בשם המבקשות ברע"א 8688/13
וברע"א 8690/13:                  עו"ד עדי פיגל; עו"ד נטע אשכנזי
 
בשם המשיב 2 ברע"א 8688/13
וברע"א 8690/13:                  עו"ד יעקב מלצר
 
 
בשם המשיב 3 ברע"א 8688/13
וברע"א 8690/13:                  עו"ד טובה פריש
 
 

 

 
           לפניי שתי בקשות רשות ערעור שיידונו במאוחד על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט כ' מוסק) מיום 24.11.2013 בה התקבלה בקשתו של המשיב 2, המשמש מנהל מיוחד של 26 חברות חדלות פירעון מקבוצת "חפציבה" (להלן: המנהל המיוחד) לקביעת האופן שבו יחלקו החברות את שכר טרחת הביניים ששולם לו.
 
1.        המבקשות ברע"א 8688/13 הן נאמנות של מחזיקי אגרות חוב מסדרות ב' ו-ג' של המשיבה 1, חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ (בפירוק) (להלן: נאמנות גולד ו-גולד בהתאמה). המבקשת ברע"א 8690/13 משמשת נאמנת של מחזיקי אגרות חוב מסדרה א' של המשיבה 5, חפציבה חופים בע"מ (בפירוק) (להלן: נאמנת חופים ו-חופים בהתאמה) (להלן יחד: המבקשות)). חופים וגולד הן חלק מקבוצת "חפציבה" הכוללת כעשרים ושש חברות המצויות החל משנת 2007 בהליכי חדלות פירעון שונים – הקפאת הליכים, פירוק זמני ופירוק. המשיב 3, הכונס הרשמי, משמש נאמן זמני או מפרק זמני או מפרק של אותן חברות (להלן: החברות) והמנהל המיוחד משמש בתפקידו מטעם הכונס הרשמי. ביום 7.2.2008 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צבן) כי המנהל המיוחד וצוותו יהיו זכאים לשכר שעתי עבור שעות העבודה שהם משקיעים בטיפול בענייני החברות, וזאת כשכר ביניים שייחשב כתשלומים על חשבון שכר הטירחה הכולל שיגיע למנהל המיוחד בבוא העת. עוד אישר בית המשפט המחוזי את הסדר שכר הטירחה שאליו הגיע המנהל המיוחד עם משרד רואי חשבון פריידקס, וקבע כי כלל סכומי שכר הטירחה ישולמו מתוך סכומים שהעמיד משרד הבינוי והשיכון לכונס הרשמי. בהמשך, ביום 15.6.2008, אישר בית המשפט למנהל המיוחד לגבות את שכר הטירחה וההוצאות מכספים שהצטברו בקופת החברות.
 
