מתי תינתן רשות להתגונן לנתבע כנגד תביעה שטרית שהוגשה על ידי האוחז בשטר?
תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת :
"בית משפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".
ההלכה הפסוקה בעניין מתן רשות להתגונן קובעת, כי די לו למבקש רשות להתגונן, אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו, שכן גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט. אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח המבקש להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ; ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ).
מה מוטל על נתבע בתביעה שטרית לעשות כדי לזכות ברשות להתגונן?
נתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שטרית שהוגשה ע"י האוחז בשטר, די לו שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעימו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקנין בשטר וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר .
(ע"א 218/66 יעקב חביה ואח' נ' לוי גליק, פ"ד כ(4) 63, 67).
היקף הברור הנדרש במסגרת התנגדות לביצוע שטר מוגבל לשאלה האם הראה המבקש הגנה לכאורה בה יכול היה להתגונן בפני תביעתו של הנפרע.
המשיב מוחזק אומנם לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות כאוחז כשורה, אלא שאם יוכיח המבקש את טענת ההגנה שלו, ובשלב זה מניחים כי יוכל להוכיח את האמור בתצהירו, מוטל על המשיב, האוחז, להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב.
הפלוגתאות הללו- הוכחת טענות ההגנה כנגד הוכחת מתן הערך בתום לב, אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהיר ומחייבות דיון בדרך הרגילה:
"היוצא מכאן, שאם גילה תצהיר הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן, ואילו בשאלה אם הגנתו נדחית מפני זכותו העדיפה של אוחז כשורה, יוכל בית המשפט לפסוק רק לאחר בירור המשפט" (המ' 506/59 פסח נאמן נ' ין זלבסקי, פ"ד יד 596, 589. ר' גם בש"א (תל-אביב-יפו) 192652/04 יוזמה א.ג.שמש קבלנות בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ).
"זכותו של אוחז כשורה להיפרע מאדם אשר מעלה טענת פגם כלפי השטרות תלויה איפוא בהבאת ראיות על-ידי האוחז-התובע. והואיל ובשלב הדיון בבקשת הנתבע לקבלת רשות להתגונן לא ניתן להביא ראיות כדי להוכיח את אשר מוטל על התובע להוכיח, פסקנו כבר כמה פעמים בעבר שראיה לכאורה שהובאה להוכחת הפגם בזכות הקנין מזכה את הנתבע ברשות להתגונן.
זכותו של הנתבע במקרה כזה היא, שהמשפט יתברר בדרך הרגילה כדי שהוא יוכל להוכיח את טענת ההגנה שלו, ורק אם יוכיח התובע שנתן בתום-לב ערך בעד השטר יזכה בדין, על-אף הפגם שבזכות הקנין" (ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' חברת מ' אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229, 232.