בשם המבקש:                        עו"ד משה מורגנשטרן
 

 

 

 
           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ב' ארנון) בהפ"ב 18098-10-11 מיום 9.3.2014. בפסק הדין אושרה בקשת המשיב לאשר פסק בוררות שניתן בין בעלי הדין ונדחתה בקשת המבקש לבטלו.
 
הרקע לבקשה
 
1.        המשיב הוא בעלים של רשת המרכולים "בר כל רשתות בע"מ", אשר מרבית לקוחותיה נמנים על הציבור החרדי. המבקש נהג לרכוש מהמשיב תווי קניה לשם מכירתם. לטענת המשיב, המבקש נותר חייב לו סכום מצטבר של כמיליון ש"ח. לצורך יישוב הסכסוך פנו בעלי הדין לרב ישראל ברגר, שכיהן אותה עת כראש הכולל ללימוד דיינות שבראשו עומד המבקש. ביום 29.10.2009 חתמו בעלי הדין בנוכחות הרב ברגר על הסכם (להלן: ההסכם הראשון), במסגרתו נקבע כי:
 
"א. הנכס שברח' אורולוב 86 פ"ת דירה 8 הרשומה ע"ש עו"ד יפתח גולן תועבר ע"ש הרב מנחם כרמל ויבוצע מיידית.
ב. מטרת העברת הנכס, להבטיח את פירעון וסילוק חוב שחייב הרב א. דוידזון להרב מ. כרמל.
ג. הרב א. דוידזון ישתדל להגיע לבירור יתרת החוב וכל זאת תוך 7 ימים.
ד. תוך 7 ימים יודיע הרב דוידזון על בורר או בי"ד שבמסגרתו יבררו חילוקי דעות אם יהיו, ובתנאי שיתקיים דיון תוך 30 יום. …"
 
 
2.        באותו יום, חתמו בעלי הדין גם על שטר בוררות המסמיך את הרב ברגר להכריע במחלוקות שביניהם. ביום 5.1.2010 חתמו בעלי הדין על הסכם נוסף בפני הרב ברגר (להלן: ההסכם השני). בהסכם השני נקבעו הוראות בנוגע למעמדה של הדירה בפתח תקווה אשר הרישום בה הועבר על שמו של המשיב (או מי מטעמו) כבטוחה לחובו הנטען של המבקש למשיב. במסגרת ההסכם השני נקבע בין היתר:
 
"…
ג. מוסכם שאין ברישום הדירה על מי מטעמו של צד א' (המשיב, י.ד.) משום הודאה או ראיה מכל סוג שהוא והרישום נועד רק להבטחת קיום פסה"ד שיצא בדו"ד שביניהם.
…
ו. הדירה תימכר רק עפ"י הוראת ביה"ד שמוסכם על הצדדים, או לבקשת צד ב' (המבקש, י.ד.).
…
ז. באשר לדמי השכירות המתקבלים מהדירה יכריע ביה"ד שמוסכם על הצדדים, מיד בדיון הראשון, למי הם יועברו.
…
יא. הצדדים קיבלו עליהם שכל חילוקי הדעות ביחס לאמור בהסכם זה, יהא הבורר הרב ישראל ברגר או מי שימנה בכתב".
 
3.        ביום 21.1.2010 חתמו בעלי הדין על "שטר בוררין" (להלן: שטר הבוררות) המסמיך את הרכב יום רביעי (הרבנים אולמן, רוזנברגר ויאראוויטש) של בית דין צדק של "העדה החרדית בירושלים" (להלן: בד"צ) לדון "בעניין מימוש בטחונות ותביעות הדדיות וכל הסכסוכים המסתעפין בקשר עם העניין הנ"ל". בשטר הבוררות הסכימו בעלי הדין כי "ואם אחד מאיתנו הח"מ ישתמט מלבוא לפני הבד"צ לגמור הטענות, הרשות בידי הבד"צ להוציא הפס"ד כפי ראות עיניהם", וכי "תוקף שטר בוררין זה לזמן בלתי מוגבל". ביום 17.2.2010 התקיים דיון בפני בד"צ. ביום 2.3.2010 פנה המבקש לבד"צ בבקשה לסגירת התיק. ביום 10.3.2010 התקיים דיון בבד"צ בסיומו נקבע כי:
 
"השכירות מהיום של הדירה בפתח תקווה יופקד במזכירות הביד"צ. אם יתברר שהחוב קיים מגיע למנחם השכירות מהיום. על כל אחד להביא את הטענות שלו לדיון הבא. כמו"כ יביאו את הפקידה בהנהלת החשבונות".
 
