רע"א 6467/13 עו"ד יורם שפטל נגד אמנון הולצמן

 
 
 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  6467/13
 
 
לפני:  כבוד השופט א' רובינשטיין
 
 
המבקש:עו"ד יורם שפטל
 
                                          
 נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיב:אמנון הולצמן
 
                                          
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.10.13 בע"א 52910-09-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' לבהר-שרון
 
                                          
בשם המבקש:עו"ד דורון בקרמן
 
 
בשם המשיב:עו"ד מיבי מוזר
 
 
החלטה
 

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת לבהר שרון) מיום 29.7.13 בע"א 52910-09-12, בגדרו נדחה ערעור שכנגד שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (השופטת הבכירה ינון) מיום 18.6.12 בת"א 6618-11-09.

ב.        בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש בבית משפט השלום (ת"א 6618-11-09) נטען, כי בתכנית רדיו אותה מגיש המבקש בתחנת הרדיו "רדיו ללא הפסקה", אשר שודרה ביום 17.9.09, התבטא המבקש באופן העולה כדי לשון הרע על המשיב. נטען, כי מספר שבועות לאחר אותה תכנית שלח המבקש מכתב למשיב, שגם בו התבטא, כפי שנטען, באופן העולה כדי לשון הרע עליו. המבקש, מצדו, הגיש תביעה שכנגד בה נטען, כי בתכנית הרדיו, ששודרה ביום 10.9.09, עלה המשיב לשידור, השפילו והשמיצו. בפסק דין מיום 18.6.12 דחה בית משפט השלום את התביעה ואת התביעה שכנגד.

ג.        המשיב ערער לבית המשפט המחוזי (ע"א 52910-09-12), והמבקש הגיש ערעור שכנגד. בפסק דינו מיום 29.7.13 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור שכנגד על הסף. בפסק הדין נאמר אמנם, כי דרישת הזיקה בין הערעור לערעור שכנגד פורשה בהרחבה, אולם לצד זאת נאמר כי "העובדה ששתי התביעות נכרכו בבית משפט קמא ונדונו יחד, אינה יוצרת את הזיקה הנדרשת ככל שמדובר בהגשת ערעור שכנגד, אשר כל אחד מהצדדים משיג על תביעה אחרת".

ד.        מכאן בקשת רשות הערעור, שהוגשה ביום 30.9.13 ושהובאה לפני ביום 17.10.13, בה נטען כי כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום קיים קשר בל יינתק בין תכניות הרדיו שעמדו ביסוד התביעות ההדדיות שהתבררו בבית משפט השלום. המבקש מציין, כי הוא מודע שעליו להצביע על חשיבות עקרונית בבקשה (מעבר לעניינו האישי), אולם טוען כי בית משפט זה "לא תמיד דק פורתא ב'הלכת חניוני חיפה'". המבקש עתר גם לסעד זמני, לפיו יעוכב מתן פסק הדין בערעורו של המשיב בבית המשפט המחוזי.

ה.        בהחלטה מיום 20.10.13 נדחתה הבקשה לסעד זמני, ונקבע שעל המבקש לצרף את פסק דינו של בית משפט השלום, את הודעות הערעור והערעור שכנגד ועיקרי הטיעון שהוגשו בבית המשפט המחוזי, שלא צורפו לבקשה. המבקש צירף מסמכים אלה ביום 23.10.13.

ו.        לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. כמות שציין המבקש בבקשתו, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ובמובהק תחומה היא לדל"ת אמותיהם ולנסיבותיו של ההליך הקונקרטי. ככזו, אין היא באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. הדברים נכונים אף אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה בבית המשפט המחוזי, וספק אם זהו המצב, באשר "שלא כבעניין תביעה שכנגד, אשר בה די, כאמור, בזהות בין בעלי הדין לצורך האפשרות להגישה, הרי לגבי ערעור שכנגד נדרשים זיקה וקשר לעניין שנזכר בהודעת הערעור הראשי, כדי שתותר הגשתו של ערעור שכנגד" (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 256, 263 (השופט ד' לוין); ראו גם ח' בן נון, ט' חבקין הערעור האזרחי (מה' 3, תשע"ג-2012) 411); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 11, תשע"ג-2013), 1074; ואף אם הדברים מתפרשים בגישה ליברלית, עדיין נחוץ גרעין קונקרטי מקשר, ולא די שעסקינן במאטריה דומה, בענייננו – לשון הרע. אוסיף, בזיקה לטענותיו של המבקש, כי כוחה של הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), אשר מצויה עמנו מזה למעלה מ-30 שנה, יפה גם – ויש שיאמרו ביתר שאת – היום, ולמותר להכביר מלים נוכח ריבוי ההתדיינויות. אכן, יהיו מקרים שבהם יישקל גלגול שיפוטי שלישי גם מטעמי צדק, אולם סבורני כי אין המקרה דנא בא בגדרם.

ז.        לשלמות התמונה העובדתית יצוין, כי מעיון במערכת נט המשפט הסתבר, שביום 29.10.13 ניתן פסק דין בערעורו של המשיב בבית המשפט המחוזי (הערעור התקבל).

ח.       אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. 

           ניתנה היום, כ"ז בחשון התשע"ד (31.10.2013).

  ש ו פ ט