בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 36741-01-14 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' עובדיה ביום 7.9.2016.
 
הרקע העובדתי
1.             על פי הנטען, בשנת 1994 ארגן המבקש 1, מר עמוס לוזון (להלן: המבקש), קבוצת משקיעים, שכללה מכרים ובני משפחה, ובהם המשיב. קבוצת המשקיעים רכשה 75% מזכויות הבעלות בחלקה 7 בגוש 6372 וכן את מלוא הזכויות בחלקה 477 בגוש 6371 (להלן: חלקה 477; ושתי החלקותיחדיו: המקרקעין). באותה עת היה ייעודם של המקרקעין חקלאי. המבקש והמשקיעים סיכמו שהמבקש יטפל בשינוי הייעוד של המקרקעין לבנייה, ואם יצליח, יהיה זכאי לקבל דמי ייזום.
 
2.             המבקשים טוענים, כי לאחר מאמצים כבירים שנמשכו שנים רבות ופעולות תכנוניות רבות שביצע המבקש באמצעות מהנדסים, שמאים ויועצים שהפעיל, פורסמה, ביום 27.5.2003 הודעה למתן תוקף לתכנית פת/מק/1223/22 אשר התירה לבנות על המקרקעין 228 יחידות דיור בשלושה מגדלים ובניין מסחרי. בנוסף, ביום 3.6.2009 פורסמה למתן תוקף תכנית שאישרה בנייה של 53 יחידות דיור על חלקה 477. לפי הנטען בבקשת רשות הערעור, המבקש ביצע את כל עבודות הייזום בעצמו, נשא בעצמו בכל ההוצאות הכרוכות בכך, ולעתים נעזר בחברה פרטית שבשליטתו, המבקשת 2.
 
3.             המבקשים טוענים כי יחסיהם של המבקש והמשיב ידעו במשך השנים עליות ומורדות ואף נוהלו ומתנהלים ביניהם הליכים משפטיים נוספים.
 
4.             התובענה מושא הבקשה דנן עניינה תביעה כספית לתשלום חלקו של המשיב בדמי הייזום המגיעים למבקש, לשיטתו, בגין ייזום ההליכים התכנוניים הנזכרים לעיל.
 
5.             במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי שלח המשיב לב"כ המבקשים דרישה לגילוי מסמכים כללי וספציפי. בין היתר, דרש המשיב לגלות "דו"חות שנתיים מבוקרים של התובעת 2 [המבקשת 2 דכאן, י.ד.] בתיק שבנדון, חב' ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ … לכל אחת מהשנים שלגביה טוענים מרשיך – כמפורט במסגרת כתב התביעה בתיק שבנדון – כי הוציאו הוצאות, שחלה על מרשנו מר ברקוביץ החובה להשיבן להם כביכול". המבקש מסר תצהיר גילוי מסמכים אולם התנגד, בין היתר, לגילוי הדו"חות השנתיים המבוקרים של המבקשת 2.
 
6.             המבקשים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם, אליו צירפו, לשיטתם, את "כל האסמכתאות לצורך הוכחת תשלום ההוצאות אשר הוצאו ע"י המבקש לצורך שינוי יעוד המקרקעין". המשיב ביקש להאריך את המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו עד שיושלמו הליכי גילוי המסמכים הספציפיים ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו.
 
ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור
7.             ביום 7.9.2016 התקיים דיון בעניין גילוי המסמכים ובסופו הוציא בית המשפט תחת ידו את ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, בה הורה למבקשים לגלות, בין היתר, את הדו"חות הכספיים המבוקרים של המבקשת 2. נקבע, כי מדובר במסמכים רלוונטיים למחלוקת, שכן יש בהם כדי לשפוך אור על עצם הוצאת ההוצאות, הקשר שלהם לפרויקטים הנטענים נשוא התביעה ותכליתן של ההוצאות. עם זאת, בית המשפט הורה כי המסמכים יישמרו על ידי המשיב ובאי כוחו בסודיות וישמשו רק לצורך ניהול ההליכים, וזאת בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות).
 
טענות המבקשים
8.             לטענת המבקשים, התביעה מבוססת על הוצאות שהמבקש הוציא בפועל וכל האסמכתאות לכך צורפו לתצהיר העדות הראשית מטעמם. ממילא, ככל שלא הוכחה הוצאה מסוימת, דינו של רכיב זה יהיה דחייה. לשיטת המבקשים, הדו"חות השנתיים המבוקרים של המבקשת 2 אינם רלבנטיים כלל למחלוקת שבין הצדדים, אין להם כל תרומה לחקר האמת, ומטרתו היחידה של המשיב בדרישה זו היא להזיק למבקשים, לפגוע בפרטיותם ולחדור לסודותיה המסחריים של המבקשת 2, שהיא חברה פרטית. לפי הנטען, הדו"חות הכספיים של המבקשת 2 מהווים "סוד מסחרי" כמשמעו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט כשהורה על גילוים של הדו"חות הכספיים ולמצער כשלא צמצם את גילוי המידע רק לחלק ההכרחי לבירור התובענה. 