           ביום 21.4.2010 התקיים דיון בפני בד"צ. המבקש נעדר מהדיון, לטענתו, עקב מחלת בנו. במהלך הדיון נקבע:
                   
"במענה למכתבו של הנתבע,
א. אי אפשר להעביר מקום דיון בלי הסכמת התובע.
ב. ואם יבורר שע"פ דין תורה מגיע לכרמל שכירות מיום כ"ה אדר תש"ע, יקוזז מההפרש של מחיר הדירה שמגיע לדוידזון.
…"
 
4.        ביום 2.7.2010, בעקבות פנייתו של המבקש לבד"צ המרכזי לממונות אלעד "הישר והצדק" (להלן: בד"צ אלעד), והצגת מסמכים רפואיים השייכים לבנו בפני בד"צ אלעד – פנה בד"צ אלעד לבד"צ, ציין כי המבקש טרוד בטיפול בילדו החולה במחלה  נדירה, וביקש להעביר את הדיון בתובענה למקום מגוריו של המבקש באלעד או לזבל"א באזור המרכז. ביום 7.7.2010 התקיים דיון בפני בד"צ, בנוכחות בא-כוחו של המבקש. בסיום הדיון נקבע:
 
"א. על הצדדים למסור את כל טענותיהם בכתב תוך שבועיים מהיום – … , ולפי"ז יתנו הביד"צ פס"ד בתביעת הר"ר מנחם כרמל הי"ו.
ב. באם לא יגישו סיכומים בכתב ידונו הביד"צ לפי החומר שבתיק".
 
 
5.        בעלי הדין הגישו את סיכומיהם לבד"צ. ביום 15.12.2012 החליט הבד"צ לקיים דיון נוסף, וקבע כי "שני הצדדים צריכים להופיע לדיון, וכל אחד יביא העדות או ההוכחות שיש להם". עוד נקבע כי "באם לא יופיע צד כלשהו לדיון, יתקיים דיון בלעדיו ויתנו החלטות כמו שחתמו בשט"ב". ביום 2.2.2011 התקיים דיון ובמהלכו הוחלט כי "עד שבוע מהיום יגיש הנתבע סיכומים למזכירות הביד"צ  ולתובע, והתובע יגיב עד שבועיים מהיום, אחרי שהנתבע קיבל את החומר שדרש בפני הביד"צ. בדיון הבא יתנו הביד"צ החלטה סופית לפי החומר שיהיה בתיק על לתאריך הנ"ל, ללא שום דיחוי".
 
6.        ביום 17.8.2011 פנה עורך-דין עמר ארדיטי במכתב לבד"צ בו הציג עצמו כבא-כוחו של המבקש, וביקש לאפשר לו לצלם את כל החומר שבתיק הבוררות. באותו יום זומנו בעלי הדיון לדיון בפני בד"צ, שנקבע ליום 7.9.2011. ביום 28.8.2011 פנה בא-כוחו של המבקש לבד"צ: "קיבלנו בתודה את הזמנתכם לדיון לצורך קבלת עדים וחקירת התובע, אולם כדי שלא יהא זה דיון עקר, עלינו לקבל קודם את ההעתקים מכל החומר שבתיק כפי שבקשנו במכתבינו מיום 17.8.11. למותר לציין כי ללא כל הנ"ל לא נוכל לקיים את הדיון במועדו. כ"כ נבקש לקבל את החומר בהקדם ע"מ שנוכל להיערך כראוי…".
 
7.        ביום 7.9.2011 ניתנה הכרעת בד"צ (להלן: פסק הבוררות), שלא בנוכחות המבקש ובא-כוחו אשר לא התייצבו לדיון. בפסק הבוררות נקבע כך:
 
"א. הר"ר אליעזר דוידזון חייב לשלם כל מה שיטעון ר"מ כרמל שחייב לו בבירור, דהיינו סך 924,194 ש"ח.
ב. והיות שסוכם על מחיר הדירה בסך 1,600,00 ש"ח ומגיע לר"מ כרמל שכירות מיום כ"ה אדר תש"ע, ע"כ יחושב לזכותו לפי ערך החוב מהשכירות.
ג. ואחרי יתרת התשלום המגיע עוד לר"א דוידזון שישולם ע"י הצ'קים המונחים אצל הרה"ג ר' ישראל ברגר שליט"א שייכת הדירה כולה לר"מ כרמל.
ד. אמנם הר"מ כרמל מסכים לפנים משורת הדין שאם ישלם ר"א דוידזון את כל החוב במזומנים, וכן דמי השכירות לפי חלקו המגיע לו ומס רכישה ומס שבח ששולמו כבר ע"י ר"מ כרמל או שיצטרך לשלם, וכן שאר ההוצאות הכרוכות בזה, עד ר"ח מרחשון תשע"ב – לחזור ולמכור לו.
ה. אם לא ישלם כל הנ"ל עד התאריך הנ"ל, הדירה נשארת בחזקתו של ר"מ כרמל.
נ.ב. אם יחוזרו בעתיד כספים מארלנגר חייב ר"מ כרמל להעבירם מיידית לר"א דוידזון".
 
