ע"א 4714/13 מרון דיאב נגד חברת איי דיגיטל סטור בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
 
 
ע"א  4714/13
 
 
לפני:  כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט צ' זילברטל
 
 
המערער:מרון דיאב
 
                                          
 נ  ג  ד
 
                                                                                                    
המשיבה:חברת איי דיגיטל סטור בע"מ
 
                                          
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 2.6.2013 בתיק ת"צ 36710-12-11 שניתן על ידי
כבוד השופט א' קיסרי
 
                                          
בשם המערער:                       עו"ד ריחאן נג'אר
 
 
פסק-דין
 
 
1.        לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.6.2013 (כבוד השופט א' קיסרי, ת"צ 36710-12-11). בפסק-הדין קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המערער, מרון דיאב (להלן – המערער), להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש נגד המשיבה, איי-דיגיטל סטור בע"מ (להלן – המשיבה), אולם דחה את בקשתו לאשר את הסכמת בעלי הדין לפיה המשיבה תשלם למערער סכום של 20,000 ש"ח.
 
2.        ביום 20.12.2011 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה. בקצרה ייאמר, כי עניינה של הבקשה לאישור הוא בטענת המערער, כי המשיבה הטעתה את ציבור צרכניה כשהציגה עצמה כנציגתה הרשמית של חברת "אפל" העולמית, כשלמעשה לטענתו היא לא הייתה כן. סכומה הכולל של התובענה הייצוגית שביקש המערער לאשר הועמד על 110 מיליון ש"ח. ביום 5.4.2012 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה לאישור, ובה הכחישה את טענות המערער והתנגדה לאישור התובענה הייצוגית.
 
3.        ביום 19.5.2013 הגיש המערער בקשה להסתלק מהבקשה לאישור (להלן – בקשת ההסתלקות). הבקשה הוגשה בהסכמת המשיבה. בבקשת ההסתלקות ביקש המערער כי בית המשפט יאשר את ההסכמה שהושגה בינו לבין המשיבה, לפיה המשיבה תשלם למערער סכום של 20,000 ש"ח. ביום 2.6.2013 ניתן פסק-דינו של בית משפט קמא נשוא הערעור שלפנינו. בית המשפט המחוזי אישר למערער להסתלק מהבקשה לאישור, אולם דחה את בקשתו ככל שהיא מתייחסת לקבלת התשלום הנזכר מהמשיבה. זאת, מאחר שהבקשה לאישור בוססה על תשתית רופפת וסיכויה היו קלושים. מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו משיג המערער על דחיית בקשתו לאשר את ביצוע התשלום שהוסכם בינו לבין המשיבה. לטענת המערער, לא היה מקום לדחות את בקשתו זו, נוכח הטרחה שטרח בהגשת הבקשה לאישור והתועלת שהיא הניבה לשיטתו לחברי הקבוצה.
 
4.        ביום 16.7.2013 הגישו בעלי הדין לבית משפט זה הסדר דיוני שהוסכם ביניהם. בהתאם להסדר הדיוני, "על-מנת לחסוך זמן ומשאבים רבים לצדדים ולבית המשפט הנכבד… ובשים לב לסכום הנמוך (באופן יחסי) שהסכימו הצדדים לשלם למערער כהחזר הוצאות בבית המשפט קמא", הוסכם על בעלי הדין כי המשיבה תוותר על הפקדת הערבון על-ידי המערער, וכי ההכרעה בערעור תעשה על יסוד החומר המצוי בתיק בית המשפט, בלא הגשת סיכומים בכתב ובלא השלמת טיעון בעל-פה. משכך, ובהתאם להסדר הדיוני האמור, ניתנת הכרעתנו זו על בסיס החומר המצוי בתיק בית המשפט, שהוא, בעיקרו, כתב הערעור (השוו, ע"א 7615/11 גלבוע נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, פיסקה 4 (16.12.2012) (להלן – עניין גלבוע)). 
 
5.        סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות) מורה, כי הסתלקות מהליך ייצוגי, וקבלת טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקות, לא תעשה אלא באישור בית המשפט. לעניין פסיקת גמול למבקש להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, קובע סעיף 22(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, כי מקום שבו "לא אושרה התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה", בית המשפט רשאי לפסוק גמול לטובת המבקש "במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו". לעניין זה נפסק, כי "אף שהחוק מותיר פתח לפסוק גמול לתובע גם אם לא זכה בתובענה, בהתקיים הצדקה מיוחדת לכך, אין מקום לפסוק גמול לתובע מייצג או שכר טרחה לבא כוחו כאשר התביעה שהוגשה אינה ראויה, וכאשר אין לקבוצה או לציבור ענין לעודדה" (עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים, פיסקה 20 (27.12.2010); וראו גם, ע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו(2) 247, 259 (2001)). בהקשר זה הובעה הדעה בספרות המשפטית, כי אין מקום לפסוק גמול למבקש להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית (או שכר טרחה לבא-כוחו), כשמדובר בהליך שסיכוייו היו קלושים (ראו, אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 89-87 (תשע"א) (להלן – קלמנט)); כן ראו, ע"א 1384/11 ז'טלני נ' בנק הפועלים בע"מ (‏30.1.2013) (להלן – עניין ז'טלני)). זאת, על מנת שלא לתמרץ את הגשתן של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות מסוג זה.
 
