הצצה ל"כלוב הזהב": כיצד פירק בית המשפט מבני נאמנות מתוחכמים בשווי מאה מיליון דולר?

סקירה מקצועית וניתוח פסק הדין הדרמטי בתמ"ש 31661-07-16

ערכאה: בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב

שופט: כבוד סגן הנשיאה, השופט יהורם שקד

תאריך פסק הדין: 2 ביולי 2025

מבוא: כשעילוי פיננסי פוגש את דיני המשפחה

תארו לעצמכם את התסריט הבא: בני זוג מנהלים רמת חיים של האלפיון העליון באחוזת עתק מפוארת, משתמשים ברכבי יוקרה, ומחזיקים במערך שלם של נותני שירותים. אלא שביום בהיר אחד, כשהיחסים עולים על שרטון, האישה מגלה שלכאורה – על הנייר בלבד – אין להם שום נכס רשום על שמם. הכל מוחזק תחת מבני מס מורכבים, חברות קש ונאמנויות זרות במקלטי מס ברחבי העולם (איי הבתולה הבריטיים, גרנזי, בליז ועוד).

זהו בדיוק הרקע לפסק הדין יוצא הדופן שניתן על ידי סגן הנשיאה, השופט יהורם שקד, בתיק תמ"ש 31661-07-16. מדובר באחת הסאגות הרכושיות המורכבות והמרתקות שנראו בישראל, המציגה מאבק חסר פשרות בין מומחיות פיננסית בינלאומית לבין עקרונות הצדק, תום הלב והשכל הישר של דיני המשפחה.

במאמר זה נצלול אל מאחורי הקלעים של פסק הדין, נבין כיצד פועלת "שיטת ההכמנה" של נכסים, ונראה כיצד בית המשפט הרים את מסך העשן הסמיך כדי להגן על זכויותיה של אישה שחיה ב"כלוב של זהב".

הרקע לסערה: מאוניברסיטת הרווארד ועד למקלטי מס גלובליים

כדי להבין את עומק התחכום בתיק זה, יש לחזור לשנות ה-90 של המאה הקודמת. הצדדים, בוגרי אוניברסיטת הרווארד היוקרתית, הכירו בארצות הברית ועבדו יחד בבנק אמריקאי. האיש, שנחשב לעילוי פיננסי יוצא דופן, הועסק בפירמות המובילות בעולם בשוק ההון והשתכר משכורות עתק.

בשנת 2005 חל קו מפנה דרמטי בחייהם: נגד האיש הוגש כתב אישום בארה"ב במסגרת פרשיית הונאת מס בקנה מידה חסר תקדים, שבה הועלמו כ-2.5 מיליארד דולר מרשויות המס האמריקאיות באמצעות מבנים תאגידיים מורכבים. האיש הודה במסגרת הסדר טיעון, שילם קנס של 10 מיליון דולר, ושיתף פעולה עם הרשויות.

בשנת 2008 עברה המשפחה להתגורר בישראל באופן קבוע. הם בנו וילה רחבת ידיים (1,600 מ"ר בנוי) בישוב יוקרתי, שכללה מעלית, שלושה מטבחים, חדר כושר, בריכת שחייה ומגרש טניס. רמת ההוצאות החודשית של המשפחה נאמדה בכ-200,000 ₪.

אלא שמאחורי הקלעים, הניהול הכלכלי היה נתון לשליטתו הבלעדית של האיש. האישה, שלא הייתה מועסקת במשך כשני עשורים והקדישה את זמנה לגידול ארבעת ילדיהם, מודרה לחלוטין. היא לא הורשתה להיכנס לחדר העבודה המאובטח של האיש, שננעל באמצעות טביעת אצבע ומצלמות אבטחה במעגל סגור.

ציטוט מפתח מתוך פסק הדין: > "החיים של האישה עם האיש היו בבחינת מגורים ב'כלוב של זהב', שכן לאישה תלות מוחלטת באיש ברמה הכלכלית… אין היא מועסקת כשני עשורים ואין לה כל בן משפחה בישראל שיכול היה לתמוך בה."

קורי העכביש הפיננסיים: איך מחביאים הון משפחתי?