 
8.        ביום 23.11.2011 ניתן אישור חתום של שלושת דייני בד"צ על פסק הבוררות מיום 7.9.2011. באישור זה כתבו הדיינים כי כל ההחלטות שניתנו בתיק, ובכלל זה פסק הבוררות, נכתבו ונחתמו על ידם כבית דין מוסכם על הצדדים. המבקש הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד לבטל את פסק הבוררות ואילו המשיב ביקש לאשרו. בית המשפט דחה את בקשת המבקש לבטל את פסק הבוררות על הסף בהתאם להוראת תקנה 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והמבקש השיג על החלטה זו לבית משפט זה, השגה שדחיתי ביום 20.9.2012 (רע"א 5933/12).
 
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
 
9.        בית המשפט המחוזי החליט לאשר את פסק הבוררות. בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה הסכם הבוררות נחתם על ידו בכפיה ותחת לחץ הנובעים מאיום שהטיח בו בא-כוחו דאז של המשיב, במכתב מיום 15.1.2010 שלפיו בד"צ יוציא לו "כתב סירוב" אם לא יתייצב לדיון בפניו. לכן טען המבקש כי הסכם הבוררות אינו "בר-תוקף". בית המשפט קבע כי טענה זו לא הוכחה והתבססה רק על עדותו של המבקש שנמצאה בכללותה, ובפרט בנושא זה "כבלתי אמינה, בלתי עקבית, פתלתלה ובעלת סתירות פנימיות רבות". בית המשפט ציין כי מעדותו של המבקש עלה כי במעמד החתימה על הסכם הבוררות לא הופעל עליו כל לחץ וכי שטר הבוררות נוסח על ידי הצדדים לבוררות מרצונם החופשי. המבקש אף לא הביע את התנגדותו להתדיין בפני הבד"צ. בית המשפט ציין גם כי הטענה בנוגע למכתב מיום 15.1.2010 נכתבה לראשונה בבקשה לבטל את פסק הבוררות על הסף. בית המשפט קבע בהקשר זה כי אותו מכתב התגלה למבקש לראשונה במסגרת הליכי גילוי המסמכים, ולכן קבע כי המבקש אינו יכול לבסס עליו טענת לחץ וכפייה. בית המשפט ציין כי גרסת המבקש בעניין זה אינה עקבית.
 
10.      כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה לפיה פסק הבוררות ניתן על ידי "בורר שלא נתמנה כדין", נוכח קשרים עסקיים בין בד"צ למשיב. בית המשפט ציין כי המבקש העלה טענה זו לראשונה בבקשה לבטל את פסק הבוררות על הסף. משכך נקבע כי יש לראות את המבקש כמי שויתר על טענה זו ונקבע כי הוא מנוע מלהעלותה. בית המשפט קבע כי גם לגופו של עניין לא עלה בידי המבקש להוכיח טענתו בדבר קיומו של קשר עסקי בין דייני הבד"צ אשר דנו בבוררות לבין המשיב, וממילא, נקבע כי המבקש חזר בו מטענה זו במהלך עדותו. בית המשפט הזכיר בהקשר זה כי המבקש עצמו לא היסס לפנות לגורמים הקשורים עימו בקשרי עבודה כדי להסתייע בהם בסכסוך המשפטי שניהל נגד המשיב.
 