6.        אומנם, לא אחת מוגשת הבקשה להסתלק מההליך הייצוגי, כשהיא כוללת בקשה לפסיקת גמול לטובת המבקש או שכר טרחה לטובת בא-כוחו, בהסכמת הנתבע בהליך. מקור הסכמתו של הנתבע לתשלום זה הוא בדרך כלל רצונו לחסוך את הוצאות המשפט הגבוהות יותר הכרוכות בניהול ההליך (ראו, קלמנט, בעמ' 89). אולם, על אף הסכמה זו בין בעלי הדין, ברי כי פסיקת הגמול ושכר הטרחה, אם בכלל, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, כקבוע בחוק תובענות ייצוגיות (ראו, ע"א 2046/10 שמש נ' רייכרט, פיסקה 3 (23.5.2012); ע"א 919/12 בן הרוש נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (14.11.2012); עניין גלבוע). ואכן, בית המשפט רשאי שלא לאשר את הסכמת בעלי הדין בדבר תשלום הגמול או שכר הטרחה, שעה שעל הפרק עומד אינטרס ציבורי, הוא הרצון שלא לעודד את הגשתן של בקשות סרק לאישור תובענות ייצוגיות (ראו, למשל, עניין ז'טלני). הגשת בקשת סרק לאישור תובענה ייצוגית שסיכוייה קלושים, מובילה לבזבוז משאבים שיפוטיים יקרי ערך, גורמת למעמסה מיותרת על נתבעים ואף אינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים של חברי הקבוצה שאותה מבוקש לייצג (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ, פיסקה 8 (15.4.2007); ולעניין שיקול דעתו של בית המשפט בדחותו הסכמה אליה הגיעו בעלי הדין, בשל מניעת פגיעה באינטרסים ציבוריים, ראו, אשר גרוניס וטל סלע "בתי המשפט והסדרים דיוניים" ספר שלמה לוין 59, 81 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאיל קרייני עורכים, התשע"ג)).
 
7.        עוד יש ליתן את הדעת לכך שמצויים אנו בערכאת הערעור. כפי שנפסק, הכלל לפיו מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהוצאות שנפסקו בערכאה קמא היא מצומצמת, חל גם באשר לפסיקת גמול ושכר טירחה בהליכים של תובענות ייצוגיות (ראו, למשל, עע"ם 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פיסקה 37 (‏25.12.2012), והאסמכתאות שם). וודאי שכך הוא הדבר שעה שמדובר בהסתלקות מהליך ייצוגי, שאינה מקימה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה וככלל אינה אמורה להשפיע על זכויותיהם של צדדים שלישיים (במובחן מהסדר פשרה ייצוגי). נעיר, שניתן לטעון כי ראוי שמיתחם ההתערבות בפסיקה של גמול ושכר טרחה יהא רחב, ולוּ במעט, מן הרגיל כאשר מדובר בהליכים של תובענה ייצוגית.
 
8.        מהכלל אל הפרט. בית משפט קמא סבר כי מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שסיכוייה קלושים, ומשכך, קבע כי אין מקום לפסוק לטובת המערער גמול כלשהו (או שכר טרחה לטובת בא-כוחו). בנסיבות העניין, איננו סבורים כי יש מקום להתערב בקביעה זו. כמו כן, לא שוכנענו בטענת המערער כי הגשת הבקשה לאישור הובילה לשינוי בהתנהלות המשיבה, שכן מעיון בנימוקי כתב הערעור עולה, כי שינוי זה נעשה בטרם הוגשה הבקשה לאישור. לבסוף, מדובר בהסתלקות מהליך ייצוגי, שאינה מקימה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה ואינה משפיעה על זכויותיהם. משכך, אין מקום לחרוג מהכלל הרגיל, לפיו מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין זה היא מצומצמת.
 
9.        אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות בערעור.
 
 
           ניתן היום, כ"ה בתשרי התשע"ד (29.9.2013).
 
 
 
 
ה נ ש י א     ש ו פ ט     ש ו פ ט