| בבית המשפט העליון |
| רע"א 6105/13 |
| לפני: | כבוד השופט נ' הנדל |
| המבקש: | סמיר עיסאווי |
| נ ג ד |
| המשיבה: | ניב אל בע"מ |
| בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 08.07.2013 בתיק רעא 345110-05-13 |
| בשם המבקש: | עו"ד משה זינגל |
| החלטה |
- מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (רע"א 34511-05-13, כב' השופטת ו' פלאוט), אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (ש 12605-04-13, כב' השופט נ' שטרנליכט), שדחה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד פינוי המבקש מן הנכס השנוי במחלוקת.
- המבקש הגיש תביעה למתן פסק דין, אשר יצהיר כי הוא בעל זכות דיירות מוגנת בנכס פלוני השוכן בעיר רמלה (להלן: הנכס). נטען כי המבקש מחזיק בנכס באופן בלעדי מזה 46 שנה, והקים עליו בתי עסק שונים כגון תחנה לשטיפת מכוניות ומזנון. להוכחת תביעתו הגיש המבקש, בין היתר, חוזה משנת 1981, אשר לדבריו נמצא אך לאחרונה ומוכיח לשיטתו את זכויותיו בנכס.
יחד עם התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיבה שלא לפנות את המבקש מהנכס. בית משפט השלום דחה את הבקשה לסעד זמני. הובהר כי כבר ביולי 2008 קבע רשם ההוצאה לפועל שיש לפנות את המבקש מהנכס, ובקשות רשות ערעור על החלטה זו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ובית משפט זה. בנסיבות אלו נוצר מעשה בית דין ביחס לפינוי הנכס. עוד עמד בית משפט השלום על חוסר נקיון כפיו של המבקש, אשר נמנע מלציין בבקשתו את השתלשלות העניינים האמורה.
בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי – נדחתה. הובהר כי סיכויי התביעה הם קלושים ביותר לנוכח קיומו של מעשה בית דין. לכך מצטרף הטעם הנוסף בדבר העדר נקיון כפיו של המבקש. באשר לחוזה משנת 1981, אף אם יש בו ממש (נתון שעליו חולקת המשיבה) – הרי שלאחר חתימתו-כביכול נחתמו חוזי שכירות בלתי מוגנים, והם בגדר ויתור דה-פקטו על הזכויות שכביכול הוכרו בחוזה משנת 1981. מכאן הבקשה שלפניי.
- בבקשה שלפניי נטען כי אין ביחס למבקש מעשה בית דין, אשר כובל את המבקש מלהעלות מחדש את עניינו. לגופו של עניין נטען כי תביעתו של המבקש נשענת על אדנים מוצקים, ובראשם הסכם הדיירות המוגנת משנת 1981. כן עומד המבקש על כך שאי-מתן צו המניעה הזמני יגרום לו נזק בלתי הפיך.
יצוין כי יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.
- לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני סבור כי דינה להידחות. כידוע, מתן סעד זמני מותנה בבחינת שני שיקולים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות. כפי שציינו ערכאות קמא, השאלה העומדת בפנינו כעת – פינוי הנכס השנוי במחלוקת – כבר הוכרעה לפני מספר שנים בבית משפט זה, במסגרת הליך שהמבקש דכאן היה צד לו (רע"א 6786/08, כב' השופט ס' ג'ובראן). נקבע אז כי אין מקום לעכב את פינויו של המבקש מן הנכס. לא שוכנעתי כי יש סיכוי של ממש – ברמה הנדרשת לשלב זה של ההליך – לכך שה"ראיות החדשות", אודותיהן הרחיב המבקש, יועילו להתגבר על ההכרעות השיפוטיות הללו. בנסיבות העניין, לרבות העובדה שאין מדובר בדירת מגורים, ותוך התחשבות גם באינטרס של המשיבה "המנסה מזה שנים למצות את זכויותיה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל" – אף אינני סבור כי יש בכוחו של מאזן הנוחות כדי לשנות מן התוצאה.
- הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משהגעתי לתוצאה זו, אף הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בתשרי התשע"ד (8.9.2013).
| ש ו פ ט |