2.        ביום 31.7.2013 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות לפיה התבקש בית המשפט לאשר את הצעתו בעניין "אופן הייחוס בין הגופים שבחדלות פירעון של ההוצאות השונות שנצברו במהלך התקופה שמאז קריסת החברות ועד סוף שנת 2012", וזאת בכל הנוגע ל-23 מתוך 26 החברות. בבקשה זו ציין המנהל המיוחד כי בין החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים מבחינת המטה הארגוני, הנהלת החשבונות, העסקת העובדים וכדומה, וכן כי כספים הועברו במהלך השנים בין החברות השונות על מנת להסתיר את הקשיים הכלכליים שבהן הייתה שרויה הקבוצה כולה. עוד טען המנהל המיוחד כי בשל כך התנהלו תיקי חדלות הפירעון של החברות במשותף והוא מונה כמנהל המיוחד של כולן, וכן כי בשל כך לא ניתן היה לעיתים להפריד בין שעות העבודה שהושקעו על-ידי צוותו ביחס לכל חברה וחברה. מטעמים אלה עתר המנהל המיוחד לייחס לקופות החברות השונות את שכר הטירחה (כולל שכר טרחת רואי החשבון והוצאות שונות) שאותו הוא גובה בפועל מקופות החברות על פי החלטות בית המשפט משנת 2008, וזאת בהתאם למתווה שהציע ואלה פרטיו: בשלב הראשון, הציע המנהל המיוחד, יחויבו שבעת הגופים שלגביהם ניתן להפריד את שעות העבודה שהושקעו בעניינן הספציפי: גולד, חופים, בו-נה חפציבה בע"מ, צמרות בוני הארץ בע"מ, חפציבה דיור ואחזקות בע"מ, סגרון ניסים בע"מ ותיק פשיטת הרגל של בועז יונה (בפשיטת רגל). המנהל המיוחד ציין כי עד תום שנת 2011 מבוססת ההפרדה על הערכה שביצעו רושמי השעות בהינתן המשימות שביצעו והפרטים שרשמו ברישומי השעות השוטפים, וכי מדובר בייחוס התואם במידה סבירה את היקף המשימות המשוער, אף שאין מדובר ב"מדע מדויק" כדבריו. החל מיום 1.1.2012, טוען המנהל המיוחד, הונהג רישום שעות ביחס לחמשה מתוך שבעת הגופים הללו, ובכללם גולד וחופים. בשלב השני, ביקש המנהל המיוחד לייחס את יתר שכר הטירחה ליתר החברות שבנוגע אליהן הוא טוען כי השעות הושקעו בנושאים משותפים שאינם ניתנים לפיצול. על כן, הציע המנהל המיוחד כי ייחוס זה יעשה באופן יחסי לתקבולים שהצטברו בקופות של חברות אלה. בשלב השלישי, הציע המנהל המיוחד כי יתר ההוצאות שאינן שכר טרחתו או שכר טרחת משרד רואי החשבון ייוחסו לכל אחד מהגופים על פי חלקו בשכר הטירחה, כפי שנמצא בשלבים הראשון והשני. לבסוף, הציע המנהל המיוחד חישוב מדויק של הייחוס לחברות השונות בהתאם למתווה זה, וכן את תשלומי האיזון הנדרשים לקופתן של החברות שנשאו בהוצאות ובשכר הטירחה בפועל עד כה.
 
3.        בהחלטתו מיום 31.7.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה תפורסם לציבור הכללי ולציבור הנושים במספר דרכים שמנה בהחלטה וכי כל המעוניין להתנגד לה זכאי לעשות כן עד ליום 1.9.2013. נאמנת חופים ונאמנות גולד, המבקשות שלפנינו, היו היחידות שהגישו התנגדות לבקשה.
 
           בהחלטתו מיום 23.10.2013 קיבל בית המשפט את הבקשה על יסוד נימוקיה ותגובת הכונס הרשמי, אך המבקשות ביקשו לבטל החלטה זו בשל שניתנה לטענתן "במעמד צד אחד" ועל כן עיכב בית המשפט את ביצוע החלטתו וקבע דיון במעמד הצדדים.
 
4.        בהחלטתו מיום 24.11.2013 שב בית המשפט המחוזי וקיבל את בקשת המנהל המיוחד, בקובעו כי אין מקום לדיון מחודש בעצם פסיקת שכר הטרחה, שכן זה כבר שולם וההחלטות בנושא, שלהן היו המבקשות מודעות, הפכו חלוטות. עוד ציין בית המשפט כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות שבגינן הוקדשו שעות עבודה רבות על-ידי המנהל המיוחד ולכן סביר יהיה לקבוע כי שכר הטרחה ישתלם על פי קריטריון שעתי, בהתחשב בתועלת שהביאו פעולות אלה לנושים ולאנשים שרכשו דירות מהחברות. בית המשפט הוסיף שמתווה החלוקה שהציע המנהל המיוחד סביר והגיוני, וכי העובדה שאף נושה אחר זולת המבקשות לא חלק על הצעתו תומכת בכך. בית המשפט הוסיף כי המבקשות לא הציעו מתווה חלופי למוצע על ידי המנהל המיוחד וכי הן מבקשות להקטין את חיובן על חשבון קופות פירוק אחרות מבלי שהן מציעות מפתח חלוקה אחר.
 