כשהתגלע סכסוך הגירושין בשנת 2016, טען האיש טענה קוטבית ומקוממת: המשפחה ירדה מנכסיה, אין לו שום הון, וכל הרכוש שנותר נמצא דווקא אצל האישה (בחשבונות ספציפיים בארה"ב ובשוויץ). באשר לאחוזת המגורים המפוארת, טען האיש כי היא שייכת לחברה זרה בשם Alabama המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים (הנתבעת 2), אשר הוקמה על ידי קרן נאמנות בלתי הדירה מגרנזי בשם Alaska. לשיטתו, לבני הזוג אין שום זכויות קנייניות בבית, והם התגוררו בו כשוכרים בלבד.

האישה, באמצעות מאמצים כבירים ואיסוף מסמכים, הצליחה לחשוף בפני בית המשפט את שיטת הפעולה המתוחכמת שבה השתמש האיש כדי להעלים את ההון המשותף, שנאמד בכ-100 מיליון דולר:

1. יוצר נאמנות פיקטיבי (Trust Settlor): האיש הנחה חבר משפחה קרוב לשמש באופן רשמי כ"יוצר הנאמנות" במדינות המוגדרות כמקלטי מס. מקור הכספים שהוזרמו לשם היה למעשה שכר עבודה ותגמולים שהגיעו לאיש על עסקיו.

2. קרנות צדקה כמסך עשן: במועד הקמת הנאמנויות, הנהנים הרשמיים היו קרנות נדבנות וצדקה שונות (כדי להימנע מדיווח ומס).

3. כתבי משאלות (Letter of Wishes): בשלב מאוחר יותר, האיש הפעיל "כתבי משאלות" שנוסחו על ידו, המורים לנאמנים לשנות את זהות הנהנים לאיש, לאשתו ולילדיו.

4. שרשור חברות בת: הנאמנויות הקימו חברות בת רבות (כמו חברות Nebraska ו-Oklahoma), שפתחו חשבונות בנק סודיים ושימשו כ"בנק הפרטי" של האיש למימון הוצאותיו האישיות והמשפחתיות.

"בלתי הדיר" רק על הנייר: חשיפת השליטה האמיתית

אחת ההגנות המרכזיות של האיש (ושל החברה הזרה אלבמה) הייתה שמדובר בנאמנויות "בלתי הדירות" (Irrevocability) – כלומר, מרגע שהנכסים הועברו אליהן, האיש התפרק מבעלותו ואין לו כל שליטה על הנאמנים הזרים שפועלים על דעת עצמם.

השופט יהורם שקד דחה טענה זו בשתי ידיים, תוך שהוא מחיל את עקרון השכל הישר וניסיון החיים. בית המשפט קבע כי מדובר במבנה פיקטיבי לחלוטין, וכי האיש שמר על אחיזה אבסולוטית בנכסים:

• כובעו של "מגן הנאמנות" (Protector): הוכח כי בהסכמי הנאמנות, האיש מונה כמגן הנאמנות והחזיק בסמכות הבלעדית לפטר נאמנים ולמנות אחרים תחתיהם. באחד המקרים, כאשר חברת נאמנות אחת סירבה להנפיק לו ערבות אישית, האיש פשוט פיטר אותה ומינה חברה אחרת שהסכימה לבצע את דברו.

• הסכם שכירות ב-1 פאונד: בעוד האיש הציג חוזה שכירות לפיו המשפחה משלמת 120,000 פאונד בשנה לחברה הזרה, האישה איתרה מסמכים ותכתובות מייל שבהם הודה האיש בפני גורמים זונים כי דמי השכירות האמיתיים הם 1 דולר (או פאונד אחד) בשנה בלבד. השופט שקד תהה כיצד חברה מסחרית, שתכליתה להשיא רווחים, תשכיר אחוזת עתק בשווי עשרות מיליוני דולרים עבור פאונד בודד בשנה, אלא אם כן מדובר בחברת קש שהיא והאיש אחד הם.

• מלכוד הגירושין המתוכנן: הראיה המרעישה ביותר הייתה תכתובת מייל משנת 2012, שבה הנחה האיש מפורשות את מנהלי הנאמנות לקבוע כי האישה תוגדר כנהנית מהכספים כל עוד לא נפתחו הליכי גירושין. ברגע שייפתחו הליכים – היא תוסר אוטומטית.

המהפך הראייתי: אותות מרמה והפיכת נטל ההוכחה

במשפט אזרחי רגיל, הכלל המנחה הוא "המוציא מחברו עליו הראיה" – כלומר, על האישה היה מוטל הנטל להוכיח את קיומם של הנכסים ושוויים. אולם, לאור נזק ראייתי חמור שגרם האיש בהתחמקויותיו, ונוכח הצטברות של "אותות מרמה" (Badges of Fraud), קבע השופט שקד על היפוך נטל הבאת הראיות.

