בבית המשפט העליון |
רע"א 4001/15 |
לפני: | כבוד השופטת ד' ברק-ארז |
המבקשים: | 1.עו"ד אילן סלע |
2. שרה סלע |
נ ג ד |
המשיבה: | נוה אונו הותיקה שותפות רשומה |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.5.2015 בע"א 55357-02-15 שניתן על ידי כבוד השופטת א' כהן |
בשם המבקשים: המבקש 1 בעצמו
החלטה |
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.5.2015 (ע"א 55357-02-15, השופטת א' כהן). בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים שהגישו המבקשים על שני פסקי דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (תא"ם 9618-08-13, מיום 16.3.2014, השופט ע' הדר, ותא"ם 54459-02-14 מיום 19.2.2015, השופט א' צימרמן). הבקשה דנן נסבה על דחייתו של אחד מן הערעורים (זה שנסב על תא"ם 54459-02-14).
2. מקורה של הבקשה בסכסוכים שונים בין המבקשים לבין המשיבה, אשר בנתה ומנהלת את הפרויקט שבו מצוי ביתם של המבקשים. הבית עצמו רשום על שם אמה של המבקשת 2 (להלן: האם). המבקש 1 שהוא עורך דין המייצג את עצמו ואת אשתו, המבקשת 2. המשיבה שלחה לאם דרישת תשלום בגין תיקון שערכה בבית לאחר שהמבקשים התקינו מזגן באופן שגרם, על-פי הנטען, לליקויים במקום. המבקשים סברו כי לא היה ראוי לדרוש כסף בעד התיקון. בהמשך לכך, המבקשים הגישו נגד המשיבה תביעה ובה טענו כי דרישת התשלום הסבה לאם, וכתוצאה מכך גם להם, עוגמת נפש רבה, וכי יש לפצותם על כך בסכום של 10,000 שקל. עוד טענו המבקשים כי יש לפצותם על ביטול זמנם בעת שהמשיבה ביצעה את התיקון, בסך של 3,000 שקל. כמו כן, הם ביקשו מבית המשפט להצהיר כי המשיבה אינה יכולה לדרוש מהם תשלום כאמור.
3. בית משפט השלום דחה את התביעה ממספר טעמים. בפתח הדברים, נקבע כי כלל לא מתקיימת יריבות בין המבקשים לבין המשיבה, שכן הבית רשום על שם האם ולא הובאה כל ראיה להעברת הזכויות למבקשים. למרות זאת, בית משפט השלום דן גם בסעדים המבוקשים לגופו של עניין. בית משפט השלום דחה את טענות המבקשים כי נגרם להם נזק נפשי ישיר כתוצאה מדרישת התשלום, וכן את טענתם שנגרם להם נזק עקיף בשל תגובת האם לדרישה זו, תוך התייחסות לתנאים המחמירים שנקבעו בפסיקה לפיצוי בגין נזק מסוג זה. בית משפט השלום פסק עוד כי לא הוכחה אחריותה של המשיבה לליקויים בהתקנת המיזוג, וכי מכל מקום הליקוי, ככל שהיה קיים, תוקן. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי לא הוכח אף הנזק העקיף הנטען בשל כך שהמבקשים "המתינו" לתיקון. בית משפט השלום דחה גם את תביעת המבקשים לצו חוסם או צו הצהרתי, בקבעו כי אין זה מאותם מקרים חריגים המצדיקים מתן סעד כזה. על כך הוא הוסיף כי השאלה האם יש להפחית מן הסכום שדרשה המשיבה מן המבקשים בגין תיקון הליקוי חורגת מגדרי תביעה זו. בית משפט השלום פסק הוצאות שכר טרחת עורך דין לטובת המשיבה על סך של 15,000 שקל, בשל שימוש בלתי הולם בהליכי משפט מצד המבקשים.
4. המבקשים הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי הן על פסק דין זה והן על פסק דין נוסף שניתן בבית משפט השלום ודחה את תביעתם כנגד המשיבה לפיצוי בגין מטרד ליחיד בהתייחס לכך שהמשיבה פרצה שער בחומה החוצצת בין החניה של המבקשים לחניה נוספת של שכניהם. לאחר שהשמיע את טענותיו ובהמלצת בית המשפט הסכים המבקש 1 לדחיית שני הערעורים, ואלה אמנם נדחו מבלי שנפסקו כנגד המבקשים הוצאות נוספות.
