לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) בהפ"ב 13997-11-12 מיום 3.6.2013, במסגרתו דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לבטל את פסק הבוררות שניתן על ידי מר יצחק ברמן ביום 9.9.2012 (להלן בהתאמה: פסק הבוררות ו-הבורר).

רקע והליכים קודמים

1.        כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בין המבקשת 1, דלויה מרכז הבניה בע"מ (להלן: דלויה), לבין המשיבה, סלע עבודות איטום שיפוץ וצבע בע"מ (להלן: סלע), נחתם חוזה במסגרתו הייתה סלע אחראית על כוח העבודה לשם ביצוע עבודות צביעה וציפוי בפרויקט בו הועסקה דלויה כחברת בנייה. בין הצדדים התגלעה מחלוקת כספית בנוגע לשני חשבונות שהגישה סלע לדלויה ובנוגע לדרישת תשלום בגין עבודות נוספות. בעקבות כך, הגישה סלע לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד דלויה ביום 26.11.2007 שנדונה במסגרת ת"א 1288/07, כאשר באותו יום ניתן לטובתה צו עיקול זמני. ביום 24.12.2007, במהלך דיון לפני בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה בעניין גובה הערבות שתופקד וביטול העיקול הזמני, והסכימו להעביר את המחלוקות לבירור לפני הבורר. ביום 6.1.2008 הגישה סלע לבורר כתב תביעה ואילו דלויה הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. ביום 29.1.2008, במסגרת ישיבת בוררות מקדמית, הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות לפיהן כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט ישמשו ככתבי הטענות בבוררות וכי הצדדים יגישו חוות דעת מומחים וכן תצהירים של עדים. לאחר מספר רב של ישיבות הוכחות וביקור במקום הרלבנטי לסכסוך, פסק הבורר כי על דלויה לשלם לסלע סך של 2,365,657 ש"ח וכי על סלע לשלם לדלויה סך של 308,676 ש"ח, ולכן קבע כי דלויה תעביר לסלע סך של 2,056,981 ש"ח. כן נפסק כי לסכום האחרון יתווספו הפרשי הצמדה, ריבית בשיעור של 4% לשנה החל מיום 15.10.2007 ומע"מ.

2.        המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות מכוח העילה שבסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). לטענתם, הבורר חרג מסמכותו כשפסק על בסיס עדותו של מר אוריאל רחין (להלן: רחין) אשר היה אמור לשמש כבעל תפקיד ניהולי מטעם דלויה אך הפך לשותף עסקי בסלע ולכן עדותו נגועה בעניין אישי ובניגוד עניינים. עוד טענו המבקשים כי הבורר חרג מסמכותו בכך שקבע ריבית בשיעור השונה מהשיעור על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית) ומיום 15.10.2007 על אף שבכתב התביעה ביקשה סלע לפסוק ריבית החל מיום הגשת התביעה – 26.11.2007. לבסוף טענו המבקשים, כי הבורר חרג מסמכותו כשקבע פיצוי בסך 1$ עבור כל עבודה מסוג מסוים כאשר הסכום שהועמד בכתב התביעה לעניין אותה עבודה עמד על 0.9$ בלבד.

3.        סלע, מצידה, טענה כי לפי פסיקת בית משפט זה אין מקום להתערב בפסקי בוררות בעניינים שמהותם ערעור על פסק הבוררות. לטענתה, הבורר הינו איש מקצוע בתחום התביעה וניהל את הליך הבוררות באופן מסודר וענייני. לטענתה, לא הייתה כל מניעה להתבסס על עדותו של רחין שכן הוא נחקר בחקירה נגדית ולא הסתיר דבר מבית המשפט. סלע טענה כי ממילא לפי פסיקת בית משפט זה אף פסיקת בורר בניגוד לחומר הראיות בתיק אינה מצדיקה את ביטול פסק הבוררות. עוד טענה סלע כי הבורר היה מוסמך לפסוק ריבית כפי שפסק ואף נימק החלטתו בכך שהחשבונית שהגישה סלע הייתה צריכה להיות משולמת ביום 15.10.2007. באשר להפרש בעלות ביצוע העבודה, טענה סלע כי טענת המבקשים הינה קנטרנית וממילא רשאי היה הבורר להעריך את שווי פריטי התביעה לפי מומחיותו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול שהגישו המבקשים. בית המשפט הדגיש תחילה כי ההלכה הפסוקה מפרשת את עילות ההתערבות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות בצמצום רב במטרה לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר אפשרי. בית המשפט ציין כי הליך הבוררות שנמשך למעלה מארבע שנים היה אינטנסיבי וניתנה לצדדים אפשרות מלאה להציג את גרסאותיהם ולחקור את עדיהם. באשר לעדותו של רחין, קבע בית המשפט כי זה העיד במפורש על שותפותו בסלע וכי הבורר היה ער לכך ולכן אין כל מקום להתערב בהעדפת הבורר את גרסתו על פני גרסותיהם של עדים אחרים. באשר לפסיקת הריבית ולחישוב שווי העבודה, קבע בית המשפט כי גם אם הבורר טעה ביישום הדין או בהערכת שווי הרי שאין הדבר מהווה עילה לביטול פסק הבוררות.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5.        המבקשים טוענים ראשית כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק דיו שכן הוא משתרע על פני שישה עמודים בלבד ונימוקיו על פני עמוד וחצי בלבד. המבקשים מוסיפים וטוענים כי השגתם על פסיקת הבורר בהסתמך על עדותו של רחין אינה נוגעת לממצאים בדבר מהימנותו, כי אם על העובדה שהבורר לא הכריע בטענותיהם בדבר משקל עדותו ומהימנותו של עד ש"קשר קשר מאחורי גבה" של דלויה ובכך נגרם להם עיוות דין. המבקשים חוזרים וטוענים כי הבורר חרג מסמכותו גם בשל העובדה שהעניק סעדים שלא נתבקשו במסגרת כתב התביעה בדמות פסיקת הריבית למועד מוקדם יותר מהמבוקש ופסיקת שווי עבודה גבוה יותר מזה שהתבקש.

