בשם המבקשים:                     בעצמם
 

 

 

 
א.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת קראי-גירון) מיום 16.9.13 ברת"ק 47287-06-13, בגדרה נדחתה בקשת רשות שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (הרשם הבכיר צ'יזיק) מיום 8.6.13 בת"ק 51660-02-13. הבקשה נסבה בין היתר על סוגית ייצוגם של גופים מוסדיים וחברות בבתי המשפט לתביעות קטנות.  
 
רקע והליכים
 
ב.        בכתב תביעה שהגישו המבקשים כנגד משיבה 1 (להלן המשיבה) בבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 51660-02-13) נטען, כי ביום 29.11.12, בשעות הבוקר, פגעה מכונית בה נהגה המשיבה ברכב השייך למבקש 1, וזאת – כך נטען – לאחר שנכנסה לצומת דרכים במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, ולאחר שלא נתנה זכות קדימה לרכבו של מבקש 1. לפי הנטען, למבקש 1 נגרמו נזקים כספיים בסך 6,000 ש"ח. ביום 3.4.13 צורפה משיבה 2 – בעלת הרכב בו נהגה המשיבה – כנתבעת בתובענה. משיבה 2 הגישה תביעה שכנגד על סך 26,180 ש"ח. בסוף הדיון שנערך ביום 6.6.13 נמחקה – בהסכמה – התביעה שכנגד.   
 
ג.        בפסק דינו מיום 8.6.13 דחה בית המשפט לתביעות קטנות את תביעתם של המבקשים. נאמר (פסקה 8), כי "לאחר בחינת טענות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לאירוע התאונתי רובצת על כתפיה של הגב' חיימוביץ', נהגת רכב הסובארו [רכבו של מבקש 1 – א"ר]", כי "נהגת הסובארו ביצעה את הפניה שמאלה תוך הפרת תקנות התעבורה", וכי (פסקה 20) "טענות התובעים היו לא אמינות בעליל. לאחר בחינת עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי איני יכול לתת אמון בתיאור התאונה כפי שהוא מבוצע על ידי התובעים". בית המשפט הוסיף (פסקה 29), כי "גם אם היתה אחריות לנתבעת 1 [המשיבה – א"ר], התביעה היתה נדחית בשל היעדר כל טענה או הוכחה לשוויו של כלי הרכב". המבקשים חויבו בהוצאותיהן של כל אחת מן המשיבות בסך 1,200 ש"ח.
 
ד.        המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (רת"ק 47287-06-13), בה נטען, בין היתר, כי "השופט קמא סרב לצרף כראיה תמונה אשר עשויה להיות מכרעת" (סעיף 4.3). כן עתרו המבקשים לצירופן של ראיות נוספות, ביניהן מסמכים של משטרת ישראל הנוגעים לתאונה. עוד טענו המבקשים, כי נציגהּ של משיבה 2 בבית המשפט לתביעות קטנות "הופיע באלפי תיקים בבית המשפט לתביעות קטנות … וייצוגו את המשיבה 2 בדיון עומד בניגוד לסעיף 63 לחוק בתי המשפט".
 
ה.        בהחלטה מיום 16.9.13 נדחתה בקשת רשות הערעור. נאמר (פסקה 5), כי "פסק הדין מנומק ומבוסס ונתמך בחומר הראייתי שהוצג בפני בית המשפט קמא וקיימות הנמקות גם לסיבות שהובילו את בית המשפט שלא לתת אמון בגרסת התובעים", וכי (פסקה 7) "לא נסתרה הקביעה החלופית בפסק דינו של בית משפט קמא לפיה המבקשים כאן לא הוכיחו נזקיהם". בית המשפט ציין, כי לא נמצא פגם בהחלטה שלא להתיר את צירוף התמונה, ומכל מקום זו אינה מוכיחה את שחפצים המבקשים להוכיח. עוד ציין בית המשפט, כי "לאחר קריאת פרוטוקול הדיון לא התרשמתי כי צירוף הנתבעת הנוספת המשיבה 2 בפני גרם לאי שויון בין הצדדים בהתנהלות הדיונית בבית המשפט קמא".
            
