לפניי בקשה להפחתת סכום העירבון שנקבע בערעור שבכותרת (50,000 ₪). הערעור עצמו נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לדחות את בקשתו של המערער לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות.
 
           לאחר עיון בבקשה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
 
           בבית המשפט קמא חויב המערער בהוצאותיהן של שבע מתוך שמונה המשיבות, בסך של 15,000 ₪ לכל אחת מהן (סך הכול 105,000 ₪). נתון זה מלמד כי שיעור העירבון שנקבע בהליך הערעור – 50,000 ₪ – אינו מופרז אלא מצוי במתחם הסבירות. לפיכך ברור כי אם חפץ המערער בפטור חלקי מהפקדת עירבון – והרי זו המשמעות של הפחתת סכום העירבון ל- 15,000 ₪, כמבוקש – הרי שעליו להוכיח כדבעי, בראש ובראשונה, כי הסך של 50,000 ₪ מצוי מחוץ לתחום השגתו. בנטל זה לא עמד המערער אף כי הוא טוען לחסרון-כיס.
 
           ראשית, המערער טוען כי שכרו עומד על סך של 8,500 ₪ נטו, אך אינו מציין במה עיסוקו ואינו מתייחס להכנסותיה של רעייתו, ככל שיש לה הכנסות. יצוין, כי להוכחת שכרו צירף המערער תלוש משכורת אחד בלבד, מחודש מאי (הבקשה הוגשה בחודש ספטמבר). שנית, המערער אינו מפרט כלל וכלל את הוצאותיו ואת הוצאות משפחתו, וממילא אינו מציג מסמכים בעניין זה, כגון חשבונות שוטפים, כנדרש. שלישית, המערער אינו מציין דבר לגבי בנו הבגיר (עיסוקו, מצבו הכלכלי וכד'), וכן אינו מספק פרטים לגבי קרובת המשפחה שלפי הנטען משכירה למשפחתו של המערער בית ללא תמורה. יודגש, כי לא הובאה כל אסמכתא התומכת בטענה אחרונה-זו של המערער, וכי אין כל תשתית לקבוע שהמערער אינו יכול להסתייע בקרובי המשפחה הנזכרים לעיל, או בקרובים ובידידים אחרים, או אף במוסד בנקאי, כדי לגייס את סכום העירבון (ראו גם בש"א 6411/11 שני נ' עו"ד חבר, נאמן לנכסי החייב (3.10.2011); בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (17.12.2009)). רביעית, למערער שני חשבונות בנק. המערער אמנם ציין את היתרות בחשבונות וצירף דפים מסוימים לעניין זה (עדכניים לחודש יולי), אך לא הציג תיעוד מלא וברור לגבי הפקדות ומשיכות לאורך תקופה של מספר חודשים, כמקובל וכנדרש. חמישית, המערער אינו מסביר כיצד הוא מממן את ייצוגו המשפטי. שישית, המערער מציין כי בימים אלה הוא משלים את גיוס סכום ההוצאות שהושת עליו בבית המשפט קמא. אלא שהמערער אינו מסביר מניין גייס את הסכום, וממילא אין באפשרותי לקבוע כי אינו יכול לממן באותה דרך את העירבון בשלב הערעור.
 
           סיכומם של דברים: המערער ביקש להפחית את העירבון לסך של 15,000 ₪. דא עקא, שסכום זה שקול לסכום ההוצאות שהוטל על המערער בבית המשפט קמא לטובת כל אחת מן המשיבות 7-1, ובוודאי אינו יכול להוות בטוחה סבירה בשלב הערעור המופנה נגד שמונה משיבות. סכום העירבון שנקבע – 50,000 ₪ – סביר בנסיבות העניין, בשים לב גם למהות ההליך. המערער לא הניח תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית לגבי יכולתו הכלכלית, וודאי לא הוכיח כי סכום של 15,000 ₪ ממצה את יכולתו. לכן, דין הבקשה להידחות.
 
           עם זאת, אני מאפשר למערער להפקיד את העירבון בשני תשלומים שווים: האחד עד ליום 21.10.2013, והשני עד ליום 21.11.2013. בהיעדר הפקדה של כל תשלום במועדו, יירשם ההליך לדחייה.
 
           משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות. 
 
           ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשע"ד (29.9.2013).