1,225,000 ₪.
 
32.        הואיל והבית נמכר לרוכשים, במחיר של 1,060,000 ₪ בלבד, התוצאה הינה שמחיר העסקה מוטה כלפי מטה בשיעור של 165,000 ₪, שהינו הפרש משמעותי בנסיבות דנן.
 
33.        הנתבעת פעלה בעבור התובעים כמתווכת וביצעה בעבורם פעולת תיווך במקרקעין, שתוצאתה היא מכירת הבית. על פי סעיף 8 לחוק, מתווך במקרקעין יפעל בנאמנות וימסור ללקוחו כל מידע שיש בידו בענין מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך. לצורך כך נדרש המתווך לפעול במיומנות וסבירות לקבלת מידע מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך.
 
34.       כפי שעלה מהנתונים הגולמיים אותם הציגה השמאית הראל [נספח ב' לת/3], המחיר הנמוך ביותר של נכס מקרקעין בגוש 8945 בישוב קדימה, היה מחיר של 1,390,000 ₪, כאשר ממוצע אריתמטי של כלל המחירים באיזור הוא 1,539,000 ₪.
 
35.       התובעים פנו אל הנתבעת מכוח בקיאותה בתחום הנדל"ן ביישוב קדימה ולאור נסיונם הקודם עימה בפעולות תיווך אחרות. הנתבעת ביצעה פעולת תיווך במקרקעין בעבור התובעים ואף גבתה תמורה נכבדה בעבור שירותיה, הגם שלא היה בידה רישיון תיווך בר תוקף.
            הנתבעת לא הציגה לפני התובעים מצג נכון של מחירי עסקאות ביישוב קדימה, הגם שהדבר היה יכול להיעשות בדרך יעילה וזולה – בין אם על ידי בירור במאגרי המידע של רשויות המס ובין אם באמצעות בחינה פרטנית אצל דיירים חדשים ביישוב או במשרדי התיווך הפעילים באיזור.
 
36.       הנתבעת, כמתווכת סבירה היתה צריכה להציג לפני התובעים את קשת המחירים, ולציין לפניהם שיש להפחית את המחיר בגין מצבו הפיזי של הבית וחריגות הבנייה. הנתבעת לא עשתה כן. בכך, מנעה הנתבעת מידע מהותי מהתובעים, שהסתמכו על כישוריה [בר"ע (נצ') 209/01 מאיר נ' שושן, (ט.פ.) [פורסם בנבו] (2001)].
הנתבעת המליצה לתובעים על מחיר מכירה סופי, כשהוא מוטה משמעותית כלפי מטה וזאת אף בהתחשב במצבו של הבית. בכך הפרה הנתבעת את חובת הנאמנות המוטלת עליה מכוח סעיף 8 לחוק. התובעת אף הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה כמתווכת במקרקעין.
 
37.       כתוצאה מהפרת חובת הזהירות וכתוצאה מהפרת חובת הנאמנות, נגרם לתובעים נזק בשיעור ההפרש בין מחירו הראוי של הבית לבין המחיר בו נמכר בפועל. כפי שקבעתי, הפרש זה עומד על סך 165,000 ₪ למועד גמר ביצוע העסקה (16.8.08, כקבוע בסעיף 19 להסכם המכר נספח א' לת/1]. 
 
38.       בכתב הגנתה טענה הנתבעת שהתנהגות התובעים אינה כשל מוכר סביר.
אינני מקבל טענה זו. כפי שציינתי, ההיכרות בין התובעים לנתבעת הייתה ארוכת שנים. הנתבעת פעלה עבור התובעים כמתווכת, גם בעסקאות שכירות בשנים שקדמו לעסקת המכר. התובעים הינם זוג בגיל מבוגר שהתגורר בתל-אביב. התובעים לא היו בקיאים במחירים ובשל כך פנו אל הנתבעת, כשהם מסתמכים על מקצועיותה ועל נסיונם הקודם עימה, לאורך שנים. על כן אינני רואה לנכון לזקוף לחובת התובעים קיומו של אשם תורם.
 
39.       התובעים עתרו להשבת דמי התיווך ששילמו לנתבעת בסך 10,000 ₪.
            הואיל והנתבעת גבתה את דמי התיווך בלא זכות שבדין, שכן לא הייתה מתווכת בעלת רישיון תקף ולא ערכה הזמנת שירותי תיווך בכתב, ולנוכח הפרת חיוביה, כאמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעים את שכר הטרחה שגבתה בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום הנקוב בקבלה – 16.6.08 [נספח ה לת/1] [ע"א 166/77 דדון נ' אברהם, פ"ד לג(3) 365 (1979).
 
40.       לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות.
 
41.       סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 165,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.8.08 וכן מחייב אותה לשלם לתובעים סך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.6.08.
            עוד הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט: אגרת בית משפט, שכ"ט השמאית גב' הראל בהתאם לחשבוניות בגין הכנת חוות הדעת וכן את שכרה בגין התייצבותה לדיון, כפי שנפסק על ידי.
            בנוסף, בהתחשב בהיקף ההליכים, אך גם בהוצאות שנפסקו לחובת הנתבעת בעבר, אני מחייב את הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 18,000 ₪.
 
            סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 15.9.11.
 
 
ניתן היום, י"ד אב תשע"א, 14 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.