רע"א 2060/18 אהרון זיסר נ. עו"ד פייסל מוסא- מנהל מיוחד החלטה מיום 20.06.2018

 
בבית המשפט העליון
 
 
רע"א  2060/18
 
 
לפני:  כבוד השופטת י' וילנר
 
 
המבקש:אהרון זיסר
 
                                          
 נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבים:1. עו"ד פייסל מוסא, מנהל מיוחד
 2. הכונס הרשמי
 
                                          
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (כב' השופטת ת' ניסים-שי) בפש"ר 51644-06-15 מיום 14.2.2018
 
                                          
בשם המבקש:עו"ד רז יוסף
 
 
בשם המשיב 1:בעצמו
 
 
בשם המשיב 2:עו"ד מיכל בן-עמי ליבוביץ
 
 
 
החלטה
 
 
1.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ת' ניסים-שי) מיום 14.2.2018, בפש"ר 51644-06-15, בגדרה נקבע כי אין להכריז על המבקש (להלן: החייב) כפושט רגל, וכי יש להגדיל את צו התשלומים החודשי שהושת עליו, ולהעמידו על סך של 3,000 ש"ח.
 
רקע והליכים קודמים
 
2.        ביום 7.7.2015 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לבקשתו, והושת עליו צו תשלומים חודשי על סך של 300 ש"ח. אחד הנושים, שאף התנגד למתן צו הכינוס בשל טענתו ליצירת החובות ברמייה, הגיש בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי, שהתקבלה באופן חלקי, כך שצו התשלומים החודשי הועמד על סך של 1,000 ש"ח. לאחר הגשת הבקשה להגדלת צו התשלומים, הגיש המנהל המיוחד דו"ח מסכם בעניינו של החייב, ממנו עולה כי החייב אינו משתף פעולה באופן מלא עם המנהל המיוחד, וכן כי הוא ובת זוגו מעלימים לכאורה הכנסות ונכסים שבבעלותם. עוד עולה מהדו"ח כי החייב ובת זוגו מתגוררים בבית מלון, אשר ככל הנראה מנוהל על-ידי החייב, וכי לבת זוגו של החייב מניות בחברה המפעילה את בית מלון זה. עוד נכתב בדו"ח כי לחייב זכויות בנכסים, כי הוא בעל מניות בחברות שונות, וכי הוא מועסק במספר משרות. בנוסף, נכון לעת הזו, לחייב פיגורים בתשלומים החודשיים שהושתו עליו.
 
3.        בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הסכימו הנושים, יחד עם המשיב 1, המנהל המיוחד (להלן: המנהל המיוחד), והמשיב 2, הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר), להשהות את הדיון בעניין הכרזה על החייב כפושט רגל, עד להשלמת חקירת המנהל המיוחד בעניין הכנסותיו ונכסיו של החייב. עם זאת, עמדו הם על הגדלת סכום צו התשלומים החודשי והעמדתו על סך של 4,000 ש"ח. אף החייב הסכים להשהות את ההכרזה עליו כפושט רגל וזאת לתקופה קצרה בלבד.
 
החלטת בית המשפט המחוזי
 
4.        בהחלטתו מיום 14.2.2018, ולנוכח הסכמת הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי ההכרזה על החייב כפושט רגל תידחה עד להשלמת חקירת המנהל המיוחד. בית המשפט ציין כי דו"ח המנהל המיוחד מעלה שאלות רבות הדורשות בירור מעמיק וחקירה על-ידי המנהל המיוחד, ולצורך כך נדחה המשך הדיון בבקשת החייב כי יוכרז פושט רגל, לחודש ספטמבר 2018. כמו כן בית המשפט הורה, בהתבסס על ממצאי הדו"ח של המנהל המיוחד ועל הסתירות הרבות בעניין הכנסותיהם ונכסיהם של החייב ובת זוגו, ולאחר בחינת הוצאות החייב, על הגדלת צו התשלומים החודשי של החייב כך שיעמוד על סך של 3,000 ש"ח.
 
           הבקשה שלפנינו נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.
 
הבקשה דנן
 
5.        בבקשה מבקש החייב לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן לו צו הפטר, ולחלופין מבקש הוא להורות על הפחתת צו התשלומים החודשי מסכום של 3,000 ש"ח לסכום של 100 ש"ח, עד להגשת הדו"ח הסופי מטעם המנהל המיוחד. החייב מנמק בקשתו בכך שהוא פנסיונר המתקיים מקצבת זקנה ומהבטחת הכנסה, ללא כל נכסים וזכויות. החייב טוען כי המנהל המיוחד לא המציא ראיות לקיומם של נכסים או הכנסות של החייב ובת זוגו. לפיכך, כך נטען, לאור תכליות הליך פשיטת הרגל, ראוי להיעתר לבקשתו למתן צו הפטר. באשר לצו התשלומים, טוען החייב כי הוא אינו יכול לעמוד בתשלום שנקבע, וכי סילוקו וסילוק בת זוגו מהמלון שבו התגוררו עולה לכדי שינוי נסיבות מהותי המהווה עילה מספקת להפחתת צו התשלומים שהושת עליו.
 