11.      בית המשפט דחה גם את הטענה כי בד"צ "פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות", בכך שהכריע בנושאי גובה החוב והשכירות. בית המשפט קבע כי המבקש מחה אמנם על החריגה מסמכות לדעתו, של בד"צ, אך קבע כי עשה זאת בשפה רפה, באמצעות מכתב אחד מיום 2.3.2010, שכלל לא נענה על ידי בד"צ. משכך, נקבע כי למעשה ויתר המבקש על טענה זו ולכן הוא מנוע מלהעלותה כעת. בית המשפט הוסיף כי גם לגופו של עניין דין טענת המבקש להידחות שכן לפי לשון שטר הבוררות המחלוקת בנושאים אלה נמסרו להכרעתו של בד"צ. בשים לב לכך שהמבקש לא הביא ראיות לפרשנותו המוצעת לנוסח שטר הבוררות, ומאחר שהמבקש טען בעצמו טענה הפוכה בבקשתו לביטול פסק הבוררות, נדחתה, כאמור, טענה זו. טענת המבקש כי הסמכות להכריע בנושאים אלה הוקנתה לרב ברגר נדחתה אף היא משום שהרב ברגר הוא שהעביר את תיק הבוררות לדיון לפני בד"צ, ונקבע כי העברה זו בוצעה בהתאם להוראות ההסכם השני. בית המשפט דחה גם את הטענה לפיה בד"צ דן בנושאים פליליים מאחר שנטענה בעלמא ללא בדל ראיה להוכחתה, ובשים לב לכך שמהמסמכים עולה שהמחלוקת בין בעלי הדין הייתה כספית.
 
12.      בית המשפט דחה גם את טענת המבקש לפיה לא ניתנה לו "הזדמנות נאותה לטעון טענותיו" ו"להביא ראיותיו". ראשית קבע בית המשפט כי על פי נהלי בד"צ רק בעלי הדין עצמם או באי-כוחם יכולים לעיין בתיקי בד"צ, ואחרים – בכפוף לקבלת אישור מיוחד. נקבע כי הנציגים ששלח המבקש לצלם את תיק הבוררות לא עמדו בתנאים אלה. בית המשפט דחה בהקשר זה גם את הטענה כי המשיב לא העביר למבקש את כלל המסמכים הנדרשים להגנתו. זאת, בעיקר על פי עדותה של הגב' חולדה הבר, מנהלת החשבונות של המשיב, אשר העידה כי מסמכי הנהלת החשבונות הנוגעים למשיב נמסרו למשיב פעמים רבות, ועדותה עשתה רושם מהימן על בית המשפט ולא נסתרה. בית המשפט הוסיף כי הדיינים לא מצאו להפחית סכום בסך של 1,914 ש"ח מהסכום שפסק למרות שהמשיב ויתר על סכום זה וכי מדובר בטעות מינורית שאין בה כדי להוות עילה לביטול פסק הבוררות. בנוסף, דחה בית המשפט מכל וכול את הטענה כי בד"צ מנע מהמבקש את האפשרות להעיד את עדיו, וגם את הטענה לפיה בד"צ פעל שלא כדין כשקיים שני דיונים במעמד צד אחד. בית המשפט דחה טענה נוספת לפיה דיין אחד קרא ספר במהלך הדיונים ואילו השני ישן, וקבע כי מדובר בטענה רכילותית שמוטב שלא הייתה מועלית כלל.
 
13.      לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה שלפיה פסק הבוררות ניתן "לאחר שעברה התקופה לנתינתו", שכן קבע כי הסכמת בעלי הדין, כפי שבאה לידי ביטוי בשטר הבוררות שתוקפו "לזמן בלתי מוגבל", גוברת על האמור בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). בית המשפט קבע עוד כי פסק הבוררות המקורי, מיום 7.9.2011, נכתב בכתב יד ונחתם על ידי הדיינים. בית המשפט ציין כי ביום 23.11.2011 ניתן אישור חתום של שלושת הדיינים על העתק פסק הבוררות מיום 7.9.2011 שלפיו פסק זה נכתב ונחתם על ידם. בכך ראה ביתה משפט ראיה נוספת לכך שפסק הבוררות המקורי נחתם על ידי שלושת הדיינים. על יסוד האמור, אישר בית המשפט, כאמור, את פסק הבוררות וחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך של 75,000 ש"ח.
 
           מכאן בקשת רשות הערעור.
 
תמצית נימוקי הבקשה
 
14.      לטענת המבקש, לשאלות העולות מפסק הדין יש חשיבות החורגת מעניינם של בעלי הדין, בנוגע לאישור פסק בוררות, ובפרט, פסק בוררות שניתן על ידי בית דין רבני. המבקש מתאר את השתלשלות העניין וחוזר, למעשה, על רוב הטענות שטען בערכאה דלמטה. בין היתר, טוען המבקש כי פסק הבוררות אינו חתום על ידי הדיינים, ולא נמסר חתום לבעלי הדין, ומשכך, יש לקבוע, לדעתו, כי לא ניתן לאשרו. לטענת המבקש, טעה בית המשפט קמא כשקבע כי פסק הבוררות נחתם על ידי הדיינים. לדעתו, גם אם צדק בית המשפט בקביעה זו, הרי שדי בהעדר החתימה בעותק שנמסר לבעלי הדין, ובעובדה שאיש לא ראה את פסק הבוררות החתום, כדי לבטל את פסק הבורר.
 
