מה היא שינוי חזית?
לאחר הגשת כתבי הטענות מתגבשות בין בעלי הדין הפלוגתאות (המחלוקות) בהן בית משפט נדרש להכריע. ככלל בעל דין לא רשאי בשלב מאוחר יותר להרחיב בעילות נוספות שלא נכללו במסגרת הפלוגתאות שהתגבשו לאחר הגשת כתב התביעה , כתב ההגנה וכתב התשובה, ככל שהוגש.
באלו מקרים עשוי בית משפט להתיר שינוי חזית?
במידה ובעל דין לא התנגד במפורש לשינוי הפלוגתאות במהלך הדיון יכול הדבר להתפרש כחריג לאיסור המוטל על בעל הדין לשנות חזית. (רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ נגד עלית חברה לביטוח). יחד עם זאת, אין בהזכרת עובדות נוספות כלשהן כדי ליצור שינוי חזית.
באלו מקרים עשוי בית משפט להתיר שינוי חזית?
במידה ובעל דין לא התנגד במפורש לשינוי הפלוגתאות במהלך הדיון יכול הדבר להתפרש כחריג לאיסור המוטל על בעל הדין לשנות חזית. (רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ נגד עלית חברה לביטוח). יחד עם זאת, אין בהזכרת עובדות נוספות כלשהן כדי ליצור שינוי חזית.
בפסק דין שניתן בבית משפט העליון לאחרונה מיום 03.02.13 במסגרת רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נגד שמחה משטה ואח' נדונה בקשת רשות ערעור שהגישה שרותי בריאות כללית ( להלן: המבקשת ) על החלטת בית משפט מחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.10.2012 בתיק רע"א 53422-09-12 שניתנה על-ידי כב' השופטת ע' צ'רניאק
בפסק דין דינו של בית משפט מחוזי נקבע שלאחר שהמבקשת התנגדה להרחבת החזית "נכון היה לאפשר לתובעת [המשיבה] לחקור את המומחה לגבי כל שאלה הנוגעת לטיפול הרפואי בתובעת. כל עוד לא השלים המומחה הרפואי את תשובותיו בחקירה הנגדית, ממילא לא ניתן היה לצפות אם יש מקום לתיקון כתב התביעה, אם לאו". ועל כן קביעת בית משפט השלום ביחס לתחזית של תיקון כתבי הטענות "הקדימה את המאוחר". ערעור המשיבה בבית משפט מחוזי התקבל, והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח ועל החלטתה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור.
הכרת בית משפט עליון בבקשת רשות הערעור
בית המשפט העליון החליט לתת רשות ערעור למרות שמדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על החלטת ביניים דיונית של בית משפט השלום, שברגיל לא ניתנת לגביה הרשות לערער לבית משפט זה וזאת מהנימוקים הבאים:
כידוע, הכלל היסודי הוא "כי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות … ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על-ידי יריבו" (ע"א 397/68 וייס נ' ג'ורג' פ"ד כג(1) 402, 407 (1969)). כלל זה מבטא את האיסור על "הרחבת חזית" (או "שינוי חזית").
אכן, לא תמיד יידרש שינוי פורמאלי של כתב טענות כדי שייאמר כי בעל דין רשאי לטעון טענה כלשהי, והוא – כאשר אותו בעל דין הציג ראיה להוכחת אותה טענה ויריבו לא התנגד לכך, ובכך הוא נחשב כמי שנתן מכללא את הסכמתו להרחבת החזית. אין מדובר בכלל טכני גרידא: "הכלל האוסר על הרחבת חזית משקף עקרונות חשובים של ייעול הדיון וסופיות הדיון" (ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (20.8.2009), פסקה 18 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור). ועוד נאמר, כי הגם שהתנגדות להרחבת חזית היא "דיונית באופייה", יש לה "משקל רב", זאת "נוכח השיטה האדוורסרית הנהוגה במשפט הישראלי, וביתר שאת – בהליך האזרחי. באחרון, הצדדים הם-הם אשר מגדירים את הפלוגתות. במיוחד הדבר נכון לגבי התובע שלא רק פותח את ההליך, אלא למעשה יוצר אותו על-פי הגבולות שבכתב תביעתו. … הגיונו של הכלל בדבר שינוי החזית נתחם בשאלת הפלוגתות שהעלו הצדדים בתחילת הדיון, ובצורך לשמור על אינטרס הצד שכנגד, שהכין את מסלול טיעונו בהתאם לטענות שהעלה יריבו" (ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (4.7.2011), פסקה 5 לפסק דינו של השופט נ' הנדל; ראו עוד: ע"א 8871/07 יודפת מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' נגוהות בע"מ (12.7.2011)).
