1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 25.12.13 (כב' השופט ר' ארניה) אשר קבע כי תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיב לפינוי נכס אינה ראויה להידון בסדר דין מיוחד (בהתאם לפרק טז4 לתקנות שעניינו "תביעה לפינוי מושכר") בשל "מורכבות העובדות, הראיות והשאלות העומדות על הפרק" ובשל "היקף העדויות בעל פה והחקירות שעשויות להידרש". עוד נקבע כי המשיב העלה בכתב הגנתו את הטענה כי התביעה אינה ראויה להידון במסלול זה, אך המבקשים, בכתב תשובתם כלל לא התייחסו לטענה. על כן הועברה התובענה לבירור בסדר דין רגיל.

2. לטענת המבקשים טעה בית משפט בהחלטה זו, שאינה מנומקת ושיש בה כדי לפגוע בהם פגיעה שאינה מידתית, מאחר שהמשיב מחזיק בנכס השייך להם מבלי שנחתם הסכם שכירות תקף ומבלי שהוא משלם שכר דירה. העברת התביעה לדיון בסדר דין רגיל יאריך את מהלך הדיונים בפרק זמן ניכר כאשר בכל אותו פרק זמן מחזיק המשיב בנכס ללא הסכם וללא תשלום כאמור.
עוד נטען כי ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, מבלי שהמשיב ביקש העברת הדיון לסדר דין רגיל, מבלי שהתקיים דיון בשאלה שעל הפרק וקודם שנחקר המשיב על תצהירו, כאשר אפשר שאם היה נחקר היה עולה כי מדובר בהגנת בדים ללא כל הגנה כנגד עילת הפינוי.

לגופו של עניין, נטען כי אין מדובר כלל בעובדות מורכבות והיקף החקירות צפוי להיות מינימאלי: המשיב אינו משלם דמי שכירות מיום 09.06.13, מתגורר במושכר בכוח מאותו מועד ללא הסכם וללא תשלום, תוך גרימת נזק מצטבר של עשרות אלפי שקלים עד למועד הגשת התביעה, נזק ההולך וגדל מידי חודש.


לטענת המשיב, מדובר בניסיון חמור מצד המבקשים לפנות אותו מעסק אשר בנה בשתי ידיו תוך שיפוץ והשקעה של מאות אלפי שקלים. מדובר בפרשה סבוכה ומורכבת ובשום אופן לא בתביעת פינוי רגילה. על כן צדק בימ"ש קמא בהחלטתו.

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי יש ממש בבקשה וע"כ תידון הבקשה כערעור.

דין החלטת בית משפט קמא להתבטל ולו מהטעם שההחלטה ניתנה מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים ומבלי שתנומק.

החובה לנמק כל החלטה עולה מתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לחובת הנמקות החלטותיו של בית משפט ראו גם א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית), עמ' 337-338: "חובה על בית המשפט לתת נימוקים להחלטה, בין שהוא מקבל את העתירה ובין שהוא דוחה אותה, אלא אם כן ההחלטה מקובלת על שני הצדדים. ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית. מידת ההנמקה תלויה בטיב העניין. אבל דבר אחד בוודאי הכרחי – שתהא אפשרות לבית המשפט שלערעור לעמוד על דעתה של הערכאה הראשונה ועל טעמי החלטתה".

אף שתקנה זו עניינה מתן פסק דין, הדבר נכון גם ביחס להחלטה אחרת.

למעשה, בית משפט קמא מצטט את הוראת תקנה 214יב(ב)(1)+(3) לתקסד"א, מבלי שיסביר מדוע מדובר בתביעה מורכבת שתחייב היקף ראיות רחב, ועל אלו עובדות מתבסס הוא בהחלטתו בהגיעו למסקנה האמורה.

בהחלטה לפיה תשמע תביעת פינוי בסדר דין רגיל יש משום פגיעה דיונית בלתי מידתית במבקשים, דבר המחייב נימוק של ממש, כאמור לא כך נעשה בעניין שבפני.

4. מעיון בכתב התביעה עולה כי אין מדובר בעניין סבוך במיוחד. את הסיבוך והמורכבות מביאים המשיבים בכתב הגנתם. אם תתקבח עמדת המשיב, כל שעל נתבעים לעשות על מנת שתביעת הפינוי נגדם תשמע בסדר דין רגיל והם יוכלו להמשיך ולהשתמש במושכר שהמועד לפינויו חלף ולא משולם בגינו שכר דירה כלל, הינו לטעון טענות מורכבות בכתב ההגנה, ומבלי שטענותיהם יבדקו, אף לא לכאורה, הם יוכלו לגרום להתמשכות ההליך כרצונם.

אך מובן הוא כי לא  היתה זו כוונת המחוקק עת תיקן את פרק ט"ז4 לתקנות.

5. בעניין שבפני, מאזן הנוחות בין הצדדים מביא למסקנה כי העברת הדיון לסדר דין רגיל פוגע במבקשים באופן בלתי מידתי, כאשר השארת הדיון בסדר דין מהיר עדיין מאפשר למשיב להגיש תביעה כספית כנגד המבקשים תוך נקיטת בהליך המתאים להבטחת תשלום החוב באופן של עיקול הנכס.

אין לאפשר החזקת הנכס עצמו כבן ערובה לתשלום חוב שטרם הוכח, כאשר המבקשים הקדימו והגישו תביעת פינוי כחוק, וכאשר נזקם שלהם, היינו החזקת הנכס שלא כדין וללא תשלום, אינו שנוי במחלוקת.

6. לכל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי המשיב כלל לא טרח להגיש בקשה מנומקת לעניין העברת הדיון לסדר דין רגיל בהתאם לתקנה215יב(א) המפנה (בין היתר) לתקנה 214יג(א) לתקסד"א והמחייבת הגשת בקשת ביניים בהתאם לתקנה 241(א); ולמבקשים לא התאפשר להגיש תשובה מסודרת ולבקש לחקור את המשיב כאמור בתקנה 214יג(ד), (ה) לתקסד"א. גם מטעם זה יש לקבל את טענות המבקשים, ולא היה מקום להסתפק בכך שהמבקשים לא הגיבו לטענה שנטענה בעניין זה במסגרת כתב ההגנה בלבד.

7. התוצאה היא כי אני מקבלת את הערעור, מורה על ביטול החלטת בית משפט קמא, ועל קיומו של הדיון בתביעה שהגישו המבקשים בהתאם לסדרי דין הקבועים בפרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי.

המשיב ישא בהוצאות המבקשים בסך 4,000 ₪ כולל מע"מ.