9.             המבקשים מוסיפים וטוענים, כי שגה בית המשפט כשסבר שדי בהוראה שהמסמכים יישמרו על ידי המשיב ובאי כוחו בסודיות וישמשו רק לצורך ניהול ההליכים, זאת שעה שבין המבקש והמשיב שוררים יחסי איבה ומתנהלים ביניהם הליכים משפטיים נוספים. לטענת המבקשים, ברגע שייחשפו הסודות המסחריים בפני המשיב, הם יהפכו לנחלת הכלל.
 
10.          עוד טוענים המבקשים, כי גילוי הדו"חות השנתיים של המבקשת 2 יגרום למבקשים עיוות דין חמור ופגיעה בלתי מידתית, וכי יש מקום לדון בטענותיהם של המבקשים כבר בשלב זה, על מנת למנוע דיון כפול.
 
11.          על מנת להימנע מגילוי הדו"חות הכספיים של המבקשת מסכימים המבקשים כי בית המשפט יעשה שימוש בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ויעיין בדו"חות בטרם יחליט על מסירתם; כמו כן, מציעים הם למחוק את המבקשת 2 מהתביעה, באופן שהמבקש 1 ייוותר התובע היחיד.
 
טענות המשיב
12.          המשיב טוען, כי הלכה היא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית הנוגעות לתחום סדרי הדיון, לרבות החלטות שעניינן גילוי מסמכים, אלא במקרים חריגים בלבד. עוד טוען המשיב, כי בסוגיה של גילוי מסמכים, הכלל הוא שיש להעדיף את חשיפת האמת וניהול ההליך בקלפים פתוחים. לשם כך, הנטייה היא לפרש את דרישת הרלוונטיות בהרחבה, ואת החריגים לחובת הגילוי (כגון חסיון או פגיעה בפרטיות) בצמצום.
 
13.          לטענת המשיב, משעה שבכתב התביעה נטען כי המבקשת 2 היא שהוציאה מכיסה את ההוצאות לצורך עבודות ההשבחה של המקרקעין, הרי שאין כל מקום לטענה כי אין לגלות את דוחותיה הכספיים. לכן, לשיטתו, גם אין מקום למחיקתה של המבקשת 2 מכתב התביעה, סעד שממילא לא התבקש בבית המשפט המחוזי ועל כן חורג מהסמכות של בית משפט זה במסגרת הבקשה דנן, כך לטענת המשיב. בהקשר זה, מוסיף המשיב וטוען, כי בחלק מהמסמכים שכן גולו, נחזה כי בחלק מההוצאות נשאו ישויות משפטיות אחרות, שכלל אינן צד לתביעה. עניין זה, לטענת המשיב, מעלה חשש לעירוב חשבונות בין גופים שונים שבשליטת המבקש ולדרישות כפל להחזר הוצאות.
 
14.          אשר לרלוונטיות של המסמכים, המשיב טוען, כי יש לו זכות לבדוק ולבקר את שיעור ההוצאות, את עיגונן בספרים, את נחיצות ההוצאה לפרויקט וכיו"ב. עוד טוען המשיב בהקשר זה, כי גילוי כל המסמכים יסייע לו להתחקות אחר העובדות, ובכלל זאת גדרי חובת האמון שחב המבקש כלפי המשיב ויישומה הלכה למעשה.
 
15.          המשיב טוען, כי המבקשים לא ביססו את טענותיהם לגרימת עיוות דין ונזק בעקבות חשיפת המסמכים. עוד נטען, כי בבית המשפט המחוזי לא טענו המבקשים כלל לקיומם של חיסיון או סודיות, וגם טענה זו לא בוססה כיאות. מכל מקום, לטענת המשיב, היה על המבקשים להראות כי האינטרס בחיסוי המסמכים עולה על הצורך בגילויים. לטענת המשיב, שעה שהמבקשת 2 הגישה תביעה לצד המבקש, היה עליה לקחת בחשבון שהיא תידרש לחשוף את כל המסמכים הנוגעים להוצאות הנטענות והיא אינה יכולה לטעון לקיומו של סוד מסחרי.
 
