תביעה בסדר דין מקוצר לדוגמא

1.     התובעת ביחד עם בעלה המנוח ד' , הינם בעלי הזכויות החזקה הבלעדית של דירה בת 4 חדרים עם מרפסת בקומה ד' הנמצא ברחוב עין עקרבים 12 דירה 14 אילת  בנכס הידוע גם כגוש 40096 חלקה 23 (להלן: "הדירה" ו/או "המושכר").
אישור זכויות התובעת במושכר מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח א'

2.     על פי בקשת התובעת למתן צו ירושה בעניינו של בעלה המנוח ולאור הודעות הסתלקות של ילדי המנוח מחלקם בעיזבונו ותגובת היועמ"ש לבקשתה לצו ירושה, התובעת היא יורשת יחידה על פי  דין של המנוח.

צילום בקשת התובעת למתן צו ירושה, תצהירי הסתלקות בנה ותגובת היועמ"ש לבקשת התובעת למתן צו ירושה מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ב' (1-3) בהתאמה.

3.     הנתבעת שכרה מהתובעת ובעלה המנוח את הדירה, על פי הסכם שכירות בלתי מוגנת, שנחתם בין הצדדים ביום 21.05.13 (להלן: "ההסכם"), ושתקופת השכירות על פיו הינה מיום 01.06.13 וכלה ביום 31.05.14 (להלן: "תקופת השכירות"). (סעיף 4.1 להסכם).

       צילום הסכם השכירות מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ג'

4.     לנתבעת ניתנה אופציה להארכת משך תקופת השכירות ל-12 חודשים נוספים בכפוף לעמידה בכל תנאי ההסכם, במשלוח הודעה בכתב 90 יום טרם תום תקופת השכירות וכן בכפוף להסכמת המשכיר (סעיפים 4.1 ו 4.2 להסכם).

5.     דמי השכירות החודשיים שנקבעו בין הצדדים עמדו על סך של 5,250 ₪ לחודש, אשר היו אמורים להיות משולמים לתובעת בכל חודש בחודשו באמצעות 12 המחאות שוות ורצופות בסך של 5,250 ₪ כ"א. (סעיף 7.1.2 להסכם) דמי השכירות בתקופת האופציה נקבעו בין הצדדים על סך של 5,400 ₪ לחודש ( סעיף 6.2 להסכם).

6.     הנתבעת הפרה את הסכם השכירות שנחתם עמה בכך שלא שילמה בגין חודשים אוגוסט ודצמבר 2013 כלל, ובכך נותרה חייבת לתובעת ובעלה המנוח את הסך של 10,500 ₪ עבור שני חודשי שכירות וזאת לשנת 2013.

7.     בניסיון לאפשר לנתבעת לתקן את ההפרה, שלחה התובעת באמצעות ב"כ מכתב מיום 03.02.14 במסגרתו התרתה בפניה על הפרת ההסכם ונתנה לה לפנים משורת הדין אורכה של 7 ימים נוספים לתיקון ההפרה בטרם ביטול חוזה השכירות.

       צילום מכתבה של ב"כ התובעת אל הנתבעת מיום 03.02.14 וכן צילום אישור המסירה מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ד' (1-2) בהתאמה.

8.     ואולם, למרבה הצער, הנתבעת לא ניצלה את הזדמנות הפז שניתנה לה לתיקון ההפרה ותחת זאת גמלה לתובעת בכך שלא שילמה גם את דמי השכירות השוטפים החל מחודש מרץ 2014 ואילך גם מהטעם שהמחאות שנמסרו לא כובדו על ידי הבנק.

9.     לעניין זה יצוין כי, המחאה שנמסרה על ידי הנתבעת לכיסוי דמי שכירות עבור חודש מרץ 2014 חזרה בשל הוראת ביטול, בעוד שההמחאות עבור חודשים אפריל ומאי 2014, אשר נמשכו על ידי אביה של הנתבעת, לא כובדו בשל פטירתו אך כמפורט לעיל, מאחר ומדובר בהפרת חוזה ממושכת לא יכלה התובעת להמשיך ולגלות אורח רוח כלפי הנתבעת, כאשר מנגד זכותה הקניינית במושכר נרמסת לנגד עיניה המשתאות וחסרות האונים.

       צילום ההמחאות מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ה'

10.   לאור האמור לעיל, עסקינן בנתבעת אשר לא שילמה דמי שכירות שוטפים במשך תקופה המשתרעת על פני למעלה משנה ואשר סכום קרן החוב של דמי השכירות אותם הייתה צריכה לשלם (במידה ולא הייתה מפרה את הסכם השכירות) עומדים על הסך של 64,050₪ , כמפורט להלן:

א.    סך של 10,500 ₪ קרן חוב בגין החודשים אוגוסט ודצמבר 2013. ( לפי 2 חודשי שכירות  X 5,250 ₪)
ב.    סך של  15,750₪ קרן חוב בגין דמי שכירות לחודשים מרץ, אפריל ומאי 2014 ( לפי 3 חודשים X 5,250 ₪ לחודש)

ג.     סך של 37,800 ₪ קרן חוב בגין דמי שכירות לחודשים יוני עד דצמבר 2014 כולל ( 7 חודשים X 5,400 ₪ לחודש). ( ראה סעיף 4.2 להסכם).

11.   התובעת תטען כי במקרה דנן אין להסתפק בחיוב של הנתבעת בסכום קרן החוב אלא יש לחייב את הנתבעת בסכום הפיצויים המוסכמים שנקבעו בגין האיחור בפינוי הדירה בסך של 100$ ארה"ב לכל יום של איחור בפינוי הדירה.