15.      המבקש שב וטוען כי העובדה שנערכו שני דיונים ללא נוכחותו מצדיקה את  ביטולו של פסק הבוררות, בלי קשר לאורך הדיון ולהחלטות שהתקבלו בו. המבקש חוזר גם על הטענה כי הדיינים חרגו מסמכותם בהידרשם לנושא השכירות בדיון שהתקיים בהעדר המבקש, ובבירור החוב, שלגביו הודיע המבקש לדיינים כי אינם מוסמכים לדון בו. לטענת המבקש, די היה במחאה אחת שלו כדי לשלול מהדיינים את הסמכות לדון בנושא. המבקש טוען כי הודעתו בדיון הראשון לדיינים כי אינם מוסמכים לדון בנושאים אלה גוברת על האמור בהסכם הבוררות.
 
16.      המבקש חוזר גם על הטענה כי הבוררות נחתמה תחת לחץ ואיומים שכן הוא לא רצה לדון בבית הדין של העדה החרדית אלא בבית דין אחר. לטענת המבקש, הוא חתם על הסכם הבוררות שכן ל"כתב הסירוב" באמצעותו אוים יש השלכות הרסניות בעולם החרדי, עד כדי נידוי מהקהילה.
 
17.      המבקש חוזר על טענתו לפיה חלק ניכר מהבוררות עסק בנושאים פליליים, ולפיכך מבקש לבטלו בשל תקנת הציבור. עוד טוען המבקש כי הדיינים פסקו למשיב סכום שאינו חלק מן התביעה, בסך של 1,914 ש"ח, וגם כי חלף הזמן החוקי לקיום הבוררות הן בשל האמור בחוק הבוררות והן בשל כך שהודיע לבד"צ כי אינו מסכים להתארכות ההליך ואף מחה על עצם קיומו.
 
דיון והכרעה
 
18.      לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.
 
19.      כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 6257/13 דלויה מרכז הבניה בע"מ נ' סלע עבודות איטום שיפוץ וצבע בע"מ, פסקה 7 לחות דעתי והאסמכתאות שם (14.10.2013); רע"א 2865/13 שרבט מלכיאל ובניו בניה לעם בע"מ נ' לידר ניהול ופיתוח בע"מ (17.7.2013)]. במקרה דנא, חרף טענות המבקש, איני סבור כי מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. כמו כן, לא מצאתי כי התקיים במקרה דנא עיוות דין המצדיק התערבות ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן זה בחן בהרחבה את טענות המבקש והכריע בהן לגופן תוך יישום פסיקת בית משפט זה. נימוקיו מקובלים עלי.
 
20.      לגופו של עניין, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי כשדחה את טענת המבקש לפיה פסק הבוררות אינו חתום. אציין כי עדותו של מזכיר הבד"צ, עשתה על בית המשפט המחוזי רושם אמין, והוא קיבל את עדותו שלפיה פסק הבוררות אשר נכתב בכתב ידם של הדיינים, נחתם על ידם. לאחר מכן הוא הקליד את פסק הבוררות ומשקיבל את אישור הדיינים, המציא את העתק פסק הבוררות לבעלי הדין. מזכיר הבד"צ העיד כי זהו הנוהל בבד"צ. מכל מקום, ביום 23.11.2011 ניתן אישור על ידי שלושת דייני הבד"צ על העתק פסק הבוררות שניתן ביום 7.9.2011 שלפיו פסק הבוררות נכתב ונחתם על ידם.
 
           למעלה מן הצורך אציין את המובן מאליו כי אכן ראוי כי כל הבוררים הדנים בתיק יחתמו על פסק הבוררות בטרם הוא נמסר לצדדים ומוטב כי בוררים היושבים בדין יקפידו על כך הקפדה יתרה. בעניין זה מן הראוי להפנות להוראת סעיף 20 לחוק הבוררות לפיה:
 
"פסק בוררות יהיה בכתב וייחתם על ידי הבורר בציון תאריך החתימה; בבוררות לפני בוררים אחדים, די בחתימת רובם אם צוין בפסק ששאר הבוררים אינם יכולים או אינם רוצים לחתום עליו" [ראו גם החלטתי ברע"א 1730/12 וולנר נ' רוזנצוויג (8.5.2012)].
 