6.        המנהל המיוחד והכנ"ר סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי וסבורים הם כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, החלטת בית המשפט המחוזי להשהות את ההכרזה על החייב כפושט רגל התבססה על הנתונים שעמדו לפניו, והתקבלה בהסכמת הצדדים. לפיכך, כך נטען, אין הצדקה להתערב בה. באשר לבקשה להפחתת צו התשלומים החודשי, נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה עוגנה בממצאי המנהל המיוחד והתקבלה, בין השאר, בשל חוסר שיתוף הפעולה של החייב, אשר לא המציא ראיות לסתור ממצאים לכאוריים אלה.
 
דיון והכרעה
 
7.       לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
 
           ראשית אוריד מסדר היום את טענתו של החייב כי יש מקום להורות על מתן צו הפטר. צו הפטר, כאמור בסעיפים 61(א) ו-18ה(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), ניתן רק לאחר שחייב הוכרז פושט רגל. כיוון שבענייננו טרם הוכרז החייב פושט רגל, לא היה מקום לטענתו זו, ואינני מוצאת כל צורך להידרש לטענה לגופה.
 
8.        לעצם העניין, מלין החייב על כך שבית המשפט המחוזי דחה את הדיון בהכרזה עליו כפושט רגל, על-מנת לאפשר למנהל המיוחד להשלים את החקירה. דע עקא, שהחלטה זו של בית המשפט ניתנה בהסכמת כל הצדדים, ובכלל זה החייב עצמו, שאף היה מיוצג (ראו: עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 28.11.2017). לפיכך, טרוניית החייב בעניין זה תמוהה. לא נעלמה מעיניי בקשת החייב כי הדחייה תהיה לפרק זמן קצר יותר, ואולם לא מצאתי כי זו עולה לכדי הצדקה להתערב בעניין זה.
 
9.        מעבר לנדרש אדגיש כי ככלל, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיו וממצאיו של בית המשפט של פשיטת רגל (ראו: ע"א 9007/15 אמיר נ' אמיר, פסקה 4 (11.12.2016). אוסיף עוד כי במסגרת ההכרעה בשאלת הכרזה על חייב כפושט רגל, על בית המשפט לשקול את הנתונים במקרה הקונקרטי העומד לפניו, בהתאם לתכליות הליך פשיטת הרגל – שיקומו הכלכלי של החייב, ופריעת חובותיו לנושים באופן יעיל ושוויוני. בתוך כך, על בית המשפט לבחון אף את תום לבו של החייב במהלך יצירת החובות ובמהלך הליכי הכינוס (ראו: ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות י"א-י"ד (6.10.2013), והאסמכתאות המובאות שם).
 
           בענייננו, כאמור, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את השיקולים הרלוונטיים וסבר כי ראוי לדחות את ההכרזה על החייב כפושט רגל על מנת לאפשר למנהל המיוחד להשלים את החקירה, זאת נוכח התהיות שהועלו במסגרת הדו"ח לגבי נכסיו והכנסותיו של החייב ובת זוגו. שוכנעתי כי החלטה זו סבירה בנסיבות העניין ואינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.
 
10.      אשר לבקשת החייב להפחית את צו התשלומים שהושת עליו – נקבע כי ככלל, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנוגע לסכום שעל החייב לשלם לקופת הכינוס, בהיותן קביעות הנשענות על הראיות והממצאים שהובאו לפני הערכאה הדיונית בנוגע ליכולותיו הקונקרטיות של החייב לעמוד בתשלומים (ראו למשל: רע"א 4926/00 דג'לדטי נ' עו"ד רוזן, פסקה 5 (2.4.2001); רע"א 8160/10 בן דב נ' עו"ד שרון, פסקה 3 (14.12.2010); רע"א 4042/15 ראדי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 (26.07.2015); רע"א 10181/17 בנק לאומי נ' פנסו, פסקה 11 (30.5.2018) (להלן: עניין פנסו). עוד נקבע כי ערכאת הערעור תיטה להתערב בהחלטות כגון דא, רק במקרים שבהם הערכאה הדיונית לא איזנה באופן ראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של הנושים (וראו: ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף, פ"ד לז (3) 729, 735 (1983); עניין פנסו, פסקה 11). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר מקרים אלה.
 
           כאמור, החלטתו של בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של החייב, ומתבססת בעיקרה על חוות דעתו של המנהל המיוחד ועל הראיות שהוצגו בפניו לעניין כושר הפירעון של החייב. משלא עלה בידי החייב להבהיר את הסתירות שנתגלו בעניין יכולתו הכלכלית, ולנוכח חוסר שיתוף הפעולה מצדו, לא ניתן לקבוע כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות ערכאת הערעור. אציין כי דיון ההמשך נקבע כאמור לחודש ספטמבר 2018, וגם מהטעם הזה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.
 
11.      טרם סיום אדגיש כי, כידוע, לחייב עומדת הזכות להגיש בכל עת בקשה חדשה לבית המשפט להפחתת התשלום החודשי, ככל שיחול שינוי בנסיבות המצדיק זאת.
 
12.      סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
 
           ניתנה היום, ‏ז' בתמוז התשע"ח (‏20.6.2018).
 
 
  ש ו פ ט ת