השופט נ' סולברג:
 
1.        ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי) בת"א 22261-01-11, מיום 12.6.2013, לפיו נדחתה תביעת המערערת לקבלת שכרהּ בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.
 
2.        עיקרי העובדות ופסק דינו של בית המשפט המחוזי יובאו להלן בתמצית, כפי הצורך לאור התוצאה שאליה הגענו. המערערת, א.ר.א.ב בונוס בע"מ (להלן: בונוס), עוסקת במתן שירותים כלכליים לרשויות מקומיות ולגופים שונים. בין בונוס לבין עיריית חדרה (להלן: העירייה) נכרת הסכם בשנת 1999, תוקפו הוארך מעת לעת, ולפיו בונוס תבדוק את תשלומי העירייה לרשות המים ולחברת "מקורות", ותטפל באופן בלעדי בהשבת תשלומי היתר או בהקטנת הדרישות לתשלום לתקופה שבין שנת 1992 ועד לשנת 1998. הוסכם כי שכרה של בונוס יחושב על בסיס של הצלחה, כאחוז מהכספים שיתקבלו, או יֵחסכו, לעירייה "עקב טיפולה במישרין או בעקיפין של בונוס", כאשר הנטל להוכיח כי החזר התשלום נבע מטיפולה של בונוס מוטל על כתפיה של בונוס (סעיף 4 להסכם).
 
3.        בונוס פעלה בשמה של העירייה להפחתת התשלומים לרשות המים, וטיפלה בהגשת דרישות החזר וקיזוז בגין התקופה הרלבנטית. הטיפול כלל עריכת תחשיבי עלויות שהומצאו לרשות המים, תכתובות ופגישות שונות בין אנשי בונוס לבין נציגי רשות המים.
 
4.        טיפולה של בונוס הניב שתי תוצאות ברורות, עבורן קיבלה בונוס את שכרהּ, בקשר להשבת וביטול דרישות חוב לשנים 1992 ו-1998, בסך כולל של כ-1 מיליון ₪. אציין כי בשנת 2001 ובשנת 2002 הטילה רשות המים עיקולים על כספים המגיעים לעירייה. העיקול הראשון משנת 2001 בוטל סמוך למועד הטלתו; לגבי העיקול הנוסף משנת 2002 נוהלה התכתבות בין משרד עורכי הדין, שאת שירותיו שכרה בונוס, לבין פרקליטות המדינה, ועולה על פני הדברים שגם הוא בוטל בסופו של דבר. בשנת 2006 הציעה בונוס לעירייה כי זו תציע לרשות המים מתווה פשרה לפיו חוב העירייה בגין התקופה הרלבנטית, שעמד אז על סך של כ-11 מיליון ₪, יבוטל כנגד ויתור העירייה על דרישתה להשבת תשלומי היתר בסך של כ-14 מיליון ₪ עבור התקופה האמורה. הצעה זו נדחתה על-ידי העירייה.
 
5.        טיפולה של בונוס הלך ונמשך עד לחודש נובמבר 2009 – שאז נמחק מלוא החוב הרלבנטי לענייננו של העירייה לרשות המים, בסך של כ-13 מיליון ₪, במסגרת מבצע גביה שערכה רשות המים (להלן: המבצע). המבצע כּוּון אל כל צרכני רשות המים, ובמסגרתו הוצעה מחיקת כל החובות שעד סוף שנת 1999 לצרכן שישלם את כל חובותיו משנת 2000 ואילך. הסכסוך שלפנינו נוגע למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים באשר לשאלה האם לבונוס מגיע שכרהּ, עמלה הנגזרת מסכום החוב שנמחק במסגרת המבצע.
 
