בקשה להרמת מסך בין חברות
 

בפני בקשה להרמת מסך בין החייבת ובין צד ג' לצורך הטלת עיקולים, על נכסי צד ג'.                                          
                                                            
החייבת בתיק הנל, חברת בן-עד עבודות בע"מ, הוקמה בשנת 1992 ועוסקת בעבודות פתוח עפר והובלות
 
הבסיס לבקשה היא הטענה לפיה בעל המניות של החייבת , מר יהושוע בלאיש, מבצע אצל צד ד' (חברת ערן י.ד. בע"מ) עבודות באמצעות חברה אחרת בבעלותו ששמה "שלומי חדד חקלאות ושירותים ממוכנים בע"מ" כאשר נטען כי תחום העבודה זהה לתחומה של החייבת.
                                                           
לטענת הזוכה החיב העביר פעילות החייבת לצד ג' ולמעשה נותן שירותיו דרך חברה אחרת שהינה בעצם חברה זהה בשם אחר – חברת שלומי חדד חקלאות ושירותים ממוכנים בע"מ (להלן: "חברת שלומי"), וכל זאת על מנת להתמחק מחובותיו בגין שכר עבודה לעובדיו. לכן, יש להרים את  מסך ההתאגדות בין החברה לבין צד ג' לצורך הטלת עיקולים לגבייה בתיק ההוצאה לפועל. 
 
שתי הערות רקע:
 
האחת, מדובר בחוב של החייבת כלפי העובד ואכן יש מקום לחשיבות גבייתו של חוב זה (חוב שכר עבודה), אולם אין הדבר יכול להוות שיקול בשאלת הרמת ה סך.
 
שנית, העיקולים אצל צד ג' נעשו תחילה בתיק על ידי הזוכה בהוצאה לפועל, והליכים אלה בוטלו על ידי לאחר שקבעתי כי אין מקום להרמת מסך בדרך של הטלת עיקולים , ללא החלטה המתירה הליך זה אשר חריג לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת .      
                                                                                                                       
סמכותי לדון בבקשה ז
                                                            
בהקשר זה יש להפנות להלכת רשף קבלנים (ע"א 510/00). באותו ענין  בית המשפט עליון אישר החלטה של ראש ההוצאה לפועל בדבר תפיסת  רכב שאינו רשום על שם החיבת לאור טענות שהעלתה החיבת לפיהן יש לראות את הרכב בבעלות החברה החיבת באופן מהותי, מטעמים של הרמת מסך. בית המשפט מצין כי ניתן לצד ג' הזדמנות לקבל פסק דין הצהרתי בדבר בעלותה של צד ג' ברכב והיה נכון להשהות את ההליכים  לצורך כך.                                                 
                                                            
בענין גל יעד (ברע (תא) 2417/05)קבע כב' השופט אלטוביה כי  יש ללמוד מהלכת רשף קבלנים הנל כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות לאור תכליתה של דוקטרינה זו, גם בשלב של גבית חוב  פסוק במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. באותו ענין נפסק כי ניתן לעשות כן הן ביחס למטלטלין והן ביחס לכספים, לאור הרציונל שבבסיס הדוקטרינה                                      
                                                           
מפסק הדין עולה, ומסכימה אני עם דברים אלה, כי הגבלת היכולת להרים את מסך ההתאגדות בין אשכול חברות באופן שזו לא תעשה במסגרת הליכי ההוצאה פועל, אינה עולה בקנה אחד עם התכלית של ההסדר בדבר הרמת מסך. לאחר הטלת העיקול, ככל שמתקבלת הטענה, יוכלו המשיבים (הם   צדדי ג') לבקש לבטלו בין אם בשל העדר בסיס להרמת המסך ובין אם בהוכחה כי נכסים שבידי צד ג' אינם נכסי החייבות.             
                                                           