כאשר מדובר בתביעה שבגדרה טוען התובע בעניין שברפואה, עליו לצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית להוכחת אותו עניין. חוות הדעת נחשבת כחלק מכתב הטענות, וטענה שלא כלולה בה לא תוכל להיטען ואין התובע רשאי להביא לגביה ראיות, גם לא באמצעות הפניית שאלות למומחים במהלך חקירתם בבית המשפט.
במקרה דנא סברה המשיבה כי בחוות דעת המומחה הונחה תשתית ראייתית להוכחת טענתה בדבר התרשלות המבקשת בביצוע המעקב לאחר הניתוח להסרת השלפוחית. כאמור, איני סבור שבחוות דעת המומחה הונחה תשתית לטענה האמורה, ולפיכך ברי כי המשיבה הייתה חייבת לעגן טענה זו בכתבי טענותיה. כיוון שמדובר בעניין שברפואה, אין די בתיקון כתב התביעה וקיימת חובה לצרף לגבי אותו עניין חוות דעת רפואית מטעם המשיבה. דבר זה לא נעשה. טיעון המשיבה, שאין לקבלו, לפיו ככל שהמומחה יענה לשאלותיה בסוגיה האמורה, יתייתר הצורך בתיקון חוות הדעת מטעמה, מדגים דווקא את ההצדקה שבהתנגדות המבקשת להרחבת החזית. שהרי בדיוק תוצאה זו ביקשה המבקשת למנוע – באי התנגדות מצידה להצגת שאלות למומחה בסוגיה האמורה, היא הייתה נחשבת כמסכימה להרחבת החזית באופן שטענת הרשלנות האמורה תיחשב כאחת מהפלוגתאות שבין הצדדים.
כיוון שטענת ההתרשלות האמורה כלל לא נכללה כדין בכתבי הטענות של המשיבה (דהיינו – לא הוגשה לגביה חוות דעת מומחה רפואי), וגם לא בחוות דעתו של המומחה, לא היה מקום להתיר לבאת-כוח המשיבה להפנות למומחה שאלות בעניין, וצדק בית משפט השלום בהחלטתו לקבל את התנגדות המבקשת. שאלה אחרת ונפרדת, שכלל לא נדונה, היא, מה יהא דינה של בקשה לתיקון כתב תביעתה של המשיבה בדרך של השלמת חוות הדעת הרפואית מטעמה או הגשת חוות דעת נוספת. לעינן זה איני מחווה כל דעה. היה ותוגש בקשה לתיקון, צריך יהיה לדון בה בהתחשב בדינים המתייחסים לתיקון כתבי טענות, ובכלל זה לבחון מדוע בקשה זו מועלית בשלב כה מתקדם של ההליך ומדוע לא ניתן היה להעלותה קודם לכן.
אף כי ניתן היה לסיים בנקודה זו, משנמצא כי המשיבה ניסתה להרחיב את חזית המחלוקת ובדין נבלמה על-ידי בית משפט השלום לאחר שהמבקשת ביקשה זאת, אוסיף עוד מספר הערות:
א. כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית המחליטה בהתנגדות להרחבת או לשינוי חזית. לא רק שמדובר בהחלטות דיוניות באופיין, וככאלה מסור לגביהן שיקול דעת נרחב לערכאה הדיונית, אלא שמדובר בהחלטות הניתנות, בדרך כלל, על אתר, במהלך שמיעת הראיות. הכלל בדבר אי התערבות ערכאת הערעור מתחייב לפיכך גם כדי שניתן יהיה לקיים ביעילות וכסדרו הליך של שמיעת ראיות, מבלי שזה ייקטע לצורך פניה לערכאת הערעור.
אכן, במקרה דנן החליט בית משפט השלום לקטוע את הדיון כדי לאפשר למשיבה לשקול צעדיה, ולפיכך ראה בית המשפט המחוזי לנכון לדון בבקשת רשות הערעור לגופה. אלא שלעמדתי גם כאשר הופסק הדיון בערכאה הדיונית, אין בכך כדי להצדיק, בדרך כלל, קבלת בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה הדוחה או מקבלת התנגדות להרחבת חזית. ככל שלסוגיה עדיין תהיה נפקות גם לאחר מתן פסק הדין, ניתן יהיה לערער על החלטה זו במסגרת הערעור על פסק הדין. הנסיון מוכיח שבמרבית המקרים, עובר לסיום ההליך אין עוד כל נפקות למחלוקת שהתעוררה אגב שמיעת העדויות בשאלה אם יש בהעלאת סוגיה מסוימת משום הרחבת חזית.