6.        בפסק דין מיום 12.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי את תביעתה של בונוס לקבלת הכספים. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתאם להסכם בין הצדדים, הנטל להוכיח "קשר סיבתי ברור" בין טיפולה של בונוס לבין קבלת הכספים מוטל על בונוס, וכי עליה להראות כי היא שימשה כ"גורם היעיל" בעניין (בהקבלה לדרישה הקיימת לעניין דמי תיווך של מתווך במקרקעין). נקבע כי "הראיות מובילות למסקנה ברורה, לפיה ביטול החוב לא נעשה בעקבות הטיפול של [בונוס], אלא בעקבות המבצע ובמסגרתו בלבד" (פסקה 18 לפסק הדין). צויין בפסק הדין כי המבצע הוצע לרשויות מקומיות רבות נוספות, כך שהמבצע לא נגע לחוב ספציפי זה או אחר (ובפרט לחובה של עיריית חדרה ולטענותיה בגינו). זאת ועוד, אף נקבע כי רשות המים מעולם לא קיבלה את טענות בונוס ותחשיביה לעניין ביטול החוב, כך שמובן כי אין לקבל את טענתה של בונוס כי היא זו אשר הביאה לביטול החוב. בונוס לא הציגה מצדה כל ראיה של ממש המלמדת אחרת. בנוסף, נדחתה טענת בונוס לפיה רשות המים ממילא לא הייתה יכולה לפעול לגביית החוב בשל התיישנותו, וזאת ללא קשר למבצע. בית המשפט המחוזי ציין כי טענת בונוס בעניין התיישנות החוב תמוהה בעיניו, בעיקר משום שבמשך כל התקופה, עד לביטול החוב בשנת 2009, התנהלו "דיונים שכללו מפגשים, התכתבויות, הסכם דיוני להכרעה בעמדות הצדדים (שאמנם לא קוים) ועוד, וכל אלה בודאי אינם מתיישבים עם טענת ההתיישנות" (פסקה 28 לפסק הדין). כמו כן, נדחתה טענת בונוס כי היא זו שגרמה לביטול עיקולים שהטילה רשות המים על כספי העירייה בקשר לחובות הנדונים בשנים 2001-2002; וכי אלמלא ביטולם של העיקולים חוב העירייה היה משולם שנים רבות קודם למבצע – כך שהצטרפותה של העירייה למבצע התאפשרה אך ורק בגלל טיפולה של בונוס. ראשית, נקבע כי "ביטול העיקולים גרם לכך שהחוב לא נגבה באותה עת, אך ביטול העיקולים לא גרם לביטול החוב עצמו. ביטול החוב עצמו לא נגרם כאמור עקב טיפולה של [בונוס], ולכן היא אינה זכאית לעמלה" (פסקה 33 לפסק הדין). שנית, נקבע כי לא הוכח שבונוס הייתה קשורה לביטול העיקולים. מסקנת בית המשפט הייתה כי על אף פועלה הרב של בונוס לביטול החוב, "עבודתה ומאמציה לא הובילו לביטול החוב העיקרי… ביטול החוב נגרם בשל מבצע רשות המים… ולפיכך [בונוס] איננה זכאית לכל תשלום" (פסקה 34 לפסק הדין).
 
7.        בערעור על פסק הדין, העלתה בונוס שלל טענות בקשר לקביעות שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם לאור התוצאה אליה הגענו, לפיה התיק יוחזר בשלב זה לבית המשפט המחוזי לצורך מתן פסק דין משלים, אין זה המקום לדון ולהכריע בהן בשלב הנוכחי. אמרנו את אשר אמרנו בהקשר זה במהלך הדיון בעל-פה בערעור. פסק הדין של בית המשפט המחוזי הריהו מפורט ומנומק, אך דומה כי אחת מטענותיה של בונוס לא זכתה להתייחסות מלאה בפסק הדין: האם טיפולה של בונוס מול רשות המים הוא שהוביל, גם אם בעקיפין, לכך שהרשות לא גבתה את חובותיה של העירייה עד לשנת 2009, שאז נמחקו החובות הרלבנטיים במסגרת המבצע? לשאלה זו לא ניתן מענה בפסק הדין, ממילא לא נבחנה משמעות הדבר בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים. כך, למשל, הציג בית המשפט המחוזי את טענות הצדדים בשאלה העיקרית, באשר לגורם לביטול החוב, באופן הבא: "[בונוס] טוענת, כי ביטול החוב לא נעשה בעקבות המבצע, אלא בעקבות טיפולה. [העירייה] טוענת, כי ביטול החוב נעשה בעקבות המבצע בלבד, ללא קשר לטיפולה של [בונוס]" (פסקה 18 לפסק הדין). כזכור, בית המשפט הכריע כי ביטול החוב נעשה בעקבות המבצע. אולם, קיימת אפשרות נוספת, והיא שביטול החוב נעשה בעקבות המבצע (וניתן אף לומר שהמבצע הוא הגורם הדומיננטי לביטול החוב), כאשר פעולותיה של בונוס במגעיה עם רשות המים הן אשר גרמו (באמצעות דחיית גביית החוב) לכך שהעירייה תיכלל במסגרת המבצע שנים רבות לאחר יצירת החוב. לשון אחר: מדובר באפשרות שביטול החוב נגרם בין היתר בעקבות טיפולה של בונוס (גם אם לא באופן בלעדי), וזאת אף אם בסופו של דבר המבצע הוא שהביא בפועל למחיקת החוב. מבלי לטעת מסמרות בסוגיה ולהשלכות האפשריות על ההכרעה בתיק, אנו סבורים כי שאלות אלה ראויות שיידונו ויוכרעו בבית המשפט המחוזי.
 
8.        אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שייתן פסק דין משלים לעניין השאלות הממוקדות הבאות, ולגביהן בלבד: האם טיפולה של בונוס הוא שגרם, במישרין או בעקיפין, לדחיית גביית החוב הרלבנטי של העירייה לרשות המים עד למועד שבו נכללה במבצע ונמחק חובה, ואם כן – מהי משמעות הדבר בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים.
 
           נדגיש שוב, כי אין בהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי כדי לרמוז או להביע כל עמדה מצדנו ביחס לשאלות הנ"ל.
 
           ניתן היום, ‏ד' בניסן התשע"ה (‏24.3.2015).