בפסיקה נוספת נקבע כי בשלב זה שבו מתבקש ראש ההוצאה לפועל להוסיף צד ג' כחיב לתיק לצורך הטלת העיקולים, ראש ההוצאה לפועל  אינו מכריע הכרעה מלאה וסופית בזכויות של הצדדים במעוקלים,אלא קובע האם הראיות שסיפק הזוכה די בהן, כדי להעביר את הנטל על כתפי צד ג' להוכיח כי הנכסים המעוקלים אינם של החיבת, או  להפך.  בהתאם להחלטה לכאורית זו בסוגית הרמת המסך, יורה ראש ההוצאה לפועל על דחית מימוש העיקולים, ככל שמתקבלת הבקשה על מנת לאפשר לצד ג' לפנות לקבלת סעד הצהרתי מבית המשפט המוסמך  
בדבר הבעלות בנכסים (בדומה למנגנון שאומץ במסגרת ההסדר בסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל). (ר' בר"ע 2683/06, מחוזי תל אביב).   
                                                            
עד כאן המסגרת המשפטית שבמסגרתה ניתנת החלטתי זו.            
                                                           
התשתית הראייתית שהובאה בפני על ידי הזוכה.
                                                           
למעשה עלי לבדוק האם הורמה התשתית הלכאורית הנדרשת להרמת מסך בין חברות. בהקשר זה נפסק  בענין גל יעד כי בנסיבות של זהות מוחלטת בין חברות לכאורה, כאשר קים חשש ממשי לכאורה כי הקמת החברה האחת  נועדה להבריח נכסים או להעתיק פעילות אל החברה האחרת מתוך מטרה  להתחמק מתשלום חוב פסוק, יש לאפשר לראות בשתי החברות כגוף אחד  ולו לצורך הטלת עיקול (קודם למתן אזהרה) בתיק ההוצאה לפועל  
(ר' ענין גל יעד והאסמכתאות שם).  להלן איישם מבחן זה לאור   
החומר שהובא בפני.                                          
                                                            
הזוכה טוען כי בעל המניות של החייבת, מר יהושוע בלאיש, נותן שירותים דרך חברה אחרת בשם שלומי חדד חקלאות ושירותים ממוכנים בע"מ (להלן חברת שלומי חדד) .
נטען כי קיימת זהות בכתובת החברות, בבעלי המניות ובעיסוק של החברות בתחום העפר
עוד נטען כי כלי רכב אשר רשומים על שם החברה החייבת עובדים כיום אצל חברת שלומי חדד בפרוייקטים שונים.
 
לאור אינדיקציות אלה נטען כי חברת שלומי חדד ממשיכה את פעילותה של החברה הקודמת וכי העברת עבודות החברה החייבת לחברת שלומי חדד נעשתה מתוך כונה למלט כספים ולהבריחם מפני נושים שונים.
 
חוקר מטעם הזוכה הגיש דוח ואף תצהיר מהם עולה כי יצר קשר עם חברת ערן י.ד. נכסים, ונמסר לו כי חברת שלומי חדד מבצעת עבורם עבודות בהיקפים גדולים כקבלן משנה.  מדוח החוקר עולה כי במסגרת עבודות הפיתוח הנעשות על ידי חברת שלומי נעשה שימוש ב-3 כלים כבדים אשר שיכיים לחברה החייבת.
 
ככלל , איני סבורה כי יש מקום להתיר זכות תגובה למשיב בבקשה מסוג זה שראוי שתינתן במעמד צד אחד, אולם בנסיבות הענין ומאחר שבעניננו הוטלו עיקולים אצל שלומי חדד אשר פנתה לתיק לצורך ביטולם ונימקה טענותיה מצאתי מקום לקבל התייחסותה לטענות.
 
לטענת שלומי חדד מדובר בישות משפטית כלכלית ועסקית נפרדת מעסקי החברה החייבת , ולא הובאה כל ראיה ביחס לערוב נכסים. אין מדובר בחברה שהוקמה לצורך הברחת נכסים אלא שתי החברות קיימות מזה שנים זו בצד זו ומנהלת פעילות עסקית נפרדת. 
 
דיון ומסקנות על רקע פסיקה רלוונטית
 
 
לאחר עיון בנימוקי הבקשה אני סבורה כי אין לקבל טענות הזוכה, וזאת אף אם הייתי מקבלת את מלוא הטענות שנטענו בתצהיר ולכן לא מצאתי מקום לזמן הצדדים לחקירה על התצהיר.
 
