בשם המבקש:                        עו"ד אורי עמרני
בשם המשיבים:                     עו"ד רון טורקלטאוב 

           זוהי בקשה שנייה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 11.4.2012 (להלן: ההחלטה הראשונה), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לסעד זמני בערעור, שלפיו יימנעו המשיבים מביצוע דיספוזיציה במקרקעין המצויים בלוד (להלן: המקרקעין) ושהמבקש טוען לזכויות בהם, עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו מיום 6.2.2012 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"א 2027/06.

           הרקע לבקשות פורט בהחלטה הראשונה:

"בשנת 2004 החלו מגעים בין המבקש לבין חברת אקורד הנדסה בע"מ (להלן: אקורד, כיום בפירוק) בנוגע לרכישת זכויות במקרקעין שבבעלותה. המבקש חתם על הסכם לרכישת הזכויות במקרקעין, ולטענתו, גם שילם את התמורה עבורן, אך בטרם נחתם ההסכם על-ידי מנהל אקורד, נכנסה חברה זו להליכי פירוק. במסגרת הליכי הפירוק הגיש המפרק לבית המשפט של הפירוק בקשה לסעד הצהרתי לפיו אקורד היא בעלת הזכויות במקרקעין. מנקודה זו החלה השתלשלות עניינים, השנויה במחלוקת בין הצדדים, שהסתיימה בחתימה על הסדר פשרה בין המבקש, באמצעות המשיב 2 (להלן: עו"ד טורקלטאוב), לבין המפרק, לפיו המקרקעין יימכרו בהליכי מכרז פומבי, והתמורה תתחלק בין המבקש לבין אקורד (באמצעות המפרק), באופן שהמבקש יקבל 45% מן התמורה שתתקבל. הליך מכירת הזכויות במקרקעין למשיבה 1, אשר זכתה במכרז (להלן: הזוכה), אושר בפסיקתא של בית המשפט המחוזי בתל-אביב".

           לאחר שתביעת המבקש לביטול הפסיקתא נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר גם הסיר את צו המניעה מפני ביצוע דיספוזיציות בנכס, שניתן בראשית ההליך, הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור ובצידו בקשה לסעד זמני. הבקשה נדחתה, כאמור, בהחלטה הראשונה, בין היתר, מאחר שנקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, אשר לא הוכיח זיקת מגורים או זיקה מיוחדת אחרת למקרקעין או שיקשה עליו להיפרע מן המשיבים במידה ויזכה בערעור. ביום 7.5.2012 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה בטענה, כי אין מדובר בנכס כספי בלבד עבורו אלא המדובר בנכסו היחיד בו השקיע את מיטב כספו. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 8.5.2012.

           עתה שוב מבקש המבקש כי אעיין מחדש בהחלטה הראשונה. לטענתו, מאז מתן ההחלטה הראשונה חל שינוי נסיבות המצדיק לשקלה מחדש. בין היתר, טוען המבקש כי התברר לו שהמקרקעין נמכרו לצד ג' (בתיר – חברה לבניין בע"מ, להלן: בתיר) בעת שצו המניעה שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי היה עדיין תלוי ועומד (יצוין, כי בתיר לא צורפה כמשיבה לבקשה או לערעור) וכי בתיר החלה בעבודת בנייה במקרקעין. עוד נטען, כי חלוף הזמן מעת מתן ההחלטה הראשונה, ובהתחשב בכך שהדיון בערעור נדחה, מצדיק אף הוא את העיון המחודש בהחלטה הראשונה.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות מאחר שאין היא מצביעה על נסיבות משמעותיות חדשות שלא עמדו בפני בית משפט זה עת ניתנו ההחלטות הקודמות בבקשות המבקש.

           לאחר העיון סבורני כי דין הבקשה להידחות מאחר שאין היא מצביעה על נסיבות או עובדות חדשות אשר יש בהן לשנות את נקודת האיזון שנקבעה בהחלטה הראשונה (ראו: ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב, פסקה 11 (10.7.2008)). מעיון בתגובת המשיבים לבקשה דנא ולבקשה לסעד הזמני עולה, כי עסקת מכר המקרקעין לבתיר – בעת שההליך בפני בית משפט קמא היה תלוי ועומד – היתה ידועה כבר בעת שהוגשה הבקשה הראשונה לסעד זמני. המשיבים אף הסבירו בתגובתם כי עסקת המכר הותנתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהסרת צו המניעה.

           "הנסיבות החדשות" הנוספות להן טוען המבקש אף הן אינן מצדיקות עיון מחדש בהחלטה הראשונה. משנדחתה בקשת המבקשים לסעד זמני בערעור ומשהושלמו הליכי המכירה לבתיר, אין כל מניעה שבתיר תחל בעבודות במקרקעין, ואין לראות בכך נסיבה חדש כלל ועיקר. זאת ועוד, אין להעלות את טענותיו של המבקש כלפי "כשרות" העסקה עם בתיר וכלפי המחיר הנמוך בו נמכרו המקרקעין, במסגרת אכסניה זו של בקשה לעיון חוזר בסעד זמני בערעור. ככל שלמבקש יש טענות כלפי מכירת המקרקעין לבתיר עליו לפנות לבירור טענותיו בהליכים ובערכאות המתאימות.

           לבסוף, דחיית מועד הדיון בערעור אינה מצדיקה עיון מחדש בהחלטה הראשונה, שהרי אין בחלוף הזמן כדי לשנות את האיזון שנקבע בהחלטה הראשונה, שלפיו העובדה שהמבקש לא הצביע על זיקה מיוחדת למקרקעין ושלא עלה בידיו להוכיח שיקשה עליו להיפרע מן המשיבים במידה ויזכה בערעור – מטים את מאזן הנוחות לטובת המשיבים.

           הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏י"ז בחשון התשע"ד (‏21.10.2013).