כיצד מתמחרים "צדק חברתי" והנגשה לקבוצת אוכלוסייה שקופחה? השאלה הזו, שמעסיקה לא פעם את עולם התובענות הייצוגיות, הגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט העליון וזכתה להכרעה עקרונית ומרתקת המשנה את כללי המשחק בתביעות נגישות שאינן מסתיימות בסעד כספי ישיר.
בפסק דין חדש ותקדימי, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע קו גבול ברור המונע "ניפוח מלאכותי" של שכר טרחה וגמול באמצעות פרויקטים ציבוריים.
הרקע: תחנות האוטובוס הלא מונגשות בלוד
הכל התחיל בדצמבר 2018, כאשר תושב העיר לוד, מר תמיר מאור, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד עיריית לוד. הטענה הייתה פשוטה וכואבת: העירייה לא הנגישה כנדרש עבור אנשים עם מוגבלות בניידות את תחנות האוטובוס העירוניות שבתחומה, בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
לאחר שבית המשפט אישר את ניהול התביעה כייצוגית, פנו הצדדים להידברות והגיעו להסדר פשרה. במסגרת ההסדר, העירייה התחייבה לבצע סקר מקיף ולתקן את ליקויי הנגישות בכל התחנות. אלא שמעבר לכך, הוסיפה העירייה "הטבה בעין": התחייבות להקמת מתחם ציבורי הכולל מתקני משחק וכושר ייעודיים המתאימים לאנשים עם מוגבלות בניידות, בסכום שלא יפחת מ-4 מיליון ש"ח.
המחלוקת: איך גוזרים שכר טרחה מגינת משחקים?
לאחר אישור הפשרה, נותרה שאלת מיליון הדולר (או ליתר דיוק, שאלת מאות אלפי השקלים): כיצד יחושבו הגמול לתובע ושכר הטרחה לעורכת דינו?
עמדת התובע: יש להשתמש ב"שיטת האחוזים" המקובלת בתביעות ייצוגיות, ולגזור את שכר הטרחה ישירות מעלות הקמת הגינה (4 מיליון ש"ח).
עמדת בית המשפט המחוזי: קיבל עקרונית גישה זו ופסק גמול ושכר טרחה בסך כולל של 640,000 ש"ח (כ-16% מעלות הפרויקט).
עמדת העירייה: מדובר בכספי ציבור ובהסטת תקציב פנימית. אין לגזור אחוזים מסעד שאינו כספי.
העירייה ערערה לבית המשפט העליון.
התיק המשפטי: תעודת זהות
בית המשפט המחוזי: ת"צ 51068-12-18 מאור נ' עיריית לוד (ניתן על ידי כב' השופטת הבכירה מיכל נד"ב).
בית המשפט העליון: ע"א 5382/24 עיריית לוד נ' תמיר מאור (לפני המשנה לנשיא נ' סולברג, השופט ע' גרוסקופף והשופטת ר' רונן).
פסיקת העליון: זניחת שיטת האחוזים לטובת השיטה הגלובלית
השופט עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין המרכזי, קיבל את הערעור והבהיר כי כאשר הסעד העיקרי בתביעה אינו כספי אלא מהווה צו עשה או הסדרה עתידית, "דרך המלך" היא השיטה הגלובלית – קביעת סכום כולל הגיוני על בסיס מכלול שיקולים, ולא גזירת אחוזים אריתמטית מבסיס עלויות פיקטיבי.
השופט גרוסקופף התריע במפורש מפני עיוות התמריצים וכתב בפסק הדין:
"בהיעדר יכולת לכמת באופן אמין את התועלת הממשית לקבוצה או לציבור, הרי שנשמט הבסיס האנליטי לתחשיב, והוא הופך לחסר כל הצדקה רעיונית. בנסיבות אלה מוטב לזנוח את שיטת האחוזים, מאשר לעשות בה שימוש פיקטיבי, שאין לו כל אחיזה במציאות."
עוד הוסיף השופט לגבי החשש מניפוח הסדרים:
"מתעורר החשש כי ההסכמה על 'הטבה בעין' מהסוג האמור היא דרך להגדיל באופן מלאכותי את שיעורי הגמול ושכר הטרחה, מבלי שהדבר משקף כהלכה את התועלת האמיתית שבהוספת רכיב זה להסדר הפשרה בין הצדדים."
הקושי החברתי שבהתערבות בתקציבי רשויות
השופטת רות רונן והמשנה לנשיא נעם סולברג הסכימו עם פסק הדין והוסיפו דגש חשוב: כאשר רשות מקומית מתחייבת להקים פרויקט כמו גינת משחקים כדי "לסגור" תביעה, היא למעשה מסיטה תקציבים מכספי ציבור. השמיכה התקציבית קצרה, ופרויקט אחד בא תמיד על חשבון צרכים אחרים של תושבי העיר. לא בטוח שזה נכון לאפשר לתביעה ייצוגית לקבוע לעירייה את סדרי העדיפויות התקציביים שלה.
השורה התחתונה בפסק הדין
בית המשפט העליון הפחית משמעותית את הסכומים וקבע כי:
הגמול לתובע המייצג יועמד על 100,000 ש"ח (במקום 160,000 ש"ח).
שכר הטרחה לבאת כוחו יועמד על 300,000 ש"ח בתוספת מע"מ (במקום 480,000 ש"ח).
תשלום יתרת שכר הטרחה הותנה בכך שהעירייה אכן תגיש תצהיר המאשר כי השלימה את כל התחייבויותיה בפועל.
משמעות פסק הדין לעתיד
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה ברור למגישי תובענות ייצוגיות בתחום הנגישות ואיכות הסביבה: לא ניתן עוד "לנפח" את שכר הטרחה באמצעות הסכמות על פרויקטים גרנדיוזיים בעין. בית המשפט יבחן את התועלת הממשית שהופקה (במקרה זה, הנגשת 134 תחנות אוטובוס בפועל בעלות של כ-1.1 מיליון ש"ח), ויפסוק שכר טרחה מאוזן הלוקח בחשבון שמדובר בקופה הציבורית.
המאמר נכתב כסקירה מקצועית ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני.
משרד עורך דין ונוטריון ניר טולדנו
רחוב תוצרת הארץ 3, פתח תקווה (בסר סיטי, בניין T, קומה 18) | טלפון: 03-9309677