זכותו של בעל דין לחקור על תצהירי יריבו בחקירה שכנגד גם הליכי ביניים
סעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע כי בית-המשפט ייעתר לבקשתו של בעל-דין לצוות על חקירת המצהיר ואם יתברר לבית-המשפט שבקשתו של בעל-דין לחקור בעל דין בבית-המשפט באה משם קנטור או קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש תוצאות החקירה.
בע"א 217/63 רב-און נ' הולצמן, פ"ד יז 2717, 2727 (1963) קבע ביהמ"ש העליון כי:
" כאשר בהליך ביניים הגיש בעל-דין תצהיר כהוכחה לטיעונו, אינו מוסמך ביהמ"ש לאסור על יריבו לחקור את המצהיר חקירת שתי וערב אלא אם ברור מראש שהחקירה מכוונת להאציל מפיו דברים שאינם רלבנטיים לנשוא הדיון או אשר לא יוכלו להשפיע, בלאו הכי, על תוצאתו".
ברע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26(1998) נקבע כי תיקון תקנה 241 לתקנות הסדר-הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "לא נועד לשנות מהדין הקודם לעניין זכותו של בעל דין לחקור על תצהירי יריבו בחקירה שכנגד גם הליכי ביניים. כאז כן עתה עומדת לבעל-הדין מכח סעיף 17(א) לפקודת הראיות הזכות לחקור את מצהירי יריבו על תצהיריהם ובלבד שמדובר בחקירה רלוונטית והוגנת אשר היקפה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט".
מכאן שכאשר מדובר בחקירה רלוונטית שלא לצורך קינטור בית משפט לא רשאי לסרב לבקשת בעל דין לבצע חקירה של מצהיר על תצהירו בהליך ביניים ובכל מקרה זכות זו כפופה לסמכותו של ביהמ"ש להטיל על המבקש את הוצאות החקירה אם השתכנע כי באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת כאמור בסעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשמ"א-1971.