12.   הנתבעת הפרה בצורה בוטה ויסודית את סעיפים 6 ו 7 להסכם, אשר הטילו עליה את החובה לשלם את דמי השכירות במועדם. בסעיף 16 להסכם נקבע במפורש כי הפרת סעיפים אלו מהווה הפרה יסודית של ההסכם המזכה את התובעת לסעד של פינוי מידי.

13.   למעלה מן הנדרש יצוין כי התובעת אף עמדה בסייפת סעיף 16 להסכם במובן זה שבטרם הגשת התביעה אפשרה לנתבעת לתקן את ההפרה, אך הנתבעת למרבה הצער לא השכילה לעשות כן ובנסיבות אלו, התובעת אף פעלה והגישה נגדה תביעה לפינוי מושכר אשר הוגשה אף היא לבית משפט שלום באילת במסגרת תא"ח 8207-07-14.

14.   ביום 23.10.14 ניתן נגד הנתבעת פסק דין בתביעת הפינוי וזאת בהעדר הגנה על ידי בית משפט שלום באילת ( כב' השופט ליאור ברינגר ).

       צילום הפסיקתא החתומה מצ"ב לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ו'

15.   משלא פינתה הנתבעת את הדירה כאשר במקביל אין היא משלמת דמי שכירות חרף פסק הדין שהורה על פינויה נאלצה התובעת אף לנקוט נגדה בהליכי הוצאה לפועל  במסגרת תיק הוצל"פ     20-00011773-183 .

       צילום הבקשה לביצוע פסק דין פינוי והאזהרה שנמסרה לנתבעת עם תצהיר שליח ואישור מסירה מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן נספח ז'(1-3) .           

16.   על כל פנים, הנתבעת הפרה את חוזה השכירות עוד מחודש אוגוסט 2013. בסעיף 19.1 להסכם השכירות נקבע כהאי לישנא:

       " במקרה והשוכר לא יפנה את המושכר בתום תקופת השכירות , או לאחר ביטולה טרם תום תקופת השכירות, או במקרה ולא יחזירו את החזקה בו למשכיר בהתאם לתנאי חוזה זה, אזי מבלי לפגוע או לגרוע מכל זכות אחרת של המשכיר יהיה על השוכר לשלם למשכיר סך השווה ל 100$ בשקלים חדשים לפי השער היציג של דולר ארה"ב לכל יום של פיגור בפינוי וסכום זה מהווה פיצוי מוערך מראש ובתום לב לנזק הצפוי למשכיר במהלך העניינים הרגיל, כתוצאה מאי מסירת החזקה לידיו במועד וזאת בנוסף לדמי השכירות הקבועים בסעיף 6".

17.   לפיכך, טוענת התובעת כי לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות  כבר בחודשים אוגוסט ודצמבר 2013 בהם לא שילמה דמי שכירות ולכן יש מקום לחייב אותה לשלם לה פיצויים מוסכמים בסכום של 100$ ארה"ב בגין כל יום של איחור בפינוי הדירה מחודש דצמבר 2013  ולכל הפחות מראשית חודש פברואר 2014 בו נשלח אל הנתבע מכתבה של ב"כ התובעת אשר התרתה בה כי אם לא תתקן את ההפרה בתוך 7 ימים יבוטל הסכם השכירות .

18.   לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של  143,007 ש"ח, כמפורט להלן.

א.    סך של 10,500 ₪ חוב עבר בגין חודשים אוגוסט ודצמבר 2013.
ב.    סך של 36,500$ ארה"ב כפיצוי מוסכם בגין איחור של שנה במסירת החזקה בדירה לאחר שהסכם השכירות הופר בצורה בוטה ויסודית על ידי הנתבעת אשר לא שעתה לתחינותיה של התובעת לפנות את הדירה.  ( לפי 365 ימים בשנהX  100$ ארה"ב כפיצוי מוסכם על כל יום של איחור).
       כשווים בשקלים נכון ליום הגשת התביעה, כפיצוי מוסכם בגין כל יום של איחור בפינוי הדירה לאחר שבוטל הסכם השכירות למצער עוד במכתבה של ב"כ התובעת אל הנתבעת מיום 03.02.14, אם לא לאחר הפרתו עוד במהלך חודשים אוגוסט ודצמבר 2013. סכום זה עומד על סך של 143,007 ₪ (לפי 3.918  ₪ לדולר ארה"ב נכון ליום 04.01.14 X     36,500$ )

19.   לחילופין ומטעמי זהירות תטען התובעת כי לכל הפחות יש כמובן מקום לחייב את הנתבעת לשלם לה את קרן חוב דמי השכירות כמפורט בסעיף 9 לכתב התביעה בתוספת ריבית והפרשה הצמדה כחוק מיום שנועד לכל תשלום ועד התשלום המלא בפועל.

20.   התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר והיא מבוססת על חוזה בחתימת יד הנתבעת אשר עליה ראיות בכתב והיא מוגשת על סכום קצוב.

21.   לביהמ"ש נכבד זה הסמכות המקומית לדון בתביעה לנוכח מקום הימצאותו של הנכס , המקום בו נחתם החוזה ומקום מגוריה הנוכחי של הנתבעת אשר למרבה הצער טרם פינתה את הדירה באילת וסמכות עניינית לנוכח מהותה של התביעה.

22.   אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד, לזמן את הנתבעת לדין ולחייבה לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט , שכ"ט עו"ד ומע"מ.