כלל ההשתק השיפוטי, בהיותו כלל שורשי, חל, בנסיבות המתאימות, בכל הליך שיפוטי: אזרחי, פלילי או מינהלי (השוו: רע"פ 2798/06 ועקנין נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 16.7.07; בג"ץ 1105/03 פאטמה נ' שר הפנים, לא פורסם, ניתן ביום 2.7.06).
ההלכה בסוגיה זו סוכמה ב- ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin – Lines Bros S. A , פ"ד מח(4), 133 . בפסק-הדין סקר כב' הנשיא שמגר (כתוארו דאז), בנוסף לפסיקה הישראלית, אף את הפסיקה האנגלית, האמריקאית, וכן הלכות המשפט העברי בנושא, וקבע, כי הכלל העולה מכל המקורות הללו הוא כי רק כאשר בעל-דין טוען טענה בהליך אחד, וטענו התקבלה – אזי קם "השתק שיפוטי" המונע ממנו מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר. כב' הנשיא שמגר מבהיר בפסק-דינו, כי את המקור במשפטנו לכלל זה בדבר "השתק שיפוטי", המונע מצד שזכה בתביעה על-סמך טענה מסוימת מלטעון טענה סותרת לטענתו זו בהליך אחר, יש ללמוד מחובת תום-הלב הקבועה ב סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר הורחבה ב סעיף 61(ב) לאותו חוק – לכלל החיובים, והפסיקה הרחיבה אותה אף יותר, וראתה בה עיקרון אוניברסלי המתפרש על כל תחומי המשפט (ראו: עמ' 194-193 לפסק-הדין).
הלכה זו יושמה וצוטטה רבות בפסיקה הישראלית במרוצת השנים. כך, לדוגמא, נאמר ב- רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ ו-4 אח' נ' ישראל פרידמן, פ"ד נ(5), 418, עמ' 422-421 :
"… מאחורי ההשתק שאליו שואפים המבקשים, המבוסס על ההצהרה, עומדת בעיקרה טענה של הגינות ותום-לב (ראו ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א) 96). על-פי כלל זה, אם העלה אדם טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר. השתק זה חל גם כאשר לבעל דין נתונה הבחירה בין שני מסלולים המקימים לו זכויות.
משבחר במסלול אחד וזכה בו, אין הוא יכול לדרוש את הזכות גם במסלול האחר (וראו בעניין זה: ע"א Interlego A/S נ' . Bros. S.A Exin-Lines אח' וערעור שכנגד, פ"ד מח(4), 133, בעמ' 198 , וכן: ע"א 658/80, 594 אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לו(3), 543, בעמ' 551; ע"א 132/86 ג'ורי נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מב(1), 555, בעמ' 561 לעניין כלל דומה באנגליה)… אך מה שחשוב להדגיש לענייננו, מי על-פי כלל זה (כך במקור – ש.ש.), תנאי בסיסי להחלת ההשתק הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה, והיא שהצמיחה לטוען אותה טובת הנאה (ראה פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 96)."
דברים דומים מפי בית-המשפט העליון נאמרו גם ב- ע"א 502/00 רשות שדות התעופה בישראל נ' אפקון בקרה ואוטומציה, תק-על 2001(1), 167 :
"…ההשתק השיפוטי הוא הד לאיסור הנוגע לשימוש לרעה בהליכי משפט. את תוקפו שואב ההשתק מעקרון תום הלב, המהווה חלק ממי התהום השיטה המשפטית. השתק זה יוצר מניעות רחבה מזו הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, והמתייחסת רק להעלאת טענות עובדתיות סותרות במסמך בי דין אחד (תקנה 72 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984). בעל דין המבקש לדבר בשני קולות נחסם בהליך מאוחר, ביחס לשאלות שבעובדה או במשפט, אם זכה ליתרונות על בסיס טיעון הפוך בהליך קודם ( בג"צ 566/81 עמרני נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד לז (1), 2).
