בפני רשם לענייני ירושה מ.ת. ____
ב ת ל א ב י ב
התובעת: פלונית
– נגד-
הנתבע: אלמוני
(המתנגד) ע"י ב"כ עו"ד ניר טולדנו
מרח' מוטה גור 9 פתח תקווה
טל: 03-9309677 פקס: 03-9309674
התנגדות לצו ירושה
מוגשת בזאת התנגדות לקיום צו ירושה של המנוח יליד 1908 אשר נפטר ביום 19.05.1992 בבית חולים בפתח תקווה.
ואלו נימוקי הבקשה:
- המתנגד הינו אחיינו של המנוח. במועד פטירת המנוח נותרו אחריו אישה וארבע אחיינים: אישה – הגב' ____ אחיינים- מר ______, מר ______, מר _____ ומר ____ שהוא המתנגד.
- התובעת העלתה בסעיף 2 לבקשתה לצו טענה עובדתית לא נכונה ( בלשון המעטה) לפיה המנוח התגורר כביכול עד ליום פטירתו ביום 19.05.92 בבית באבן יהודה ( להלן: הדירה) בעוד שהמנוח לא התגורר בדירה זו למצער משנת 1984 ועד יום פטירתו שכן משנת 84 ואלך עבר להתגורר בבית אבות וזאת בשל מצב בריאותו הרעוע ועיוורון כמעט מוחלט.
- התנגדות זו מוגשת מאחר והתובעת, שהיא אחותה של אשת המנוח, יצרה בבקשתה למתן הצו מצג עובדתי לא נכון, לפיו אשת המנוח גרה עם המוריש כביכול בדירה ערב מותו של המוריש, וזאת על מנת לקבל לעצמה את כל חלקו של המנוח בדירה בעוד שהלכה למעשה היא זכאית לשני שלישים בלבד, מאחר ואשת המנוח לא התגוררה עימו למצער 7 שנים טרם מועד פטירתו של המנוח ואף המנוח לא התגורר בדירה זו משנת 1984 , כפי שיפורט עוד להלן.
- בחלק ב' סעיף 13 (ב) לבקשת התובעת לקבלת צו ירושה, אשר נתמך אף בתצהירה מציינת התובעת כי " העיזבון כולל דירה באבן יהודה ובן הזוג גר בה עם המוריש ערב מותו של המוריש"
- דא עקא, שבפן העובדתי לא היה אמת בהצהרת התובעת, שכן אשת המנוח מיום 26.02.85 ועד ליום פטירתה ביום 13.06.99 , לא התגוררה כלל עם המנוח בדירה אבן יהודה , אלה במרכז גריאטרי, אשר בו גם נפטרה ביום 13.06.99.
- דהינו, המנוח ניפטר ביום 19.05.92 כאשר אשת המנוח עזבה את באבן יהודה עוד ביום 26.02.85 ( 7 שנים טרם פטירת המנוח) ועברה להתגורר במרכז גריאטרי שם נפטרה בשנת 1999, 7 שנים נוספים לאחר מועד פטירת המנוח.
צילום אישור משרד הבריאות המאשר כי אשת המנוח, עברה להתגורר במרכז גריאטרי בפרדס חנה עוד בשנת 1985 ותעודת הפטירה המעידה על כך שהיא נפטרה באותו מרכז גריאטרי מצ"ב להתנגדות זאת כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן נספחים א' ו ב' .
- בעניינו חל סעיף 11 (א) (2) לחוק הירושה התשכ"ה 1965 הקובע תחת הכותרת " זכויות הירושה של בן זוג" כי:
(א) בן זוג של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העיזבון-
(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי:
(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים-שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן-הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון, ייטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון…".
- לפיכך, על מנת שבת זוגתו של המנוח תוכל לקבל את כל חלקו של המוריש בדירה עליה לעמוד בשני תנאים מצטברים: (1) בני הזוג היו נשואים לפחות שלוש שנים; (2) בני הזוג גרו יחד בדירה או בחלקה, הכלולה בעיזבון, ערב פטירת המנוח.
- באשר למטרת הוראת סעיף 11(א)(2) לחוק, נאמר לא אחת בפסיקה, כי היא באה להיטיב עם בן הזוג הנותר בחיים ולאפשר לו להמשיך בשגרת חייו על פי דפוסי החיים שהיו קיימים ערב מותו של המוריש, כדי למנוע ממנו אי-נוחות והטרדות; ואין מטרת הוראת סעיף 11 להעשיר את בן הזוג או להגדיל את חלקו בירושה על חשבון היורשים האחרים , (ראה: "הירושה על פי דין לאור התיקון לחוק הירושה", עיוני משפט יא(התשמ"ז), 485; ספרם של שוחט, גולדברג ופלומין, "דיני ירושה ועיזבון" מהדורה שישית מורחבת ומעודכנת, 2005, עמ' 63; כב' השופט גורן בה"פ (ת"א) 1307/89 חנה גינסבורג ואח' נ' ג'וליה פרידמן , פורסם באתר נבו).
