בבית המשפט העליון |
רע"א 5840/13 – א' |
לפני: | כבוד השופטת ע' ארבל |
המבקש: | גבריאל יניב |
נ ג ד |
המשיבים: | 1. אתיקה השקעות בע"מ |
2. אופיר ורדי | |
3. יניר לוין |
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.8.2013 ברע"א 13000-04-13 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' צ'רניאק |
החלטה |
1. בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע' צ'רניאק), מיום 6.8.2013, ברע"א 13000-04-13 שדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' פינצ'וק אלט), מיום 20.3.2013 בת"א 44524-11-11 ובת"א 5327-12-11.
2. בעלי הדין הגישו תביעה ותביעה שכנגד שאוחדו בגין הפרת זכויות יוצרים. המחלוקת שנתגלעה בין בעלי הדין סבה סביב השאלה מי כתב שני מאמרים אשר הועלו לאתרים באינטרנט; המבקש טען כי מאמר מסוים נכתב על ידו וחולק לתלמידים במסגרת קורס שלימד ומלמד החל משנת 2007 במכללה למסים ולחשבונאות שבבעלותו, בעוד שהמשיבים טענו כי המאמר נכתב על ידי עובדת המשיבה 1 בשנת 2011. המבקש הגיש תצהירים מטעמו ושל שלושה מתלמידיו בשנים 2006 ו-2007, אשר העידו שהמבקש חילק להם את המאמר בשיעור. העתקים של מחברות השיעור הכוללים עותק קשיח של המאמר משנת 2006 צורפו לתצהירים. המשיבים טענו כי המאמר לא חולק בשיעור כפי שטען המבקש אלא זויף לטובת התצהיר, ולכן ביקשו שהמבקש ימסור להם רשימה של כל תלמידיו בשנים 2010-2006 וכן לערוך בדיקה פורנזית של המחברות, לגבי "גיל" הדיו. בית המשפט החליט ביום 16.1.2013, בהסכמת בעלי הדין, כי המבקש ימסור את המחברות לבדיקה כאמור.
3. המבקש לא מסר את המחברות לבדיקה, ולכן המשיבים הגישו בקשה למחיקת כתב ההגנה של המבקש. בעקבות זאת הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 16.1.2013, במסגרתה טען כי בדיקת "גיל" הדיו במחברות תפגע בתומת הראיה ועלולה למנוע ממנו לבצע בדיקות זהות מטעמו לאחר מכן. כמו כן טען המבקש כי אינו רשאי להסכים שייעשה שינוי במסמך השייך לתלמידיו וכי ייגרם נזק ראייתי למחברות כראייה בתביעה אחרת שאותה הוא מנהל נגד צד שלישי. המבקש טען כי אילו היה יודע את שידוע לו כעת לגבי בדיקת "גיל" הדיו, לא היה נותן את הסכמתו לכך.
4. בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש לעיון מחדש. בית המשפט קבע כי המבקש יכול היה לעשות את כל הבירורים שהוא נדרש להם לפני שנתן את הסכמתו לבדיקה. אף טענות המבקש לגופן נדחו. נקבע, כי המחברות אינן מסמך היסטורי או אמנותי שבידי התלמידים וכי ערכן בתוכנן, ולכן המבקש יכול לסרוק או לצלם את המחברות לפני שתימסרנה למומחה לבדיקה. עוד צוין כי אין מדובר בהשמדת המסמך אלא בבדיקה שתיערך בנקודה או נקודות מסוימות בלבד ולכן לא תיפגע יכולתו של המבקש לבדוק את המסמך בעתיד. בית המשפט קבע כי הטענה שייגרם למחברות נזק ראייתי נטענה בעלמא. לפיכך נקבע כי על המבקש למסור את המחברות לבדיקת המכון באופן מיידי.