הבקשה
 
ו.        מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי שגה בית המשפט לתביעות קטנות בהטילו את האחריות לתאונה על כתפיהם של המבקשים. נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מן הבקשה לצירוף ראיות בערעור, וכי לראיות אלה חשיבות מכרעת לצורך בירור האמת העובדתית. עוד נטען, כי הבקשה לצירופה של משיבה 2 כנתבעת נוספת נועדה על מנת לעקוף את הוראות החוק האוסרות על ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות.
 
ז.        בהחלטה מיום 16.1.14 התבקשה תגובת המשיבות לעניין הייצוג בלבד, בתגובה מיום 19.2.14 נאמר, כי "כלפי המשיבה מס' 2 מוגשות מדי יום ביומו מאות ורבבות תביעות על ידי אזרחים וגורמים פרטיים לבתי המשפט לתביעות קטנות ברחבי הארץ. בעטיין נאלצת המשיבה מס' 2 להתמודד עם סילוקן ו/או ניהולן של מאגר שלם של התביעות הפרטיות המוגשות נגדה, וזאת בין על ידי עובדיה ובין אם על ידי נציגים מטעמה", וכי נציגהּ של משיבה 2 במקרה דנא "אינו עורך דין ואין לו הידע המקצועי כעורך דין ו/או הטכני כשמאי ו/או כבוחן תאונות דרכים ו/או כמומחה, ידע אשר יש בו הכוח להפר השוויון ומאזן הכוחות שבין הצדדים בבית המשפט הנכבד".
 
הכרעה
 
ח.        לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, סבורני כי יש ליתן רשות ערעור בסוגית הייצוג, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו באופן חלקי, כפי שיפורט. 
 
ט.        כידוע, על מנת לבוא בקהלם של המקרים בהם תישקל בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, יש להראות כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים. כך בכלל, ובפרט כאשר עסקינן בהליכים שהורתם בבית המשפט לתביעות קטנות, לגביהם נאמר כי "נוכח טיבו של הליך התביעות הקטנות, על רשות הערעור בהקשר תביעות קטנות בבית משפט זה – בגלגול שלישי – להינתן במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות', ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר; אחרת – תסוכל כוונת המחוקק, שמשמעה הליך חסכוני שאינו מטיל הוצאות גדולות על הצדדים, ומהיר, שאינו גוזל מזמנם יתר על המידה" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (2005), להלן עניין בודקר; ראו גם רע"א 8768/13 גרמה נ' עוזיר (12.1.14)). סבורני, כי סוגית הייצוג שהועלתה בבקשה חורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים ומשליכה על ציבור המתדיינים הרחב, ועל כן מצדיקה כאמור רשות ערעור.
 
י.        מטרתו ותכליתו של מוסד בתי המשפט לתביעות קטנות (שהוסדר בראשיתו בחוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ו-1976, וכיום בפרק ב' סימן ה' (סעיפים 67-59) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984) ביצירת מכשיר זמין, מהיר ולא יקר לבירורן של תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, תביעות – שאילו נדונו בדרך הרגילה, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול (ראו הצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ה-1975 (הצעות חוק 1174 (תשל"ה) 208; עניין בודקר, בפסקה ח(1); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (2006), בפסקה ה(2); ס' דויטש "בית המשפט לתביעות קטנות כמגן הצרכן" עיוני משפט ח (תשמ"א-תשמ"ב) 345). אם נרצה, יש בו משום משפט בצורתו הקמאית, בין בעלי הדין – הם עצמם – בפני השופט בשער העיר, בחינת "ועמדו שני-האנשים אשר-להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשֹפטים אשר יהיו בימים ההם" (דברים י"ט, י"ז), וכדברי רש"י במקום "אשר להם הריב – אלו בעלי הדין". על פי המשפט העברי הבסיסי, בעלי הדין הם עצמם היו באים לפני הדיינים, ולקורא – למשל – את פרק כ"א ברמב"ם הלכות סנהדרין, שעניינו דרכי השפיטה, ברי כי הוא מדבר בבעלי הדין עצמם; ראו הלכה א' – "מצות עשה לשפוט השופט בצדק, שנאמר, 'בצדק תשפֹט עמיתך' (ויקרא י"ט, ט"ו). אי זהו צדק המשפט? זו השויית שני בעלי דינין בכל דבר. לא יהא אחד מדבר כל-צרכו ואחד אומר לו-קצר דבריך; ולא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות וירע פניו לאחר וידבר לו קשות"; ראו גם בבלי שבועות ל', א'; תוספתא סנהדרין פ"ו, ב', וכן פירוש הרב ש"ת רובינשטיין לפרק זה בסדרת רמב"ם לעם.       
 
