בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) מיום 11.9.2012 בת"א 1982-02-12 בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני המורה להימנע ממימוש ערבות בנקאית.
 
 עיקרי העובדות
1.        ביום 9.10.2008 נחתם בין המבקשת לבין המשיבה 1 (להלן: עיריית טבריה) הסכם במסגרתו מונתה המבקשת להקים ולתפעל חניון ומרכז מסחרי בטבריה בשיטת B.O.T. בנוסף להסכם חתמה המבקשת על כתב התחייבות מטעמה להוצאת היתר בניה כולל תוך זמן קצוב, וכמו כן הפקידה בידי המשיבה 2 (להלן: החברה הכלכלית) ערבות בנקאית להקמת הפרוייקט בסך של 2 מיליון ₪. בהמשך, ומשעלו היחסים בין הצדדים על שרטון, הגישו המבקשת והמשיבות 1-2 תביעות הדדיות במסגרתן טענו טענות שונות שעניינן בין היתר בהפרת ההסכם, הפרת ההתחייבות על-פיו, והתנהלות חסרת תום-לב במסגרת ההליכים להקמת הפרוייקט. בעוד מתקיימים הליכי משא ומתן בין הצדדים, פנו המשיבות 1 ו-2 לבנק לשם חילוט הערבות. בעקבות כך הגישה המבקשת "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני" בה התבקש בית המשפט המחוזי להורות לבנק להימנע מלממש את הערבות הבנקאית שהוציא עבור המבקשת כלפי החברה הכלכלית. לחלופין התבקש בית המשפט המחוזי להורות על הטלת עיקול זמני על הכספים המצויים בחשבון של המבקשת בבנק בסכום של 2 מיליון ₪, באופן שסכום הערבות לא יועבר למשיבות 1-2 אלא יוותר בידי הבנק עד להכרעה בהליך העיקרי.
 
