בתי המשפט בישראל פועלים ברובם לפי השיטה האדברסרית – כלומר, השופט משמש כגורם ניטרלי המכריע במחלוקת , בעוד ששני הצדדים הם אלו שמביאים את הראיות, מעלים את הטענות ומנהלים את זירת הקרב המשפטית. אבל מה קורה כשהשופט מחליט "להתערב" ולהעלות טענה משפטית שאף אחד מהצדדים לא ביקש? האם זה הופך אותו לבעל משוא פנים לטובת אחד הצדדים?
החלטה מרתקת שניתנה על ידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג בג"ץ 50453-06-26 שלמה כהן נ. המפקח הכללי של משטרת ישראל
, מספקת הצצה מרתקת להבדל התהומי שבין משפט אזרחי רגיל לבין עתירות לבג"ץ , ומסבירה למה לפעמים שופט לא רק רשאי – אלא ממש חייב – לקחת את המושכות לידיים.
הרקע: צווי הרחקה מהר הבית ובקשת פסלות
ארבעה עותרים (ביניהם שלמה כהן ואחרים) הגישו עתירה לבג"ץ נגד שורה של גורמי ביטחון, ובראשם המפכ"ל והשר לביטחון לאומי. הסיבה: צווי הרחקה מהר הבית שהוצאו נגדם לאחר שלטענת המשטרה הפרו את כללי הביקור במקום. העותרים ביקשו לבטל את הצווים, לחשוף את כללי הביקור בהר, ואף דרשו צו ביניים דחוף שיאפשר לעותר הראשון לעלות להר הבית ביום חתונתו.
השופט סולברג, ששימש כשופט תורן, עבר על התיק והבחין בבעיה: העותרים פנו מיד לבג"ץ מבלי לנסות לפתור את העניין מול רשויות המשטרה קודם לכן. הוא החליט לא לתת את צו הביניים וביקש מהעותרים להודיע האם הם רוצים למשוך את העתירה כדי לבצע "מיצוי הליכים" כנדרש.
העותרים לא אהבו את ההחלטה והגישו מיד בקשת פסלות נגד השופט סולברג. הטענה שלהם הייתה פשוטה: "המשטרה בכלל עוד לא הגיבה לתיק. השופט העלה את טענת 'אי-מיצוי ההליכים' מיוזמתו, ובכך הוא הפסיק לשמש גורם ניטרלי והפך למעשה למי שמעלה טענת הגנה עבור המשיבים".
החלטת השופט סולברג: למה בג"ץ זה לא משפט אזרחי?
השופט סולברג דחה את הבקשה לפסול אותו , ועשה זאת באמצעות שיעור משפטי קצר ומזוקק על אופיו הייחודי של בית המשפט הגבוה לצדק:
1. השלב הראשון בבג"ץ הוא מסננת
בעוד שבמשפט אזרחי רגיל הגשת תביעה מחייבת את הצד השני להתגונן , בבג"ץ החוקים שונים לחלוטין. הליך בג"צי הוא הליך דו-שלבי. בשלב הראשון, העותר נדרש לעבור שורה של "עילות סף" – כמו ניקיון כפיים, שיהוי, וכן, גם מיצוי הליכים. בית המשפט רשאי (ואף חייב) לבדוק בעצמו אם העתירה בכלל ראויה להיכנס בשעריו, עוד לפני שהוא מבקש מהמדינה להגיב.
"עילת הסף של אי-מיצוי הליכים, כשמה כן היא עילת סף. ברי, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, רשאי – אף נדרש – לעוררה מיוזמתו".
2. הבעת עמדה לכאורית אינה משוא פנים
העותרים טענו שהשופט גיבש "דעה קדומה" או נקלע לניגוד עניינים. סולברג הבהיר כי שופט רשאי, ולעיתים אף מחויב, להציף קשיים משפטיים בפני הצדדים ולהציע להם לחזור בהם מההליך. העובדה שהשופט נתן להם הזדמנות להסביר את עצמם ולטעון לעניין מיצוי ההליכים (במקום פשוט לזרוק את העתירה על הסף מיד), היא ההפך הגמור מעיוות דין.
3. צו ביניים לא נועד לשנות את המצב
העותרים התלוננו גם על כך שלא ניתן לעותר 1 אישור לעלות להר ביום חתונתו וראו בכך אפליה. סולברג הזכיר כלל יסוד: צו ביניים נועד לשמר את המצב הקיים, ולא לשנות אותו. מעבר לכך, צו ההרחקה ניתן לעותר חודשיים שלמים לפני כן. העובדה שהוא נזכר לעתור ימים ספורים לפני החתונה יצרה "דחיפות" שהוא אחראי לה בעצמו.
הלקח המעשי: אל תרוצו לבג"ץ לפני שדיברתם עם הרשות
ההחלטה הזו של השופט סולברג מזכירה לכל עורך דין ואזרח את החשיבות של עבודת ההכנה המשפטית. בג"ץ הוא מוסד עליון, והוא אינו מוכן לשמש "תחנה ראשונה" לפתרון בעיות שאפשר היה לנסות ולפתור מול מפקד המחוז או הרשות המקומית בצינורות המקובלים.
מי שמנסה לקצר תהליכים ולדלג ישירות לערכאה הגבוהה ביותר, עשוי לגלות שבית המשפט יעיר אותו למציאות המשפטית – ובצדק