מרתק לראות כיצד המערכת המשפטית מתמודדת עם מצבים שבהם הגבול בין עמידה לגיטימית על זכויות לבין שימוש יתר בכלי משפטי מטושטש. פסק דין שניתן ביום י' בתמוז תשפ"ו (25.6.2026) על ידי שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר , במסגרת רע"א 36439-06-26 ו-רע"א 36636-06-26 פלוני נ' פלונית ואח', מספק הצצה מרתקת בדיוק לדינמיקה הזו.
המבקש, שניהל את ההליכים בעצמו ללא ייצוג משפטי , ניסה לערער על החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' כפיר והשופטת מ' בן-ארי ), אשר גיבו את החלטותיו של שופט בית משפט השלום ברמלה, ד' שוהם. להלן סקירה ידידותית ומקצועית של ההחלטה בעליון, והלקחים החשובים שאפשר לקחת ממנה.
המאבק הסדרתי בגורמי הרווחה והעירייה
הסיפור מלווה אדם שנמצא בחיכוך מתמיד ומתמשך עם גורמי הטיפול, הרווחה והחינוך בעיר מגוריו. המבקש הרגיש שגורמים אלו – עובדים סוציאליים, צוותים רפואיים ואפילו ראש העיר עצמו – רודפים
כדי להרחיק את הגורמים הללו ממנו, בחר המבקש להשתמש בכלי משפטי נפוץ מאוד: חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. חוק זה נועד במקור להגן על אזרחים מפני הטרדות, פגיעה בפרטיות או איומים.
המבקש הגיש שתי בקשות שונות שהגיעו בסופו של דבר לבית המשפט העליון כבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי":
הבקשה הראשונה (רע"א 36439-06-26): הוגשה כנגד שתי נשות טיפול בעיר מגוריו , בטענה שהן מעבירות מידע כוזב ומנסות להתערב בטיפול הרפואי של בתו.
הבקשה השנייה (רע"א 36636-06-26): הוגשה כנגד ראש העיר, בטענה שהוא מגבה את פעולות גורמי הרווחה והחינוך. במסגרת זו אף עתר המבקש שבית המשפט יורה כי "תקציבי העירייה ינוהלו על ידי גורם אחר".
החלטת בית המשפט העליון: הכתובת הלא נכונה
השופט יחיאל כשר דחה את שתי הבקשות על הסף, מבלי שנקראו המשיבים להגיב, וזאת משלוש סיבות מרכזיות המהוות שיעור חשוב במשפט אזרחי:
1. "האכסניה המשפטית" אינה מתאימה
זהו הלב המקצועי של פסק הדין. השופט כשר הבהיר , כפי שהבהירו הערכאות הקודמות, כי חוק מניעת הטרדה מאיימת לא נועד לפתור סכסוכים מול רשויות השלטון כאשר אלו פועלות במסגרת סמכותן ותפקידן על פי דין. כפי שציינה השופטת בן-ארי במחוזי, אם לאזרח יש השגות על אופן הטיפול של שירותי הרווחה או העירייה, מקומן של טענות אלו בהליכים המתנהלים בבית המשפט לנוער או במישור המשפט המנהלי (כמו עתירה מנהלית), ולא באמצעות צו הרחקה אישי נגד עובדי הציבור.
2. אי-עמידה באמות המידה של "גלגול שלישי"
התיק הגיע לעליון כבקשת רשות ערעור שנייה. השופט כשר הזכיר את ההלכה הפסוקה (תוך הפניה לפסקי הדין רע"א 21035-08-24 וינרמן נ' רומנו ורע"א 70536-08-24 וינרמן נ' דב) , לפיה רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או למניעת עיוות דין קשה. כאן, מדובר היה בעניין פרטני לחלוטין.
3. פגמים פרוצדורליים מהותיים
בהליך הראשון, המבקש לא הגיש תצהיר ערוך כדין (חתום ומאומת בפני גורם מוסמך), אלא הסתפק בהצהרה עצמית בכתב. שופט בית משפט השלום ד' שוהם הדגיש: "כמובן שאין מדובר בתצהיר, ולפיכך הבקשה היא בקשה ללא תצהיר" – ובית המשפט העליון הסכים כי פגם זה כשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה.
תמרור האזהרה: שימוש לרעה בהליכי משפט
החלק המעניין באמת בפסק הדין הוא סוגיית ההוצאות. המבקש פיתח דפוס של הגשת בקשות סדרתיות – לפחות 8 בקשות רשות ערעור דומות בחודשים האחרונים שהוגשו לערכאות שונות (ביניהן רע"א 21401-03-26, רע"א 78957-02-26 ו-רע"א 34311-05-26) , וכולן נדחו תוך מתן הסברים חוזרים ונשנים.
השופט כשר הצביע על "פרצה" פרוצדורלית: תקנה 20(30) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, קובעת כי אין חובת תשלום אגרה בפתיחת הליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. פטור זה נועד בצדק להבטיח שקורבנות הטרדה אמיתיים לא ייתקלו במחסום כלכלי בדרך להגנה. אולם, השופט ציין כי היעדר "דמי רצינות" אלו אפשר במקרה הנוכחי להציף את המערכת בהליכי סרק.
בעבר, השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבר התריעה בפני המבקש בתיק אחר (ע"א 69492-04-26) כי התנהלותו עולה כדי "שימוש לרעה בהליכי משפט". מאחר שהמבקש לא שעה לאזהרות, החליט השופט כשר שהפעם אין מנוס מהטלת סנקציה כספית מכוח תקנה 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הוא חיקק נגדו הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח עבור כל בקשה (ובסך הכל 2,000 ש"ח), תוך ציון כי הדבר נעשה "בזאת הפעם על הצד המתון".
שורה תחתונה ולקח לחיים
פסק הדין הזה מזכיר לנו שני דברים חשובים:
בצד המהותי: המערכת המשפטית מעניקה הגנה רחבה לעובדי ציבור הממלאים את תפקידם, ואינה ממהרת להגדיר פעולות פיקוח ורווחה לגיטימיות כ"הטרדה".
בצד הטקטי: זכות הגישה לערכאות היא אכן זכות יסוד, אך היא אינה מוחלטת. מי שמנסה לנהל הליכי סרק טרדניים וסדרתיים , עשוי לגלות בסוף שבית המשפט יודע להגן על הזמן השיפוטי שלו באמצעות תג מחיר כספי.