הטעמים לכך בעיקרם הם כי מהחומר שהובא בפני עולה כי מדובר בשתי חברות פעילות, חברת שלומי חדד היתה פעילה עוד שנים רבות ואין מדובר בעסק חדש שהוקם לצורך הברחת נכסים. כמו כן, החברה החייבת כיום עדיין פעילה ואין מדובר בחברה שנטען כי נסגרה או על סף העדר פעילות שנכסיה הועברו לחברה אחרת .
 
וכעת לנתונים התומכים בקביעתי לעיל. 
 
מהנתונים בפני עולה כי חברת שלומי חדד הוקמה בשנת 1997 . בעלי מניותיה הם מר יהושוע בלאיש ומר שלום חדד. כלומר מדובר בחברה הקימת ופעילה מזה 14 שנים ואין מדובר בחברה שהוקמה "אך עתה" לצורך הברחת נכסים.
 
ביחס לטענת הכתובת עולה כי שתי החברות נמצאות בשער אפריים אולם לא בהכרח עולה כי החברות נמצאות פיסית באותו המקום (ר' הכתובת ברשם החברות).
 
עולה מטענות צד ג' כי כל אחת מהן פועלת באופן נפרד מול רשם החברות.
 
העובדה שמר יהושוע בלאיש פועל במספר חברות אינה מלמדת בהכרח על ערוב ו/או הברחת נכסים, ובכל אופן ברמה הנדרשת לצורך מתן צוים בהליך שבפני. 
 
ביחס לממצאים שעלו בבקשת הזוכה בנוגע לציוד החברה החייבת, טענה צד ג' כי היא מקבלת שירותים מהחברה החייבת ובמסגרת זו משלמת תמורה מלאה עבור השירותים המסופקים על ידי החייבת ולכן טענת הזוכה לפיה כלי העבודה השיכיים לחייבת משמשים את צד ג' אין בה ממש.
 
טענת צד ג' היא כי כלים של החייבת הופעלו במקום העבודה בהתאם להזמנת עבודה שביצעה צד ג'
צורפו חשבוניות בהקשר זה על-ידי חברת שלומי חדד מדובר בחשבוניות שהוציאה החברה החייבת לחברת שלומי חדד  ביחס לעבודה בצור יצחק (המקום בו נעשות העבודה מול ערן י.די. בע"מ). 
 
גם אם נעשה שימוש בכלי עבודה של החברה החייבת על ידי חברת שלומי חדד, הרי שאין הדבר בהכרח מלמד לטעמי על הברחת נכסים, וגם אם נעשה שימוש בכלי עבודה של חברה אחת על ידי החברה האחרת , איני סבורה כי הורם הנטל בנוגע לזהות בין החברות. כמו כן הזוכה לא הראה כי מדובר בדפוס פעולה שיטתי ואני סבורה כי אף אם מדובר היה כך בנוהג משך השנים, הרי שהדבר יכול היה לפעול אף לרעתו של הזוכה. בכל אופן , מלבד העסקה דנן, לא הובאו נתונים ביחס לעסקאות נוספות ביחס אליהן ניטען לערוב נכסים.
 
ויודגש : להבדיל ממקרים בפסיקה שפורטו לעיל- אין מדובר בחברה שהוקמה מחדש אלא בחברה הקימת שנים רבות בצד החברה החייבת . יתכן כי קים דפוס של עבודה משותפת בין החברות, וגם אם קים אופן של פעילות משותפת ביחס לכלי עבודה משותפים אין הדבר בהכרח מוביל למסקנה המתבקשת על ידי הזוכה.
 
הבסיס המשפטי להגשת הבקשה הוא סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל. 
 
סעיף זה קובע :
.          (א)  מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו.
           (ב)  מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול.
 
למעשה הבקשה להרמת מסך היא הרחבה של סעיף 28( ב) לחוק ההוצאה לפועל כאשר הטענה היא כי מטלטלין  וכספים שייכים מהותית לחייב על אף שאינם נמצאים בחצריו , כמו במקרה שהם רשומים ו/או מיוחסים לחברה אחרת
 
מהות הבקשה היא למעשה כי אעקל מטלטלין וכספים (חשבונות בנק ) של חברת שלומי חדד על יסוד הקביעה כי מדובר בנכסים של החברה החייבת
 
לא שוכנעתי כי עצם קיומו של בעל מניות משותף ועיסוק זהה מצדיקה הטלת עיקול גורף.
 