ואולם, ההשתק השיפוטי, למרות שמו, אינו רק שאלה שבמשפט. הוא מחייב הנחת תשתית עובדתית. "לצורך הקמת ההשתק יש להוכיח תחילה כי אותו צד טען טענה סותרת בהליך קודם, ומטעם זה מושתק הוא מלהעלותה בהליך מאוחר יותר". בלא הוכחה כזו, "לא הונחה התשתית העובדתית להקמת ההשתק, שיש בו כדי למנוע [את בעל הדין] מלטעון את הטענות [בהליך האחר]" ( ע"א 463/90 חסן מחמוד ג 'ול נ' אחמד אל ג'ול, פ"ד מט(5) 656). זאת ועוד, תנאי להפעלתו הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון הצמיחה לטוען טובת הנאה (כהן ופרידמן, חוזים א (ירו' (1991) 96). על כן יש להוכיח גם קיומו של תנאי זה…"
ההלכה בנוגע ל"השתק השיפוטי" מכוונת, אם כן, לקיומם של שני תנאים מצטברים. העלאת טענות סותרות כתנאי הכרחי, אך לא מספיק; תנאי נוסף הוא, שהטענה שנטענה בהליך הראשון הצמיחה לטוען טובת-הנאה. רק אם מתקיימים שני התנאים הללו – יושתק הצד הטוען.
הרהורים בנוגע לשאלה האם לא ראוי לסטות מן ההלכה הפסוקה, הקובעת כי הצלחה בהליך הקודם (על דרך של קבלת הטענה שנטענה), מהווה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי, עלתה לראשונה ב- רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נט(6), 625 . כב' השופט גרוניס נדרש בפסק-דינו לשאלה זו, אך בחר להשאירה בצריך עיון, ואליו הצטרפו כל יתר חברי ההרכב (ראו: סעיף 10 לפסק-הדין ). באותו מקרה פסק בית-המשפט, כי דינו של הסעד הזמני בו זכה הצד שכלפיו נטען ההשתק, עולה כדי "הצלחה בהליך" ומונע ממנו לטעון טענה עובדתית סותרת בהליך מקביל. משכך, ההלכה החד-משמעית באשר לתנאים הנדרשים שצויינו לעיל, לצורך הקמת ה"השתק השיפוטי", נותרה בעינה ויושמה הלכה למעשה.
ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633 (2005) (להלן: "הלכת בית ששון") נקבע על ידי כב' השופט גרוניס כי:
"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים… התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט".
ובהמשך בעמ' 637 נפסק:
"אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי המשפט, יהיו לטוען בחינת 'תכנית כבקשתך'"
הלכת בית ששון הִכְּתָה שורשים בפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון. כך למשל, ברע"א 3640/03 דקל נ' דקל, לא פורסם, ניתן ביום 16.12.07, שנינו מפי כב' השופטת פרוקצ'יה (בפסקה 18 לפסק הדין) לאמור:
"דוקטרינת ההשתק השיפוטי מקורה בדיני היושר האנגליים, ומשמעותה היא – חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן לגופן, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם. ההשתק כלפי בעל דין נובע ממקורות ערכיים שונים – עקרון תקנת הציבור, האיסור על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ותורת תום הלב (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625). תכליתו של ההשתק השיפוטי למנוע פגיעה לא ראויהבבעל הדין שכנגד, למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאימון הציבור במערכת המשפט, ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט (פרשת בית ששון, שם).
דוקטרינת ההשתק השיפוטי מהווה אחת השלוחות של דיני ההשתק המסורתיים. היא מציבה מחסום דיוני בפני בעל דין מלטעון טענה דיונית, שאפילו נכונה היא, יש בה דופי של חוסר תום לב דיוני. תורה זו משתלבת בעקרון תום הלב אשר חדר לכל תחומי המשפט – המהותי והדיוני כאחד".
בע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 17.9.07, נקבע כי:
"כלל ההשתק השיפוטי עיקרו שאין אדם יכול לטעון דבר והיפוכו, ובלטינית – "quod approbo non reprobo" ("מה שמכירים בו אי אפשר להתנכר לו") ובתרגום השופטת דורנר "איני מתנכר לדבר אשר לו אני מסכים" (ראו הניתוח בע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A, פ"ד מח(4) 133, 194 – 195) …). כלל זה עשוי לחול מקום בו אחד מבעלי הדין טוען טענות סותרות מן הבחינה העובדתית או המשפטית, אף אם מדובר בשני הליכים נפרדים (ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625; וראו גם רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited ואח' נ' Albany Park Limited ואח' [פורסם בנבו])".
ראו גם פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית משפט שלום בהרצליה על ידי כב' השופט יעקב שקד במסגרת ת.א 40331-05-11 ט.ל רהיטי תינוקות בע"מ נגד משכל בע"מ מיום 15.05.14 במסגרתו נדחתה תביעת התובעת מחמת קיומה של של דוקטרינת ההשתק השיפוטי.