המשיבים: | 1. עו"ד שי גרוס, הנאמן | | 2. כונס הנכסים הרשמי |
בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מאור) מיום 23.5.2018 בפש"ר 39228-11-11 |
בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מאור) מיום 23.5.2018 בפש"ר 39228-11-11, במסגרתה בוטל הליך פשיטת הרגל של המבקש, וזאת עד למתן החלטה בערעור שהגיש המבקש. הרקע לבקשה - המבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל החל משנת 2011, וביום 18.10.2012 הוכרז פושט רגל. נגד המבקש הוגשו 23 תביעות חוב העומדות על סך של 9,006,762 ש"ח, כאשר בקופת פשיטת הרגל נצבר סך של 131,476 ש"ח. המשיב הוא הנאמן על נכסי המבקש אשר מונה על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 9.1.2012.
- ביום 21.9.2015 הגיש המבקש בקשה למתן צו הפטר. לאחר שנערכו שני דיונים בבקשה זו, ולאחר שהורה בית המשפט למשיב להעמיק חקר על אודות המבקש, ובפרט על מקום העסקתו, הגיש המשיב תסקיר מטעמו. במסגרת התסקיר ציין המשיב שהעסק בו עובד המבקש מצוי למעשה בבעלותו, כי המבקש מסר דיווח כוזב בדבר הכנסותיו וכי התנהלותו עולה כדי חוסר תום לב בהליך. משכך, ציין כי יש להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי בעניין הבקשה למתן צו הפטר, הביע בא-כוח הכנ"ר הסכמה עם עמדתו של המשיב, וכך גם בא-כוחו של אחד מנושי המבקש.
- ואכן, ביום 23.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הליך פשיטת הרגל של המבקש. נקבע כי התסקיר המפורט שהוגש מטעם המשיב מעלה קשיים לא פשוטים ואף חמורים ביחס להתנהלותו של המבקש ולמיצוי כושר השתכרותו. בית המשפט התרשם, כפי שהתרשם המשיב, כי העסק בו עובד המבקש הוא למעשה העסק שלו, אשר רק מנוהל על ידי גיסתו. הדבר נלמד, בין היתר, מכך שמדובר בעסק הממשיך את אותם העסקים בהם עסק המבקש בעבר, ומכך שהגיסה לא ידעה למסור בחקירתה על ידי המשיב מידע בסיסי על הספקים והלקוחות של העסק. בית המשפט אף הביע תמיהה באשר לשכרו הנמוך של המבקש, וציין כי התרשם שהמבקש יכול להשתכר לפחות פי שלושה מהסכום שהצהיר עליו. לבסוף, ציין בית המשפט כי התנהלותו של המבקש לא הייתה שקופה, וכי ניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לתקן את אורחותיו, אולם הדבר לא צלח. על כן, נקבע כי אין מנוס מביטול הליך פשיטת הרגל בשל ניצולו לרעה על ידי המבקש.
- המבקש מלא טענות כרימון נגד המשיב ונגד החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, החלטת בית המשפט שגויה ואינה יכולה לעמוד על כנה, שכן היא מאמצת את עמדת המשיב בתסקירו – עמדה המבוססת על השערות בלבד ללא שום בסיס עובדתי או משפטי. התסקיר אשר הגיש המשיב אינו חזות הכל, ולא היה מקום שבית המשפט יסתמך עליו, תוך התעלמות מוחלטת מגרסת המבקש ושלילת האפשרות להגיש ראיותיו באופן מסודר לצורך הפרכת האמור בתסקיר המשיב. כן נטען כי משמעות אימוץ עמדת המשיב היא פיטוריו של המבקש, דבר שיפעל לרעת כלל הנושים. עוד טען המבקש כי מדובר בהתנכלות של המשיב כלפיו, אשר לא נקף אצבע במשך כל הליך פשיטת הרגל עד להגשת בקשתו למתן צו הפטר, אז החל המשיב לפעול באופן שיטתי לטרפד את בקשתו זו. המבקש ציין כי במהלך השנים שיתף פעולה באופן מלא עם המשיב, התייצב למספר חקירות והמציא את כל הדרוש ממנו ככל שהדבר היה ברשותו. וכעת, לאחר שכל רכושו מומש לטובת נושיו, הוא "נזרק" מההליך וניצב לפני שוקת שבורה. מכל מקום, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו.
דיון והכרעה - ביצוע פסק דין או החלטת בית המשפט הוא הכלל. עיכוב הביצוע של פסק דין או החלטה הוא החריג, שיינתן בהתחשב בסיכויי הערעור ובמאזן הנוחות (ע"א 3296/16 גרבש נ' עו"ד איתן ארז- נאמן, פסקה 3 (14.12.2016). בענייננו, באשר לסיכויי הערעור, טענותיו הרבות של המבקש מופנות כלפי קביעות עובדתיות שניתנו על ידי הערכאה הדיונית, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות מסוג זה (ע"א 7023/16 שעלאן נ' הכונס הרשמי, פסקה 6 (22.9.2016); ע"א 7974/10 עיני נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 6 (9.2.2011); ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 28 (1.2.2011)). זאת, בפרט כאשר אותן קביעות עובדתיות נסמכות על חקר מפורט ומנומק שערך המשיב, שכאמור ממלא תפקיד מטעם בית המשפט. לפיכך, על פניו, עומדת לפני המבקש משוכה משמעותית וגבוהה למדי בערעורו.