- בהתאם לסעיף 11 לחוק, משמעותו של המונח "דירה" הינה, דירה אשר שימשה בפועל למגורי המוריש ובן הזוג.
- עוד נקבע בפסיקה כי את המונח "דירה" יש לפרש באופן מצמצם. כך נפסק, למשל, בה"פ (ת"א) 1307/89 גינסבורג נ' פרידמן, פ"מ תשנ"א (א)315). במקרה זה, בדירה שהיתה בנויה על שטח קרקע גדול, נפסק כי אין להחיל את זכותו של בן הזוג (לעניין המונח "דירת המגורים" בהקשרו של ס' 11(א)(2),) אלא ביחס למבנה שבו התגוררו בפועל בני הזוג ערב מות המוריש, ועל חלק המגרש שהיה אף הוא בשימושם של בני הזוג במסגרת מגוריהם בדירה.
- באופן מעשי ובמקרה אחר (תע (ת"א) 5470/85 עזבון המנוח שטרן (לא פורסם)) יושמה הקביעה כך: בן הזוג שהמשיך להתגורר בדירה, שליש מהבעלות במקרקעין נרשם על שמם של היורשים מן הדרגה השנייה, כשזו כפופה לזכות חכירה לדורות של בן הזוג ביחס לדירת המגורים ולחלקים הקרובים לה שהיו בשימושם של בני הזוג.
- כעולה מהפרשנות הלשונית של הסעיף הדרישה למגורים מתייחסת למגורים משותפים ערב פטירת המוריש.
- ומן הכלל אל הפרט:
מאחר ואשת המוריש לא התגוררה עימו 7 שנים טרם פטירת המוריש בדירה, הרי שהתובעת (כמי שמבקשת לבוא בנעלי אשת המוריש) אינה זכאית לקבל מדירת המנוח באבן יהודה יותר מ 2/3 מהדירה.
- יצוין כי ככל הידוע למתנגד יחסיו של המוריש עם אשתו עוד שנים רבות בטרם העתקת מגוריה למרכז גריאטרי לא היו תקינים כלל ( בלשון המעטה), כאשר אשת המוריש נהגה לאורך כל שנות נישואיהם להכות את המוריש ולהתעלל בו, דבר אשר גרם כמובן ליחסים עכורים מאוד בין בני הזוג והוביל בסופו של יום לפרוד אשר התבצע , הלכה למעשה באמצעות מעברה של אשת המוריש להתגורר במרכז הגריאטרי פרדס חנה שם התגוררה במשך 7 שנים לפני פטירת המנוח ואף 7 שנים לאחר מועד פטירתו.כאמור ככל הידוע למתנגד גם המוריש בעצמו עזב את הדירה 8 שנים לפני מועד פטירתו (בשנת 1984 ).
- עוד ידוע למתנגד כי עוד בעודם בחיים ובשל הסכסוך הממושך שפרץ בניהם ערכו למעשה אשת המנוח והמוריש חלוקת רכוש, במסגרתה סוכם כי הדירה בה התגורר המנוח באבן יהודה תיוותר בבעלותו של המוריש, בעוד שהוא העביר לאשתו מגרשים אחרים.
- כמו כן, מעיון בבקשת התובעת לקבלת צו ירושה עולה כי היא טוענת לזכותה לרשת את חלקה של אשת המנוח מכוח צוואה, אך צוואה ו/או צו קיום צוואה שכזו לא צורפה לבקשה עצמה. בנסיבות אלו, שומר לעצמו המתנגד את הזכות להעלות טענות נוספות, כאשר תוצג בפניו אסמכתא מכוח מה זכאית התובעת לרשת את אשת המנוח.
- לאור האמור לעיל, טוען המתנגד כי יש ליתן צו ירושה לפיו התובעת זכאית על פי דין לקבלת 2/3 מדירת המנוח באבן יהודה 10 ו 2/3 משאר העיזבון בעוד שהמתנגד זכאי לקבל אף מדירה זו את חלקו על פי דין 1/12 חלקים.
- תצהיר המתנגד, מצ"ב להתנגדות זו כחלק בלתי נפרד ממנה.
___________
ניר טולדנו, עו"ד
ב"כ המתנגד