1.             בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 13.3.2017 בפש"ר 30628-09-16.
 
2.             למבקש חוב חלוט כלפי המשיבים 4-2 (להלן: המשיבים) – לקוחותיו בעבר – הנובע מהליכים שניהלו הצדדים, שתוצאתם דחיית תביעתו של המבקש לתשלום שכר טרחה מצד המשיבים. בפסק בוררות שניתן ביום 26.2.2008 נקבע כי תצהיר שצורף להסכם בין הצדדים על שכר טרחתו של המבקש, עליו הוא הסתמך בתביעתו, היה "מפוברק" וצורף ללא הסכמת המשיבים, ובסיום הליכי הבוררות וההשגה עליהם חויב המבקש בתשלום הוצאות כלל ההליכים. הוצאות אלה הן העומדות בבסיס החוב, ובגינו הגישו המשיבים, ביום 13.9.2016, בקשה למתן צו כינוס לנכסי המבקש ולהכרזתו כפושט רגל (פש"ר 30628-09-16, להלן: תיק פשיטת הרגל).
 
3.             ביום 21.9.2016 הגיש המבקש תביעה נפרדת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בה ביקש לבטל את פסקי הדין החלוטים בדבר סכסוכו עם המשיבים, בטענה כי אלה הושגו במרמה (ת"א 52387-09-16, להלן: תביעת הביטול). תביעתו זו מתבססת בעיקרה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.5.2016 בשני הליכים משמעתיים (עמל"ע 62819-02-16; עמל"ע 32250-03-16, השופט מ' דרורי), במסגרתו הושגה הסכמה בין המבקש לבין לשכת עורכי הדין על ביטול חלק מהכרעת הדין המשמעתית שניתנה בעניינו בנושא זיוף הסכם שכר הטרחה. תביעת הביטול עודנה תלויה ועומדת.
 
4.             ביום 10.11.2016 נעתר בית המשפט הדן בתיק פשיטת הרגל לבקשת המשיבים ונתן צו לכינוס נכסי המבקש, ומינה את המשיב 1 דכאן למנהל המיוחד של המבקש (להלן: המנהל המיוחד).
 
5.             במקביל, ביום 18.12.2016, ניתנה לבקשת המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים פסיקתה על בסיס פסק הדין בהליכים המשמעתיים מיום 25.5.2016 (להלן: הפסיקתה), ובה צוין כי "יראו את דני זילברשלג, כזכאי לכל דבר ועניין בפרשה הראשונה, וכזכאי לחלוטין ביחס לתצהיר הסכם שכר הטרחה, שהינו מסמך חוקי, בלתי מזויף, ותקף משפטית".
 
6.             ביום 17.2.2017 הגיש המבקש במסגרת תיק פשיטת הרגל, בקשה לסגירת התיק (להלן: בקשה מספר 21), בטענה כי האמור בפסיקתה מקעקע את יסודות החוב העומד למבקש כלפי המשיבים.
 
           ביום 13.3.2017 דחה בית המשפט הדן בתיק פשיטת הרגל את הבקשה, בציינו כי "פסק הבורר בעטיו הוגשה הבקשה למתן צו כינוס לא בוטל, ואף ההוצאות בגינו לא בוטלו, ומכל מקום החייב לא הגיש כל החלטה או פסק-דין המורה על ביטולם". בית המשפט קבע כי הוא לא יחווה דעתו באשר להשלכותיו ומשמעויותיו של פסק הדין המשמעתי שניתן בעניינו של המבקש, והבהיר כי אם ברצונו של המבקש להצהיר על בטלותם של פסקי הדין מושא הליך פשיטת הרגל, "עליו לפעול בדרכים המקובלות ותוך תיאום עם המנהל המיוחד".
 
7.             על החלטה זו מבקש כעת המבקש רשות לערער. לגישתו, לא נתן בית משפט קמא את המשקל הראוי לקביעתו הפוזיטיבית של בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ההליכים המשמעתיים, לפיה התצהיר שצורף להסכם שכר הטרחה בין המבקש למשיבים הוא אותנטי. זאת בפרט שלטענתו המשיבים נתנו בידי לשכת עורכי הדין "מנדט" לייצג את עמדתם מול המבקש בכל הנוגע לטענתם בדבר זיוף התצהיר, ואף השתתפו בדיונים והעידו בעצמם. המבקש טוען כי לשכת עורכי הדין לא ערערה על פסק הדין והפסיקתה של בית המשפט המחוזי בירושלים, ומשכך הפכו אלה חלוטים, והמשיבים מנועים מלטעון כעת טענה כלשהי נגדם. לשיטת המבקש, ההליכים המדוברים השונים עוסקים כולם בתרמית ומשכך הם קרובים מבחינת דיני הראיות, וראוי כי פסק הדין והפסיקתה בהליכים המשמעתיים יהוו מעשה בית דין או לפחות השתק פלוגתה כלפי המשיבים בהליכים האזרחיים. המבקש טוען כי היות שהחוב העומד בבסיס הליך פשיטת הרגל נובע מהוצאות משפט שנפסקו לחובתו בפסקי דין שהושגו במרמה על-ידי המשיבים, הרי שנוכח הפסיקתה האמורה, לא קיים לו עוד חוב חלוט, ודאי לא חוב חלוט כמובנו בפקודת פשיטת הרגל.
 
