בבית המשפט העליון |
רע"א 7349/13 – ב' |
לפני: | כבוד השופט י' דנציגר |
המבקש: | יצחק חלה |
נ ג ד |
המשיבים: | 1. בנק מזרחי טפחות בע"מ |
2. כונס הנכסים הרשמי |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 1.10.2013 בפש"ר 24386-07-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ובקשה לעיכוב ביצוע |
בשם המבקש: בעצמו
החלטה |
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) בפש"ר 24386-07-12 מיום 1.10.2013, במסגרתה הורה בית המשפט על מתן צו כינוס נכסים כנגד המבקש. בד בבד הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה שלפני.
1. כנגד המבקש ניתן פסק דין בו חויב בתשלום סך של כ-1,300,000 ש"ח למשיבה 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן בהתאמה: פסק הדין ו-הבנק). בעקבות כך, הגיש הבנק בקשה למתן צו כינוס נכסים כנגד המבקש ולהכרזה עליו כפושט רגל. התנגדות שהוגשה על ידי המבקש נדחתה והתיק נקבע לדיון ליום 1.10.2013 לפני בית המשפט המחוזי. ביום 19.8.2013 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי פשיטת הרגל עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת בר"ע 30548-08-13 על החלטת בית משפט השלום שדחה את בקשתו לביטול פסק הדין. בקשה זו נדחתה גם היא על ידי בית המשפט המחוזי. במסגרת הדיון שנערך ביום 1.10.2013, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן צו כינוס כנגד המבקש אשר ייכנס לתוקפו ביום 1.11.2013 ככל שהמבקש לא ישלם לבנק סך של 1,300,000 ש"ח עד למועד זה (להלן: ההחלטה).
2. ביום 7.10.2013 הגיש המבקש לבית המשפט בקשה לביטול ההחלטה ולחלופין לעיכוב ביצועה עד להחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע (להלן: בקשת הביטול). זאת, בין היתר בשל העובדה שביום 6.10.2013, ימים ספורים לאחר הדיון לפני בית המשפט, ניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור (השופטת ע' צ'רניאק) במסגרתה המליץ לצדדים למחוק את הבקשה והורה על עיכוב הליכים עד להחלטה אחרת. בית המשפט קצב זמנים להגשת תגובות לבקשת הביטול, החלטה עליה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה במסגרת רע"א 6765/13 אשר נדחתה על ידי ביום 10.10.2013. הבנק התנגד לבקשת הביטול בשל העובדה שהמבקש הסכים למתן ההחלטה ובשל העובדה שהמבקש מנצל לרעה, לטענת הבנק, את ההליכים בבתי המשפט השונים. המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר), טען כי התנהלותו של המבקש מעוררת תמיהה אך כי אינו מתנגד לעיכוב ביצוע ההחלטה.
3. בטרם ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת הביטול, פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה דנא ביום 29.10.2013, ובהחלטתי מיום 31.10.2013 הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הביטול. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול תוך שהוא מנמק את הדחייה בכך שהמבקש נתן הסכמתו למתן ההחלטה וכי זו באה לאחר שכבר התחייב בעבר לשלם את החוב לבנק וגם בהתחייבות זו לא עמד. בית המשפט ציין כי המבקש מנסה להתחמק בכל דרך אפשרית מדיון ענייני בהליכי פשיטת הרגל ומנצל לרעה את ההליכים בבתי המשפט. בית המשפט הוסיף כי עצם הגשת בקשת רשות הערעור אינה מחייבת את עיכוב ביצוע צו כינוס הנכסים, שכן שיקול הדעת האם להמשיך בהליכי פשיטת הרגל נתון לבית המשפט וכי במקרה דנא סיכויי הצלחתו של המבקש בבקשת רשות הערעור, כפי שגם קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אינם מן הגבוהים. זאת בין היתר בשל העובדה שפסק הדין ניתן לפני כשלוש שנים וההליכים לביטולו הוגשו רק שנתיים לאחר מכן. בית המשפט הוסיף כי כלל לא ברור שלפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הונחה ההחלטה שניתנה בהסכמת המבקש ולכן אין מקום לתת משקל מיוחד להחלטתו לעיכוב הליכים.
4. בבקשה שלפני טוען המבקש כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי או לחלופין לעכב את ביצועה עד להחלטה בבקשת רשות הערעור. זאת, כיוון שלטענתו פסק הדין ניתן נגדו בהיותו ערב ואילו פסק הדין העיקרי כנגד הלווים בוטל. לכן, טוען המבקש כי יש סיכוי ממשי שפסק הדין כנגדו יבוטל ומשכך תישמט הקרקע מתחת להליך פשיטת הרגל. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
5. מעיון בפרוטוקול הדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי ביום 1.10.2013, עולה כי המבקש הצהיר כדלקמן:
"לאחר ששמעתי את הצעת בית המשפט לפיה יינתן צו כינוס נגדי שייכנס לתוקפו תוך 30 יום אלא אם כן אשלם לבנק מזרחי טפחות בע"מ סך 1,300,000 ש"ח, אני מקבל את הצעת בית המשפט" (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון).
הצהרתו זו של המבקש אינה משתמעת לשני פנים ולאורה לא ניתן לומר כי החלטתו של בית המשפט לתת לה תוקף ולהוציא צו כינוס נכסים נגד המבקש שייכנס לתוקפו ביום 1.11.2013 הינה שגויה.
6. אכן, המבקש פועל לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. ואולם, צדק בית המשפט כשקבע שעצם הגשת בקשת רשות הערעור אינה מחייבת את עיכוב ביצוע צו כינוס הנכסים. מעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה עולה כי בית המשפט סבר שכלל אין לו סמכות לדון בה ומשכך גם המליץ לצדדים למחוק אותה בהסכמה. באותה החלטה, המליץ בית המשפט למבקש להגיש תביעה נפרדת לביטול פסק הדין בטענה לפיה נתגלו ראיות או עובדות חדשות. אלא שהמבקש טרם צעד במסלול זה ולכן לא ניתן להביא הליך כאמור בחשבון בבחינת סיכוייו להביא לביטול פסק הדין. לכן, דעתי היא כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי הסיכוי שבקשת רשות הערעור תתקבל אינו מן הגבוהים. אעיר כי מקובלת עלי קביעת בית המשפט לפיה אין לתת יד להתנהלותו הדיונית של המקש לפיה בהליך אחד הוא מנסה לדחות את כניסתו לתוקף של צו כינוס תוך שהוא מתחייב לשלם את סכום החוב ואילו בהליך אחר הוא פועל לביטול פסק הדין עליו החוב מבוסס, וזאת, מבלי שהוא מביא לידיעת בתי המשפט הדנים בהליכים את קיומם של כלל ההליכים בהם נקט. לאור כל אלה, דעתי היא כי צדק בית המשפט כשבחר שלא לעכב את ביצוע צו כינוס הנכסים.
7. בטרם סיום, אציין כי ברור הדבר מאליו שככל שפסק הדין עליו מבוסס החוב שבגינו הוגשה בקשת פשיטת הרגל יבוטל, הרי שיהיה מקום לדון בשנית בתוקפו של צו כינוס הנכסים.
8. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משדחיתי את בקשת רשות הערעור לגופה, מתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע. משלא התבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בכסלו תשע"ד (12.11.2013).
ש ו פ ט |