5. על פסק דין זה, אשר כאמור דחה את ערעורם של המבקשים בהסכמה, מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני. המבקשים טוענים כי הם מוותרים על מירב טענותיהם האחרות, ומבקשים להתמקד בשאלת אחריותה של המשיבה לתיקון, וזאת על סמך "ראיית הזמה" המוכיחה, כך נטען, כי האחריות לליקוי שבגינו בוצע התיקון רובצת לפתחה של המשיבה, בניגוד לעדותו של נציג המשיבה בבית משפט השלום. לטענת המבקשים, היה על בית המשפט המחוזי לקבל ראיה זו מטעמם. כמו כן, המבקשים טוענים כנגד הקביעות באשר להעדר יריבות בינם לבין המשיבה וכנגד ההוצאות שנפסקו לחובתם. לבסוף, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי הפעיל עליהם לחץ לא ראוי לחזור בהם מערעורם, וכי יש לחייבו לתת בעניינם פסק דין מנומק.
6. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.
7. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק בעניין המעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה דנן רחוקה מלעמוד באמות מידה אלו. למעשה, המבקשים אף לא התייחסו אליהן, מעבר לטענתם הכללית כי נגרם להם עיוות דין. אינני סבורה כי אלה הם פני הדברים. פסק הדין בבית המשפט המחוזי ניתן בהסכמתם של המבקשים, וממילא ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין כזה מצומצמת, ולא כל שכן ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"ם 2900/10 פלוני נ' פלוני, פסקה ו' (3.10.2010)). לא התרשמתי כי הופעל על המבקשים "לחץ" העולה כדי פגם בהליך השיפוטי, המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור (ע"א 2536/90 סיטבון נ' סיטבון, פ"ד מה(2) 573, 574 (1991); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 505 (מהדורה שלישית, 2012)). יש לזכור כי ניסיון להביא את הצדדים להסכמות אף הוא חלק מן התפקיד השיפוטי, וכשלעצמו אין בו פסול (ראו: ע"א 8177/00 אורן נ' אורן, פסקה 6 (30.11.2000); יגאל מרזל פסלות שופט 179 (2006)). הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהמבקש 1 עצמו, אשר ייצג את עצמו ואת המבקשת 2, הוא עורך דין, ולכן מבין מהי משמעותה של הצעת פשרה.
8. למעלה מן הצורך, אוסיף כי המבקשים אף לא נתנו כל הסבר של ממש לכך שלא הגישו את הראיה החדשה כבר בערכאה הדיונית. שלב הערעור אינו אמור להתנהל כ"מקצה שיפורים". מכל מקום, אף הטענות בעניין זה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור (ראו: בע"ם 2012/06פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (24.12.2006); רע"א 974/12 גדעון רביב בע"מ נ' רז, פסקה 9 (17.6.2012)).
9. לסיכום, המקרה שבפני אינו מעלה שאלות בעלות השלכות רוחב, ואף אינו מצביע על עיוות דין, טענה שקשה במיוחד להעלות כנגד פסק דין שניתן בהסכמתם של הצדדים. על כן, דינה של הבקשה להידחות.
10. בטרם חתימה, אתייחס להתנהלותם של המבקשים בהליך דנן. גם בזכות דיונית יש לעשות שימוש באופן מידתי, ובשים לב למכלול הנסיבות (כפי שעולה מתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראו גם דבריו של השופט צ' זילברטל ברע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ, פסקה 9 (8.5.2014)). בנסיבות העניין שלפני, בית משפט השלום פסק כנגד המבקשים הוצאות שעלו בשיעורן על סכום תביעתם, ואילו בית המשפט המחוזי נמנע מהשתת הוצאות אך בשל הסכמתם של המבקשים לדחיית הערעור. בשים לב לכל אלה, לנוכח התנהלותם של המבקשים עד כה ולאופן שבו הוגשה ונוסחה בקשת רשות הערעור, אני מוצאת לנכון לפסוק כי המבקשים ישלמו הוצאות לטובת אוצר המדינה.
11. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו הוצאות לאוצר המדינה, על סך 3,000 שקל.
ניתנה היום, ג' באב התשע"ה (19.7.2015).
ש ו פ ט ת |