2.        בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט כי על-פי נוסח כתב הערבות מדובר בערבות בנקאית אוטונומית. התנאי היחיד שהוצב למימושה הוא דרישה בכתב מאת החברה הכלכלית, בלא צורך לבסס את זכותה על-פי עסקת היסוד. בית המשפט ציין כי נוסח כתב הערבות אשר קבע כי הערבות היא "בקשר עם ביצוע הקמת פרויקט B.O.T בטבריה" אינו פוגע באוטונומיה של כתב הערבות. בית המשפט קבע כי הערבות היא חיוב עצמאי ונפרד מעסקת היסוד. לפיכך, בהתקיים תנאי כתב הערבות, קמה זכותו של המוטב לקבלת תשלום מהבנק, אפילו עומדות לצד האחר לעסקת היסוד טענות כלפיו במסגרת היחסים החוזיים ביניהם. בית המשפט ציין כי לשם מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית קיימים שני חריגים; חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות, אשר יכולים לגרום למניעת מימוש הערבות, חרף עצמאותה. חריגים אלה אינם מתקיימים בעניין דנן. בית המשפט הוסיף וציין כי לשם הכרעה בבקשה אין צורך לבחון את טענות הצדדים בנוגע לעסקת היסוד. המחלוקות בין הצדדים הן מחלוקות חוזיות לגיטימיות שיוכרעו בדיון לגופן, אך אין לראות בהן חריג שיש בו כדי להשפיע על מימוש הערבות הבנקאית. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי לדידו לא מתקיימים השיקולים המצדיקים הענקת סעד זמני בשלב זה. המבקשת לא הוכיחה כי יגרם לה נזק בלתי הפיך כתוצאה מאי-מתן צו המניעה הזמני. הנזק שעלול להיגרם, אם יגרם, הוא נזק כספי שניתן לתיקון באמצעות פסיקת פיצויים. מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת, ואין הצדקה למתן סעד זמני בדמות מניעת מימוש הערבות. לסיום ציין בית המשפט המחוזי כי אין להעתר גם לבקשתה החלופית של המבקשת, לפיה בית המשפט יורה על הטלת עיקול זמני על סכום של 2 מיליון ₪ מתוך חשבונה בבנק באופן שסכום הערבות לא יועבר למשיבות 1 ו-2. צד לעסקת יסוד אינו זכאי להטיל עיקול זמני על תמורת הערבות הבנקאית, אלא בנסיבות שבהן תוכח מרמה חמורה. בענייננו לא הוכחה מרמה שכזו. בנוסף, המשיבה 1 היא גוף כלכלי איתן והמבקשת תוכל להיפרע ממנה בבוא היום, במידה ותזכה בתביעתה. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.
עיקרי בקשת רשות הערעור
3.        לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את בקשתה למתן צו מניעה נגד חילוט הערבות הבנקאית. לטענתה, הערבות נשוא הבקשה היא ערבות ביצוע, והיא אינה אוטונומית. כותרת כתב הערבות מעידה על כך, והדבר גם נלמד מנוסח כתב הערבות אשר קובע במפורש כי הערבות היא "בקשר עם ביצוע הקמת פרויקט B.O.T בטבריה". הנה כי כן, ומשמדובר בערבות ביצוע רגילה, הרי שהיא ניתנה אך ורק לצורך הבטחת התחייבות המבקשת על-פי עסקת היסוד, ולא ניתן לנתקה ממנה. בנסיבות אלה, בטרם חילוט הערבות, יש לקבל הכרעה שיפוטית בשאלה האם התקיימו התנאים לחילוט הערבות על-פי עסקת היסוד; והאם אכן, כטענת המשיבות 1 ו-2, הפסיקה המבקשת את ביצוען של העבודות בפרוייקט. עוד הוסיפה המבקשת וציינה כי בכל מקרה, וגם אם מדובר בערבות אוטונומית, בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי לא התקיים החריג של "נסיבות מיוחדות" המצדיק את מניעת חילוט הערבות. בית המשפט לא קיים דיון בטענות הצדדים בנוגע לאופן ניהול המשא ומתן ביניהם, ובכך נמנע מלדון בחריג הנסיבות המיוחדות. לטענת המבקשת, התנהגות המשיבות 1 ו-2  בבואן לחלט את הערבות הייתה שרירותית ונגועה בחוסר תום-לב. המשיבות 1 ו-2 ניהלו עם המבקשת משא ומתן לפתרון הסכסוך ולפתע, באופן חד-צדדי, בלא התראה מוקדמת ומבלי ליידע את המבקשת, פנו לבנק בבקשה לחילוט הערבות. לטענת המבקשת שיקולים זרים, ביניהם, מצוקה כספית קשה אליה נקלעה עיריית טבריה והפעלת לחץ פסול בניסיון להביא למשיכת התביעה העיקרית על-ידי המבקשת הם העומדים ביסוד פנייתן של המשיבות 1 ו-2 לחילוט הערבות. בנוסף לכך, התנהלות המשיבות 1 ו-2 עצמן היא אשר הובילה לעיכובים הרבים במימוש הפרוייקט. בניגוד להבטחתה, מסרה עיריית טבריה לידי המבקשת את הקרקע באיחור של למעלה מארבע שנים. המבקשת השקיעה לאורך זמן רב סכומי כסף בשיעורים ניכרים מבלי שיכלה להנות מתמורה כלשהי. התנהלות זו מצדיקה את הפעלת חריג הנסיבות המיוחדות על מנת להימנע מחילוט הערבות. עוד ציינה המבקשת, כי גם אם מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, זכות החילוט כפופה לעקרון תום-הלב. התנהלות המשיבות 1 ו-2 נגועה בחוסר תום-לב משווע, ומשכך אין הצדקה להתיר את מימוש הערבות. לסיום ציינה המבקשת כי אין יסוד לקביעה לפיה היא לא עומדת בתנאים הנדרשים לצורך קבלת צו המניעה. למבקשת עילת תביעה לכאורה המצדיקה את קבלת הסעד; בקשתה הוגשה בניקיון כפיים, לאחר שהבינה כי המשיבות 1 ו- 2 פעלו נגדה באופן חד-צדדי בניסיון לממש את כתב הערבות; ומאזן הנוחות נוטה לטובתה. מצבה הכלכלי של עיריית טבריה קשה וחמור, וישנו חשש ממשי שהמבקשת לא תוכל להיפרע כספית אם תזכה בתביעתה. אשר על כן ביקשה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ולהורות בצו על מניעת מימוש הערבות.
עיקרי תשובת המשיבות 1 ו-2
4.        המשיבות 1 ו-2 טענו מנגד כי דין הבקשה להידחות. לטענתן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הערבות נשוא הבקשה היא ערבות בנקאית אוטונומית ומנותקת מעסקת היסוד. על ערבות שכזו חל "עקרון העצמאות" אשר אינו מאפשר העלאת טענות חיצוניות לערבות הבנקאית, לרבות טענות הקשורות בעסקת היסוד, אלא במצבים חריגים. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בענייננו אין מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות בזכות לממש את הערבות, ואין עילה להתערב בקביעה זו. המבקשת התנהלה וממשיכה להתנהל בחוסר תום-לב, בניגוד להצהרותיה ולהתחייבויותיה. מעשיה של המבקשת עולים כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. המשיבות 1 ו-2 הוסיפו וציינו כי גם אילו נדרש בית המשפט המחוזי לבחינת עסקת היסוד, זכותן לחלט את הערבות הייתה עומדת בעינה. המבקשת חתמה על כתב התחייבות לפיו "הערבות הבנקאית המופקדת בחברה הכלכלית ע"ס 2 מש"ח (ערבות המכרז), תבטיח את התחייבותנו להוצאת היתר בניה כדין להקמת החניון, עד לתאריך 1.5.2011, והיא תחולט אם לא נעמוד בהתחייבותנו האמורה". אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 30.11.2011 פונה אחרון הדוכנים. בהתאם להחלטת הוועדה המקומית היה על המבקשת להוציא היתר בניה בתוך 5 חודשים מיום שהעירייה תמסור לרשותה את הקרקע כשהיא פנויה ממבני הדוכנים. אולם המבקשת לא עמדה בהתחייבותה ולא הוציאה עד לרגע זה היתר בניה לפרוייקט. משחלף המועד שבו על המבקשת להוציא היתר בניה, התמלאו התנאים למימוש הערבות על-פי כתב ההתחייבות. זכותן של המשיבות 1 ו-2 לממש את הערבות קמה גם מכוח מעשיה ומחדליה הנוספים של המבקשת, אשר הפסיקה כליל את העבודות באתר והתרשלה בביצוע ההסכם. לסיום טענו המשיבות 1 ו-2 כי המבקשת לא עמדה בתנאים הנדרשים למתן סעד זמני, ובכלל זאת לא הראתה כיצד מאזן הנוחות נוטה לטובתה ומצדיק את מניעת חילוט הערבות. משכך, יש להותיר את קביעת בית המשפט המחוזי על כנה ולהימנע מלהורות על מניעת מימוש הערבות.
 