לא הובאו נתונים נוספים מעבר לעסקה עם חברת ערן י.ד נכסים ביחס לשימוש בציוד משותף וכפי שהבהרתי אין הדבר בהכרח לטעמי מלמד על זהות עסקית ו/א הברת נכסים ברמה הנדרשת בהליך שבפני.
 
אני סבורה כי במסגרת ההליך בהוצאה לפועל אין מקום כי ינתן סעד גורף כפי שמתבקש אלא במקרים חריגים וברורים של זהות בין החברות וערוב נכסים
 
השופט דוד בר אופיר, בספרו הוצאה לפועל – הליכים והלכות, חלק ראשון- מהדורה שביעית,( 2007), עמ' 556 נותן דעתו להרחבה זו של הלכת רשף קבלנים ומצדד בה:
 
"בית המשפט המחוזי…הרחיב את הלכת "רשף קבלנים" וקבע כי במצב שבו חברה מעבירה את כל פעילותה לחברה אחרת כדי לחמוק מתשלום חובות, רשאי הרשם לבצע הרמת מסך ולהטיל עיקולים על נכסיה של החברה החדשה… גישתו של בית המשפט נכונה, והיא נועדה למנוע נוהג פסול של רישום חברות חדשות, לאותה מסגרת של פעילות עסקית, כדי להשתחרר מחיובים ולהכשיל גבייה של חובות…".  
 
בהפ (הרצ') 18182-11-09 מקס טקסטיל בע"מ נ' בריטקס-בר בע"מ התייחס בית המשפט לפס"ד גל יעד וקבע מפורשות כי :
"… הלכת "גל יעד" התייחסה ל"הרמת מסך" בהליך של הוצאה לפועל בו נדרשים מבחנים טכניים יותר, לעומת הפסיקה הדנה בהליך של הרמת מסך בתביעה בה מתקבלת ההחלטה לאחר שמיעת העדויות וניתוח מכלול הראיות שהוצגו בפני בית המשפט…הלכת גל יעד קובעת כללים נוקשים יותר הנכונים לצורך נקיטת הליכי הוצאה לפועל כאשר אין פסק דין הקובע את הרמת המסך או הברחת הנכסים. מהאמור לעיל עולה כי לצורך הרמת מסך בין חברות באמצעות הטלת עיקול בהוצל"פ נדרש כי תהא זהות מוחלטת בין החברות להבדיל ממקרים בהם יכול ויורם מסך ההתאגדות אף כאשר לא הייתה זהות מוחלטת אך זאת על ידי בית המשפט במתן פסק דין."
 
כן במסגרת רע"צ (חי') 17455-08-09, ביראני לינה (בת פואד) נ' מאפית הכפריה (פורסם בנבו) אשר קבע כי לרשם ההוצאה לפועל נתונה הסמכות להורות על הרמת מסך רק במקרים ברורים בהם קיימים מאפייני זהות עובדתיים בין החברה והחייב וכי :
 
"ככל שמאפייני הזהות העובדתיים בין החברות רבים יותר, כך יוכל הרשם להיעתר לבקשת עיקול גם אם מתעוררת שאלה של ספק בעלות ברכוש או במיטלטלין ולטעמי, עליו לפעול בהתאם לסעיף 28 לחוק ההוצל"פ".
 
לאחרונה כב' השופטת קרלינסקי קבעה ב ע"ר 35964-04-10 לוחות יובל י.א בע"מ נ' י. ש. חשמל בע"מ ואח';  ע"ר 28204-03-10 לוחות יובל י.א. בע"מ נ' י.ש. חשמל בע"מ :
 