יא.      מתוך הרעיון שביסוד עולמן של התביעות הקטנות לא איפשר המחוקק ככלל ייצוגם של בעלי דין בבתי המשפט לתביעות קטנות (עניין בודקר, בפסקה ח(2)), וגם הגביל את הייצוג על-ידי עורכי דין, דבר לא פשוט אך ניתן להבינו גם על רקע תקרתן הנמוכה של התביעות הקטנות (כיום 33,200 ש"ח); ואף בורר שמונה בתיק כזה אינו גובה שכר (ראו סעיף 65(א) לחוק בתי המשפט). וכך מורנו בהקשר זה סעיף 63 לחוק בתי המשפט:
 
"(א) ייצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו; בעל דין רשאי, ברשות בית המשפט, להיות מיוצג על ידי ארגון שקבע לענין זה שר המשפטים, ובמקרה זה ירשה בית המשפט לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה.
(ב)על אף הוראות סעיף קטן (א), יכול אדם, באישור בית המשפט לתביעות קטנות, לייצג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות, אם בעל הדין ייפה את כוחו לכך וייפוי הכוח הוגש לבית המשפט לתביעות קטנות; אין לייצג אדם לפי סעיף קטן זה –
(1)   אם המייצג עוסק בייצוג בדרך קבע;
(2)   אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג;
(3)   אם הייצוג נעשה בתמורה".
 
על איסור הייצוג שבסעיף 63 נאמר כי:
 
"מטרתו של סעיף זה משתלבת עם המטרה הכללית של בתי המשפט לתביעות קטנות שהוזכרה לעיל: הסעיף מאפשר לאזרח מהשורה ולצרכן הקטן לפנות לבית משפט ללא צורך בידע משפטי מוקדם וללא צורך בשכירת שירותיו של עורך דין אשר מייקרת מאוד את ההליך ויוצרת חסם בפני הפונים לבתי המשפט, בוודאי כאשר מדובר על תביעות בסכומי כסף קטנים. הסיפא של הסעיף מלמדת על החשיבות שראה המחוקק באיזון ובשוויון בין בעלי הדין, כך שאם בעל דין אחד מקבל היתר להיות מיוצג על-ידי ארגון מסוים, ירשה בית המשפט גם לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה בית המשפט. לסיכום ניתן ללמוד מהסעיף על החשיבות בשמירתם של שני עקרונות בבית המשפט לתביעות קטנות: עיקרון העדר ייצוג משפטי של בעלי הדין ועיקרון האיזון והשוויון בין בעלי הדין" (רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (2009), השופטת ארבל; להלן עניין פרטוק).
 
הוראת סעיף 63 לחוק בתי המשפט נועדה איפוא לשמור על שויון ועל סימטריה בין בעלי הדין בבית המשפט לתביעות קטנות, ולמנוע סיטואציה שבה כוחו העדיף של צד אחד מביא לידי א-סימטריה בהיבט הייצוג.
 
יב.       יש לציין, כי הוראת סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט, המתירה במקרים מסוימים ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות, ושנוספה בתשס"א, נועדה – לפי דברי ההסבר להצעת החוק – לאפשר לאנשים בעלי "קושי להתבטא בשפה העברית, דוגמת העולים החדשים" לממש את זכותם לפנות לבתי המשפט לתביעות קטנות (ראו הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 29) (ייצוג בעל דין), התשס"א-2000 (הצעות חוק 2969 (תשס"א) 404), מאת ח"כ יולי-יואל אדלשטיין). הסעיף לא נועד לפתוח פתח לגופים גדולים להיות מיוצגים בבתי המשפט לתביעות קטנות על-ידי "מייצגים מקצועיים". ואמנם, סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט אוסר על ייצוג בעל דין בתביעות קטנות אם המייצג עוסק בייצוג בדרך קבע; אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג; ואם הייצוג נעשה בתמורה. בעניין פרטוק נדרשה השופטת ארבל לסעיף זה, בציינה כי "ניתן גם למצוא דעות שלא ניתן ויתכן וגם לא ראוי למנוע את ייצוגה של המדינה ושל חברות גדולות על-ידי מתמחים או על-ידי 'מייצגים מקצועיים'" (ת"ק (י-ם) 2860/07 כהן נ' גפן (לא פורסמה, 29.8.07))"; הסוגיה הושארה שם (פסקה 13) בצריך עיון.
 
