לפניי בקשה לעיכוב ביצוע לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), לפיה מבוקש לעכב ביצוע ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' זרנקין) בה"פ 210-01 מיום 19.9.12, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש.

רקע והליכים

1.        המבקש שימש משנת 2001 ככונס נכסים למימוש שעבודים שעשו המשיבות 3 ו-4 לטובת המשיב 2 בגין שני פרויקטים של בנייה. במשך השנים פעל המבקש להשלמת הפרויקטים ולמכירת הדירות שנבנו במסגרתם. היות שהמבקש נמנע לאורך תקופה ארוכה מליתן דוחות כספיים ולא מילא אחר הוראות בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לפשיטת רגל שליווה את הליך כינוס הנכסים, מינה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 26.10.10, רואה חשבון מטעמו על-מנת לבדוק את ניהול תיק הכינוס. במקביל לעבודתו של רואה החשבון, הגישו המשיב 2 והמשיבה 1 (שאף היא נושה מובטחת של המשיבות 3 ו-4), בזו אחר זה, בקשות לבית המשפט המחוזי להעברת המבקש מתפקידו, וזאת בשל אובדן האימון בו. דיון בבקשות אלה נקבע ליום 19.1.12. אולם בשל בקשות לדחיית הדיון, לא קוים בפועל הדיון בבקשות להעברת המבקש מתפקידו, וזאת עד למועד הגשת הדו"ח של רואה החשבון. משהוגש הדו"ח של רואה החשבון ביום 21.2.12, ממנו עלה כי קיימים אי סדרים חשבונאים בניהול הכינוס על-ידי המבקש, כפי שיפורט להלן, התייחסו הצדדים, הן בכתב והן בעל-פה, למסקנותיו. בעקבות הדו"ח קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 19.9.12 כי התנהלותו החשבונאית של המבקש הייתה בעייתית עד מאוד וגרמה נזקים של מאות אלפי שקלים לקופת הכינוס. בפרט אמורים הדברים בעיכוב סכומי כסף בקופת הכינוס מבלי להעבירם לבנק במשך חודשים ארוכים; אי גביית מס ערך מוסף בגין ביטול עסקה למכירת דירה; חריגות ואי התאמות בשכר הטרחה שנטל המבקש; העברת תשלום הוצאות המשפט בהליך משפטי מקופת הכינוס בניגוד להחלטת בית המשפט; ומתן פטור לחייב מן החובה לשלם. לאור האמור, הורה בית המשפט המחוזי על העברת המבקש מתפקידו. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה.

2.        עוד בטרם הגשת הערעור, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, בה נטען כי לא קוים דיון בפני הצדדים בבקשת המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) להעביר את המבקש מתפקידו. בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו מיום 12.12.12 את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בקבעו כי בנסיבות העניין, כאשר הן הנושים המרכזיים, דהיינו המשיבים, והן בית המשפט עצמו, איבדו כל אימון במבקש, וכאשר בין המשיבים לבין המבקש שוררים יחסי עוינות של ממש, אין צורך לקיים דיון בנדון. בנוסף, נקבע כי העברת המבקש מתפקידו הינה מהלך הפיך שהנזק העלול להיגרם ממנו, אם בכלל, "בטל בשישים" ביחס לנזק להליכי הכינוס כתוצאה מהשארת המבקש בתפקידו.

3.        בגדרי הערעור שהגיש המבקש נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת שנעתר לבקשות המשיבים להעביר את המבקש מתפקידו בלי לקיים דיון בבקשות אלה. לטענת המבקש, העברתו מן התפקיד מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים, בניגוד להחלטתו המפורשת של בית המשפט המחוזי לקיים דיון בבקשות המשיבים להעביר את המבקש מתפקידו, דיון שכאמור לא קוים בפועל, פוגעת בזכויותיו הבסיסיות. בהקשר זה מטעים המבקש כי אין בדיון שקוים בנוגע לדו"ח של רואה החשבון כדי לייתר את הדיון בבקשה להעביר את המבקש מתפקידו, שכן רוב הדו"ח אינו מתייחס להתנהלות המבקש אלא דווקא להתנהלות הנושים, וכן מכיוון שטענות המשיבים בבקשותיהם להעברת המבקש מתפקידו אינן חופפות לממצאי הדו"ח האמור. בנוסף, נטען כי חלק גדול ממסקנות הדו"ח המתייחסות למחדליו של המבקש הופרכו במהלך הדיון.