- באשר למאזן הנוחות, עולה כי למבקש לא ייגרם כל נזק כתוצאה מדחיית בקשתו לעיכוב החלטת בית המשפט המחוזי, ומנגד הותרת הליך פשיטת הרגל על כנו לעת הזאת לא תצמיח כל תועלת. אבהיר.
- אכן, קיימים הבדלים משמעותיים בין הליך פשיטת הרגל לבין הליך הוצאה לפועל. ההבדל המרכזי והבסיסי ביותר עניינו ביחס שבין הנושים בהליכים כלפי החייב. כך, בעוד שהליך פשיטת הרגל הוא הליך קולקטיבי, שבו פועלים כל נושי החייב במסגרת אחת, הליכי הוצאה לפועל ננקטים על ידי כל נושה באופן עצמאי (רע"א 8131/17 מזרחי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 16 (14.11.2017); ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקאות 14-12 (14.8.2012)). במובן זה, הליך פשיטת רגל מקל על החייב מצד אחד ועל הנושים מצד שני, כאשר גביית החובות מאת החייב נעשית באופן קולקטיבי ומקסימלי על ידי גורם משותף – הנאמן, אשר מונה על ידי בית המשפט על נכסי החייב (וראו: רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן, פסקה 9 (25.10.2011); דוד האן דיני חדלות פירעון 14-13 (2009) (להלן: האן)). ההנחה היא שהליך פשיטת הרגל מניב את התוצאה הטובה ביותר, הן לחייב והן לנושים.
- יחד עם זאת, בין בהליך פשיטת רגל ובין בהליך הוצאה לפעול, לא ניתן לגבות מהחייב יותר ממה שיש לו. כמו כן, קיימים מאפיינים מסוימים המטשטשים את ההבדלים בין הליך ההוצאה לפועל לבין הליך פשיטת הרגל, ובראשם מנגנון הכרזת החייב "מוגבל באמצעים" לפי סעיף 62ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק). אם הוכרז חייב כמוגבל באמצעים, והיו תלויים ועומדים נגדו מספר תיקים, ייתן רשם ההוצאה לפועל צו לאיחוד התיקים לפי סעיף 69ו לחוק המורה על איחוד כל התיקים התלויים והעומדים נגד החייב. בכך, מתקיים הלכה למעשה הליך גבייה קולקטיבי גם במסגרת הליכי הוצאה לפועל (וראו: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד, פסקאות 7-6 (15.3.2003); האן, 136).
- בענייננו, משעה שהמבקש טוען שאין בידיו נכסים כלשהם שבאמצעותם יוכל לפרוע את חובותיו, ומשעה שהוא טוען באופן עיקש שהעסק בו הוא עובד מצוי בבעלות גיסתו, הרי שאין לו כל סיבה לחשוש מהליכי הוצאה לפועל. זאת, בפרט כשבאפשרותו לעתור כאמור לאיחוד תיקים במקרה של ריבוי הליכים נגדו.
- לעומת זאת, על פניו אין כל תועלת בהליך פשיטת הרגל. הליך פשיטת הרגל מרכז כאמור את תביעות החוב בידי גורם אחד – הנאמן, חלף הגשת תביעות מרובות לאכיפת חובותיו של החייב. זאת, לשם קיום הליך יעיל, מהיר ושוויוני לחלוקת נכסי החייב לנושים (ע"א 7575/12 יפת נ' זלצמן, פסקה 21 (4.8.2014)). לשם קידום תכלית זו, מוקנות לנאמן סמכויות שונות הייחודיות להליך פשיטת הרגל. כך למשל, ביכולתו של נאמן לבקש לבטל הענקות שהוענקו על ידי החייב לגורמים שלישיים לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה); לבטל המחאת זכויות לפי סעיף 97 לפקודה; לבטל העדפות בין נושיו השונים של החייב לפי סעיף 98 לפקודה. המדובר בפעולות הייחודיות להליך פשיטת רגל, אשר לא ניתן לנקוט אותן במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
- ברם בענייננו, על פי ממצאי התסקיר, אין ביכולתו של המשיב לנקוט בהליכים הייחודיים המצויים בהליך פשיטת הרגל, ואין בהליך עצמו כדי לממש את התכלית בדבר קיום הליך יעיל, מהיר ושוויוני לפירעון חובות המבקש לנושים. על כן, למעשה הליך זה לא מצמיח כל תועלת לנושיו של המבקש, ובאמצעות ביטולו יוכל כל אחד מהם לנקוט בהליך הוצאה לפועל נגד המבקש.
- סוף דבר, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בערעורו. הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום, ה' בתמוז התשע"ח (18.6.2018). |
|
|