אותות המרמה שמנה בית המשפט כללו:

• חקירות פליליות קודמות והרשעה בעבירות מרמה והעלמת מס בארה"ב.

• חשאיות קיצונית ומידור פיזי של בני המשפחה מהמידע הכלכלי.

• שימוש בלתי פוסק בלמעלה מ-20 קומבינציות שונות של איוש שמו באנגלית (Cohen, Kohen, Kahonsky וכו') כדי לטשטש עקבות במסמכים רשמיים.

• מתן עדות שקר בוטה בבית המשפט הישראלי (האיש הכחיש שהרוויח 60 מיליון דולר בשנת 2000, אך עומת עם פרוטוקול חקירתו בארה"ב שבו הודה בכך מפורשות).

כיוון שהנטל עבר אל האיש לסתור את טענות האישה והוא בחר להמשיך בקו של עמימות, הסתרה וסירוב להעיד עדים חיוניים (כמו עורכי דינו) – בית המשפט קיבל את גרסת האישה במלואה.

+-----------------------------------------------------------------------+
|                      דוקטרינת "אותות המרמה"                           |
|  ככל שהתובע מציג נסיבות עובדתיות המצביעות על חוסר תום לב, הסתרה       |
|  וחשאיות, נטל הבאת הראיות עובר לנתבע. עליו להוכיח כי הפעולות נעשו      |
|  בתום לב, ולא – גרסת התובע תתקבל.                                     |
+-----------------------------------------------------------------------+

פסק הדין והיקף הסעדים: חשבון ההגשה הסופי

השופט יהורם שקד לא חסך את שבט ביקורתו מהתנהלותו של האיש, והגדיר את התיק כאחד המקרים "המקוממים ביותר" בהם פגש בכל שנותיו על כס השיפוט. הוא קבע כי האיש שם לו למטרה עליונה לא לשלם לאישה ולו שקל בודד, תוך ניצול ציני של מבנים משפטיים וסוללת עורכי דין.

בית המשפט עשה שימוש בכלי האומדנה (פסיקה על פי הערכה חלופית בהיעדר נתוני אמת מצד הנתבע) ופסק לאישה סעדים חסרי תקדים.

להלן ריכוז תוצאות פסק הדין המרכזיות:

המסקנות המשפטיות: מפת דרכים לעתיד

פסק הדין בתמ"ש 31661-07-16 מהווה אבן דרך קריטית וחשובה ביותר בדיני המשפחה ובמשפט האזרחי בישראל. הוא שולח מסר הרתעתי מובהק לכל מי שסבור כי באמצעות "הנדסה פיננסית" ומקלטי מס מעבר לים ניתן לנשל בן זוג פוטנציאלי מזכויותיו שנצברו לאורך עשרות שנות שותפות.

הנה שלושה לקחים מרכזיים שניתן ללמוד מקביעותיו של השופט שקד:

• תום הלב גובר על הפורמליזם: בתי המשפט לענייני משפחה לא יהססו לחדור מבעד למבני נאמנות מורכבים וחברות קש זרות, אם יוכח שהמטרה האמיתית שלהם היא הברחת נכסים והדרה מכוונת של בן הזוג.

• מחיר השקר והעמימות: בעל דין שבוחר להסתיר מסמכים, להציג מצגים סותרים ולשקר בעדותו – ימצא את עצמו מול נטל הוכחה הפוך ומול פסיקה חלוטה על דרך האומדנה, אשר עשויה לפעול לחובתו בצורה דרסטית.

• הוצאות ריאליות ככלי הרתעתי: פסיקת שכר טרחה חסרת תקדים של 2.5 מיליון ₪ משקפת את המגמה החדשה של מערכת המשפט: להטיל עלות כבדה על מי שמנהל "התגוננות סרק" ומנצל לרעה את הליכי המשפט כדי להתיש את הצד החלש מבחינה כלכלית.

אפילוג

בסיומו של פסק הדין, פנה השופט שקד ישירות אל האיש בנימה אנושית אך נחרצת, והביע תקווה כי לאחר שנים של מאבקים סיזיפיים, ישכיל האיש להבין כי מימוש מהיר וביושר של פסק הדין אינו רק לטובת האישה – אלא בראש ובראשונה לטובתו שלו ולטובת ילדיהם המשותפים. המסך הורם, כלוב הזהב נפתח, והצדק הכלכלי עשה את שלו.