בשם המבקשת:                      עו"ד יוחאי שלף
בשם המשיבה:                       עו"ד רונן צרפתי
 
 

 

 
1.        מעשה שהחל ברכישת עוגיות שוקולד חלב הוא שהוליך להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן – בקשת האישור), המתבררת בימים אלה בבית המשפט המחוזי בחיפה. שני המוצרים העומדים במוקד ההליך מיוצרים על ידי חברה שוויצרית ומיובאים לישראל על ידי המבקשת. בבקשת האישור שהגישה המשיבה נגד המבקשת (להלן – בקשת האישור), נטען כי המשיבה "הופתעה לגלות בתדהמה", לאחר שרכשה את המוצרים, כי לא נמצא על גביהם כל תיעוד לגבי אחוז הכולסטרול ואחוז השומן הרווי הכלול בהם. זאת, "חרף העובדה כי מדובר במוצרים שעשויים משוקולד חלב". המשיבה הדגישה, בהקשר זה, כי אי סימון הערכים התזונתיים הנזכרים מנוגד להוראות הדין. היא הגדילה וצירפה לבקשה תוצאות של בדיקות מעבדה שנעשו לבקשתה, המראות כי אותן עוגיות שוקולד אכן כוללות כולסטרול, שומן רווי, ואף שומן בהידרוליזה. המבקשת הדגישה כי בהיעדר נתונים אודות הנזק שנגרם לקבוצה, היא מבקשת להעמיד את התובענה הייצוגית, על בסיס הערכה, על סכום של 2,500,000 ש"ח (סעיף 77 לבקשת האישור).
 
2.        בקשת האישור הוגשה בחודש מארס 2013. בחלוף חמישה חודשים, ובטרם הוגשה תשובת המבקשת לבקשת האישור, הגישו בעלות הדין בקשה מוסכמת להסתלקות מן התובענה הייצוגית (להלן – הבקשה המוסכמת). בבקשה זו נאמר, בין היתר, כי הסימון על גבי אריזות המוצרים יתוקן. כמו כן צוין, כי בעלות הדין הגיעו להסכמה לפיה ישולם למשיבה גמול בסך 10,000 ש"ח ולבאי כוחה שכר טרחה בסך 47,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי) דחה את הבקשה המוסכמת. מכאן בקשת רשות הערעור שהמשיבה מסכימה לה.
 
3.        דינה של הבקשה להידחות. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי, כי אמירות שונות בבקשה המוסכמת מלמדות כי אין מדובר בבקשת הסתלקות. כידוע, ההבדל המרכזי בין בקשת הסתלקות מהליך ייצוגי לבין הסדר פשרה, נוגע לשאלת נפקות סיום ההליך ביחס לחברי הקבוצה, היינו האם הוא מקים כלפיהם מעשה בית דין (ראו, ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ, פיסקה 7 (29.9.2013) (להלן – עניין איי דיגיטל); ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 3 (1.10.2013)). עיינתי בסעיף 5 לבקשה המוסכמת, אליו היפנה בית המשפט המחוזי. אף שניתן להבין מהסעיף במשתמע, כי ההסתלקות אינה מקימה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, הרי אין הוא אומר זאת במישרין. ברור, כי השאלה אם סיום ההליך הייצוגי גורר אחריו מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, חייבת לקבל מענה חד, ברור ומפורש בבקשת ההסתלקות ובתצהיר התומך בה. על כן, צדק בית המשפט המחוזי משדחה את בקשת ההסתלקות מטעם זה.
 
4.        בית המשפט המחוזי הוסיף וציין בהחלטתו, כי הוא מניח שבעלות הדין יגישו בקשה מתוקנת. בהתחשב בכך, היפנה בית המשפט המחוזי את בעלות הדין להחלטה שניתנה לפני מספר חודשים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' ברון) בהליך ייצוגי אחר (ת"צ  39068-11-12 (מחוזי – תל-אביב-יפו) אביטל נ' זוגלובק שיווק בע"מ (24.6.2013)). באותו מקרה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשת הסתלקות, בשל שיעורם המופרז של הגמול ושכר הטרחה שננקבו בה. דומה, כי בהפנייה להחלטה הנזכרת, ביקש בית משפט קמא לרמוז כי הסכומים שננקבו בבקשה המוסכמת כגמול ושכר טרחה הינם בעייתיים. בית המשפט המחוזי לא אמר את הדברים במפורש, וסוגיה זו אינה נדרשת להכרעה בהליך. לפיכך, אסתפק באמירה כי טוב יעשו בעלות הדין אם יעיינו, בנוסף, גם בפסק דינו של בית משפט זה בעניין איי דיגיטל, ובמיוחד בפיסקאות 6-5 והאסמכתאות המובאות שם.
 
 
 
5.        הבקשה נדחית, איפוא.
 
 
           ניתנה היום, ט"ז בחשון התשע"ד (20.10.2013).