בבית המשפט העליון בירושלים |
לפני: | כבוד הרשמת ליאת בנמלך |
המשיבים: | 1. עו"ד איתן ארז |
| 2. כונס הנכסים הרשמי |
| 3. בית און ישי עו"ד |
1. בפניי בקשה שהגיש המשיב 3 לסילוק ההליך שבכותרת על הסף.
ראשית טוען המשיב 3 כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ניכר שכן ההחלטה נשוא ההליך ניתנה ביום 19.2.2013 ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 8.5.2013, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה. עוד נטען כי נימוקי הבקשה אינם מצדיקים מתן רשות ערעור שכן לא נטען בגדרה כי מדובר בעניין מהותי בעל חשיבות כללית.
המבקשת טוענת מנגד כי ההחלטה נשוא ההליך (כמו גם החלטה אשר ניתנה למחרת היום בדבר תיקון טעות סופר) לא הומצאה לה או לבא-כוחה ונודע לה עליה רק ביום 21.4.2013 מתוך תשובה שהגיש המשיב 1 בבית המשפט קמא, ועל כן רק ממועד זה החל מניין הימים להגשת ההליך. כן עולה מתגובת המבקשת – כמו גם מתשובת המשיב 3 ומתגובת המשיב 1 אשר הצטרף למבוקש – כי בין המשיב 1 למבקשת קיימת מחלוקת האם דבר דואר רשום אשר נשלח על ידי המשיב 1 והתקבל בידי בא-כוח המבקשת ביום 14.3.2013 כלל עותק של ההחלטה דנן אם לאו. לטענת המבקשת בניגוד לנטען כלל דבר הדואר תגובה לבקשה אחרת אשר נדונה בבית המשפט קמא, והיא עומדת על עמדתה כי לראשונה ידעה על ההחלטה דנן רק ביום 21.4.2013.
2. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי החלטתי לדחות את הבקשה.
תקנה 402 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי "ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה" [ההדגשה הוספה], ונפסק בהקשר זה כי "כלל ההמצאה כדין הוא, אפוא, הכלל הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית" (ראו בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס, פסקה 6 (13.11.2007) (להלן: עניין קלינגר)). עם זאת במקרים חריגים וקיצוניים בהם "חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק" (עניין קלינגר, פסקה 7), מוחל "חריג הידיעה", ומונים את הימים הנתונים להגשתו של הליך ערעורי למן מועד הידיעה בפועל על ההחלטה.
עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי אין בו כל אינדיקציה לכך שההחלטה הומצאה כדין על ידי מזכירות בית המשפט לבא-כוחה של המבקשת באותו המועד או לידי המבקשת עצמה (וכמוה ההחלטה בדבר תיקון טעות סופר). ואולם, גם בפי המבקשת עצמה אין טענה כי יש להחיל במקרה דנן את כלל ההמצאה, כך שאין מדובר בענייננו ב"תחרות הקלסית" בין "כלל ההמצאה" ובין "חריג הידיעה" (ראו: עניין קלינגר; רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פסקה 6 (17.10.2004)), אלא למעשה השאלה היא מהו "מועד הידיעה" בו ידעו המבקשת או בא-כוחה לראשונה על ההחלטה בפועל, ואשר ממנו יש למנות את הימים להגשת ההליך.
מטענות המשיב 3 בתשובה שהגיש עולה כי טענתו בדבר ידיעתה של המבקשת על ההחלטה במועד מוקדם מזה שצוין על ידה הן ספקולטיביות במהותן. כך למשל נטען כי לא סביר שמזכירות בית המשפט לא המציאה את ההחלטה (וכן את ההחלטה בדבר תיקון טעות סופר) לידי בא-כוח המבקשת; כי לא סביר שהמבקשת ובא-כוחה לא בדקו האם ניתנה החלטה בעניין פרק זמן כה ממושך; וכי המבקשת הטעתה את בית המשפט בעבר. אך בכך ומבלי שהוצגה ראיה ממשית בדבר ידיעה של המבקשת ובא-כוחה בפועל על ההחלטה, אין כדי לבסס את הטענה בדבר ידיעתם (ראו והשוו ע"א 6865/12 גולדברג נ' קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח, פסקה 4 (27.3.2013)).
אשר לטענת המשיב 1 לפיה שלח עותק של ההחלטה לבא-כוחה הנוכחי של המבקשת וזה התקבל בידיו ביום 14.3.2013. בעניין זה נטושה כאמור מחלוקת בין המשיב 1 ובא-כוח המבקשת לעניין המסמך שנשלח באותו דואר רשום. דומה כי מחלוקת זו בדבר התוכן שהיה במעטפה שנשלחה ממחיש את חשיבותו של "כלל ההמצאה" כדין, המתווה מועד חד וברור ויש בו למנוע טענות מסוג זה. מכל מקום סבורני כי על יסוד החומר שהוצג בפניי אין בידי לקבוע פוזיטיבית כי ההחלטה אכן הגיעה לידי בא-כוח המבקשת בפועל, כנטען.
הנה כי כן, בהעדר עוגן באתר "נט המשפט" של המצאה כדין של ההחלטה לידי בא-כוחה הקודם של המבקשת או לידי בא-כוחה הנוכחי (אשר הודיע על ייצוגה סמוך לאחר מתן ההחלטה (ביום 26.2.2013)); משצורף תצהיר בא-כוחה הקודם של המבקשת לפיו ההחלטה וכן ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר לא הומצאו לידיו; ומשלא עלה בידי המשיבים להציג ראיה פוזיטיבית בדבר ידיעת המבקשת או בא-כוחה אודות ההחלטה במועד מוקדם מזה שנטען על ידה (כגון חותמת "נתקבל" המוטבעת עליה), לא ניתן לקבוע על בסיס החומר שהוצג כי התאריך בו נקבה המבקשת בפתח בקשת רשות הערעור ובתגובתה שבכאן לעניין המועד בו נודע לה לראשונה אודות ההחלטה (21.4.2013) אינו נכון, וכפועל יוצא לא ניתן לקבוע כי ההליך הוגש באיחור ויש להורות על מחיקתו.
לבסוף, הטענות לפיהן הבקשה אינה מגלה טעם המצדיק מתן רשות ערעור אין מקומן בשלב מקדמי זה שבפניי, וככל שהמשיבים יידרשו להגיש תשובתם לבקשה שמורה למשיב 3 הזכות להעלותן.
מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית. המשיב 3 ישא בהוצאות המבקשת בסך של 2,000 ש"ח.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותייקה בתיק השופט.
ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשע"ד (3.10.2013).