טענות הצדדים 

4.        בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, שכן דבר העברת המבקש מתפקידו אשר פורסם ברבים פגע וממשיך לפגוע ביכולת המבקש להתפרנס וכן עלול לפגוע בקופת הכינוס, בהתחשב בעובדה שמדובר בהחלפת המבקש לאחר 12 שנות פעילות אינטנסיבית ומוצלחת בתפקיד. באשר לסיכויי הערעור נטען כי ביכולתו של המבקש להפריך את טענות המשיבים, והדבר נמנע ממנו בערכאה דלמטה אך בשל אי קיום הדיון.

5.        המשיב 2 מתנגד לבקשת המבקש בטענה שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, שכן הנזק התדמיתי שכבר נגרם למבקש לא יבוא על תיקונו כתוצאה ממתן החלטה על עיכוב ביצוע. כמו כן שולל המשיב 2 את טענת המבקש לפגיעה אפשרית בקופת הכינוס כתוצאה מאי עיכוב ביצוע, בטענו כי אין למבקש בשלב זה כל יתרון על פני כונס נכסים אחר. עוד נטען כי קיום דיון בבקשה, לרבות חקירת הצדדים, אינו יכול להשפיע על החלטת בית המשפט בנוגע להעברת הכונס מתפקידו, שכן ביסוד החלטה זו מונח משבר אימון בין בית המשפט והנושים המובטחים לבין המבקש. לאור האמור סבור המשיב 2 כי סיכויי הערעור קלושים.

6.        המשיבה 1 מתנגדת אף היא לבקשת המבקש. לטענתה, אין בטענת המבקש לעובדה שלא קוים דיון בקשר להעברתו מתפקידו כדי להעיד על סיכויי ערעור גבוהים, שכן כל שנמנע מהמבקש היא האפשרות לחקור את מגישי התצהירים שצורפו לבקשות המשיבים בעניין העברת המבקש מתפקידו. עוד נטען כי בפועל קוים דיון בהעברת המבקש מתפקידו במסגרת הדיון במסקנות הדו"ח של רואה החשבון. באשר למאזן הנוחות מצטרפת המשיבה 1 לטענת המשיב 2 בטענה כי הנזק לשמו הטוב של המבקש כבר נגרם ולא יתוקן באמצעות מתן סעד של עיכוב ביצוע. לעומת זאת, נטען כי הותרת המבקש בתפקידו, תגרום נזק כבד לקופת הכינוס, שכן מאז הגשת הבקשות להעברת המבקש מתפקידו לא נעשות בתיק הכינוס פעולות כלשהן. כמו כן טוענת המשיבה 1 כי אם יתקבל הערעור לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו.

7.        המשיב 5 הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מושא הדיון אשר הדיון בה תלוי ועומד (רע"א 7748/12 שולדר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ). בתגובה לבקשה הנדונה הביע המשיב 5 את הסכמתו לבקשה. לטענתו, הותרת המבקש בתפקידו תשרת את האינטרסים של קופת הכינוס, שכן ניסיונו וכישוריו של המבקש נדרשים לשם השלמת הליכי הכינוס. עוד מצוין בתגובת המשיב 5 כי הבקשות שהגישו המשיבים הן חסרות תום לב ונועדו לקדם את ענייניהם הפסולים תוך פגיעה באינטרס של קופת הכינוס. אף המשיב 6 הסכים לעיכוב ביצוע. המשיב 7, הוא כונס הנכסים הרשמי, ביקש לפוטרו מן הצורך להגיש תגובה לבקשה.