ב. בית המשפט המחוזי פסק כי לאחר שהמבקשת התנגדה להרחבת החזית: "נכון היה לאפשר לתובעת [המשיבה] לחקור את המומחה לגבי כל שאלה הנוגעת לטיפול הרפואי בתובעת". ככל שבית המשפט המחוזי מכוון בדברים אלה לפרקטיקה הנוהגת "לרשום" התנגדות להרחבת חזית מבלי להכריע בה על-אתר, ראוי לייחד מספר מילים לאפשרות זו. אכן, לא אחת, בשטף שמיעת הראיות, וכדי לא לקטוע את העדות, מסתפק בית המשפט בציון עצם ההתנגדות ורישומה בפרוטוקול. לעיתים אף מוסכם, עוד לפני תחילת החקירות, כי הצדדים שומרים על טענותיהם בעניין שינוי חזית (כמו גם על טענות לגבי קבילות). זאת, על מנת שהמתנגד לא ייתפס כמי שהסכים מכללא לשינוי חזית וזכויותיו בעניין זה תישמרנה. מדובר בפרקטיקה מקובלת וראויה במקרים רבים, אלא שחסרונה בצידה. החסרון הוא שנותר ספק בשאלה האם אכן לפנינו הרחבת או שינוי חזית, אם לאו. מן הסתם, עדיף שבעלי הדין יידעו אל נכון מה עמדת בית המשפט בסוגיה ועל-פיה גם יכלכלו את המשך חקירת העדים ויתר מהלכיהם, במיוחד אם מדובר בסוגיה שמצריכה חקירות ממושכות.
לעיתים הכרעה בשאלה אם מדובר בשינוי חזית אינה פשוטה ואינה מיידית. כך הוא כאשר כתבי הטענות מורכבים ומסובכים וקיימות פלוגתאות ופלוגתאות משנה רבות. במקרה כזה לעיתים אכן יהיה די ברישום ההתנגדות מבלי להכריע בשאלה אם אכן מדובר בשינוי חזית. לכל היותר העדות תתייחס לאותם עניינים שלגביהם הועלתה התנגדות לשינוי חזית, ובפסק הדין, ככל שלעניינים אלה תהיה עוד נפקות לצורך ההכרעה, ניתן יהיה לבחון האם מדובר בשינוי חזית אם לאו.
במקרה דנא עמד בית משפט השלום על-אתר על כך שמדובר בשינוי חזית. אכן, מדובר במקרה בו ההחלטה בעניין זה הייתה פשוטה וניתן היה להגיע אליה במהלך חקירת המומחה. במקרה כזה לא היה מקום לאפשר למשיבה לחקור את המומחה "לגבי כל שאלה הנוגעת לטיפול הרפואי בתובעת" (בלשון בית המשפט המחוזי), שכן לא היה מקום לחקרו לגבי עניינים שלא נכללו בחוות הדעת שמטעם המשיבה.
ההתייחסות לעיל הייתה לטענת שינוי חזית המועלית במהלך חקירת העדים. טענה זו עשויה לעלות גם לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית כלפי חלקים מהתצהירים. במקרה כזה יש לדון ולהכריע בה במסגרת קדם המשפט, כאשר בית המשפט אינו נתון באילוצים הקיימים כאשר הטענה מועלית במהלך שמיעת העדים.
ככל שנושאים אלה ילובנו ויוכרעו בטרם ייקבע התיק להוכחות, תפחת האפשרות שגבולות המחלוקת יישארו מעורפלים בשלב שמיעת העדים.
אף כי ניתן היה לסיים בנקודה זו, משנמצא כי המשיבה ניסתה להרחיב את חזית המחלוקת ובדין נבלמה על-ידי בית משפט השלום לאחר שהמבקשת ביקשה זאת, אוסיף עוד מספר הערות:
א. כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית המחליטה בהתנגדות להרחבת או לשינוי חזית. לא רק שמדובר בהחלטות דיוניות באופיין, וככאלה מסור לגביהן שיקול דעת נרחב לערכאה הדיונית, אלא שמדובר בהחלטות הניתנות, בדרך כלל, על אתר, במהלך שמיעת הראיות. הכלל בדבר אי התערבות ערכאת הערעור מתחייב לפיכך גם כדי שניתן יהיה לקיים ביעילות וכסדרו הליך של שמיעת ראיות, מבלי שזה ייקטע לצורך פניה לערכאת הערעור.