16.           אשר להצעתם של המבקשים כי בית המשפט יעיין בדוחות הכספיים בטרם יועברו לעיונו של המשיב, טוען המשיב כי "מדובר בהצעה שאין עמה כל בשורה וממילא בית המשפט קמא לא יכול ולא צריך לדלות הפרטים הרלבנטיים מכרטיסי הנהלת החשבונות והדוחות.. למשיב הזכות לעשות כן בכוחות עצמו ובמיטב כוחותיו, לרבות באמצעות מומחים מטעמו, שלא עומדים לרשות [ה]ערכאה הדיונית".
 
 
 
דיון והכרעה
17.          לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כבערעור. כמו כן, סברתי כי דינו של הערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.
 
18.          אכן, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן סדרי דין, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות אלה למעט במצבים חריגים בהם הוכח כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים. הדברים נכונים בפרט בכל הנוגע להחלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים, שלגביהן נפסק כי אין להתערב אלא אם מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה מביאה בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות [רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196 (2002); רע"א 7598/14 ג'אנופולוס נ' הימנותא בע"מ, פסקה 13 (6.1.2015)]. בנסיבות המקרה דנן, מצאתי פגמים מסוימים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שכן לטעמי הוא לא הביא בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות בעת עריכת האיזון בין האינטרסים הנוגדים.
 
19.          אשר לרלוונטיות של הדו"חות הכספיים של המבקשת 2 לבירור התביעה, בית המשפט המחוזי קבע כי מסמכים אלה רלוונטיים למחלוקת מכיוון שיש בהם כדי לשפוך אור על עצם הוצאת ההוצאות, הקשר שלהם לפרויקטים הנטענים נשוא התביעה ותכליתן. ככלל, לא ראיתי לנכון להתערב בקביעה זו של בית המשפט המחוזי, אשר מצוי בנבכי ההליך, להבדיל מערכאת הערעור. עם זאת, אעיר כבר עתה, כי ייתכן מאוד שניתן לבודד חלקים רלוונטיים מתוך הדו"חות הכספיים במקום לגלותם במלואם.
 
20.          בית המשפט המחוזי מצא לנכון לעשות שימוש בסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות שכותרתו "אי גילוי סוד מסחרי". תחולתו של סעיף 23 מותנית בקיומו של סוד מסחרי, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. בהקשר של נתונים כספיים של חברה פרטית כבר הבעתי בעבר את דעתי, כי אלה מהווים, ככלל, מידע סודי, שנדרשת הצדקה כבדת משקל כדי לגלותו. אמנם הדברים נאמרו בהקשר של עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, אולם הדברים יפים גם לענייננו [עע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, פסקה 101 (11.11.2008)].
 
21.          בית המשפט המחוזי אכן יצא מנקודת הנחה לפיה הדו"חות הכספיים של המבקשת 2 מהווים "סוד מסחרי". אלא שגם אם זו נקודת המוצא, יש לבחון אם יש מקום לגלותו למשיב במסגרת הליכי גילוי המסמכים. האינטרס של המשיב בגילוי הדו"חות הכספיים נובע מהעיקרון של ניהול ההליך בקלפים פתוחים ומהמטרה של חקר האמת. כבר הובעה בעבר הדעה, לפיה כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך הכולל סוד מסחרי הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לסרב לגלות חומר העשוי לשמש את יריבו [השופט י' עמית בת"א (מחוזי חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, פסקה 20 (9.6.2009)]. כאשר בתובע עסקינן, ידו של האינטרס של גילוי האמת תהא, על פי רוב, על העליונה ותגבר על האינטרס של שמירה על סודיות המידע. ככל שהמסמך רלוונטי יותר ונוגע ללב הסוגיות שבמחלוקת, כך ייטה בית המשפט להעדיף את האינטרס של גילוי האמת. בניגוד לתובע, הנתבע נגרר בעל כורחו להליך המשפטי. לגביו, לא ניתן להניח שהוא נכון לשלם את מחיר החשיפה הכרוך בהליך, ולכן נקודת האיזון תהא שונה. לכן, יש צדק בטענתו של המשיב כי משעה שהמבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיב, חזקה שהיו מוכנים לחשיפה הכרוכה בניהול תביעתם, לרבות חשיפת מסמכים העלולים לפגוע בהם, ובלבד שמסמכים אלה רלוונטיים להליך דנן. 
 
