1. לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ו' מרוז) בגדר הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (לתיאור קצר של ההליך ראו רע"א 479/12 שפרן נ' אלון החזקות ברבוע הכחול – בע"מ, פיסקה 2 (טרם פורסם, 15.7.2012)). בהחלטות נדחו שתי בקשות בכתב שהגיש המבקש, האחת לתיקון פרוטוקול והשנייה לצירוף ראייה. המבקש מלין על כך שההחלטות ניתנו לאחר שהמשיבה הגישה תשובות לבקשות, אך בלא להמתין לתשובתו לתשובות, בניגוד לנדרש בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין). בתמצית, סבור המבקש כי קופחה זכותו הדיונית, המוקנית לו בתקנה הנזכרת, להשיב לתשובות המשיבה. יוער, כי המבקש העלה בבקשת רשות הערעור טענות רבות לגוף שתי הבקשות שהוגשו לערכאה הדיונית. בהחלטתי מיום 27.12.2012 הוריתי למשיבה להשיב רק לטענות הנוגעות לזכותו הדיונית של המבקש להשיב לתשובות. המשיבה סבורה, מטעמים שונים, שיש לדחות את בקשת רשות הערעור.
2. לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין איני רואה מנוס מלדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין מקנה למגיש בקשה בכתב זכות להשיב על תשובת המשיב לבקשה תוך עשרה ימים מיום שהתשובה הומצאה לו, או תוך מועד אחר שנקבע. במקרה דנא, אין מחלוקת כי שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי ניתנו בלא להמתין לתום התקופה האמורה (ובלא שנקבעה הוראה אחרת לעניין מועד הגשת התשובה). בנסיבות אלה, יש לקבל את הערעור (ראו והשוו, רע"א 4442/06 דוקט נ' זייגרמן (לא פורסם, 16.7.2006); רע"א 7579/06 Red Rock Holdings Ltd נ' שביט (לא פורסם, 6.11.2006); רע"א 5736/12 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' לוי, פיסקה 3 (טרם פורסם, 30.7.2012)). ודוקו, איני מקבל את עמדת המשיבה לפיה ההחלטה שדחתה את הבקשה לתיקון פרוטוקול, ניתנה "אך ורק על האמור בבקשת התיקון". משהחליט בית המשפט המחוזי כי על המשיבה להשיב לבקשה לתיקון פרוטוקול (החלטה מיום 20.10.2012), ומשבית המשפט עיין בתשובה, הרי חובה הייתה למצות את המסלול הדיוני שנקבע בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין, ולאפשר למבקש להשיב לתשובת המשיבה בפרק הזמן המוגדר בתקנה זו. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המשיבה לפיה יש לדחות את טענות המבקש ביחס לבקשה לצירוף ראייה, מן הטעם שהמבקש הגיש בסופו של דבר תשובה לתשובה, ועשה כן באיחור, לאחר שחלפה התקופה הקבועה בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין. טענה זו מתעלמת מכך שהתשובה הוגשה לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה (ההחלטה ניתנה ביום 8.10.2012 ואילו התשובה הוגשה ביום 17.10.2012). אומנם, נראה כי צודקת המשיבה בטענתה כי המועד להגשת תשובה לתשובה חלף ביום 15.10.2012 (עשרה ימים מיום המצאת תשובות המשיבה, 27.9.2012, בחישוב ימי פגרת הסוכות). עם זאת, איני רואה מקום לייחס משמעות רבה לאיחור האמור, מן הטעם שבאותו שלב הדיון בבקשה ממילא הסתיים, לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי ביום 8.10.2012.
3. סיכומו של דבר הוא שהערעור מתקבל במובן הבא: שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי מן הימים 8.10.2012 ו-28.10.2012 מבוטלות. לתוצאה זו הגעתי, כמובן, בלא לבחון כלל את הבקשות לגופן. הדיון בבקשות יוחזר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט יבחן את הטענות שהעלה המבקש בתשובתו לתשובה לבקשה לצירוף ראייה (שהוגשה ביום 17.10.2012). אשר לבקשה לתיקון פרוטוקול: תוך 10 ימים מהיום יגיש המבקש את תשובתו לתשובה לבקשה לתיקון פרוטוקול. בית המשפט יבחן את כלל טענות בעלי הדין ויחליט מחדש, לפי שיקול דעתו המלא, בשתי הבקשות.
בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד בטבת התשע"ג (6.1.2013).