זהו סיפור על זוגיות ארוכה של כמעט 20 שנה, הסכם ממון שנחתם בקפידה, מוות פתאומי אחד, ומאבק משפטי מרתק בין בנותיו של המנוח לבין בת זוגו הידועה בציבור. פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה על ידי כבוד השופט רן ארנון,
תמ"ש 16278-03-24 עושה סדר באחת הטעויות הנפוצות והדרמטיות ביותר בעולם דיני המשפחה והירושה בישראל: האשליה שהסכם ממון פותר את חלוקת הרכוש לאחר המוות.
הרקע: 20 שנות זוגיות והסכם ממון אחד
התובעות בתיק הן שלוש בנותיו של ר' ח' מ' ז"ל (המנוח), שנפטר ביוני 2023. הנתבעת הייתה בת זוגו וידועה בציבור שלו במשך כחצי יובל.
בשנת 2005, בתחילת חייהם המשותפים, החליטו בני הזוג לנהוג באחריות וחתמו על הסכם המסדיר את יחסי הממון ביניהם. מאחר שלא היו נשואים, ההסכם אושר בבית המשפט לענייני משפחה. ההסכם קבע הפרדה רכושית ברורה: הנכסים, קופות הגמל, קרנות הפנסיה והמקרקעין של כל אחד מהם יישארו בבעלותו הבלעדית. בסעיף 3 להסכם אף נכתב במפורש כי ההפרדה הזו תעמוד בתוקפה "עם פקיעת החיים המשותפים… ו/או עם מותו של אחד מבני הזוג".
לאחר פטירתו של האב, ניתן בהסכמה צו ירושה. על פי חוק הירושה הישראלי, ידועה בציבור זכאית לרשת מחצית מעיזבון בן זוגה (בדומה לאישה נשואה), ואילו הילדים חולקים במחצית השנייה. כך נקבע כי בת הזוג תקבל 50% מהעיזבון, וכל אחת משלוש הבנות תקבל שישית (1/6).
בנותיו של המנוח סירבו לקבל את רוע הגזרה. הן פנו לבית המשפט וטענו: אבא חתם על הסכם הפרדה רכושית מפורש שמתייחס גם למקרה של מוות! אומד דעתם וכוונתם של הצדדים הייתה ברורה – שום דבר מהרכוש הפרטי שלו לא אמור לעבור אליה. לכן, לשיטתן, יש להדיר את בת הזוג מהירושה ולחלק את כל העיזבון ביניהן.
ההכרעה: המלכוד המשפטי של דיני הירושה
השופט רן ארנון דחה את תביעת הבנות במלואה, וקבע קביעה חד-משמעית: הסכם ממון אינו צוואה, והוא אינו יכול להדיר יורש מירושתו.
ההחלטה המשפטית נשענת על שני נדבכים מרכזיים המשקפים את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון:
1. ההבדל בין "היקף העיזבון" לבין "חלוקת העיזבון"
הסכם ממון מצוין לקביעת היקף הרכוש. הוא מגדיר מה שייך לאיש ומה שייך לאישה בעת שהחבילה מתפרקת (בין אם עקב פרידה ובין אם עקב מוות). ברגע שהאיש נפטר, הסכם הממון קובע אילו נכסים נכנסים לתוך "קופת העיזבון" שלו. אך כאן מסתיים תפקידו. השאלה מי יקבל את מה שיש בתוך הקופה הזו? מוסדרת אך ורק על ידי דיני הירושה (כלומר, באמצעות צוואה או חלוקה על פי דין).
2. סעיף 8(א) לחוק הירושה – חומת הברזל
חוק הירושה הישראלי כולל סעיף קשיח במיוחד (סעיף 8 א'), הקובע כי אדם אינו יכול לעשות עסקאות בירושתו העתידית או לוותר עליה במסגרת חוזה רגיל. בית המשפט הדגיש כי הוראה בהסכם ממון שמדירה יורש חוקי מירושתו – פשוט משוללת כל תוקף משפטי.
השופט ארנון ציטט את כבוד השופט שטיין מבית המשפט העליון, שסיכם זאת בפשטות:
"הוראה בהסכם ממון אשר קובעת את היקפם של נכסי העיזבון כשרה היא; בעוד שהוראות אשר נוגעות לאופן חלוקת העיזבון סותרות את סעיף 8 לחוק ודינן בטלות".
גם "כוונת הצדדים" לא תציל אתכם
הבנות ניסו להיאחז בטענה רגשית והגיונית: "אבל זו הייתה הכוונה הברורה שלהם! למה לא לכבד את רצון המת?".
השופט סיפק לכך תשובה נוקבת, המהווה תמרור אזהרה לכולנו: בדיני ירושה, כוונה בלבד – ואפילו תהיה הברורה ביותר בעולם – אינה מספיקה. השופט נתן דוגמה ציורית: אם אדם יעמוד מול חברו ויגיד לו בצורה המפורשת ביותר: "אני מצווה לך את כל רכושו לאחר מותי", וכולם ידעו שזו הייתה כוונתו האמיתית – האמירה הזו עדיין תהיה חסרת ערך. למה? כי חוק הירושה דורש שהרצון הזה יבוטא בדרך פורמלית וקשוחה: בצוואה חוקית בלבד.
בני הזוג חיו יחד כ-20 שנה לאחר חתימת ההסכם והיו להם אינספור הזדמנויות לכתוב צוואה. משלא עשו זאת, חלוקת הרכוש נעשית אוטומטית לפי ברירת המחדל של החוק.
התביעה נדחתה, ועל הבנות הוטלו הוצאות משפט מופחתות (לפנים משורת הדין, בשל ניהול ההליך בתום לב) בגובה 5,000 ש"ח.
שורה תחתונה: מה למדנו מפסק הדין?
הסכם ממון והסכם בין ידועים בציבור הם כלים משפטיים עוצמתיים והכרחיים, אך הם חצי מהעבודה. אם אתם חיים בזוגיות (פרק ב', ידועים בציבור או נשואים) ומעוניינים להבטיח שהרכוש שלכם יעבור אך ורק לילדיכם (או להיפך – יישאר כולו אצל בן הזוג), אתם חייבים לערוך צוואה במקביל להסכם הממון.
בלי צוואה חתומה כדין, החוק יחלק את הרכוש שלכם בצורה שהוא מבין – ולא פעם, זה ייגמר במפח נפש ובמלחמות קשות בין האנשים שאתם הכי אוהבים.