יג.       סוגית הייצוג בבתי המשפט לתביעות קטנות הגיעה גם יותר מפעם לפתחה של נציבת התלונות על שופטים. בחוות דעת 7/05 בעניין "ייצוג בבתי המשפט לתביעות קטנות" מיום 13.7.05 הטעימה הנציבה, השופטת (בדימוס) שטרסברג כהן, את עקרון השוויון בין בעלי הדין בציינה, בין היתר, כי "יש להקפיד על כך שההסדרים המיוחדים לעניין ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות ייושמו על בעלי הדין באופן שוויוני" (פסקה 4).
 
           בחוות דעת 7/06 בעניין "ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות (השלמה)" מיום 7.8.06 נדרשה הנציבה קונקרטית לסעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט. נאמר שם, כי במקרים מסוימים לא קוימו הוראותיו של סעיף זה. נאמר, כי "ערים אנו לכך כי חברה וחברת ביטוח בכלל זה, חייבת להיות מיוצגת על ידי אדם כלשהו. יש להניח כי הסדר לפיו אחד מפקידיה של החברה המטפל בעניין, מופיע מטעמה בהתדיינות, נותן תשובה מסוימת ומסויגת לבעייתיות האמורה. עם זאת, אין להלום מצב בו בית המשפט מאפשר לאדם מן החוץ לייצג חברה, למרות היותו אחד החריגים הנ"ל. יש בכך לכאורה ייצוג המנוגד להוראות החוק, הפוגע באחת מתכליותיו, שהיא שוויון בין הצדדים להתדיינות. בוודאי אין מקום לנוהג כזה, ככל שהשתרש בבתי המשפט לתביעות קטנות או באיזה מהם".
 
           וזו היתה המלצתה של הנציבה (שם, פסקה 6):
 
"6.1 הופיע בפני בית המשפט לתביעות קטנות אדם המייצג מתדיין פרטי או גוף פרטי או ציבורי או חברה, יברר בית המשפט את הקשר של המייצג למתדיין אותו הוא מבקש לייצג וישקול אם לאשר את הייצוג על-ידו.
6.2 נופל המייצג לגדר החריגים שבסעיף 63(ב)(1)-(3), לא יאשר בית המשפט את הייצוג.
6.3 דיון בנושא הייצוג והחלטה בו ירשמו בפרוטוקול.
6.4 הותר היצוג, יעמיד בית המשפט מיוזמתו –ואף ללא פנייה מצד בעל הדין האחר – את אותו בעל דין, על זכותו לדאוג לייצוג מטעמו".
 
בסיפת חוות דעתה הפנתה הנציבה את תשומת ליבו של המחוקק "לצורך במתן פתרון לייצוגם של גופים שונים, כולל חברות בכלל וחברות ביטוח בפרט, בבית המשפט לתביעות קטנות", באופן שיש בו כדי לשמור על עקרון השויון בין בעלי הדין. עוד על ייצוגם של גופים מוסדיים וחברות בבתי המשפט לתביעות קטנות ראו ש' בכר וא' קליין "פרדוקס הייצוג והכוח בבית המשפט לתביעות קטנות? על תביעות ביטוח, פערי כוחות וכף רגלו של השופט" הפרקליט נ (תשס"ח) 327.
 
