לפני: | כבוד השופט נ' סולברג |
המבקשים: | 1. שירביט חברה לביטוח בע"מ |
| 2. עזבון המנוח מיכאל דנינו ז"ל |
המשיבים: | 1. ציון ארד |
| 2. פלונית |
| 3. פלוני |
| 4. פלונית |
| 5. פלוני |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 60859-11-14 מיום 29.3.2017 שניתנה על ידי השופט א' מקובר |
בשם המבקשים: | עו"ד אריה קנדל |
בשם המשיבים: | עו"ד יאיר וולף |
שתי שאלות עומדות במוקד הבקשה שלפנַי: האחת, הוגשה תובענה לבית המשפט המחוזי וזה קנה סמכות לדון בה. במהלך בירור התובענה העריך בית המשפט, כי סכום הפיצוי הכספי הנתבע נופל בגדר סמכות השיפוט העניינית של בית משפט השלום. האם מוסמך בית המשפט המחוזי להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום?
השניה, ניתנה החלטה במעמד צד אחד המורה על העברת דיון בתובענה לבית משפט אחר. האם מוסמך בית המשפט המעביר להורות על ביטול החלטתו לבקשת בעל דין, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984?
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 60859-01-14 מיום 29.3.2017 (השופט א' מקובר), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.2.2017, שעל-פיה נתקבלה בקשת המשיבים להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום, בשל סמכותו העניינית לדון בה ולפסוק לגבי שיעור הפיצויים הכספיים.
עיקרי העובדות וההליכים
2. ביום 29.1.2014 הגישו המשיבים תובענה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נגד המבקשים, שעניינה בתשלום פיצויים כספיים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (ת"א 60859-01-14). סכום התובענה הועמד על סך כספי שלמעלה מ-2,500,000 ₪.
3. בית המשפט מינה מומחית בתחום הפסיכיאטריה מטעמו. נוכח מסקנות חוות דעתה, הגישו הצדדים תחשיבי נזק עדכניים. בדיון שהתקיים ביום 27.9.2016 הוצע לצדדים הסדר פשרה בסך כספי של 115,000 ₪ לסיום התובענה, והמשיבים ציינו כי ימסרו את עמדתם ביחס להסדר הפשרה תוך 14 ימים.
4. לאחר שורה של בקשות מוסכמות מטעם הצדדים להארכת המועד למסירת עמדתם ביחס להסדר הפשרה שהוצע, הגישו המשיבים ביום 16.2.2017 בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום, בהתאם להוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). הבקשה לא נתמכה בתצהיר. כמו כן התבקש בית המשפט לפטור את המשיבים מתשלום יתרת האגרה, זאת "נוכח עמדת כב' בית המשפט, נראה כי סכום הפיצוי בתובענה אינו נמצא בגדר סמכותו של בית משפט נכבד זה".
5. בו ביום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט מקובר) במעמד צד אחד, המורה, כי "לבקשת התובעים, בשל הסמכות העניינית, יועבר התיק לבית משפט השלום במחוז המרכז, תוך שמירה על כל ההליכים שהתקיימו בתיק עד כה".
6. עוד באותו יום הגישו המבקשים בקשה לביטול החלטה זו. בית המשפט המחוזי התבקש לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), להורות על ביטול החלטתו מיום 16.2.2017, ולדון בבקשת המשיבים לאחר עיון בתגובתם.
החלטת בית המשפט המחוזי
7. ביום 29.3.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי נושא בקשת רשות הערעור, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להורות על ביטול החלטתו מיום 16.2.2017. בהחלטה צוין, כי "אכן נכון היה לקבל את תגובת הנתבעים על הבקשה להעברת התובענה, בטרם מתן החלטה. כמו כן, צודק ב"כ הנתבעים בטענתו שבפסיקה נקבע כי 'הסמכות העניינית נקבעת במועד הגשת התביעה, ואין בשינויים שאירעו לאחר הגשת התביעה כדי לשנות את הערכאה לה נתונה הסמכות העניינית' […] יש גם טעם בטענת הנתבעים כי הבקשה להעברת התביעה הועלתה ע"י התובעים רק אחרי ששמעו את הצעת בימ"ש זה לפשרה בסכום של 115,000 ש"ח […] ורצונם של התובעים, כך נראה, 'לנסות ולהחליף המותב השיפוטי בנסיון לשפר ההצעה' (סע' 20 בבקשה). עם זאת, משניתנה החלטה על העברת התביעה לבימ"ש השלום, חל בענייננו סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לפיו ביהמ"ש אליו הועברה התובענה 'לא יעבירנו עוד' ובהתנגשות (ככל שישנה) בין חוק בתי המשפט לתקנות סדר הדין האזרחי בעניין החלטה במעמד צד אחד, גוברות הוראות החוק…".
מכאן הבקשה שלפנַי.
עיקרי טענות הצדדים
8. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי כשלא מצא לנכון להורות על ביטול החלטתו המורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום. לטענתם, כפי שצוין לעיל, אימץ בית המשפט המחוזי בהחלטתו את טענותיהם, אולם נתפס לכלל טעות משלא עשה שימוש בסמכותו שעל-פי הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי; ועוד זאת טוענים המבקשים, כי אין סתירה בין הוראה זו, לבין הוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט.