           המבקש טוען כי משהובהר לבית משפט קמא כי המשיבים נוקטים הליך פשיטת רגל בחוסר תום לב קיצוני, היה עליו להורות על סגירת תיק פשיטת הרגל או למצער להורות על עיכובו עד למתן פסק דין בתביעת הביטול.
 
8.             המנהל המיוחד טוען בתשובתו כי יש לסלק את הבקשה על הסף מן הטעם שהיא מהווה ניסיון מלאכותי לערער על צו הכינוס החלוט מיום 10.11.2016, עליו בחר המבקש שלא לערער במועד המתאים. המנהל המיוחד מדגיש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים עמד לנגד עיניו של בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל, וכי המבקש כבר העלה את טענותיו ביחס לפסק דין זה בתשובתו לבקשת הכינוס, וכולן נדונו ונדחו במסגרת ההחלטה על כינוס נכסיו של המבקש.
 
           לגוף הענין טוען המנהל המיוחד כי אין בפסיקתה האמורה כדי להוות עילה לסגירת תיק פשיטת הרגל: ראשית, מדובר בפעולה שנעשתה על-ידי המבקש לאחר מתן צו הכינוס תוך שהוא מסתיר אותה מהמנהל המיוחד ומהמשיבים; שנית, הבקשה למתן פסיקתה במסגרת ההליך המשמעתי הוגשה והתקבלה מבלי שניתנה למשיבים הזדמנות להתייחס אליה; שלישית, במסגרת פסק הבוררות שהתנהל במשך שנים לאחר שמיעת עדויות וראיות, נקבע באופן פוזיטיבי כי תצהיר הסכם שכר הטרחה מזויף ומפוברק וקביעה זו אושרה על-ידי בתי המשפט המחוזי והעליון, והפסיקתה כללה סעד חדש בדבר הכרה בתוקפו של הסכם שכר הטרחה, שלא בא זכרו כלל בפסק הדין מיום 25.5.2016 עליו מתבססת הפסיקתה; רביעית, פסק דין במשפט אחד אינו יכול לשמש ראיה במשפט שני, אלא אם נקבע הדבר במפורש בחוק, ולכן הפסיקתה איננה יכולה לשמש אפילו ראיה כלשהי במסגרת תביעת הביטול שהגיש המבקש.
 
           לאור כל האמור, נטען, שאלת מעמדה של הפסיקתה יכולה להתברר לכל היותר בהליך משפטי נפרד, אליו יש לצרף את המשיבים. הליך שכזה הוגש על-ידי המבקש -הוא תביעת הביטול האמורה – והמנהל המיוחד הסכים לאפשר למבקש להמשיך ולנהל אותו על מנת שלא תיפגע זכותו לקבל את יומו בבית המשפט למיצוי טענותיו, בכפוף להפקדת 50,000 ש"ח להבטחת הוצאות ככל שתידחה.
 
           לבסוף מציין המנהל המיוחד כי למבקש חובות פסוקים כלפי נושים נוספים, וחובותיו אלה עולים משמעותית על הסכום המצוי כעת בקופת הכינוס.
 
9.                לאחר עיון בבקשה ובתשובת המנהל המיוחד לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.
 
הדרך לביטול פסק דין חלוט בתיק אזרחי, המכונה בפסיקה גם "משפט חוזר אזרחי", ידועה ומוכרת, ומצריכה הגשת הליך נפרד לאותה ערכאה שבה ניתן פסק הדין אותו מבקשים לבטל (עיינו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 434-433 (מהדורה שלישית, 2012). לאותה ערכאה נתונה הסמכות הטבועה להיעתר לתובענה שכזו "בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין" (ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(5) 366, 371 (2003)). כל עוד לא הגיע הליך שכזה לסיומו בהחלטה על ביטולו של פסק הדין החלוט, הרי שאותו פסק דין חלוט שריר וקיים, וכך גם כל הליך אחר הנובע ממנו או המתבסס עליו. המבקש אכן הגיש הליך מתאים לביטול פסקי הדין החלוטים שמהם נובע חובו למשיבים, אך הליך זה טרם מוצה. בנסיבות אלה, כאשר כל שיש באמתחתו של המבקש הוא פסיקתה המבוססת על פסק דין בהליך משמעתי, שבינו לבין לשכת עורכי הדין, איני רואה כל פגם בהחלטת בית משפט קמא להמשיך בהליכי פשיטת הרגל; קל וחומר כאשר דומה כי למבקש חובות לנושים נוספים.

 
10.          אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.