בבית המשפט העליון | |
| רע"א 6625/13 |
| | |
המבקשים: | 1. משה צורי |
| 2. שוטה צצשווילי |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת בת"א 52029-05-13 שניתנה ביום 01.08.2013 על ידי כבוד השופט בן חמו |
בשם המבקשים: | עו"ד מני בשיר |
בשם המשיב: | עו"ד סלע אנקורי |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן חמו) מיום 31.7.2013, בגדרה נתקבלה בקשת המשיב לתיקון כתב תביעה ובית המשפט הורה על מינוי כונס נכסים על מנת שיפקח אחר התנהלות העסק מושא המחלוקת.
1. זו הפעם השניה בה מגיע הסכסוך בין הצדדים לפתחו של בית משפט זה. העובדות הצריכות לעניין פורטו בקצרה בהחלטתי מיום 26.6.2013 (רע"א 4424/13) (להלן: ההחלטה הראשונה), והקורא מופנה לעובדות המפורטות שם. בתמצית אומר כי המשיב טען שהיה שותף עם המבקשים בעסק של פיצוציה בעיר נצרת עילית (להלן: העסק), וכי המבקשים "השליכו" אותו באופן חד-צדדי מהעסק, תוך החלפת מנעולים והוצאת סחורה מהעסק.
בהחלטתי הנ"ל קיבלתי את בקשת המבקשים והוריתי על ביטול הסעד הזמני הכספי של הפקדת כספים מדי חודש, כפי שהורה בית משפט קמא, לנוכח החפיפה בינו לבין הסעד העיקרי אשר נתבקש על ידי המשיב בתביעתו העיקרית. בסיפא להחלטה נאמר כי אין בה "כדי לחסום בפני המשיב האפשרות לעתור לסעדים זמניים מסוג אחר".
2. בעקבות כך פנה המשיב לבית משפט קמא וביקש לתקן את כתב תביעתו, ובד בבד עתר לשורה ארוכה של סעדים זמניים נוספים.
בהחלטתו קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיב לתיקון כתב התביעה והורה על מינוי כונס נכסים שיפקח אחר התנהלות העסק. בהחלטתו הבהיר בית המשפט כי כונס הנכסים רשאי לאפשר למבקשים להמשיך לנהל את העסק תחת השגחתו ופיקוחו של הכונס, אך תוך מתן דיווחים שוטפים לגבי ההכנסות וההוצאות של העסק, כולל פלט יומי של הפדיון כפי שנרשם בקופה הרושמת.
מכאן הבקשה שלפניי, בה עותרים המבקשים לביטול החלטתו של בית משפט קמא, הן בנוגע לתיקון כתב התביעה הן באשר למינוי הכונס. לטענת המבקשים, הבקשה החדשה שהגיש המשיב וכן החלטת בית משפט קמא, "עוקפת" את ההחלטה הראשונה.
אקדים ואומר כי דין הבקשה להידחות.
3. באשר לתיקון כתב התביעה, הרי שמדובר בעניין דיוני מובהק הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין המקרה דנן נמנה על אותם מקרים נדירים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה (ראו, למשל, רע"א 3997/13 ברכת אבות בתי וורשא נ' רשם ההקדשות (15.7.2013)). לכך יש להוסיף את הגישה הליברלית הנוהגת לגבי תיקון כתבי טענות, ובמקרה דנן, אין בתיקון כתב התביעה כדי לגרום נזק למבקשים.
4. באשר למינוי הכונס, נקבע על ידי בית משפט קמא, אשר בפניו התנהל הדיון בסעד הזמני ב"סיבוב הראשון", כי לכאורה התקיימה בין הצדדים שותפות והמשיב השקיע בשותפות סכום של 400,000 ₪. לאור זאת, מצא בית המשפט להורות על מינוי כונס נכסים מכוח סעיף 47 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה-1975 (להלן: פקודת השותפויות) הקובע כלהלן:
"מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו – אם אין הסכם על היפוכו של דבר – לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד" (הדגשה הוספה – י"ע).
אלא שהדרך למינוי כונס על פי פקודת השותפויות עוברת דרך קביעה כי בין הצדדים התקיימו יחסי שותפות. זאת, בדומה לתביעה למתן חשבונות, שבשלב הראשון על המבקש להוכיח כי עומדת לו עילה למתן חשבונות ובשלב השני מוציא בית המשפט צו המורה על מתן החשבונות כאמור (ראו, לדוגמה, ע"א 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ בפסקה 11 והאסמכתאות שם (8.9.2005)).
בשלב זה, לא נקבע עדיין כי המשיב הוא שותף בעסק הנוכחי וכי הוא זכאי לבקש פירוק השותפות, ועל כן ספק בעיני אם ראוי היה לבסס את מינוי כונס הנכסים על סעיף 47 לפקודת השותפויות. החלטת בית משפט קמא ניתנה כסעד זמני, ולטעמי, יש לראותה כהחלטה המורה על מינוי כונס נכסים זמני על פי תקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (למינוי כונס על פי תקנה זו ראו החלטת השופט גרוניס (כתוארו אז) ברע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ (10.4.2007) (להלן: עניין דף רץ)).
5. מינוי כונס נכסים זמני הוא סעד דרסטי אשר לא יינתן כדבר שבשגרה (ראו עניין דף רץ בפסקה 10), וקודם שבית המשפט יורה על מינוי כונס נכסים עליו לשקול מתן סעדים זמניים פוגעניים פחות, כמו עיקול זמני. במקרה דנן, המשיב עתר לשורה של סעדים לרבות פירוק השותפות ומתן חשבונות, אך מאחורי כל הסעדים הנ"ל מסתתרת למעשה תובענה כספית של המשיב להשבת השקעותיו בשותפות הנטענת בעסק. במצב הדברים הרגיל, היה עדיף להטיל עיקול זמני על כספי המבקשים בבנק, או על תשלומים המגיעים או שיגיעו לעסק מחברות כרטיסי אשראי, או על כל רכוש אחר של המבקשים, על מנת להבטיח את הסעד הסופי הכספי "המסתתר" מאחורי שלל הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה המתוקן. זאת, באשר סעד העיקול הוא פחות דרסטי מהסעד של כינוס נכסים. אלא שככל שהתרשמתי, בית משפט קמא הורה על מינוי הכונס בהעדר סעד אפקטיבי חלופי, על מנת למנוע "הברחת" כספים מקופת העסק. סעד זה הוא אפשרי, והפסיקה הכירה בכך כי במקרים חריגים, ובהיעדר סעד אפקטיבי אחר, ניתן להורות על סעד זמני של מינוי כונס נכסים גם לצורך הבטחת תובענה כספית (רע"א 7/89 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' חברת נשר סוכנות לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 683, 690 (1989); (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1033-1032 (מהדורה אחת עשרה, 2013)).
עוד יודגש, כי על פי החלטתו של בית משפט קמא הכונס רשאי לאפשר למשיבים להוסיף ולנהל את העסק תחת פיקוחו, ובכך יש כדי לרכך עד מאוד את עוצמת הפגיעה הנובעת ממינוי הכונס.
6. אשר על כן, הבקשה נדחית. אין באמור כדי למנוע מהמבקשים לשוב ולפנות לבית משפט קמא ולהציע בטוחה חלופית הולמת שיהא בה כדי להבטיח את תביעתו של המשיב.
לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז בחשון התשע"ד (31.10.2013).
ש ו פ ט