8.        לאחר הגשת תגובות המשיבים נעתרתי לבקשת המבקש להגיש תשובה לתגובות אלה. בתשובתו חוזר המבקש על טענותיו תוך שהוא מטעים כי דו"ח רואה החשבון שבעקבותיו הוחלט להעבירו מתפקידו מתייחס בעיקר להתנהלותם של המשיבים. לעומת זאת, באשר ל"הארות" העולות מן הדו"ח ביחס למבקש נטען כי רואה החשבון הועמד על טעויותיו והכיר בהן. לטענת המבקש, רצונם של המשיבים לגרום להעברתו מתפקידו נובע מן החשש כי היכרותו עם תיק הכינוס יאפשר לו לטפל במחדלים העולים מן הדו"ח כנדרש. לחיזוק טענה זו, טוען המבקש כי הוא ממשיך כיום לנהל עבור המשיב 2 תיקי כינוס רבים בערכאות שונות, עובדה המשמיטה את הקרקע תחת טענת חוסר האימון כלפי המשיב מצד הנושים.

דיון והכרעה

9.        עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע המוגשת בתקופת הערעור יש לבחון את סיכויי הערעור להתקבל ואת שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתה נבחן אם ביצועה המיידי של ההחלטה צפוי להסב למבקש לעכב את ביצועה נזק כבד יותר, מהנזק שעלול להיגרם לצד שכנגד כתוצאה מעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור (ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, פס' 11 להחלטה (לא פורסם, 21.5.06)). במקרה דנן מסכימה אני עם טענות המשיבים, לפיהן הפגיעה בשמו הטוב של המבקש נגרמה, אם נגרמה ואיני קובעת מסמרות בעניין, זה מכבר כתוצאה מעצם מתן ההחלטה של בית המשפט המחוזי המורה להעבירו מתפקידו וכתוצאה מהחשיפה התקשורתית שבאה בעקבות ההחלטה. פגיעה זו תוכל לבוא על תיקונה רק בהכרעה בערעור שהגיש המבקש, ככל שהערעור יתקבל. לעומת זאת, עיכוב ביצועה של ההחלטה האמורה לא יהיה בו משום שיקום למוניטין של המבקש, במידה והוא אכן נפגע.

10.      בניגוד לכך, נראה כי יש ממש בטענת המבקש, לפיה ביצוע ההחלטה מושא הבקשה תגרום פגיעה ביכולתו להתפרנס במובן שיימנע מהמבקש לקבל שכר עבור מילוי התפקיד הנוכחי. פגיעה זו יש לאזן מול הפגיעה הנגרמת להליך הכינוס, ובפרט לאינטרסים של המשיבים, כתוצאה מעיכוב ביצוע ההחלטה. בהקשר זה מקובל עליי כי חוסר האימון השורר בין המבקש לבין המשיבים ובית המשפט המלווה את הליך הכינוס, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.12.12, מקפיא במידה רבה את השלמת ההליכים וגורם נזק למשיבים ולבעלי עניין נוספים. לא שוכנעתי כי הנזק הנגרם ליכולת המבקש להתפרנס כתוצאה מהעברתו מתפקידו ככונס נכסים, עולה על הנזקים העלולים להיגרם למשיבים ולהליך הכינוס בכללותו כתוצאה מעיכוב הביצוע. משכך, אני קובעת כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

11.      יוער כי נוכח מסקנות הדו"ח של רואה החשבון הבודק שמונה על-ידי בית המשפט, ולאור העובדה שהמבקש נמנע מלבצע את הוראות בית המשפט קמא באשר להגשת הדוחות הכספיים, נראה כי חוסר האימון כלפי המבקש מצד בית המשפט והמשיבים אינו משולל יסוד. בהקשר זה יודגש כי הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אינה אכסניה מתאימה לבירור טענות המבקש באשר לטעויות שנפלו בדו"ח רואה החשבון. הוא הדין לגבי בירור מקור המוטיבציה של המשיבים לגרום להעברת המבקש מתפקידו. טענות אלה צריכות להתברר לעומק במסגרת של הליך הערעור.

12.      באשר לסיכויי הערעור, לכאורה הערעור נסב סביב פגם דיוני, שמבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינו מעיד כשלעצמו על סיכויי ערעור גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע ההחלטה. יחד עם זאת, באיזון הכולל רואה אני להורות, לצד דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, למזכירות בית משפט זה לקבוע את הדיון בערעור בסמוך ליום 1.5.13. זאת, על מנת לצמצם את אורך זמן הפגיעה בפרנסת המבקש.

           הבקשה, איפוא, נדחית. כאמור, הדיון ייקבע בסמוך ליום 1.5.13. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 

           ניתנה היום, ‏י' בשבט התשע"ג (‏21.1.2013).