22.          נוכח כל האמור, יש לבחון האם בית המשפט המחוזי איזן כנדרש בין אינטרס המשיב בחקר האמת וניהול ההליך בקלפים גלויים לבין אינטרס המבקשים בשמירה על סודותיהם המסחריים, בשים לב לכך שהם אלה שבחרו לפתוח בהליך המשפטי.
 
23.          אני סבור, כי בטרם הורה בית המשפט על גילויים של המסמכים אשר ככל הנראה כוללים סודות מסחריים של המבקשת 2, היה עליו לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולעיין במסמכים בעצמו (ראו: רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' פרופ' ירון זליכה, פסקה 17 (29.3.2016)). כך נפסק בהקשר של תקנה 119 האמורה (רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו, פסקה 11 (13.6.2007)):
 
"תקנה 119 מיועדת ליתן בידי בית המשפט כלי חשוב לעריכת איזון האינטרסים הנדרש בכגון דא. היא משרתת את התכלית בדבר צמצמום החסיונות והרחבת הגילוי. היא מבטיחה שבית המשפט יוכל להכריע בשאלת החיסיון מבלי לעמוד מאחורי "מסך בערות". היא מסירה את הלוט מעל המסמך ומאפשרת בכך לבית המשפט ללמוד, בין השאר, על חשיבותו עבור בעל הדין המבקש לעיין בו ועל התועלת שגלומה בו בהתחשב גם בראיות אחרות גלויות; הנזק שעלול להיגרם עקב חשיפת המסמך; על המטרות שעמדו ביסוד הכנתו של המסמך; ועל האפשרות לתחום את הגילוי באופן שתוגשם התכלית של עשיית צדק מבלי לפגוע יתר על המידה במי מבעלי הדין… 
לאור השיקולים הללו, נראה כי במחלוקות מהסוג הנידון כאן, הכלל צריך להיות שימוש בתקנה 119, ורק מקום שבו עיון של בית המשפט במסמך שבמחלוקת אין בו כדי לתרום להבהרת טענת החיסיון, ייתייתר הצורך בעיון כזה".
 
24.          בענייננו, בית המשפט קמא לא ביצע עיון כזה במסמכים שעל גילויים הורה והסתפק בקביעת התנאי בדבר התחייבות מצד המשיב ובאי כוחו לשמור על סודיות המסמכים. בנסיבות העניין, נראה לי כי אין להסתפק בכך ומן הראוי כי בית המשפט יעיין במידע ובמסמכים הכוללים סודות מסחריים בטרם יחליט אם ובאיזה היקף לגלותם.
 
25.          זאת ועוד. אני סבור כי במיוחד בנסיבות בהן מערכת היחסים בין הצדדים היא עכורה ומתנהלים ביניהם הליכים משפטיים נוספים, מן הראוי לקבוע כי המשיב ובאי כוחו יידרשו לחתום על התחייבות מפורשת ומפורטת לפיה יוכלו לעשות שימוש במסמכים שיגולו אך ורק לצורך ההליך דנןויתחייבו שלא לעשות במסמכים שיגולו שימוש כלשהו, במישרין או בעקיפין, בכל עניין אחר, לרבות הליכים משפטיים אחרים.
 
26.          אשר ל"הצעתם" של המבקשים לפיה תימחק המבקשת 2 וייוותר רק המבקש כתובע – מכיוון שבבית המשפט המחוזי לא התבקש סעד זה (נהפוך הוא, מפרוטוקול הדיון עולה כי בית המשפט המחוזי הציע זאת למבקשים והם לא נענו לכך), הרי שאיני רואה לנכון להורות על כך. ככל שברצונם של המבקשים לבקש את תיקון כתב התביעה על דרך של הסרת תובע, עליהם לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי. כשלעצמי, איני בטוח כי עצם התיקון יועיל למבקשים בעניין גילוי המסמכים, אולם שיקול הדעת כיצד לנהל את ההליך נתון בידם.
 
27.          סיכומו של דבר – הערעור מתקבל במובן זה שהמבקשים יעבירו לעיונו של בית המשפט המחוזי את הדו"חות הכספיים המבוקשים, שעל גילויים הורה, על מנת שיעיין בהם ויקבע איזה חלקים מהם יש לגלות למשיב, והכל בכפוף להתחייבות מפורטת ומפורשת כאמור לעיל. עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 2.11.2016 מבוטל. בית המשפט המחוזי יורה למבקשים בתוך כמה זמן יוגשו המסמכים ללשכתו.
 
 
 
28.          הערעור מתקבל כאמור לעיל. בנסיבות העניין איני רואה לעשות צו להוצאות.
 
           ניתן היום, ‏ה' בכסלו התשע"ז (‏5.12.2016).