מתי תינתן רשות להתגונן לנתבע כנגד תביעה שטרית שהוגשה על ידי האוחז בשטר?

הדין וההלכה הפסוקה בישראל קובעים עקרונות ברורים בנוגע למתן רשות להתגונן לנתבע המבקש להתנגד לביצוע שטר (כגון שיק או שטר חוב) שהוגש על ידי האוחז בשטר. השאלה המרכזית בשלב זה היא האם הנתבע הראה הגנה לכאורה.

העיקרון המנחה: הגנה אפשרית ולו בדוחק

על פי הפסיקה (כפי שצוין בפסיקות כגון ע"א 518/87 פטלז'אן וע"א 10189/07 ששון), נטל ההוכחה הנדרש מן הנתבע בבקשת רשות להתגונן הוא קל. די לו למבקש אם יראה כי:

1. בפיו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק.

2. אין בודקים בשלב זה את סיכויי ההצלחה של ההגנה או את טיב הראיות שיש לנתבע.

כלומר, גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו נגד השטר מועטים, זכאי ליומו בבית המשפט ולקבלת רשות להתגונן.

הדרישה מהנתבע בתביעה שטרית

הנתבע בתביעה שטרית נדרש לעשות את הדברים הבאים כדי לזכות ברשות להתגונן:

1. להגיש התנגדות לביצוע שטר בצירוף תצהיר מפורט התומך בטענות ההגנה שלו.

2. לפרט בתצהיר את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעימו התקשר (הנפרע המקורי או המסחר הישיר).

טענת הגנה זו, כגון כשלון תמורה (מלא או חלקי) או טענת "שטר ביטחון" שהתנאי למימושו לא התקיים, פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר.

היפוך נטל הראיה וזכותו של הנתבע לברור משפטי

כאשר הנתבע מעלה טענת הגנה כאמור, נוצרת מערכת מורכבת של נטל הראיה:

1. הנתבע (המבקש): חובתו היא להראות הגנה לכאורה. בשלב זה, בית המשפט מניח כי הנתבע יוכל להוכיח את האמור בתצהירו.

2. התובע (האוחז): המשיב מוחזק לכאורה כ**"אוחז כשורה"** לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות. עם זאת, אם הנתבע מוכיח טענת הגנה לכאורה הפוגמת בזכות הקניין, עובר הנטל אל התובע האוחז להוכיח כי הוא עומד בתנאי "אוחז כשורה", ובפרט:

   • שניתן בעד השטר "ערך" (תמורה).

   • שהדבר נעשה "בתום לב", וזאת לאחר שגובשה טענת ההגנה (הפגם בזכות הקניין) אצל המסחר שהעביר לו את השטר (ע"א 366/65 תימור).

הכרעה על בסיס תצהיר בלבד:

• אם תצהיר הנתבע מגלה הגנה לכאורה, הנתבע זכאי לקבל רשות להתגונן.

• השאלה אם הגנתו של הנתבע נדחית מפני זכותו העדיפה של "אוחז כשורה" אינה ניתנת להכרעה על יסוד התצהיר בלבד ויש לבררה במסגרת דיון משפטי מלא בדרך הרגילה. כלומר, הנתבע זכאי לברור משפטי כדי שיוכל להוכיח את טענת ההגנה שלו, ורק אם התובע יוכיח שנתן בתום-לב ערך בעד השטר, יזכה בדין על אף הפגם.

לסיכום, הנתבע בתביעה שטרית יזכה ברשות להתגונן אם יציג בתצהירו טענת הגנה אפשרית ולו בדוחק, אשר פוגעת לכאורה בזכות הקניין בשטר. הדבר מבטיח לו ש"יומו בבית המשפט" יינתן לו לברר את טענותיו לעומק, מול חזקת "האוחז כשורה" הנתונה לתובע.