אכן, במקרה דנן החליט בית משפט השלום לקטוע את הדיון כדי לאפשר למשיבה לשקול צעדיה, ולפיכך ראה בית המשפט המחוזי לנכון לדון בבקשת רשות הערעור לגופה. אלא שלעמדתי גם כאשר הופסק הדיון בערכאה הדיונית, אין בכך כדי להצדיק, בדרך כלל, קבלת בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה הדוחה או מקבלת התנגדות להרחבת חזית. ככל שלסוגיה עדיין תהיה נפקות גם לאחר מתן פסק הדין, ניתן יהיה לערער על החלטה זו במסגרת הערעור על פסק הדין. הנסיון מוכיח שבמרבית המקרים, עובר לסיום ההליך אין עוד כל נפקות למחלוקת שהתעוררה אגב שמיעת העדויות בשאלה אם יש בהעלאת סוגיה מסוימת משום הרחבת חזית.
ב. בית המשפט המחוזי פסק כי לאחר שהמבקשת התנגדה להרחבת החזית: "נכון היה לאפשר לתובעת [המשיבה] לחקור את המומחה לגבי כל שאלה הנוגעת לטיפול הרפואי בתובעת". ככל שבית המשפט המחוזי מכוון בדברים אלה לפרקטיקה הנוהגת "לרשום" התנגדות להרחבת חזית מבלי להכריע בה על-אתר, ראוי לייחד מספר מילים לאפשרות זו. אכן, לא אחת, בשטף שמיעת הראיות, וכדי לא לקטוע את העדות, מסתפק בית המשפט בציון עצם ההתנגדות ורישומה בפרוטוקול. לעיתים אף מוסכם, עוד לפני תחילת החקירות, כי הצדדים שומרים על טענותיהם בעניין שינוי חזית (כמו גם על טענות לגבי קבילות). זאת, על מנת שהמתנגד לא ייתפס כמי שהסכים מכללא לשינוי חזית וזכויותיו בעניין זה תישמרנה. מדובר בפרקטיקה מקובלת וראויה במקרים רבים, אלא שחסרונה בצידה. החסרון הוא שנותר ספק בשאלה האם אכן לפנינו הרחבת או שינוי חזית, אם לאו. מן הסתם, עדיף שבעלי הדין יידעו אל נכון מה עמדת בית המשפט בסוגיה ועל-פיה גם יכלכלו את המשך חקירת העדים ויתר מהלכיהם, במיוחד אם מדובר בסוגיה שמצריכה חקירות ממושכות.
לעיתים הכרעה בשאלה אם מדובר בשינוי חזית אינה פשוטה ואינה מיידית. כך הוא כאשר כתבי הטענות מורכבים ומסובכים וקיימות פלוגתאות ופלוגתאות משנה רבות. במקרה כזה לעיתים אכן יהיה די ברישום ההתנגדות מבלי להכריע בשאלה אם אכן מדובר בשינוי חזית. לכל היותר העדות תתייחס לאותם עניינים שלגביהם הועלתה התנגדות לשינוי חזית, ובפסק הדין, ככל שלעניינים אלה תהיה עוד נפקות לצורך ההכרעה, ניתן יהיה לבחון האם מדובר בשינוי חזית אם לאו.
במקרה דנא עמד בית משפט השלום על-אתר על כך שמדובר בשינוי חזית. אכן, מדובר במקרה בו ההחלטה בעניין זה הייתה פשוטה וניתן היה להגיע אליה במהלך חקירת המומחה. במקרה כזה לא היה מקום לאפשר למשיבה לחקור את המומחה "לגבי כל שאלה הנוגעת לטיפול הרפואי בתובעת" (בלשון בית המשפט המחוזי), שכן לא היה מקום לחקרו לגבי עניינים שלא נכללו בחוות הדעת שמטעם המשיבה.
ההתייחסות לעיל הייתה לטענת שינוי חזית המועלית במהלך חקירת העדים. טענה זו עשויה לעלות גם לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית כלפי חלקים מהתצהירים. במקרה כזה יש לדון ולהכריע בה במסגרת קדם המשפט, כאשר בית המשפט אינו נתון באילוצים הקיימים כאשר הטענה מועלית במהלך שמיעת העדים.
ככל שנושאים אלה ילובנו ויוכרעו בטרם ייקבע התיק להוכחות, תפחת האפשרות שגבולות המחלוקת יישארו מעורפלים בשלב שמיעת העדים.