5. במסגרת ההחלטה התייחס בית משפט השלום גם לבקשת המשיבים, לה התנגד המבקש, להורות למבקש למסור להם את רשימת התלמידים שלמדו בקורס שלימד בשנים 2006 עד 2010, ולחלופין, גילוי ועיון של כל חשבוניות התשלום ששילמו התלמידים בקורס האמור באותן שנים. בית המשפט ציין כי המבקש טען שרשימות התלמידים אבדו כשמחשבו ניזוק ביום 22.8.2012 ולכן אין לו רשימה מן המוכן. עוד טען המבקש כי אין עליו לייצר רשימה לצרכי המשפט. בנוסף טען המבקש כי מדובר בשאלה אסורה שכן כל מטרתה לדלות שמות של עדים פוטנציאליים, ולחלופין, כי מדובר בסוד מסחרי של המכללה שבראשה הוא עומד.
6. בית המשפט קיבל את בקשת המשיבים. בית המשפט קבע כי מדובר ברשימות שהיו קיימות ויש להניח כי הן ניתנות לאיתור על ידי המבקש במאמצים סבירים, בין אם מתוך המחשב שלו ובין מתוך המחשב בסניפי המכללה שבבעלותו. במידה ולא, נקבע כי המבקש ימציא את המסמכים החשבונאיים שלא יכול להיות חולק שהיה עליו לשמור. בית המשפט הוסיף כי אכן, לכאורה, רשימת התלמידים היא סוד מסחרי, אלא שהאינטרס של שמירת הסוד המסחרי נסוג מפני האינטרס של בירור האמת במחלוקת שלפניו, כשטענת המבקש היא שהוא לימד את החומר הכלול במאמר את תלמידיו בשנים הרלוונטיות. בית המשפט הוסיף שמדובר בניסיון של המשיבים להוכיח שגרסת המבקש בעניין זה אינה נכונה באמצעות תלמידים שלמדו אצלו באותן שנים. לפיכך נקבע כי על המבקש למסור תוך 30 ימים את רשימת כל התלמידים בקורס מהשנים 2010-2006, ולחלופין, לפי נוחותו, לגלות ולאפשר עיון בכל החשבוניות של תלמידי הקורס בשנים אלו. בעקבות החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
7. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את בקשת רשות הערעור. בית המשפט ציין כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מהסוג עליה השיג המבקש. בית המשפט קבע כי ההחלטה לדחות את הבקשה לעיון חוזר על ההחלטה למסור מחברות למכון פורנזי שיבחרו המשיבים היא במתחם שיקול דעתה של הערכאה המבררת ולא מצא מקום להתערב בה. בית המשפט ציין עוד שהמשיבים הודיעו שהם מבקשים לדגום מספר בודד של עמודים מהמחברות, ונקבע שיש להניח לאור עמדה זו כי בעלי הדין ישכילו להסדיר עניין זה ביניהם. בית המשפט הוסיף כי בהחלטה בנוגע לרשימת התלמידים הביא בית משפט השלום בחשבון את השיקולים הרלוונטיים, לרבות חיוניות המסמכים לגילוי האמת, האינטרס של שמירת סוד מסחרי לכאורה וקיומן של ראיות חלופיות לראיה המבוקשת. נקבע כי ההחלטה להעביר את רשימת התלמידים מאזנת לכאורה בין האינטרסים המעורבים ואינה בלתי סבירה באופן המצדיק את התערבות בית המשפט שלערעור. יחד עם זאת, סייג בית המשפט את צו העיון ברשימת התלמידים באופן שהמשיבים לא יעבירו העתק ממנה לאף גורם ולא יעשו בה שימוש אלא לצורך ההליך הנדון, והערכאה הדיונית היא שתיתן הוראות לשם כך. בעקבות החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי ויחד עמה הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.
8. המבקש מציין כי בנוגע לעניין המחברות המשיבים הסכימו שימסור עמודים בודדים בלבד ומשכך סוגיה זו אינה דורשת את התערבות בית משפט זה. אשר למסירת רשימת התלמידים טוען המבקש שמדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית וחוקתית שלגביה קיימת אי בהירות בפסיקה אשר מצדיקה התערבות של בית משפט זה. המבקש טוען שהמידע המבוקש עולה כדי סוד מסחרי שלו, ולדבריו, המצב בו הוא נמצא הוא מצב נפוץ. לטענת המבקש, הלחץ המופעל על המבקש ועל מתדיינים במצבו מהווה פגיעה של ממש בזכותם להליך הוגן שכן במקרים רבים לסוד יש ערך גבוה ביחס לסעד המבוקש, ולכן יעדיפו שלא להגיש את הראיה הרלוונטית ולוּ כדי להימנע מפגיעה בו.