 
21.      גם הטענה כי נערכו שני דיונים ללא נוכחות המבקש, דינה להידחות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לדיון הראשון מיום 15.12.2010, לא הופיע המבקש, לטענתו, בשל מחלת בנו, אך לא הודיע על כך לבד"צ זמן סביר מראש. בדיון זה לא ניתנו החלטות אופרטיביות, ובכך הודה המבקש עצמו [פרוטוקול מיום 25.12.2012, עמוד 70]. לעומת זאת, הדיון מיום 7.9.2011 נועד לשם קבלת פסק הבוררות, על פי החלטה מפורשת מיום 2.2.2011. אכן, בא-כוחו של המבקש שלח מכתב לבד"צ טרם הדיון אשר צוטט בפסקה 6 לעיל, אך מכתב זה לא נענה על ידי הבד"צ. על רקע האמור, הימנעות המבקש מלהגיע לדיון זה אינה אלא עשיית דין עצמית, וכך קבע ובצדק בית המשפט המחוזי. כך או כך ולמעלה מהצורך אוסיף כי בשטר הבוררות הסמיכו בעלי הדין את בד"צ ליתן את פסק הבוררות במעמד צד אחד בנסיבות מעין אלה.
 
22.      אשר לטענה בדבר חריגה מסמכות של הבד"צ בדונו בשאלת השכירות ובירור החוב, נדמה שגם דין טענה זו להידחות. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש אכן מחה על החריגה מסמכות, לדעתו, של בד"צ, אך הוסיף כי עשה זאת בשפה רפה, באמצעות מכתב אחד שכלל לא נענה על ידי בד"צ, ומשהמשיך להתדיין בפני הבד"צ, נקבע ובצדק, כי למעשה, ויתר המבקש על טענה זו. יתר על כן, לשון שטר הבוררות אינה מותירה מקום לספק כי המחלוקות בנושאים אלה נמסרו להכרעתו של בד"צ [בנוגע לתחומי הבוררות וסמכויות הבורר הנקבעים במסגרת הסכם הבוררות ראו בהרחבה חוות דעתי, אליה הצטרפו השופטים ס' ג'ובראן ונ' סולברג ברע"א 4095/12 מגנזי תשתיות ב.ג.מ בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (13.11.2012)].
 
23.      כמו כן, יש לדחות את טענות המבקש בעניין כפייה ולחץ שהופעלו עליו לחתום על הסכם הבוררות. אזכיר כי בית המשפט המחוזי קבע כי מעדות המבקש עלה כי במעמד החתימה על הסכם הבוררות לא הופעל על המבקש כל לחץ, וכי שטר הבוררות נוסח על ידי הצדדים לבוררות מרצונם החופשי. אציין עוד כי בית המשפט המחוזי קבע שעדותו של המבקש לא הייתה עקבית בעניין זה, וכי למעשה, המבקש אף לא הביע את התנגדותו להתדיין בפני הבד"צ.
 
24.      לבסוף, יש לדחות גם את הטענה לפיה בד"צ דן בנושאים פליליים מהטעמים שפירט בית המשפט המחוזי בפסק דינו. כמו כן, צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי טעות החישוב של הדיינים אינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות. ממילא, המבקש טוען כי המשיב ויתר על סכום זה ולכן נדמה שלא יעמוד עליו. אשר לטענת המבקש בדבר חלוף המועד החוקי למתן פסק הבוררות, בדין נדחתה גם טענה זו שכן, כאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בעלי דין רשאים להתנות במסגרת הסכם הבוררות על התניה המצויה בפסקה ט"ו בתוספת הראשונה לחוק הבוררות שלפיה "על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חודשים מהיום התחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל-דין, הכל לפי המוקדם יותר, אולם רשאי הבורר להאריך את התקופה עד לשלושה חודשים נוספים". כך אכן עשו בעלי הדין כאשר חתמו על שטר הבוררות שהסמיך את בד"צ לדון בתביעה כי "תוקף שטר בוררין זה לזמן בלתי מוגבל".
 
25.      נוכח כל האמור הגעתי לכלל מסקנה כי אין בטענות המבקש כדי לבסס עילה שבדין לביטול פסק הבוררות ולכן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.
 
 
           ניתנה היום, ‏כ"ד בתמוז התשע"ד (‏22.7.2014).