9. המשיבים סומכים את ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, על נימוקיה, ומוסיפים לציין כי במועד הגשת התובענה סברו בתום לב, כי זו נתונה תחת סמכות השיפוט העניינית של בית המשפט המחוזי. אולם למקרא חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט ולמשמע עמדת בית המשפט בדיון, "חל שינוי, לכאורה, בהערכת גובה הפיצוי", הנמצא במסגרת סמכותו העניינית של בית משפט השלום.
דיון והכרעה
10. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ושקלתי את טענות באי-כוח הצדדים מזה ומזה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה, בהתאם להוראות תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; החלטתי לקבל את הערעור.
11. בידוע, כי סמכות השיפוט העניינית נקבעת במועד הגשת התביעה לפי שוויו הכספי של הסעד המבוקש או סכום התביעה. סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט קובע לאמר: "מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר…". ברם, אין בשינויים שחלו ביחס לסכום התובענה במהלך ניהול התביעה, כדי להשפיע על נושא הסמכות העניינית. חריג לכלל זה נמצא כאשר כתב תביעה תוקן באופן המוציא את הסעד המבוקש מגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום. בית משפט זה שב והדגיש, כי חריג זה אינו חל "במהופך", היינו במקרים בהם בנסיבות האמורות, מתבקש בית המשפט המחוזי להעביר את הדיון לבית משפט השלום (רע"א 2992/98 ספקטור נ' מגדל, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(3) 673 (1998); עניין אשורוב; רע"א 60/03 עו"ד רובין נ' אפלבוים, פ"ד נז(3) 475 (2003); רע"א 6132/09 עיריית טירת הכרמל נ' כלל השקעות בנדל"ן בע"מ (14.10.2009); רע"א 8341/13 רבאח נ' אחים בעראר בע"מ, פסקה 20 (15.6.2014); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 40 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי)).
12. המשיבים העמידו את סכום התובענה על סך כספי שלמעלה מ-2,500,000 ₪, הנתון בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי (סעיפים 40(1) ו-51(א)(2) לחוק בתי המשפט). לא כהלכה הפסוקה עשה בית המשפט המחוזי בהעבירוֹ את הדיון בתובענה לבית משפט השלום, לאחר שהעריך במהלך הדיון כי שוויו הכספי של הסעד הנתבע אינו נמצא בגדר סמכותו העניינית. כזכור, בקשת המשיבים להעברת הדיון בתובענה הוגשה לאחר הצעת בית המשפט המחוזי לפשרה בסך כספי של 115,000 ₪. בית המשפט המחוזי הורה כאמור על העברת הדיון בתובענה בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, ודחה את בקשת המשיבים להורות על ביטול החלטתו בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. כך החליט בית המשפט, משום שלדעתו לא היה מוסמך לבטל את החלטתו, שכן, לפי סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט: "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד".
13. הלכה פסוקה נושנה אשר לא נס ליחה היא כי בעל דין המבקש להשיג על החלטה המורה להעביר דיון כאמור, אם ניתנה במעמד צד אחד, זכותו לבקש את ביטולה לפני בית המשפט המעביר, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 145/58 קלקודה נ' "אגד" (א.ש.ד.) אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ, פ"ד יג 260, 264 ד-ה (1959); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 90-89 (מהדורה שביעית, 1995)). בתקנה 201 לתקנות סדר הדין גלום רעיון יסודי של עשיית צדק, זכותו של אדם לגישה לערכאות. זאת ועוד, החלטה הניתנת במעמד צד אחד היא בעלת אופי זמני, עד אשר ישמע בית המשפט את עמדתו של בעל הדין שכנגד. הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה עומדת אפוא בסתירה להוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, וזאת כאשר ההחלטה שממנה נגזר הכלל לפיו הערכאה השיפוטית אליה הועבר העניין "לא יעבירנו עוד", ניתנה כאמור במעמד צד אחד (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 645-644; ב"ש 899/86 מקס גרינהוט גמבה נ' אלבני ישראל פרייט, פ"ד מ(4) 365 (1986)). ככזו, אין ניתן לומר לגביה כי "מצא בית המשפט" (כלשון סעיף 79(א)). מבלעדי עמדת הצד השני אין ניתן "למצוא" כאמור. ועוד זאת, שהנחיית סעיף 79 (ב) לחוק "לא יעבירנו עוד" מוסבת כלפי "בית המשפט… שאליו הועבר ענין כאמור"; בית המשפט המחוזי היה בענייננו המעביר; לא הנעבר.
14. אשר על כן, בקשת רשות הערעור מתקבלת, והערעור גם כן. הדיון בתובענה בת"א 60859-01-14 יתקיים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וזה ידון ויפסוק בו כחכמתו.
המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך כספי של 5,000 ₪.
ניתן היום, כ"ה באייר התשע"ז (21.5.2017).