9. המבקש מבקש להבהיר ולחדד את הדרישות ממבקש חשיפת סוד מסחרי בהליכי גילוי. לדבריו, אין חולק שעקרון המידתיות מחייב עריכת איזון בין זכותו של בעל דין לבקש גילוי ראיה רלוונטית בשם הזכות להליך הוגן, לבין זכותו הקניינית של הצד שכנגד המחזיק בסוד מסחרי. ואולם, לטענתו, קיים חוסר בהירות בנוגע לשני מבחנים נוספים בהם על מבקש גילוי סוד מסחרי לעמוד: תשתית ראייתית מינימאלית והיעדר ראיות חליפיות. לטענת המבקש בפסיקה אחרונה של בית משפט זה לא נכללה הדרישה לתשתית ראייתית ודי בבחינת רלוונטיות הראיה ובאיזון האינטרסים שבין הצדדים, וכי גם בהחלטות הערכאות דלמטה בעניינו לא נדרשה תשתית ראייתית מינימאלית. לדעת המבקש, יש מקום להבהיר את הדרישות ממבקש גילוי סוד מסחרי ולהבטיח כי הדרישה לתשתית ראייתית מינימאלית היא המחייבת בשיטתנו. במקרה דנא טוען המבקש כי המשיבים לא הביאו כל ראיה לתמוך שהמבקש הגיש תצהירי שקר וזייף מסמכים ולכן לא היה מקום לקבל את בקשתם.
10. בדומה, טוען המבקש כי יש להבהיר האם יש להורות על גילוי סוד מסחרי מקום בו קיימות ראיות חלופיות להוכחת הטענה, כמו המחברות שיבדקו בדיקה פורנזית. המבקש מציין גם שהמשיבים יוכלו לחקור אותו ואת שלושת המצהירים מטעמו בחקירה נגדית, ולדעתו די בראיות אלו להוכחת הטענה שהתצהירים שקריים והמחברות מזויפות, כפי טענת המשיבים. לטענת המבקש, היה על הערכאות דלמטה לשקול את קיומן של הראיות החלופיות בבחינת איזון האינטרסים וזאת לא נעשה. המבקש מוסיף כי הערכאות דלמטה לא דנו בטענתו לשיהוי בהגשת הבקשה: המשיבים לא הסבירו מדוע המתינו עד לאחר תום השלב המקדמי והגשת תצהירי עדות ראשית להגשת בקשת הגילוי, ולכן, לדבריו, אין כל "טעם מיוחד" שיצדיק את שמיעת בקשתם. משכך, מתבקש לבטל את ההחלטה להורות על מסירת רשימת התלמידים, וכן, לבטל את חיובו של המבקש בהוצאות משפט.
11. כאמור, המבקש הגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע. לטענתו, גילוי הסוד צפוי לגרום לו נזק ממשי אותו לא ניתן יהיה להשיב לקדמותו אם תתקבל בקשת רשות הערעור. לדברי המבקש, רשימת התלמידים שבית המשפט הורה לגלות היא רשימת לקוחותיו הקיימים, הפוטנציאליים ואף הקבועים וככזו, היא מקנה יתרון עסקי למבקש. לדבריו, הוא השקיע מאמץ רב בבניית רשימת הלקוחות. המבקש מוסיף כי המשיבים 1 ו-2 מספקים שירותי שיווק למוסדות לימוד המהווים מתחרים ישירים של המבקש באתר אינטרנט שבבעלותם, וכי המשיב 3 מספק אף הוא שירותי שיווק למכללות המתחרות במכללה שבבעלות המבקש. המבקש טוען גם כי סיכוייה של הבקשה גבוהים ומעלה חשש ממשי שהעברת הסוד המסחרי לידי המשיבים תוביל להעברתו לידי מתחרי המבקש או לפרסומו ברשת, באופן שיפגע בפרנסתו ללא אפשרות פיצוי אם תתקבל הבקשה. המבקש טוען שלמשיבים לא צפוי כל נזק מעיכוב ביצוע ההחלטה וכי אין כל צורך דחוף בקבלת הרשימה בנסיבות העניין, בהן הועברו המחברות לבדיקה.
12. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה ובהחלטות הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו לפני שתי ערכאות, עליו להראות כי עניינו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מדל"ת אמותיו (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה דנא אינו בא בגדרה של אמת מידה זו חרף ניסיונו של המבקש לטעון כאמור. בסופו של יום, מדובר במקרה פרטני שבין בעלי הדין, ובשאלה האם יש מקום לפרסם את רשימת התלמידים של המבקש, אם לאו.
13. סוגיית גילוי סוד מסחרי נדונה לא אחת בפסיקת בתי המשפט ובית משפט זה בפרט. כך למשל, חזר בית משפט זה ופסק כי נקודת המוצא היא גילוי מרבי של ראיות רלוונטיות והחריג הוא החיסיון (ראו למשל רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ (18.11.2009)), וכי, ככלל, אין בעלי דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם במסגרת הליך שיפוטי, שכידוע, מטרתו חשיפת האמת (רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865, עמודים 871-870. (2002)). במלים אחרות, הגישה בנושא הרלוונטיות של מסמכים המבוקשים לחזית המחלוקת היא מרחיבה, במובן זה שיש לגלות כל מסמך שעשוי לקדם את עניינו של בעל דין, אך יש לאזנו עם שאלת החיסיון או האינטרס המוגן הניצב מול אינטרס הגילוי (רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן (8.7.2013)), פסקה 12 והאסמכתאות שם). כך נעשה במקרה דנא; כאמור, בית משפט השלום הניח כי קיים למבקש סוד מסחרי ברשימת התלמידים ואיזן זכות זו בחיוניות הרשימה לגילוי האמת ובקיומן של ראיות חלופיות לראיה המבוקשת. אזכיר כי החלטה זו ניתנה בעקבות בקשת המשיבים אשר הוגשה לאחר שהמבקש הגיש תצהיר מטעמו ומטעם שלושה מתלמידיו שהעידו שהמבקש חילק להם את אחד המאמרים הנדונים במהלך השיעור. בנסיבות אלו, נדמה שקיימת תשתית ראייתית מינימאלית לבקשת המשיבים אשר הונחה בתצהירי המבקש, וכי החלטת בית משפט השלום שלפיה יש להעביר את רשימת התלמידים מאזנת כראוי את האינטרסים הנוגדים. כאמור, בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב בהחלטה זו ולדידי, בדין קבע כאמור. אציין בהקשר זה כי סיוג צו העיון ברשימת התלמידים שנעשה על ידי בית המשפט המחוזי שלפיו המשיבים יימנעו מלהעביר העתק ממנה לאף גורם ולא יעשו בה שימוש אלא לצורך ההליך הנדון עומד בעינו וכי על המשיבים לעמוד בו. אוסיף כי לא ראיתי מקום להתערב בהחלטות להשית הוצאות על המבקש בעקבות דחיית בקשותיו.
14. בשולי הדברים אעיר כי עיון בנספחי בקשת רשות הערעור העלה כי לבעלי הדין הוצעה האפשרות לקיים הליך גישור ביניהם, אך הגישור לא התבצע הלכה למעשה, וחבל. סבורתני כי כפי שהגיעו בעלי הדין להסכמה בעניין מסירת מספר עמודים מהמחברות לבדיקה פורנזית, יש מקום שישקלו שוב את ההצעה לקיים ביניהם הליך גישור.
כאמור, דין הבקשה להידחות. ממילא, התייתר הצורך לדון בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע.
הבקשה נדחית. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' בתשרי התשע"ד (12.9.2013).
ש ו פ ט ת |