           באותה החלטה התייחס בית המשפט גם לבקשה נוספת שהגישו המבקשות לחלוקת דיבידנד בחברות חופים וגולד. בית המשפט קיבל את עמדת המנהל המיוחד והכונס הרשמי בסוגיה זו והורה על חלוקת דיבידנד בשיעור של 1% בגולד, אך דחה את הבקשה לחלוקת דיבידנד בנוגע לחופים בקובעו כי עקב הצורך לשמור בקופת הכינוס כספים לכסות את חשיפת חופים לתביעות שונות ולתביעות חוב בדין קדימה, לא ניתן לחלק בה דיבידנד בעת הזו.
 
5.        מכאן שתי בקשות רשות הערעור שלפניי בהן טוענות המבקשות כי הבקשות מעוררות עניין ציבורי בנוגע ליחס בין שיעור שכר הטרחה שמבקש בעל תפקיד ובין התמורה שקיבלו הנושים מפעולותיו. לשיטתן, שכר הטירחה הסופי שיוכל המנהל המיוחד לגבות בגין תפקידו בחופים ובגולד עומד על פחות ממיליון ש"ח ביחס לכל אחת ואף על פי כן, שכר הביניים שיוחס לחברות אלה על ידי המנהל המיוחד עומד על קרוב לשלושה מיליון ש"ח. עוד טוענות המבקשות כי המנהל המיוחד ביסס את בקשתו על הערכות של שעות עבודה מבלי שהבסיס להערכה פורט או הוסבר ולשיטתן לא היה מקום לקבל את בקשת המנהל המיוחד כלשונה מבלי שיצורפו אסמכתאות אשר יאפשרו לנושים ולבית המשפט לבקר את ההערכות שביצע. המבקשות מוסיפות כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הפך את נטל הראיה בקובעו כי הן אלה שנדרשות להציע מנגנון חלופי לייחוס הכספים בין קופות הפירוק. כמו כן טוענות המבקשות כי הן לא היו צד לבקשות שהגיש המנהל המיוחד לפסיקת שכר הטרחה, כי הבקשות לא דווחו לציבור הנושים וכי הן לא היו מודעות להן. בהקשר זה מוסיפות המבקשות וטוענות כי ההחלטות שניתנו בבקשות שכר הטירחה לא התייחסו לגולד וחופים כחברות שבגינן זכאי המנהל המיוחד לשכר טירחה שעתי. בנוסף לכך טוענות המבקשות כי עיקר פעילותו של המנהל המיוחד הוקדש לחברות אחרות בקבוצה, שבהן היה צורך בהשלמת דירות ושיכון דיירים. לבסוף טוענות המבקשות כי העובדה שנושים אחרים לא הגיבו לבקשה אינה מלמדת כי היא סבירה.
 
           נאמנת חופים טוענת כי במסגרת הבקשה שהגישה לחלוקת דיבידנד עתרה לחיוב המנהל המיוחד לבדוק את תביעות החוב שהוגשו בעניינה של חופים וכי בקשה זו נדחתה. נאמנת חופים טוענת כי לנושים יש זכות שתביעות החוב שלהן תוכרענה אף אם חלוקת דיבידנד אינה צפויה בעתיד הקרוב וכי יש לקחת בחשבון שהליך ההכרעה עשוי להתארך במקרה שיוגשו ערעורים על החלטות המנהל המיוחד.
 