"המסקנה המתקבלת היא כי ההלכה הפסוקה הקנתה לרשם ההוצאה לפועל סמכות ליתן סעד של הרמת מסך רק בנסיבות בהן הוכח בפניו כי קיימות ראיות עובדתיות לקיומה של זהות כמעט מוחלטת בין החברה החייבת לחברה אחרת הקשורה אליה במסגרת "אשכול חברות" וכן במצב בו הוכחה זהות זו ביחס לחברה חדשה אשר הוקמה על חורבותיה של חברה ישנה החייבת כספים לנושים שונים.
ברם, יודגש, כי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל בעניין שלפנינו הינה מצומצמת ומוגבלת למקרים בהם קיימת זהות וחפיפה כלכליים בין החייב וצד ג' כלפיו מורם מסך ההתאגדות. סמכות מוגבלת זו אינה כסמכותו של בית המשפט המעוגנת בסעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט – 1999  אשר מקנה לשופט היושב בדין שיקול דעת רחב יותר לנוכח העילות המפורטות בחוק.
אני סבורה כי מסקנה זו תואמת את מהות תפקידו של רשם ההוצאה לפועל שמן המפורסמות הוא כי הינו בעל סמכויות מנהליות וביצועיות בעיקרן וכי סמכויותיו השיפוטיות מוגבלות ומצומצמות לארבעה נושאים בלבד בהן יושב הוא כבית משפט שלום. סמכותו המוגבלת של רשם ההוצאה לפועל להורות על הרמת מסך ההתאגדות תואמת את הגדרת תפקידו כראש רשות מבצעת האמונה על הליכי גביית חוב.  ברי, כי בקשה להרמת מסך בה לא קיימת זהות כלכלית כזו ונטענות בה טענות משפטיות הטעונות בירור עובדתי, אינה מתאימה להתברר בפני פורום ביצועי"
 
ועוד יפים דברי כב' השופט אלטוביה בענין גל יעד:
 
"דומה כי לנוהג הפכה התנהלות זו של רישום חברות חדשות, מדי כמה שנים, לאותה מסגרת של פעילות עסקית, כאשר מטרת הקמת החברה החדשה הינה השתחררות מחיובים ומחויבויות והכשלת גביה ונשיה…. הגבלת היכולת להרים את מסך ההתאגדות בין אשכול חברות באופן שזו אינה יכולה שתעשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית היציבות הכלכלית והמשפטית הכרוכות זו בזו והתכלית שבבסיס סעיף 6 לחוק החברות""
 
לאור האמור לעיל, לא השתכנעי כי הורם בפני הבסיס לקביעה כי קימת זהות מוחלטת ובכל אופן סוג הזהות המצדיק סעד של הטלת עיקולים כמבוקש אצל צד ג'. במסגרת הליך שבפני, כראש הוצאה לפועל.
 
אני סבורה כי על הזוכה למצות הליכים ביחס לחברה החייבת אשר עולה כי היא חברה פעילה ופועלת ואף מקבלת נכסים וכספים.
 
בהמשך למסמכים שהובאו בפני אני סבורה כי יש מקום כי יוטל עיקול אצל חברת שלומי נכסים ביחס לנכסים וכספים להם זכאית החברה החייבת, וזאת בהמשך להצהרת חברת שלומי כי "צד ג' מקבלת שירותים מאת החייבת ואף מספקת שירותים לחיבת , ובמסגרת כך צד ג' משלמת תמורה מלאה עבור השירותים המסופקים על ידי החיבת ואף מקבלת לידיה חשבוניות בגין עבודות אלה"
 
צד ג' תגיש תוך 14 ימים לתיק תצהיר המפרט את כל אותם שירותים שהיא מקבלת מהחייבת , שבגינם זכאית החייבת לכספים. ניתן עיקול ביחס לכספים אלה. יובהר כי אין שלומי זכאית להעביר כספים לחברה החייבת עם קבלת צו העיקול . כמו כן, חברת שלומי תגיש לתיק תצהיר ביחס לחשבוניות שצורפו בגין העבודות עם חברת ערן י.ד. בע"מ וביחס לכספים להם זכאית החברה החייבת בגין חשבוניות אלה.
 
יש להביע מורת רוח על כך שהחברה החייבת אינה פועלת להסדרת חובה כלפי החייב, ועל החברה החייבת להגיש לתיק תוך 14 ימים שאלון עדכני בצירוף מלוא המסמכים הנדרשים לצורך בחינת הסדר תשלומים והאם יש הצדקה לקיומו של הסדר כזה.
 
ככל שהזוכה עומד על  בקשתו להטלת עיקולים כמפורט בבקשה, פתוחה בפניו הדרך לפנות לבית המשפט בהתאם לסעיף 28( ג) לחוק ההוצאה לפועל.