בשם המבקש:                        עו"ד  עמיר ג'ורג'י

1.  בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (כבוד השופט א' שילה) מיום 23.9.2012. בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין של בית המשפט השלום ברחובות (כבוד השופטת י' טויסטר ישראלי) מיום 8.7.2012. להחלטה זו קדמה החלטה של בית משפט השלום עצמו שאף בה נדחתה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

2. עניינה של הבקשה הוא בסכסוך בין שגיא בכר (להלן: המבקש) לבין ליהי גוטמן (להלן: המשיבה) בנוגע להסכם שכירות שנחתם ביניהם ביום 13.6.2010 (להלן: הסכם השכירות) ביחס למבנה בבעלות המשיבה (להלן: המושכר). מטרתו של הסכם השכירות הוגדרה בסעיף 3 להסכם כ-"גן ילדים – פעוטון". תקופת השכירות נקבעה לשנה אחת החל מיום 1.9.2010 ועד ליום 31.8.2011, וכן נקבעו שתי תקופות אופציה להארכת השכירות, בנות 5 שנים כל אחת. התנאי למימוש של תקופות האופציה הוא מתן הודעה בכתב מטעם השוכר למשכיר, חודש לפני תום תקופת השכירות, על רצונו לממש את האופציה.

3. המבקש אכן השתמש במושכר להפעלת גן ילדים. אולם, ביום 23.2.2011 קיבלה המשיבה מכתב התראה מעיריית רחובות, לפיו השימוש במושכר כגן ילדים הוא שימוש חורג שמבוצע ללא היתר ושהפסקתו נדרשת באופן מיידי, שאם לא כן תוגש ייפתחו כנגדה בהליכים משפטיים.

4. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקש לפינוי המושכר (תא"ח 2767-09-11). בית משפט השלום קיבל את התביעה וקבע כי המבקש הפר את הסכם השכירות, שכן לא פעל להוצאת היתר לשימוש חורג, למרות התראות חוזרות ונשנות מטעם המשיבה. כמו כן קבע בית משפט השלום כי הסכם השכירות פג משעה שהמבקש בחר שלא להפעיל את תקופת האופציה. ביום 14.7.2011, כחודש וחצי לפני תום תקופת השכירות, שלח המבקש הודעה בכתב למשיבה לפיה הוא לא יממש את האופציה להארכת ההסכם, ויעזוב את המושכר ביום 31.8.2011. כשבועיים לפני מועד הפינוי, ביום 14.8.2011, שיגר המבקש למשיבה מכתב נוסף לפיו הוא חוזר בו מהודעת הפינוי ועומד על זכותו למימוש האופציה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי מכתב זה לא הקנה למבקש זכות להארכתו של הסכם השכירות, שכן תנאי הסכם השכירות מחייבים מתן הודעה בכתב חודש לפני תום תקופת השכירות.

5. ביום 1.8.2012 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע. בית משפט השלום קבע כי סיכויי ההצלחה בערעור קלושים, שכן פסק דינו מבוסס על הוראות הסכם השכירות ועל האמון שנתן בגרסת המשיבה ועדיה שהועדפו על פני גרסתו של המבקש. טענות המבקש נבחנו לעומקן ובית המשפט דחה אותן הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. כן קבע בית משפט השלום כי המבקש לא הצליח להראות שהנזק אשר ייגרם לו יעלה על הנזק שיגרם למשיבה באם פסק הדין יעוכב. בית משפט השלום אף ציין כי היחסים המתוחים בין הצדדים הגדישו את הסאה והובילו להגשת בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת על ידי המבקש כנגד המשיבה, וכי גם בשל כך יש להורות על "הפרדת כוחות" בין הצדדים מוקדם ככל האפשר.

6.  ביום 23.9.2012 דחה גם בית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש, בהסתמך על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי ככל שייגרמו למבקש נזקים, מדובר בנזקים כספיים שניתן לתבוע בגינם סעד כספי. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, כדי שלא לגרום נזק אפשרי לילדי הגן, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע פסק הדין עד לסוף חודש אוקטובר 2012, כדי לאפשר מציאת פתרון חינוכי אחר עבור הילדים, וזאת בתנאי שהמבקש יפקיד תוך שלושה ימים במזומן או בערבות בנקאית סך של 40,000 שקל להבטחת הפינוי.

7. הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום הוגש על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 5.9.2012. במסגרת הערעור טען המבקש כנגד קביעותיו של בית המשפט קמא לפיהן הוא הפר את הסכם השכירות. עוד טען המבקש כי המכתב שבו הודיע על ביטולו של הסכם השכירות נשלח על ידיו כפועל יוצא של התעמרות המשיבה בו.

8. בבקשה שבפני טוען המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, שכן הוא מעלה שאלה משפטית – האם המבקש הפר את תנאי הסכם השכירות בין הצדדים בשים לב לכך שהמשיבה עצמה הסכימה כי מטרת השכירות היא הפעלת גן ילדים, מבלי שהסכם השכירות התנה במפורש את הפעלת גן הילדים בהוצאת רישיון או היתר לשימוש חריג. כן טוען המבקש כי הנזק שייגרם לו הוא בלתי הפיך וחמור לעומת נזקי המשיבה – פינוי הנכס על ציודו על ידי המבקש יביא לפיטורי צוות הגן ולביטול שנת הלימודים, תוך פגיעה אנושה במוניטין שלו.

9. דין הבקשה שבפני להידחות. בקשה זו היא גלגולו השלישי של ההליך, לאחר ששתי הערכאות דלמטה דחו את בקשות עיכוב הביצוע שהגיש המבקש. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"א 11308/04 חיים סמיה ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 17.5.2005); רע"א 3146/06 נסים גלבוע נ' מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 25.4.2006)).

10.בנסיבות  אלה, הדיון במבחנים  לעיכוב ביצוע – סיכויי  הערעור ומאזן הנוחות – הוא למעלה מן הצורך. מבלי לקבוע מסמרות, לכאורה, סיכויי הערעור לא נראים גבוהים. פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס בעיקרו על אדנים עובדתיים, דהיינו על הקביעה שתביעת הפינוי מוצדקת בראש ובראשונה משום שהמבקש ויתר על האופציה להארכת הסכם השכירות. המבקש לא חלק על קביעה זו בפני בית משפט זה ואף לא העלה כל טענה כנגדה. בית משפט השלום גם קבע, על בסיס העדויות שהובאו בפניו, כי המבקש הפר את הסכם השכירות בין הצדדים, שכן הוא מפעיל את המושכר ללא היתר לשימוש חורג. הטענה המשפטית שעליה משליך המבקש יהבו בפנינו, לפיה המשיבה הסכימה מלכתחילה להפעלת המושכר כגן ילדים, למרות שידעה שאין היתר לשימוש במושכר ככזה – אף היא אינה מסייעת לו לכאורה. אין בהסכמתו של משכיר (אף לו ניתנה) לשימוש בלתי חוקי במושכר כדי להכשיר הסכם כזה שמטרתו לא חוקית. המבקש גם לא הצליח להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. המבקש לא הראה שהנזק שייגרם לו כתוצאה מפינוי המושכר יעלה על הנזק שעלול להיגרם למשיבה כתוצאה מפתיחת הליכים כנגדה בשל שימוש חורג במושכר שבבעלותה. יצוין כי החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק הדין עד לסוף חודש אוקטובר לפנים משורת הדין לא צוינה בגוף הבקשה (אם כי צורפה אליה). החלטה זו נותנת שהות נוספת בידי המבקש למצוא פתרון הולם לילדי הגן.

11.התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ט"ז בתשרי התשע"ג (2.10.2012).