תצהיר גילוי מסמכים כללי לפי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי
ההליך של גילוי המסמכים על פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש, אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי הצד שכנגד , לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט.
הכוונה היא למסמכים "מועלים", שתוכנם עשוי לתמוך בגרסתו של המבקש, וגם למסמכים "מזיקים", העלולים לפעול לרעתו של מבקש גילוי המסמכים, ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם.
"נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי מירבי שכן, המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס בעלי הדין בהבטיחו עשיית משפט, והוא משרת גם את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה." (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית עמ' 198).
זאת ועוד, בפסיקה נקבע כי הליכי הגילוי והעיון במסמכים ניזונים מהתפיסה כי, החתירה לגילוי האמת עומדת ביסוד ההליך המשפטי וכי על הליך זה להתקיים בקלפים גלויים (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נגד פלץ).
תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין ליתן צו המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מהם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה.
נוסחו של טופס 11 לתקנות מחייב את המצהיר מטעם בעל הדין להוסיף ולהצהיר כי, חקר ודרש לשם איתור המסמכים. כלומר, נאסר על המצהיר להיות פסיבי ולהתחמק בכך ממילוי הצו.
זאת ועוד: "מסמכים המאוזכרים בתצהיר טעונים פירוט ותאור כדי זיהויים. אין די בהצהרה כללית, כגון חשבונות או קבלות" (זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמוד 434).
מכאן שכלל קיימת חובה לפרט בתצהיר גילוי מסמכים כללי את המסמכים שבמחלוקת ואין די באיזכור כללי וסתמי של מסמכים. נראה שאיזכור כללי של מסמכים בתצהיר גילוי מסמכים מחטיא את כוונת מתקין התקנות שכן הוא מאפשר לבעל הדין בהמשך ההליך להחסיר או "לשלוף" מסמכים כאוות נפשו ולתצהיר שכזה אין כל ערך ממשי.