6.        המנהל המיוחד טוען כי ההחלטה אינה מגלה עילה לרשות ערעור בהיותה טפלה להחלטות הקודמות בהן נפסק שכר הטרחה, והוא מוסיף וטוען כי מנגנון הייחוס נדרש במקרים נדירים כמו זה שבפנינו בהם מדובר בהליכי חדלות פירעון של קבוצת חברות גדולה. לטענת המנהל המיוחד מנגנון שעתי לתשלום שכר טרחה הוא אמנם חריג בתיקים כגון אלה, אך ההחלטה בעניין זה נתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי זה מכבר והיא חלוטה. יתירה מכך, טוען המנהל המיוחד, כל שכר הביניים הנדון כבר שולם לו מקופות חברות מקבוצת חפציבה, ולפיכך אין לו אינטרס אישי בבקשת הייחוס, ואין לו כל סיבה להעדיף כי קופת חברה כזו או אחרת היא זו שתשא בנטל. המנהל המיוחד מוסיף וטוען כי ההחלטות בבקשות הנוגעות לשכר הטירחה ניתנו בתיק המאוחד של כל החברות מקבוצת חפציבה וכי על-פי הדין לא הייתה חובה לצרף את המבקשות – נושות בלתי מובטחות של שתיים מהחברות – כצד לדיון בבקשה זו. לחלופין, טוען המנהל המיוחד, כי אם המבקשות מעוניינות לתקוף את אותן ההחלטות בעילה שלא צורפו כצד להן, עליהן להגיש בקשה לביטולן ובכל מקרה הדיון בכך אינו רלוונטי להליך זה. למעלה מן הצורך, לשיטתו, מוסיף המנהל המיוחד ומציין כי בניגוד לנטען על ידן המבקשות היו מודעות היטב לכך ששכר הטירחה נגבה מחברות מסוימות וייוחס בעתיד גם לגולד ולחופים והוא מפנה לכתבי טענות של המבקשות בהליכים קודמים בהם התייחסו לנושא. בנוסף טוען המנהל המיוחד כי שיטת הייחוס שנבחרה היא המדויקת ביותר שניתן היה להפעיל וכי הסכומים שנגבו סבירים. עוד הוא טוען כי המבקשות לא הציגו מפתח אחר לייחוס הכספים וכי אילו היה הייחוס מתבצע על-פי היקף הכספים לחלוקה המצוי בקופות הפירוק, הסכום שהיה מיוחס לגולד ולחופים היה גבוה יותר. אשר להיעדר האסמכתאות למספר השעות שהוזכרו בבקשתו טוען המנהל המיוחד כי בית המשפט המחוזי קבע מלכתחילה כי הפיקוח על רישום השעות יתבצע בעיקרו על-ידי הכונס הרשמי, המאשר מדי חודש בחודשו את דו"חות השעות המפורטים שמגיש לו המנהל המיוחד. משנדרש להגיש לבית המשפט רק את סכומי השעות ולא את פירוטן לשם גביית שכר טירחתו, סבור המנהל המיוחד כי כך ראוי שייעשה גם בבקשת ייחוס שכר הטירחה.
 
           אשר לטענות נאמנת חופים בדבר הצורך להכריע בתביעות החוב שהוגשו, מציין המנהל המיוחד כי הכונס הרשמי האריך את המועד שנקצב למנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב, והוא מוסיף וטוען כי בשל טענותיהן של רשויות המס לחוב בדין קדימה ייתכן שלא יחולק דיבידנד כלל לנושי חופים ועל כן, הוא סבור כי אין הצדקה להכריע בתביעות החוב עד שיסתיימו המגעים שהוא מנהל בנושא עם רשויות המס.
 
           הכונס הרשמי מצטרף לטענות המנהל המיוחד וכמותו סבור אף הוא כי יש לדחות את בקשות רשות הערעור.
 
7.        לאחר שעיינתי בבקשות ובתשובות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. 
 
           טענתן העיקרית של המבקשות נוגעת להיעדר הפרופורציה, כטענתן, בין שכר המנהל המיוחד וצוותו שיוחס לחופים ולגולד, לפירות פעולותיהם של הללו דהיינו לכספים שנצברו בקופותיהן של החברות הנדונות. בכל הנוגע לכלל החברות בקבוצת חפציבה, נפסק כבר בשנת 2008 כי שכר הביניים של המנהל המיוחד וצוותו יחושב על-פי כמות השעות שישקיעו בעבודתם, ולא על-פי תוצאותיה של עבודה זו. החלטות אלה הפכו חלוטות זה מכבר ואף אם קיימת אפשרות חוקית כלשהי להשיג עליהן – ואינני קובעת כי כך הוא – הדיון בבקשת המנהל המיוחד לייחוס ההוצאות אינו המקום לעשות כן. בשלב זה הקורלציה שאותה יש לבחון היא, אפוא, זו שבין שיעור שכר הטירחה שיוחס לחופים ולגולד ובין שעות העבודה שהושקעו בטיפול בענייניהן.
 