דיון והכרעה

6.        לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.

7.        כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 1857/13 טנוס נ' טנוס (2.4.2013), פסקה 6 לחוות דעתי; רע"א 1175/13 ארלנגר נ' עמותת בית הכנסת הגדול (14.4.2013), פסקה 8 לחוות דעתי]. אינני סבור כי במקרה דנא מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה. כמו כן, לא מצאתי כי התקיים במקרה דנא עיוות דין המצדיק התערבות ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן זה בחן את טענות המבקשים והכריע בהן לגופן תוך יישום פסיקת בית משפט זה.

8.       לגופו של עניין, צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי התבססותו של הבורר על עדותו של רחין אינה מהווה עיוות דין ואינה מצדיקה את ביטול פסק הבוררות. כידוע, בתובענות וערעורים הנשמעים לפני בתי המשפט כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית שהתרשמה מהעדים באופן בלתי אמצעי, אלא במקרים חריגים. כלל זה נכון מקל וחומר כאשר בורר קובע ממצאי עובדה ומהימנות ביחס לעדותו של עד ממנו התרשם באופן בלתי אמצעי, כאשר הפניה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הבוררות כלל אינה עולה כדי ערעור על פסק הבוררות. מכל מקום, ממצאי עובדה ומהימנות של בורר ביחס לעד, כמו גם מסקנות ביחס למשקל עדותו והשפעתה על תוצאות ההליך, אינם מקימים עילת ביטול מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות אף אם קביעתו של הבורר אינה מתיישבת עם טענות אחד הצדדים בדבר אותו עד.

9.       בית המשפט המחוזי צדק גם כשקבע כי פסיקתו של הבורר ביחס למועד תחילת צבירת הריבית אינה מהווה עילה לביטול פסק הבוררות. הלכה מפי בית משפט זה היא כי טעות שבדין אינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות, ודאי שלא מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות [ראו: רע"א 6327/12 ניב נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (1.9.2013), פסקה 25 לחוות דעתי; רע"א 9077/12 אספניולי נ' בן עזריה בע"מ (13.5.2013), פסקה 7 להחלטתי והאסמכתאות המופיעות שם]. מבלי להכריע בשאלה האם פסיקת הריבית בפסק הבוררות עולה בקנה אחד עם חוק פסיקת ריבית, הרי שגם אם שגה הבורר ביישום הוראות החוק אין בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הבוררות.

10.     לבסוף, בית המשפט צדק גם כשקבע כי טעות החישוב של הבורר בעניין שווי העבודה אינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות. בית משפט זה דן במסלול המתאים לתיקון טעויות לא מהותיות שנפלו בפסק בוררות, הן בדרך של פניה לבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות והן על ידי בית המשפט [ראו: רע"א 4394/11 עוקשי נ' עוקשי (25.7.2013), פסקה 10 לחוות דעתי והאסמכתאות המופיעות שם]. טעות חישוב של הבורר, בין אם היא טעות טכנית אשר בסמכות הבורר לתקן ובין אם היא טעות מהותית, אינה יכולה להקים עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות העוסק בחריגה מסמכות הבורר. ככל שהמבקשים היו סבורים שנפלה בפסק הבוררות טעות הנופלת בגדרי סעיף 22 לחוק הבוררות היה עליהם לפנות לבורר בבקשה מתאימה. משלא עשו כן, אין זה מחובתו של בית המשפט לתקן את אותה טעות במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות, וממילא הדבר אינו מצדיק את ביטול פסק הבוררות כאמור.

11.      אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י' בחשון התשע"ד (14.10.2013).