דיון והכרעה
5.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, וכן בתגובת המשיבות 1 ו-2, על רקע החלטת בית המשפט המחוזי, ונתתי דעתי על נימוקי הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במצבים חריגים (ראו: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי (7.6.2011); רע"א 1301/13 קרויז נ' אמיתי (20.2.2013)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם חריגים. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הערבות הנדונה היא ערבות בנקאית אוטונומית שלצורך חילוטה אין להיזקק לטענות הנוגעות לעסקת היסוד. אין די בציון המילים "בקשר עם ביצוע הקמת פרויקט B.O.Tבטבריה" כדי לעשות את הערבות לערבות ביצוע. הפיכתה לכזו, צריך שתֵעשה בצורה מפורשת שתבהיר כי חיובי הערב לפי כתב הערבות הם משניים לחיובים שעל-פי לעסקת היסוד, והם קמים רק אם אלה לא קוימו (השוו: ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ, פ"ד נ(2) 685, 696 (1996)). כפי שציין בית המשפט המחוזי, התנאי היחיד שהוצב למימושה של הערבות הוא דרישה בכתב מאת החברה הכלכלית. אינני סבור כי המבקשת עמדה בנטל להראות כי בעניין דנן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות להימנע ממימוש הערבות. עצם קיומו של משא ומתן בין הצדדים אין בו כדי לגרוע מזכותן של המשיבות 1 ו-2 לפעול למימוש הערבות. על פני הדברים, לא נראה כי המשיבות 1 ו-2 פעלו באופן חפוז, ונראה כי ניסו למצות את הליכי המשא ומתן בטרם פנו לבנק לצורך מימוש הערבות. משהתקיימו תנאי כתב הערבות, ניתן לממשה. זאת ועוד: המבקשת לא הראתה מדוע נוטים לטובתה השיקולים למתן סעד זמני כבר בשלב זה. טענותיה הנוגעות לעסקת היסוד יתבררו במסגרת ההליך העיקרי, וככל שיתברר כי נגרם למבקשת נזק כתוצאה ממימוש הערבות ניתן יהיה לתקנו באמצעות פסיקת פיצויים בשיעור הולם. גם דין בקשתה החלופית של המבקשת, להטלת עיקול על החשבון בבנק, להידחות. בצעד זה יהיה כדי לשנות מהמצב הקיים, ולא לשמרו, וסעד זה אינו מוצדק, באין ביסוס ממשי לטענת מרמה, ובנסיבות העניין כמתואר לעיל.
 
6.        אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.
 
 
           ניתנה היום, ‏ד' בתשרי התשע"ד (‏8.9.2013).