8.        בעניין זה הציג המנהל המיוחד כנספח לבקשתו סיכום של כמות שעות העבודה, בחלוקה לפי שעות שותפים, שעות עורכי-דין שכירים ושעות מתמחים, תוך הפרדה בין התקופה שעד סוף שנת 2011, אשר בנוגע אליה מדובר בהערכה בדיעבד של כמות השעות, ובין שנת 2012 שבה דווחו שעות העבודה הפרטניות שבוצעו לגבי כל חברה וחברה. ייחוס השעות נבחן ואושר כסביר על-ידי הכונס הרשמי, המפקח באופן הדוק על פעילות המנהל המיוחד ומאשר באופן תקופתי את בקשותיו לשכר טירחה. המבקשות מצידן אינן מעלות השגה ממוקדת נגד החישוב שהוצע, ולשיטתן אין ביכולתן לעשות כן כיוון שהמנהל המיוחד לא פירט את החישוב ולא גיבה אותו באסמכתאות. על פני הדברים, אין לשלול על הסף את טענת המבקשות כי יש לאפשר להן לקבל פירוט, ולו כללי ביותר, בדבר כמות השעות שהשקיע המנהל המיוחד בכל אחד מתחומי פעילותו, ואף המנהל המיוחד לא הבהיר מדוע הוא מתנגד להעביר למבקשות מידע זה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כבר בתחילת עבודתו של המנהל המיוחד כי המפקח על שכר טירחתו יהיה הכונס הרשמי ורישומי שעות העבודה יועברו לעיונו. כשהשיגו חלק מהנושים על קביעה זו, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צבן) כי:
 
"מנגנון הפיקוח הנוכחי הוא המנגנון המקובל בהליכי פירוק סבוכים ומורכבים, והוא כולל פיקוח הדוק ושוטף מצד כונס הנכסים הרשמי, שהוא הרשות הציבורית האחראית על איזון האינטרסים בין הגורמים השונים. יש להדגיש כי הנחת המוצא העקרונית היא שהמנהל המיוחד משמש כידו הארוכה של בית המשפט, והנושים השונים נדרשים להעניק לו, ובוודאי שלכונס הנכסים הרשמי, מידה רבה של אמון. זאת, הן באשר לכמות שעות העבודה המדווחת על ידו, והן באשר לנחיצות ההליכים השונים הננקטים" (החלטה בבקשה מס' 68 בפר"ק 2547-06-11 מיום 24.10.2012).
 
           בנסיבות אלה, מתן אפשרות לנושים של מי מהחברות לבחון עתה את רישום השעות המפורט שאושר על ידי הכונס הרשמי ולהשיג על סבירותו, כאשר שכר הביניים כבר שולם והשאלה העומדת על הפרק היא אך שאלת ייחוסו לקופות החברות השונות, אין לה מקום. בהקשר זה יש להדגיש כי אין כל סיבה להניח שרישומי השעות מוטים דווקא לרעת נושי חופים וגולד, ואף המבקשות לא טענו כן. לפיכך, ובהינתן העובדה שהכונס הרשמי אשר פיקח על רישומי השעות לאורך השנים, סבור כי האופן שבו יוחסו הסכומים לחברות השונות הוא סביר וראוי, איני רואה עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי יש לאשר את בקשת המנהל המיוחד.
 
9.        לבסוף אציין כי לא מצאתי מקום למתן רשות ערעור בשאלה האם יש לחייב את המנהל המיוחד לבדוק כבר עתה את תביעות החוב שהוגשו בתיק הפירוק של חופים. המבקשות לא ביקשו לערער על קביעת בית המשפט המחוזי כי חלוקת דיבידנד בתיק זה מוטלת בספק ובכל מקרה אינה צפויה בעתיד הנראה לעין. בנסיבות אלה, אין הצדקה ולהוסיף ולהכביר שעות עבודה של המנהל המיוחד שיידרשו לצורך בדיקת תביעות החוב, נוכח הסיכוי כי יתברר בסופו של יום כי הייתה זו ברכה לבטלה.
 
           אשר על כן, הבקשות נדחות בזאת. המבקשות תישאנה בשכר טרחת המנהל המיוחד והכונס הרשמי בסך של 12,000 ש"ח לכל אחד מהם.
 
 
 
           ניתנה היום, ‏כ"ה באדר ב' התשע"ד (‏27.3.2014).