החיים, כפי שכולנו יודעים, אינם צפויים. הם רצופים ברגעים של תקווה גדולה לצד משברים קורעי לב. לעיתים, המשברים הללו אינם נשארים רק בגדר טרגדיה אישית, אלא הופכים למחלוקת משפטית מורכבת שמעמידה למבחן את גבולות המשפט אל מול הרגש והמוסר. החלטתו של נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, בתיק דנ"א 21793-02-26 פלוני נ' פלונית ואח' , שניתנה ביום 17 בפברואר 2026, היא בדיוק מקרה כזה. זהו סיפור על זוג שחלם על עתיד משותף, על מחלת סרטן אגרסיבית ששינתה את התוכניות, ועל שלוש ביציות מופרות שהפכו לסלע מחלוקת משפטי בשאלה: למי שייכת המילה האחרונה על פוטנציאל החיים?
הרקע: בין תקווה לטרגדיה רפואית
תחילתו של הסיפור בשנים 2013–2016, אז ניהלו המבקש והמשיבה קשר זוגי ללא נישואין. במהלך הקשר התגלה אצל המשיבה גידול ממאיר בשחלתה אשר
במעמד זה, חתמו הצדדים על מסמך שכותרתו "תצהיר" (להלן: ההסכם). בהסכם נכתב כי לא ניתן יהיה לבטלו באורח חד-צדדי לאחר הצלחת ההפריה והחדרת העוברים לרחם האישה. בשל ההמלצה הרפואית שניתנה באותה עת, הוחלט להפרות את כל שלוש הביציות שנשאבו מגופה של המשיבה. בדיעבד, התברר כי אלו היו הביציות האחרונות שהמשיבה יכלה לייצר, שכן לאחר מכן היא עברה כריתת רחם מלאה.
אלא שמתחת לפני השטח, התמונה הייתה מורכבת יותר. המבקש העיד לימים כי כבר בשלב מסירת הזרע חלו אצלו לבטים ביחס לקשר, בהם לא שיתף את המשיבה. הוא נשאר לצידה ותמך בה, ואף ציין בפניה לאחר שהתבשרה על הצורך בכריתת רחמה כי "עדיין יש להם את העוברים המוקפאים". רק בשנת 2016, לאחר שהמשיבה התבשרה כי היא "נקייה" מהמחלה, הודיע לה המבקש על סיום הזוגיות.
המאבק המשפטי בפרשה זו היה ממושך, יצרי ורצוף תהפוכות משפטיות, כפי שניתן לראות בפירוט הערכאות הבא:
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (תמ"ש 52163-11-20): התביעה הוגשה ביום 22.11.2020. ביום 6.3.2024 קיבל בית המשפט (סגנית הנשיא ר' קודלר עיאש) את התביעה וקבע שיש לאפשר למשיבה להשתמש בעוברים בהליך פונדקאות.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 24918-04-24): המבקש ערער, וביום 26.11.2024 קיבל בית המשפט את הערעור בדעת רוב. נקבע כי ללא הסכמת המבקש לא ניתן לעשות שימוש בעוברים.
בית המשפט העליון בערעור (בע"ם 57929-12-24): המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור ביום 22.12.2024. ביום 29.1.2026 ניתן פסק הדין שקיבל את הערעור בדעת רוב והתיר למשיבה להשתמש בעוברים
בית המשפט העליון בדיון נוסף (דנ"א 21793-02-26): זהו ההליך הנוכחי, במסגרתו נדחתה בקשת המבקש לדיון נוסף על ידי הנשיא יצחק עמית ביום 17.2.2026.
המוקד המשפטי: "המשפט כבר מצוי בתוך החדר"
השאלה המרתקת ביותר שעמדה במוקד פסק הדין בעליון הייתה: האם אדם חייב לגלות לבן זוגו על ספקותיו לגבי עתיד הקשר בזמן שהם עוברים הליך רפואי גורלי ובלתי הפיך?
לפי גישה זו, שתיקת המבקש בעת ההפריה עלתה כדי מצג שווא. המשיבה הסתמכה על שתיקה זו ושינתה את מצבה לרעה – שכן לו ידעה על לבטיו הממשיים, ייתכן שהייתה בוחרת במסלול של תרומת זרע אנונימית כדי לשמר את סיכוייה האחרונים להורות גנטית מבלי להיות תלויה ברצונו העתידי של המבקש.
מנגד, השופטת גילה כנפי-שטייניץ, בדעת מיעוט, הציגה עמדה שמרנית יותר המזהירה מפני "משפוט" יתר של היחסים האינטימיים. היא טענה כי ככלל אין להטיל חובה משפטית לגלות לבטים לגבי עתיד הקשר, שכן "ספק אם בן זוג סביר היה רואה באותם רגעים [של מאבק רפואי קשה] כמועד מתאים לשתף את בת זוגו בתחושותיו".
אחת הנקודות המורכבות ביותר בפרשה הייתה כיצד ניתן לאפשר למשיבה להיות אם מבלי לכפות על המבקש אבהות בניגוד לרצונו. כאן נכנס לתמונה "מתווה היועצת המשפטית לממשלה". המתווה מציע לאפשר למשיבה לנקוט בהליך פונדקאות כאם יחידנית, כאשר לאחר הלידה יינתן צו הורות פסיקתי שינתק את זיקת ההורות של המבקש ושל האם הנושאת.
החלטת הנשיא עמית: סוף פסוק
בבואו להכריע בבקשה לדיון נוסף, הבהיר הנשיא עמית כי הליך זה אינו "ערעור נוסף" על התוצאה, אלא כלי לבירור הלכות חדשות בלבד. הוא קבע כי פסק הדין בעניינם של בני הזוג נטוע באופן מובהק בנסיבותיו הקונקרטיות והחריגות, ולכן אינו מהווה "הלכה חדשה" המצדיקה דיון נוסף.
לסיכום: צדק בנסיבות קיצוניות
פסק הדין בפרשת פלוני נגד פלונית מזכיר לנו שהמשפט אינו רק אוסף של סעיפים יבשים, אלא כלי שנועד לתת מענה למציאות אנושית מדממת. עבור המשיבה, העוברים המוקפאים הם בבחינת "הזדמנות אחרונה" להורות גנטית. עבור המבקש, מדובר בהליך שצפוי ליצור לו זיקה הורית בניגוד לרצונו, על כל המשתמע מכך.
בסופו של יום, בית המשפט העליון בחר להעדיף את זכותה של האישה להורות, תוך שהוא מתבסס על התנהלותו של הגבר בזמן אמת. כפי שסיכם הנשיא עמית, לאחר כעשור של התדיינות בשלוש ערכאות שונות, הגיעה העת לסיים את הפרשה המורכבת הזו. הבקשה לדיון נוסף נדחתה, וההחלטה המאפשרת למשיבה להשתמש בעוברים נותרה על כנה