יד.       אלא שהמחוקק טרם נתן דעתו לסוגיה זו. פשיטא, כי כל עוד לא השתנה המצב החוקי, יש להקפיד על קיומן של הוראות החוק ככתבן וכלשונן. בית המשפט לתביעות קטנות הוא מעוזו של האזרח מן השורה, ויש לשמור ולבצר את מעמדו ככזה. אכן, לעתים היעדר ייצוג גורם לסרבול ההליך, אך בית המשפט מצווה על אורך רוח; משה רבנו אומר (דברים א', י"ב) "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", ומסביר רש"י "מלמד שהיו ישראל טרחנין, היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, מוסיף אני עליכם דיינים". אורך הרוח נחוץ איפוא במיוחד בהיעדר ייצוג. ועוד, פשיטא גם, כי יש לאפשר לחברה או גוף מוסדי שהם בעלי דין בבית המשפט לתביעות קטנות להשמיע את טענותיהם, אולם לצד זאת יש להקפיד כי בעלי דין כאלה לא ישתמשו בכוחם או ביתרון הגודל על מנת לייצר לעצמם עדיפות בהיבט הייצוג. מתן אפשרות לייצוג החברה על-ידי העובד המטפל בתיק היא פתרון סביר והוגן. יתר על כן: בהמלצותיה של השופטת שטרסברג כהן, כמפורט מעלה, יש – בכל הכבוד – כדי ליתן מענה גם לבעיות פרקטיות העלולות להתעורר. במלים אחרות, מקום בו חברה נוטלת חלק בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, על בית המשפט לברר, בפתח הדיון, את מיהותו ומהותו של מייצגהּ. ככל שהמייצג בא בגדר אחת משלוש החלופות שבסיפת סעיף 63(ב) – לא יותר הייצוג. על הדברים להיות מתועדים בפרוטוקול.
 
טו.      בענייננו, התיר בית המשפט לתביעות קטנות את צירופה של משיבה 2 כנתבעת נוספת בהחלטתו מיום 3.4.13. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בטענה כי צירופה של משיבה 2 נועד ל"עקיפת האיסור לייצוג משפטי בתביעות קטנות". בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 14.4.13. בבקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי טענו המבקשים, כי נציגהּ של משיבה 2 הופיע באלפי תיקים בבית המשפט לתביעות קטנות וייצוגו "עומד בניגוד לסעיף 63 לחוק בתי המשפט האוסר את הייצוג על מי שעיסוקו בייצוג דרך קבע תמורת תשלום". כך גם נטען בבקשה דנא. כעולה מן התגובה, משיבה 2 אכן מיוצגת לעתים בבית המשפט לתביעות קטנות על-ידי נציגים שאינם עובדיה, ונראה כי כך גם אירע במקרה דנא. זאת, בניגוד להוראת סעיף 63 לחוק בתי המשפט, ובאופן שמטעם זה אין להלמו, והדברים נאמרים בלא פגיעה בפלוני או באלמוני.   
 
טז.      עם זאת סבורני במקרה דנא, כי גם ייצוגהּ של משיבה 2 באופן שאינו עולה – כך נראה – בקנה אחד עם הוראות החוק, אינו מצדיק התערבות בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות לעיצומם של דברים. פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים, ועל פני הדברים דומה כי לייצוגה של משיבה 2 היתה בענייננו, אם בכלל, השפעה מועטה על קביעות אלה, וממילא על ההכרעה בפסק הדין. הכשל בייצוגה של משיבה 2 לא גרם איפוא לפגיעה מהותית במבקשים או לעיוות דין, ונראה כי מטעם המבקשים נטען כל הנדרש וכך גם בכתבי בית הדין שלפנינו; ועל כן לא מצאתי מקום להתערבות לגוף ההכרעה. 
 
           גם הטענות באשר לבקשה לצירוף ראיות אינן מצדיקות רשות ערעור בגלגול שלישי; עתירתם של המבקשים לצירוף ראיות בבית המשפט המחוזי הועלתה בסיפת בקשת רשות הערעור, מבלי שפורטו כדבעי חשיבותן הנטענת של הראיות הנוספות, כמו גם הנימוקים בעטיים נבצר מן המבקשים להגישן בערכאה הדיונית (בית המשפט לתביעות קטנות). עם זאת אוסיף, כי מן הראוי היה שבית המשפט המחוזי יתייחס לבקשה לצירוף ראיות, אף אם הוא סבור שאין להיעתר לה.
 
יז.       ולאחר שאמרתי כל אלה סבורני, כי יש ליתן ביטוי לפגם שנפל בייצוגהּ של משיבה 2, כמפורט מעלה. בנסיבות, יבוטלו ההוצאות שנפסקו לזכותה של משיבה 2 בבית המשפט לתביעות קטנות.
 
כללם של דברים
 
יח.        החלטתי איפוא ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו באופן חלקי, כמפורט בפסקה י"ז מעלה. המשיבות ישאו בהוצאותיהם של המבקשים-המערערים בערעור זה בסך 2,000 ש"ח (כולל). 
 
          ניתן היום, ‏כ"ג באדר א התשע"ד (‏23.2.2014).